גַּם לְאַחַר הֶחָג, כְּשֶסָּתַר אֶת הַסֻּכָּה, לֹא יִפְסַע עַל הָעֵצִים, וְלֹא יִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְדָבָר מְגֻנֶּה, מִשׁוּם דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, כְּמוֹ צִיצִית (עַיֵן לְעֵיל סִימָן ט סָעִיף יט).
לא יפסע – לא ידרוך, ולא יזרוק אותם במקום שרבים דורכים עליהם.
לדבר מגונה – כגון להפוך את ענפי הסכך למטאטאים. וכן לא יזרוק אותם לאשפה.
נינהו – הם.
כמו ציצית – שגם הם אחרי שנפסלו וניתקו מן הבגד אמנם אינם צריכים גניזה, אבל אסור להשתמש בהם לדבר מגונה או לזרוק אותם לאשפה דרך בזיון.
אָסוּר לַחֲקוֹק פָּסוּק בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ וְגוֹ' אוֹ שְׁאָר פָּסוּק עַל דְּלַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ לְנוֹי סֻכָּה, מִשׁוּם דְיָבוֹא אַחַר כָּךְ לִידֵי בִזָּיוֹן. וְעוֹד, דְאָסוּר לִכְתֹּב פָּסוּק שֶלֹּא לְצֹרֶךְ[1] (תרל"ח) [יו"ד רפ"ג].
בסוכות תשבו – ויקרא כג מב.
על דלעת וכיוצא בה – וכן אין לכתוב פסוקים על נייר ועל עבודות אומנות שונות, ואין לכתוב בהזמנות לחתונות קטע של פסוק מתוך פרשת השבוע, או פסוק עוד ישמע, ואסור לרקום פסוקים או ברכות על טלית.
יבוא אחר כך לידי בזיון – שאין הדרך לשמור קישוטי סוכה וכל הדברים שהזכרתי בקדושה כמו ששומרים כתבי הקודש, ולבסוף ייזרק, וכן יש לחשוש שיעשה בפניהם תשמיש מגונה.
לכתוב פסוק שלא לצורך – שהתורה ניתנה לנו כיחידה של חמשה ספרים, ואסור לכתוב חלקים קטנים ממנה, ורק מפני צורך השעה, שאנשים לא יכלו להסתדר בלי זה, התירו לכתוב ולהדפיס סידורים שיש בהם פסוקי קרבנות ופסוקי דזמרא וקריאת שמע, אבל שלא לצורך חיוני לא הותר לכתוב.
עֶרֶב סֻכּוֹת לְאַחַר חֲצוֹת הַיוֹם[2], לֹא יֹאכַל פַּת, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בַּסֻּכָּה לְתֵאָבוֹן. וְיֵשׁ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּעֶרֶב סֻכּוֹת (סי' תרל"ט ובשע"ת סי' תרכ"ה).
לא יאכל פת – לחם, אבל עוגות מותר לאכול עד השעה העשירית, כמו בערב פסח, כמבואר בסימן קיג סעיף ה.
שיאכל בסוכה לתאבון – שיתבאר בסימן קלה סעיף ג שיש חובה לאכול כזית לחם בלילה הראשון של סוכות, ולכן אסרו החכמים לאכול לפני כן דבר שיפגע ביכולת לקיים את המצוה כראוי, כמו בהלכות פסח בסימן קיג סעיף ה.
להרבות בצדקה – לעניים, כדי שיהיה להם צרכי החג ברווח, ויש לנתינת צדקה בערב סוכות גם טעם על פי הסוד.
כְּתִיב, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, פֵּרוּשׁ, תָּדוּרוּ בַּסֻּכּוֹת. אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁיָדּוּר בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים. כְּמוֹ שֶׁהוּא דָר בְּבֵיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה, כֵּן תְּהֵא עַתָּה עִקַּר דִּירָתוֹ בַּסֻּכָּה, שֶׁיַכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלָיו הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְלוֹמֵד וּמְטַיֵל וְיָשֵׁן בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ, יְסַפֵּר בַּסֻּכָּה. וְכֵן אִם מִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. כְּתִיב, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלָכֵן צְרִיכִין לְכַוֵּן בִּישִׁיבַת הַסֻּכָּה, שֶצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב בַּסֻכָּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְסֻכּוֹת אֵלוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי, נֶחְלְקוּ בָּהֶם תַּנָּאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֵמָּה עַנְנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁהִקִּיף בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, סֻכּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בִּשְׁעַת חֲנִיָתָן מִפְּנֵי הַחַמָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, לְפִי שֶׁהוּא הַתְחָלַת יְמוֹת הַקַּיִץ, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת אָז סֻכָּה לְצֵל, וְלֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת שֶׁהִיא בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לָכֵן צִוָּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא זְמַן הַגְשָׁמִים, וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, בָּזֶה יֵרָאֶה לַכֹּל, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ [תרכ"ה תרל"ט].
כתיב – ויקרא כג מב.
תדורו בסוכות – לשון ישיבה במקרא כמעט תמיד מתפרש בלשון מגורים, כמו 'וישב אברהם בבאר שבע' (בראשית כב יט) 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו' (בראשית לז א), ויש לכך עשרות דוגמאות בתורה.
כליו – רהיטים: שולחנות, כיסאות, מיטות.
מטייל – שוהה, מבלה, משתעשע.
מספר – מפטפט.
ביחידות – שאין לו אפשרות להתפלל בבית הכנסת, אבל לכתחילה צריך להתפלל בבית הכנסת עם מניין עשרה מישראל, כמבואר בסימן יב סעיף ז, ודברים שכל השנה נהוג לעשותם מחוץ לבית, גם בסוכות עושים אותם מחוץ לסוכה.
כתיב – ויקרא כג מג.
צריכין לכוון בישיבת הסוכה – בכל מצוה צריך לכוון שעושים את המצווה מפני שה' ציווה לנו לעשותה, ולכן מברכים לפני עשיית רוב המצוות 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו...', אבל בסוכה אין די בכוונה זו, כי התורה דורשת כוונה נוספת, לזכור שה' הושיב אותנו בסוכות ביציאת מצרים, וגם אותה צריך לכוון.
ענני כבוד – מסורת היא בידינו שכאשר עם ישראל יצאו ממצרים, וכל ימי הליכתם במדבר, הקיפם הקדוש ברוך הוא בשבעה ענני כבוד, ארבעה מארבעה צדדים, אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ואחד שהיה מקדים והולך לפניהם ומיישר להם את הדרך.
לבל יכם שרב ושמש – לשון הפסוק בישעיה מט י, המתאר את צורת הוצאת עם ישראל מן הגלות האחרונה לעתיד לבוא, שגם אז יהיו ענני כבוד.
שעשו להם בשעת חנייתן – לדברי רבי עקיבא ענני הכבוד הקיפו אותם רק בזמן הליכתם, אבל בזמן חנייתם שהיה ניתן לבנות סוכות ממש, לא היו שם ענני כבוד.
דרך כל אדם לעשות אז סוכה לצל – לפני עידן המזגנים, בקיץ בתוך הבתים חם מאד, ובחוץ אמנם יש יותר אויר אבל יש שמש חזקה, והמקום הנעים ביותר הוא בחוץ במקום מוצל, שאין בו שמש אבל יש בו אויר, והיו בני אדם שוהים חלק נכבד מן היום בסוכות.
זמן הגשמים – הזמן שבו כבר ניתן לצפות לגשם, ובלילות קריר.
צָרִיךְ לְהַחֲזִיק אֶת הַסֻּכָּה בְּכָבוֹד, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. וְלָכֵן לֹא יַכְנִיס לְתוֹכָה כֵּלִים שֶׁאֵינָם מְכֻבָּדִים, כְּגוֹן קְדֵרוֹת, וְכַד שֶׁשּׁוֹאֲבִים בּוֹ מַיִם, וְכֵלִים שֶׁמַּשְׁהִים בָּהֶם קֶמַח, וַעֲרֵבָה וְיוֹרָה וּמַחֲבַת וּמַכְתֶּשֶׁת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְגַם הַקְּעָרוֹת, לְאַחַר הָאֲכִילָה צָרִיךְ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ[3]. אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָה, יִהְיוּ בַּסֻּכָה. וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ נֵר שֶׁל חֶרֶס, מִשׁוּם דְמָאִיס. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה בָּהּ תַּשְׁמִישׁ בָּזוּי, כְּגוֹן שְׁטִיפַת קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת. אֲבָל כּוֹסוֹת, מֻתָּר לִשְׁטֹף. וְכָלֹ שֶׁכֵּן דְּאָסוּר לְהַשְׁתִּין בָּהּ, אֲפִלּוּ לְתוֹךְ כֶּלִי, אַף עַל פִּי שֶעושֶׁה כֵן בְּתוךְ בֵּיתוֹ. אֲבָל תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, מֻתָּר בַּסֻּכָּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר מִצְוָתָהּ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. אִם הִכְנִיס לְתוֹכָהּ כֵּלִים בְּזוּיִים, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ. אַךְ בְּשָׁעָה שֶהֵם בָּהּ, אֵין לְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּם.
להחזיק את הסוכה – להתייחס לסוכה.
כלים שאינם מכובדים – שלא היה מכניס לסלון כשיש אורחים.
קדרות – סירים.
ערבה – קערה ללישת בצק.
יורה – סיר גדול.
מכתשת – כלי לריסוק תבלינים וכתישת גרגירי חיטה.
קערות – צלחות.
לחוץ – מחוץ לסוכה.
כלי שתיה – כוסות וקנקנים ובקבוקים, ואפילו לאחר השתיה, אינם מאוסים ולא מפריעים.
חרס – חימר שנצרף בתנור, ללא ציפוי זכוכית.
מאיס – מאחר והחרס בולע את השמן, הוא נמאס אחרי ההדלקה הראשונה, ואינו מתאים כבר לשום שימוש אחר מלבד הדלקה.
שעושה כן בתוך ביתו – לפני שהיו שירותים בתוך הבתים, היו יוצאים החוצה לעשות צרכים, והיו גם כלים כמו סירי לילה שהיו משתמשים בהם בתוך הבית.
תשמיש המיטה – ייחסי אישות.
עיקר מצוותה איש ואשתו – יתבאר בעזרת ה' בסעיף ח.
אינה נפסלת בכך – לתמיד.
עד שיוציאום – כי כל עוד הם בפנים, יש אומרים שהסוכה פסולה מדרבנן.
[1] לכתחילה לא יכתוב 'פסוקים' על נייר או קלף לקשט את סוכתו, אך אם נכתב כבר, יכול לקנותם ולקשט בהם סוכתו. (חזון עובדיה סוכות, צב).
[2] לא יאכל משעה עשירית (בשעות זמניות). ואין צריך להחמיר מחצות. וירקות ופירות או בשר ודגים מותר לאכול גם אחרי שעה עשירית, רק שלא ישבע מהם. (חזון עובדיה סוכות, קכא).
[3] צלחות הגשה מרכזיות, יכול להכניסם לסוכה. וצלחות האוכל, נכון להוציאם אחר האוכל. לא יחליף טיטול בסוכה. וכן לא יעשה את הסוכה קיצור דרך למקום אחר. (חזון עובדיה סוכות, קכז).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך