הַמַּאֲכָל הַמְמֻצָּע הוּא לֶחֶם חִטָּה, וְלֹא סֹלֶת מַמָּשׁ, כִּי הַסֹּלֶת מִתְאַחֵר מִלְּהִתְעַכֵּל, אַךְ יִהְיֶה בּוֹ גַּם קְצָת מֵהַמֻּרְסָן וִיהֵא נִתְחַמֵּץ בְּמִצוּעַ וּבוֹ מֶלַח וּמַאֲפֵה תַנוּר. וְיֶתֶר הַמַּאֲכָלִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהַחִטָּה, אֵינָם טוֹבִים. מִמִּינֵי הַבָּשָֹר, הַטּוֹב הוּא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ, וְכֵן הַגְּדָיִים הַיוֹנְקִים. אַךְ כָּל מִינֵי בְּנֵי מֵעַיִם וְגַם הָרֹאשׁ, הֵמָּה לֹא טוֹבִים. הָעִזִּים וְהַפָּרָה הַזְּקֵנָה וְהַגְּבִינָה הַיְשָׁנָה, הֵמָּה מַאֲכָלִים רָעִים וְעָבִים. כָּל בְּשַׂר עוֹף, קַל לְהִתְעַכֵּל יוֹתֵר מִבְּשַׂר בְּהֵמָה. וְהַטוֹב שֶבָּעוֹפוֹת הַתַּרְנְגֹלֶת. אָמְרוּ הָרוֹפְאִים, כִּי הַמַאֲכָל שֶׁהָאָדָם רָגִיל בּוֹ, אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ, וְאֲפִלוּ הוּא מַאֲכָל רָע, כִּי הַהְֶרְגֵּל נַעֲשֶֹה טֶבַע, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְמַלֵא בּוֹ כְּרֵסוֹ.
הממוצע – לא חם ולא קר, ומתאים לאנשים בריאים רגילים.
חיטה – וכן כוסמין, שמוגדרים כמין חיטה.
סולת – בעבר היו מכינים לחם מסולת, והוא היה נקרא לחם של עשירים, בעוד שלחם מקמח היה נקרא לחם זול.
מורסן – סובין.
נתחמץ במיצוע – לחם שלא תפח הוא מכביד על הגוף, ולחם חמוץ מדאי גם כן אינו בריא. והיום שהדרך להשתמש בשמרים סינטטיים ולא במחמצת, אין דרך הבצק להיות חמוץ, גם אם תפח הרבה. אלא שהשמרים בעצמם לא בהכרח בריאים במיוחד.
ומאפה תנור – והלחם אפוי בתנור, ולא מטוגן בשמן או מבושל במים.
יתר המאכלים – תבשילים של חיטה מבושלת, וגם עוגות שיש בהם שמן וסוכר.
בן שנתו – בתוך שנתו הראשונה.
מיני בני מעיים – כל האברים הפנימיים של הגוף ששייכים למערכת העיכול.
העיזים – הבוגרים, שאינם יונקים.
הפרה הזקנה – אבל בשר עגל אף שאינו הכי טוב, גם אינו מאכל רע מאד.
הגבינה הישנה – גבינה צהובה, שתהליך הבשלתה לוקח כמה חודשים, כמו שיתבאר בסעיף יד.
ההרגל נעשה טבע – ולהיפך מי שמשנה את הרגלי האכילה שלו בפתאומיות, אפילו אם המאכלים החדשים בריאים יותר ממה שהיה רגיל לאכול, הדבר עלול להזיק לו.
שלא ימלא בו כריסו – שזה מזיק תמיד, אפילו במאכלים טובים, כמו שהתבאר בסעיף ג.
הערות:
- גם קמח לבן אינו טוב למאכל לאדם בריא, מפני שאין בו דברים שמועילים לגוף, כויטמינים ומינרלים, ולא סיבים תזונתיים שמסייעים לעיכול, ויש סיבות נוספות.
אֵין לֶאֱכוֹל לֵב בְּהֵמָה אוֹ עוֹף, מִשּׁוּם דְּקָשֶה לְשִׁכְחָה. וְכֵן לֹא יֹאכַל מִמָּקוֹם שֶׁאָכַל עַכְבָּר אוֹ חָתוּל, דְּגַם כֵּן קָשֶׁה לְשִׁכְחָה. (הוֹרָיוֹת יג [ש"ך ע"ב ב]).
אין לאכול – לא כדאי לאכול, אבל אין בכך איסור, ובתנאי שמוציא את הדם כראוי, כמבואר בסימן לו סעיף יח.
קשה לשכחה – פוגע בזכרון.
ממקום שאכל... – ממקום הנשיכה, אבל אפשר לחתוך את אותו מקום, ושאר המאכל מותר באכילה.
זְמַן הָאֲכִילָה הוּא כְֹּשֶיִתְאַוֶּה לֶאֱכוֹל תַּאֲוָה אֲמִתִּית לֹא זָרָה. וּלְהַבְדִּיל בֵּין תַאֲוָה אֲמִתִּית לְתַאֲוָה זָרָה הִיא זֹאת. הָרִאשׁוֹנָה נִקְרֵאת רָעָב (הוּנְגֶּער) כִּי הָאִצְטוֹמְכָא רֵיק. וְהַשְׁנִיָה הִיא כְּשֶׁמִּתְאֲוֶה מַאֲכָל מְיֻחָד וְנִקְרֵאת תֵּאָבוֹן (אַפֶּטִיט). וּבְדֶרְֶךְ כְּלָל, הָאָדָם הַבָּרִיא וְהֶחָזָק, יֹאכַל שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיוֹם. וַחַלָּשִׁים וּזְקֵנִים יֵשׁ לָהֶם לֶאֱכוֹל אַךְ מְעַט בְּפַּעַם אֶחָת. וְיֹאכְלוּ כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּיוֹם, כִּי רִבּוּי הַמַאֲכָל יַחֲלִישׁ אֶת הָאִצְטוֹמְכָא. וְהָרוֹצֶה לִשְׁמוֹר בְּרִיאוּתוֹ, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִהְיֶה הָאִצְטוֹמְכָא רֵיק מִן הַמַאֲכָל הַקּוֹדֵם. וּסְתָם עִכּוּל בִּבְנֵי אָדָם הַבְּרִיאִים הָאוֹכְלִים מַאֲכָלִים מְמֻצָעִים וּמִתְעַכְּלִים בְּדֶרֶךְ הַמִּצּוּעַ, הוּא לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. וְטוֹב לְהַשְׁמִיט סְעוּדָה אַחַת בַּשָׁבוּעַ, כְּדֵי שֶׁיִשְׁבּוֹת הָאִצְטוֹמְכָא מֵעֲבוֹדָתוֹ וְיִתְחַזֵּק כֹּחַ עִכּוּלוֹ. וְנִרְאֶה כִּי הַשְׁמָטָה זֹאת, טוֹב שֶׁתְּהֵא בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
תאוה אמיתית – לאוכל.
תאוה זרה – ממניעים אחרים, כמו שיתבאר.
שתי פעמים ביום – במחצית השניה של הבוקר, אחרי שהגוף הניע והתחיל להתחמם, כמבואר בסעיף ו, ובתחילת הלילה.
ריבוי המאכל... – כאשר הקיבה מלאה יותר ממה שהיא יכולה לעכל בקלות, מלבד שזה מכביד על הגוף בטווח הקצר ומעייף אותו, כמו שלמדנו בסעיף ג, זה גם מחליש את מערכת העיכול בטווח הארוך.
לשש שעות – כאשר אוכלים גם חלבונים מן החי.
להשמיט – לדלג.
טוב שתהא בערב שבת – כדי שיכנס לשבת עם תאבון רב לסעודת שבת, ויוכל להתענג בה כראוי, כמו שיתבאר בסימן עב סעיף י.
הערות:
- בזמננו מצוי שאדם מתאוה למאכלים באופן כללי, ובכל זאת היא תאוה זרה, ולא רעב. ותאוה זו נקראת שעמום.
טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכוֹל פַּת בְּשַׁחֲרִית (עַיֵּן מסכת ב"מ דף קז ע"ב).
לאכול פת בשחרית – מלבד שתי הסעודות שלמדנו בסעיף י שיש לאכלם, שהם סעודות מלאות, הדבר בריא להתחיל את הבוקר עם אכילת לחם, ואוכלים לחם מועט, פרוסה או שתים.
הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל כַּמָּה מִינֵי מַאֲכָלִים, יַקְדִּים לֶאֱכוֹל תְּחִלָה אֶת הַמְשַׁלְשֵׁל, וְלֹא יְעָרְבֵם עִם הַמָּזוֹן, אֶלָּא שׁוֹהֶה מְעַט בֵּינֵיהֶם. וְכֵן יַקְדִּים אֶת הַמַאֲכָל הַקַּל שֶׁהוּא נוֹחַ לְהִתְעַכֵּל, כְּגוֹן בְּשַׂר עוֹף קוֹדֵם לִבְשַׂר בְּהֵמָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה דַקָּה קוֹדֵם לִבְשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה. וּדְבָרִים שֶׁמְּאַמְּצִין אֶת בְּנֵי מֵעַיִם יֹאכַל מִיָד לְאַחַר הָאֲכִילָה, וְאַל יֹאכַל מֵהֶם הַרְבֵּה.
את המשלשל – רוב הפירות והירקות עוברים את הקיבה ואת המעי הדק במהירות, ומתעכלים במעי ולא בקיבה, ולכן יש לאוכלם לפני האוכל דוקא, כדי שלא ייתקעו בתערובת עם שאר הדברים המתעכלים בקיבה למשך זמן רב.
יקדים את המאכל הקל – יחסית.
בהמה דקה – כבשים ועזים.
בהמה גסה – בקר.
דברים שמאמצין את בני מיעים – הרמב"ם מונה כאן חבושים, רימונים, תפוחים ואגסים.
מִהְיוֹת כִּי הַתְחָלַת הָעִכּוּל הוּא בַּפֶּה, עַל יְדֵי טְחִינַת הַשִׁנַיִם וְהִתְעָרְבוּת עִם מִיץ הָרֹק, לָכֵן לֹא יִבְלַע שׁוּם מַאֲכָל בְּלִי לְעִיסָה, כִּי אָז תִּכְבַּד הָעִכּוּל בִָּאִצְטוֹמְכָא לְבַדוֹ.
תכבד העיכול באצטומכא לבדו – הקיבה מתקשה לעכל אוכל שאינו לעוס כל צרכו, ולא התערב ברוק. ומומלץ ללעוס את האוכל זמן רב, עד שהמרקם שלו נוזלי, כדי להקל על העיכול. הדבר גם עוזר לתחושת שובע אחרי אכילת אוכל מועט יותר.
כְּבָר אָמַרְנוּ (בסָעִיף ז') כִּי בְּנֵי אָדָם אֵינָם שָׁוִים בְּמִזְגָּם. וְיֵשׁ לְכָל אִישׁ לִבְחוֹר עַל פִּי רוֹפְאִים בַּמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים לְפִי מִזְגּוֹ וּמְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, הִנֵּה הָרוֹפְאִים הַקַדְמוֹנִים חִלְּקוּ אֶת הַמַּאֲכָלִים בְּמַדְרֵגוֹת שׁוֹנוֹת. יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁהֵם רָעִים בְּיוֹתֵר עַד מְאֹד, וְרָאוּי לְאָדָם שֶׁלֹא לְאָכְלָן לְעוֹלָם, כְּגוֹן הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים הַמְלוּחִים הַיְשָׁנִים, וְהַגְּבִינָה הַמְלוּחָה הַיְשָׁנָה, וְהַכְּמֵהִין וּפִטְרִיוֹת, וְהַבָּשָׂר הַמָּלוּחַ הַיָשָׁן, וְיַיִן מִגִּתּוֹ, וְהַתַּבְשִׁיל שֶׁשָּׁהָה עַד שֶׁנָדַף רֵיחוֹ. וְכֵן כָּל מַאֲכָל שֶׁרֵיחוֹ רַע אוֹ מַר בְּיוֹתֵר, הֲרֵי הוּא לַגוּף כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת. וְיֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁהֵם רָעִים, אֲבָל אֵינָם כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים לָרוֹעַ, לְפִיכָךְ רָאוּי לָאָדָם שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מֵהֶם אֶלָּא מְעַט אַחַר יָמִים הַרְבֵּה, וְלֹא יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת מְזוֹנוֹ מֵהֶם אוֹ לְאָכְלָם עִם מְזוֹנוֹ תָּמִיד, כְּגוֹן דָּגִים גְּדוֹלִים וּגְבִינָה, וְחָלָב שֶׁשָׁהָה אַחַר שֶׁנֶּחֱלַב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, וּבְשַׁר שְׁוָרִים גְּדוֹלִים וּתְיָשִׁים גְּדוֹלִים, וְלֶחֶם שְׂעוֹרִים וְלֶחֶם מַצוֹת, וְהַכְּרוּב וְהֶחָצִיר וְהַבְּצָלִים וְהַשׁוּמִים וְהַחַרְדָּל וְהַצְנוֹן, כָּל אֵלּוּ מַאֲכָלִים רָעִים הֵם. וְאֵין רָאוּי לָאָדָם לֶאֱכוֹל מֵאֵלּוּ אֶלָּא מְעַט עַד מְאֹד וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה, לֹא יֹאכַל מֵהֶם כְּלָל.
על פי רופאים – רוב בני אדם בזמננו אינם הולכים לרופא אלא אחרי שהם חלו, אבל נכון הדבר ללכת לרופא או לדיאטני, ולקבל מהם המלצות לתזונה בריאה ונכונה ומותאמת להם, ולאורח חיים בריא באופן כללי, גם כאשר האדם בריא, כדי לשפר את איכות החיים ולהרגיש בריא יותר, ולהיות בריא לאורך זמן.
הרופאים הקדמונים – הרשימה מועתקת מכתבי הרמב"ם.
המלוחים הישנים – משומרים על ידי מלח.
גבינה מלוחה ישנה – גבינה צהובה אמיתית, שתהליך יצירתה אורך מספר חודשים [לא הישראליות שמיוצרות אינסטנט על ידי חומרים שונים והם בעצם גבינה לבנה בתחפושת, וחיי המדף שלהם בהתאם, וצריך להוסיף להם חומרים משמרים].
כמהין – סוג פטריות שגדלות מתחת לפני הקרקע.
יין מגיתו – מיץ ענבים.
שנדף ריחו – שהתחיל להפיץ ריח לא נעים, גם אם הטעם עדיין בסדר.
חלב ששהה – ויתכן שאם הוא מפוסטר ונשמר בקירור אינו מזיק.
שעורים – וכן שיפון, שהוא מוגדר כמין שעורים.
לחם מצות – לחם שלא תפח, כמו מצות, סוגים מסויימים של פיתות, קרקרים וביסקוויטים.
חציר – כנראה מדובר בכרתי או לוף.
בימות הגשמים – בחורף, כי הם מחממים את הגוף, או מאמצות מאד את מערכת העיכול שהיא מוחלשת בקיץ.
וְיֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁהֵם רָעִים וְאֵינָם כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם, כְּמוֹ עוֹף הַמַּיִם (אַוָז וּבַרְוָז), וּבְנֵי יוֹנָה הַקְּטַּנִים, וּתְמָרִים, וְלֶחֶם שֶׁנִּלּושׁ בַּשֶׁמֶן, וְהַסֹּלֶת שֶׁנִּפּוּ אוֹתָהּ כָּל צָרְכָּהּ עַד שֶׁלֹא נִשְׁאָר בָּהּ רֵיחַ מֻרְסָן, אֵין רָאוּי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָלוֹת אֵלֶּה.
לחם שנילוש בשמן – עוגות ועוגיות למיניהם.
לא נשאר בה ריח מורסן – אין בה שום סובין.
הערות:
הרמב"ם מסיים על אלו: 'ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו ולא יאכל מן הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה הרי זה גיבור!'
שאלה 1: מהו המאכל המומלץ ביותר לאכילה?
א. לחם חיטה עם קצת סובין
ב. לחם שאור מלא
ג. לחם שנאפה בשמן
שאלה 2: מדוע לא מומלץ לאכול לב בהמה או עוף?
א. זה גורם נזק לבריאות
ב. קשה לעכל ופוגע בזיכרון
ג. אסור מטעמי כשרות
שאלה 3: מהו הזמן המומלץ לאכול את הארוחה העיקרית?
א. אחר הצהריים
ב. בבוקר
ג. כאשר מתחילים להרגיש רעב
שאלה 4: מה מומלץ לעשות לפני אכילת מזון?
א. לברך
ב. לשטוף ידיים
ג. להצהיר על כוונת האכילה לשם שמים
שאלה 5: מהם שני סוגי התאווה למזון המוזכרים בטקסט?
א. רעב ותיאבון
ב. תיאבון ושובע
ג. רעב ושביעה
התשובות הנכונות הן:
1. א
2. ב
3. ג
4. ג
5. א
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך