לְעוֹלָם יִמְנַע הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ מִפֵּרוֹת הָאִילָנוֹת, וְלֹא יַרְבֶּה לֶאֱכוֹל מֵהֶם, אֲפִלוּ יְבֵשִׁים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן רְטֻבִּים. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִתְבַּשְׁלוּ בָּאִילָן כָּל צָרְכָּן, הֲרֵי הֵן כַּחֲרָבוֹת לַגוּף. וכֵן הַחֲרוּבִים, רָעִים לְעוֹלָם. וְכָל הַפֵּרוֹת הַחֲמוּצִים רָעִים, וְאֵין אוֹכְלִין מֵהֶן אֶלָּא מְעַט בִּימוֹת הַחַמָה וּבִמְקוֹמוֹת הַחַמִּים. וְהַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים וְהָרִמוֹנִים (עַיֵן ברמב"ם פֶּרֶק ד', וּכְפִי הַנִרְאֶה דְּטָעוּת סוֹפֵר יֵשׁ כָּאן וְצָרִיךְ לוֹמַר שְׁקֵדִים בִּמְקוֹם רִמוֹנִים) לְעוֹלָם טוֹבִים, בֵּין רְטֻבִּים בֵּין יְבֵשִׁים, וְאוֹכֵל אָדָם מֵהֶם כָּל צָרְכּוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַתְמִיד בַּאֲכִילָתָם, אַף עַל פִּי שְׁהֵם טוֹבִים מִכָּל פְּרִי הָאִילָנוֹת.
רטובים – לחים.
יתבשלו – יבשילו.
פירות החמוצים – בספרי הרפואה של הרמב"ם הוא מסביר שכוונתו לפירות כמו השיזף, שהיום אינם משמשים לאכילה בכל מקרה.
עיין ברמב"ם... – הערה זו מופיעה כבר בספרי הקיצור שולחן ערוך ההודפסו מיד אחרי פטירותו של המחבר, וכוונתו שככל הנראה הקיצור שולחן ערוך העתיק את הסעיף הזה מהרמב"ם, ושם מופיע שקדים ולא רימונים, והרימונים נמנו ברמב"ם כדוגמה לפירות שמאמצים את מערכת העיכול ויש למעט באכילתם, כמו שכתבתי בסעיף יב.
כל צרכו – עד שישבע.
לא יתמיד – לא יעשה לעיתים תכופות ארוחה שמבוססת על פירות בלבד, אפילו תאנים וענבים.
הערות:
- היום הנטייה היא להמליץ על פירות, מפני הויטמינים שהם מכילים. עם זאת, יש גם היום הסתייגות מריבוי אכילת פירות, מפני הסוכר הרב שהם מכילים. ובכל מקרה, עדיף לאכול פירות מאשר לאכול חטיף תעשייתי, גם לדעת המסתייגים מן הפירות.
בְּעִנְיָן הַשְּׁתִיָּה, הַמַּיִם הֵם הַמַּשְׁקִים הַטִּבְעִים לָאָדָם וּבְרִיאִים לַגּוּף. אִם הֵם זַכִּים וּצְלוּלִים, מוֹעִילִים, שֶׁשּׁוֹמְרִים הָרְטִיבוּת שֶׁבַּגּוּף וּמְמַהֲרִים לְהוֹצִיא אֶת הַפְּסֹלֶת. כְּשֶׁיִשְׁתֶּה מַיִם, יִבְחַר אֶת הַקָּרִים, שֶׁהֵם מְרַוִּים הַצִּמָּעוֹן וּמֵטִּיבִים אֶת הָעִכּוּל יוֹתֵר מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָּם קָרִים. אַךְ לֹא יִהְיוּ קָרִים מְאֹד, שֶׁהֵם מְכַבִּים אֶת הַחֹם הַטִּבְעִי. וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם הוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת מַיִם קָרִים, כִּי אָז חֵלֶב הַלֵּב נִתְחַמֵּם וְהוּא מְהֻתָּךְ מֵחֲמַת הָעֲיֵפוּת וְהַיְִגיעָה וְהַמַיִם הַקָּרִים יַזִּיקוּ לוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לָבֹא לִידֵי סַכָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְאַף כִּי הַמַּיִם טוֹבִים לִבְרִיאוּת הַגּוּף, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁתֶּה מֵהֶם הַרְבֵּה. אֵין לִשְׁתּוֹת מַיִם קֹדֶם הָאֲכִילָה, לְפִי שֶׁיִתְקָרֵר הָאִצְטוֹמְכָא וְלֹא יְעַכֵּל אֶת הַמָּזוֹן כָּרָאוּי. וְגַם בְּתוךְ אֲכִילָתוֹ לֹא יִשְׁתֶּה רַק מְעַט מַיִם מָזוּג בְּיַיִן. וְרַק כְּשֶׁהַמַּאֲכָל מַתְחִיל לְהִתְעַכֵּל, אָז יִשְׁתֶּה שִׁעוּר בֵּינוֹנִי. וְכֵן אֵין לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּצֵאתוֹ מִן הַמֶרְחָץ, שֶׁלֹא יִתְקָרֵר הַכָּבֵד, וּמִכָּל שֶכֵּן שֶׁלֹא יִשְׁתֶּה בַּמֶּרְחָץ. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה אוֹתָם תֵּכֶף אַחַר הַמִּשְׁגָּל, לְפִי שֶׁאָז הַחֹם הַטִּבְעִי הוּא חָלוּשׁ וְיִהְיֶה גוֹרֵם שֶׁיִתְקָרְרוּ הָאֵבָרִים.
ממהרים להוציא את הפסולת – ממריצים את פעילות מערכת העיכול, ועוזרים להתפטר מן החלקים הגרועים של האוכל במהירות.
מהותך – נמס.
יזיקו לו – שהם מקפיאים את שומן הלב המהותך במהירות.
הרבה – יותר מכדי צמאו, כמבואר בסעיף יט. וזאת בתנאי שמנגנון תחושת הצמא לא נהרס על ידי אכילת דברים מתוקים או מלוחים מדי לעיתים תכופות.
מזוג ביין – תערובת של יין ומים.
מים – קרים. אבל מים חמים אינם מזיקים, ואולי אפילו מועילים.
בצאתו מן המרחץ – כשגופו חם כולו. ואם הוא צמא אחרי המרחץ, ואין לו מים חמים, יערב את המים עם יין, או עם דבש או סוכר.
החום הטבעי הוא חלוש – כי המשגל [=יחסי אישות] צורך אנרגיה מרובה.
הערות:
- לסיכום, המים הקרים מקררים את הגוף, ולא טוב לשתותם לא כאשר הגוף קר כי אז המים יקררו אותו יותר מדי, וגם לא כאשר הגוף חם מאד כי אז הפרשי הטמפרטורה הפתאומיים עלולים להזיק.
- אף שהסיבה שלא לשתות מים קרים אחרי מאמץ המתבארת כאן אינה מקובלת היום, אבל מקובל גם היום ששתיית מים קרים לאחר מאמץ אינה בריאה. גם הרעיון ששתיית מים קרים מדי מזיקה לבריאות, הוא מקובל גם היום, והטמפרטורה האידאלית לשתיית מים לפי המחקרים היא 16 מעלות.
הַיַיִן מַחֲזִיק הַחֹם הַטִּבְעִי, וּמֵטִיב אֶת הָעִכּוּל, וּמוֹצִיא אֶת הַמּוֹתָרוֹת, וְעוֹזֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶם שִׁעוּר בֵּנוּנִי. מִי שֶׁמֹּחוֹ חָלוּשׁ יִזָּהֵר מִן הַיַיִן, שֶׁמּוֹסִיף עַל חֲלִישׁוּתוֹ וּמְמַלֵּא אֶת הָרֹאשׁ עֲשָׁנִים. הַיַיִן יָפֶה לַזְּקֵנִים וּמַזִיק לַנְּעָרִים, לְפִי שֶׁמְּעוֹרֵר הַחֹם הַטִבְעִי, וְהוּא כְּמוֹסִיף אֵשׁ עַל אֵשׁ. וְיֵשׁ לִזָּהֵר מִן הַיַיִן עַד עֶשְִׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אֵין רָאוּי לִשְׁתּוֹת יַיִן קֹדֶם אֲכִילָה אֶלָּא מְעַט, כְּדֵי לִפְתֹּחַ בְּנֵי הַמֵּעַיִם, וְלֹא בְּעֵת רְעָבוֹן, וְלֹא אַחַר מֶרְחָץ וְזֵעָה, וְלֹא אַחַר עָמָל וִיגִיעָה. וּבְתוךְ הָאֲכִילָה לֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא מְעָט.
מחזיק – משמר.
המותרות – הדברים שאינם מתעכלים שיוצאים כפסולת.
שיעור בינוני – כוס עד שתים ליום.
מוחו– נראה שכוונתו לכושר הריכוז.
לפי שמעורר החום הטבעי – והנערים מלאים באנרגיה גם ללא יין, וכוח העיכול שלהם חזק, כמו שהתבאר בסעיף ד.
רעבון – כאשר אדם רעב מאד.
לא אחר מרחץ וזיעה... – שלא יתחמם הגוף יותר מדאי, ואם רוצה לשתות יערב מים ביין.
אלא מעט – שלא לנטרל את מיצי הקיבה.
לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא, וְאַל יַשְׁהֶה נְקָבָיו אַפִלוּ רֶגע אֶחָד, וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, שֶׁמָּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו.
לא ישתה אלא כשהוא צמא – מי שאוכל אוכל מתועש אין לו לסמוך על תחושת הצמא, כי אכילת מזון מלוח מדי או מתוק מדי לאורך זמן משבש את מנגנון הצמא של הגוף.
ישהה נקביו – יתאפק מלעשות צרכיו.
שיבדוק את עצמו יפה יפה – גם אם אינו מרגיש צורך, ינסה, אולי יצליח להתפנות.
לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵל אָדָם שֶׁיִהְיוּ מֵעָיו רְפוּיִים כָּל יָמָיו, וְיִהְיֶה קָרוֹב לְשִלְשׁוּל מְעָט. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בָּרְפוּאָה, כָּל זְמַן שֶׁהָרְעִי נִמְנַע אוֹ יֵצֵא בְּקוֹשִׁי, חֳלָאִים רָעִים בָּאִים. וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁמֵּעָיו נֶחְלְשׁוּ וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ הַדּוֹחֶה, יִדְרוֹשׁ בָּרוֹפְאִים לְהַגִּיד לוֹ בַּמֶּה יְרַפֶּה אוֹתָם, אִיש אִיש לְפִי מִזְגּוֹ וּלְפִי יָמָיו.
רעי – צואה.
אין בהם כח הדוחה – אין לו יציאה כל יום-יומיים.
ירפה – מלשון 'מעיו רפויים'.
ימיו – גילו.
הַיְגִיעָה בְּדֶרֶךְ מְמֻצַּעַת, טוֹבָה לִבְרִיאוּת הַגּוּף (וְעַיֵּן לעיל סָעִיף ו) אֲבָל הַיְגִיעָה הַגְּדוֹלָה וְכֵן הַמְּנוּחָה, מַזִּיקִין לַגּוּף. בִּזְמַן הַחֹם אֵין לְהִתְַיַגֵּעַ רַק מְעַט וּבִזְמַן הַקֹר צָרִיךְ יוֹתֵר. הָאָדָם הַשָׁמֵן צָרִיךְ שֶׁיִתְיַגֵּעַ יוֹתֵר מִן הָאָדָם הַכָּחוּשׁ.
יגיעה – מאמץ.
הָרוֹצֶה לִשְׁמוֹר אֶת הַבְּרִיאוּת, צָרִיךְ לָדַעַת הַתְּנוּעוּת הַנַּפְשִׁיוֹת וְלִזָּהֵר מֵהֶן. וְהֵן, כְּמוֹ הַשִׂמְחָה וְהַדְּאָגָה וְהַכַּעַס וְהַפַּחַד, שֶׁהֵן פּוֹעֲלוֹת בַּנָּפֶשׁ. וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל שֶׁיְהֵא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ כָּל יְמֵי הֶבְלוֹ, וְלֹא יִדְאַג עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלוֹ, וְלֹא יְבַקֵּשׁ יִתְרוֹנוֹת, וְיִהְיֶה בְּטוֹב לֵבָב וּבְשִׂמְחָה הַמְּמֻצַּעַת, כִּי הִיא סִבָּה לְגַדֵל הַחֹם הַטִּבְעִי, וּלְעַכֵּל הַמַּאֲכָל, וְלִדְחוֹת הַמּוֹתָרוֹת, וּלְחַזֵק אוֹר הָעֵינַיִם וְכָל הַהַרְגָּשׁוֹת, וְגַם יִתְחַזֵּק כֹּחַ הַשֵׂכֶל. וְאָמְנָם לֹא לְהַרְבּוֹת הַשִׂמְחָה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה כְּמוֹ הַסְּכָלִים, כִּי בְּרֹב הַשִׂמְחָה יֵצֵא הַחֲמִימוּת לְשֶׁטַח הַגוּף, וְיֻתַּךְ הַחֹם הַטִּבְעִי, וְיִתְקָרֵר הַלֵּב פִּתְאוֹם, וְיָמוּת בְּלֹא עִתּוֹ בְּפֶתַע. וּבִּפְרָט יִקְרֶה זֹאת לַאֲנָשִׁים שְׁמֵנִים בְּגוּפָם, לְפִי שֶׁהַחֹם הַטִּבְעִי בְּגוּפָם מְעַט, לְפִי שֶׁעוֹרְקֵיהֶם צָרִים וּמְרוּצַת הַדָּם שֶׁהוּא מְקוֹר הַחֹם הִיא לְאָט. הַדְּאָגָה הִיא הִפּוּךְ הַשִׂמְחָה, וְגַם הִיא מַזֶּקֶת, לְפִי שֶׁמְּקָרֶרֶת אֶת הַגּוף, וְיִתְקַבֵּץ הַחִם הַטִּבְעִי אֶל הַלֵב וִיבִיאֵהוּ אֶל הַמָּוֶת. הַכַּעַס מְעוֹרֵר חֲמִימוּת הַגּוף עַד שֶׁיוֹלִיד מִין מִמִּינֵי הַקַּדָּחַת. הַפַּחַד יוֹלִיד בְּגוּף קְרִירוּת, וְלָכֵן יִקְרֶה לַמְפַחֵד, רְעָדָה. וּכְשֶׁתִּתְרַבֶּה הַקְרִירוּת, אוּלַי יָמוּת. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאכַל כְּשֶׁהוּא בְּכַעַס אוֹ בְּפַחַד אוֹ בִּדְאָגָה, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּשִׂמְחָה מְמֻצָּעַת.
התנועות הנפשיות – רגשות.
פועלות בנפש – ומשפיעות גם על הגוף כמו שיתבאר.
המשכיל – מי שיש לו שכל.
שמח בחלקו – מרוצה ממה שיש לו, בלי קשר למה שיש לאחרים.
עולם שאינו שלו – דברים עתידיים, שאי אפשר לדעת אם יחיה בכלל עד אז.
יתרונות – מותרות.
המותרות – הפסולת.
ההרגשות – החושים.
להרבות השמחה במאכל ובמשתה – שמחה שאינה פנימית אלא שטחית וחיצונית.
רוב השמחה – מסוג זה.
לשטח הגוף – לחלקים החיצוניים של הגוף.
יותך – יימס.
בלא עיתו בפתע – ממחלת לב.
הקדחת – מחלת חום.
יקרה למפחד רעדה – אדם שפוחד דרכו לרעוד.
שאלה 1: איזו אכילה ושתייה מומלצת?
א. רק כאשר רעבים או צמאים
ב. כמה שיותר כדי ליהנות
ג. בכמויות גדולות בכל פעם
שאלה 2: מדוע לחם חיטה נחשב למזון הטוב ביותר?
א. הוא הבריא ביותר
ב. הוא הזול ביותר
ג. הוא הנפוץ ביותר
שאלה 3: מתי מומלץ לשתות יין?
א. עם האוכל
ב. לפני האוכל
ג. בכמות קטנה ולא על קיבה ריקה
שאלה 4: מה עלול לקרות משתיית מים קרים מדי לאחר מאמץ גופני?
א. כאבי בטן
ב. התקררות יתר של הגוף
ג. בחילות והקאות
שאלה 5: מהי "יגיעה" שמומלצת לבריאות הגוף?
א. מאמץ גופני קל
ב. מנוחה מוחלטת
ג. עבודה פיזית קשה מאוד
התשובות הנכונות הן:
1. א
2. א
3. ג
4. ב
5. א
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך