אֲכִילָה בַּסֻּכָּה בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן הִיא חוֹבָה, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה פַּת לְכָל הַפָּחוֹת כַּזָּיִת. וַאֲפִלּוּ מִצְטַעֵר, חַיָב לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה[1]. וְאִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים (עַיֵן לְקַמָּן סָעִיף ט), אִם מְדַמֶּה שֶׁיִפָּסְקוּ לְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, יַמְתִּין וְאַחַר כָּךְ יְקַדֵּשׁ וְיֹאכַל בַּסֻּכָּה כָּרָאוּי. וְאִם רוֹאֶה שֶׁלֹּא יִפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁהִמְתִּין וְלֹא פָסְקוּ, מְקַדֵּשׁ בַּסֻּכָּה וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ[2], וּמְכַוֵּן בְּשֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל הַסֻּכָּה, אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻכָּה. וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, וְאוֹכֵל שָׁם כְּזַיִת פַּת בְּלִי הֶפְסֵק, וְהוֹלֵךְ לְתוֹךְ הַבַּיִת וְגוֹמֵר סְעוּדָתוֹ. וְיֶשׁ לוֹ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת נְטִילַת יָדַיִם וּבִשְׁעַת בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, שֶׁדַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל גַּם בַּבָּיִת (עַיֵן לְעֵיל סִימָן מב סָעִיף יט, כא). וְאִם פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הוֹלֵךְ שׁוּב לְתוֹךְ הַסֻּכָּה וּמְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וְאוֹכֵל קְצָת יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה פַּת, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הוֹלֵךְ גַם כֵּן לְתוֹךְ הַסֻּכָּה, וְנוֹטֵל יָדָיו שֵׁנִית, וְאוֹכֵל יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה פַּת בְּבִרְכַּת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. אִם בְּסֻכָּה שֶׁלּוֹ אַף לְאַחַר שֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים עֲדַיִן הַמַּיִם מְטַפְטְפִין מִן הַסְּכָךְ, וְיֵשׁ בִּשְׁכוּנָתוֹ סֻכָּה שֶׁהָיְתָה מְסֻגֶרֶת בְּגַג, וּלְאַחַר הַגְּשָׁמִים נִפְתְּחָה, יֵלֵךְ שָׁמָּה וְיֹאכַל פִּתּוֹ בְּטוּב לֵבָב.
היא חובה – בניגוד למבואר בסעיף ז בנוגע לשאר הלילות.
כזית – גודל של זית בינוני. ומאחר ומדובר במצוה מן התורה, יש להחמיר לאכול יותר, שיש אומרים שבעבר הזיתים היו גדולים יותר, כמו שכתבתי בהלכות מצה, סימן קיט סעיף ה.
אפילו מצטער – בניגוד לשאר לילות שמצטער פטור מן הסוכה, כמבואר בסעיף יז.
אם יורדים גשמים – פטורים מן הסוכה בשאר ימים כמבואר בסעיפים ט-יא, ונחלקו הפוסקים אם בלילה הראשון חייבים לאכול בסוכה אפילו בגשם, או שבגשם אמנם לא צריך לאכול בסוכה גם בלילה הראשון, אבל אם פסק הגשם צריך ללכת לסוכה לאכול כזית לחם גם אם כבר סיים את סעודתו.
מדמה – משער.
לאחר שעה או שתי שעות – אבל לא ימתין יותר, כי הדבר גורם למניעת שמחת החג, וגם אם לא, על כל פנים לא ימתין עד חצות הלילה, כי צריך לאכול את הכזית לחם לפני חצות.
ימתין – שייפסק הגשם.
רואה – נראה לו.
מברך שהחיינו – על החג.
אינו מברך לישב בסוכה – כי אולי פטור מלאכול בסוכה.
בלי הפסק – ברצף, רק כדי לקיים את המצוה.
בשעת נטילת ידים ובשעת ברכת המוציא – העיקר בשעת ברכת המוציא, כמבואר בסימן מב סעיף כא. ואם לא כיון במפורש, בכל זאת מותר לו להמשיך את הסעודה בביתו, כי כל מי שאוכל בסוכה בגשם עושה זאת על דעת להמשיך את הסעודה בבית.
יותר מכביצה – במקרה זה שכבר אכל כזית בסוכה, ויתכן שכבר קיים את המצווה המיוחדת של אכילה בסוכה בליל ראשון של חג, שוב אינו יכול לברך לישב בסוכה אלא אם יאכל יותר מכביצה לחם, כדין שאר ימות החג, כמבואר בסעיף ז.
ילך שמה – אף שבשאר לילות אינו חייב במקרה כזה ללכת לסוכת חברו לאכול אם יש בכך טורח גדול, כי הוא נחשב אז כמצטער, שפטור מן הסוכה.
ויאכל פתו בטוב לבב – שיתאמץ לשמוח ולא להצטער על כך, ויראה זאת כאילו חברו הזמינו לאכול אצלו והולך אליו בשמחה, ורק אם מצליח לשמוח בכך יוכל לברך לישב בסוכה בסוכת חבירו.
בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי גַּם כֵּן חוֹבָה לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, וַאֲפִלּוּ הוּא מִצְטַעֵר, וְדִינוֹ כְּמוֹ בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אֶלָּא חִלּוּק אֶחָד יֵשׁ בֵּינֵיהֶן, שֶׁאִם רָאָה שֶלֹּא יִפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אוֹ הִמְתִּין וְלֹא פָסְקוּ, מְקַדֵּשׁ בַּבַּיִת וְאוֹכֵל שָׁם, וְקֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוֹלֵךְ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה וְאוֹכֵל שָׁם לְכָל הַפָּחוֹת כַּזַיִּת פַּת בְּלֹא בִּרְכַּת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וְחוֹזֵר לְבֵיתוֹ וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (תרל"ט).
בלילה השני – בחו"ל, שחוגגים את החג במשך יומיים.
קודם ברכת המזון – אפילו אם עדיין לא פסק הגשם, ולא יברך ברכת המזון וימתין שהגשם ייפסק כדי לאכול כזית בסוכה. ואם פסק הגשם קודם לכן וחושש שעד שיסיים את הסעודה הגשם יתחדש, ילך לסוכה אפילו באמצע הסעודה ויאכל שם כזית פת.
הערות:
- הסיבה להבדל בין הלילה הראשון ללילה השני, היא שבלילה הראשון צריך לברך שהחיינו גם על הסוכה וגם על החג, כמו שיתבאר בסעיף הבא, ואם יעשה קידוש בבית ויברך שהחיינו בקידוש, יצטרך אחר כך לברך שוב שהחיינו כשישב בסוכה בפעם הראשונה, ולכן עדיף לעשות קידוש בסוכה ולא בבית, כדי שיצטרך לברך שהחיינו רק פעם אחת. אבל בלילה השני, כבר אין צריך לברך שהחיינו על הסוכה אלא על החג בלבד, כמו שיתבאר בסעיף הבא.
עַרְבִית, כְּשֶׁבָּא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, נִכְנָס לַסֻּכָּה וּמְקַדֵּשׁ מִיָּד, רַק לֹא יְקַדֵּשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא וַדַּאי לָיְלָה[3]. וּכְשֶׁהוּא מְבָרֵךְ בַקִּדּוּשׁ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, יְכַוֵּן לִפְטֹר בִּבְרָכָה זוֹ, סְעוּדָה זוֹ וְגַם הַשֵּׁנָה וּשְׁאָר צְרָכָיו שֶיַעֲשֶׂה בַּסֻּכָּה, עַד הַקִדּוּשׁ שֶׁבְּיּום הַמָּחֳרָת. וּבְבִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ יְכַוֵן, שֶׁהוּא מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הֶחָג וְגַם עַל הַסֻּכָּה. וְלָכֵן בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מְבָרְכִין תְּחִלָּה לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל הַסֻּכָּה. וּבַלַּיְלָה הַשֵׁנִי מְבָרֵךְ תְּחִלָּה שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאַחַר כָּךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.
לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה – כמו בליל הסדר, כמבואר בסימן קיט סעיף א, ובשונה משאר שבתות וחגים שאפשר לעשות קידוש ולאכול עוד לפני הלילה, כמבואר בסימן עז סעיף ב.
יכוון לפטור בברכה זו... – כיון שהמנהג הוא שאין מברכים לישב בסוכה אלא בשעת האכילה, כמבואר בסעיף יב.
על החג וגם על הסוכה – בכל חג מברכים שהחיינו בסוף הקידוש, חוץ מבשביעי של פסח, ועל כל מצוה שעושים אותה לעיתים רחוקות, כמו שופר, סוכה, לולב, מגילה, מברכים שהחיינו אחרי ברכת המצוות לפני קיום המצוה. וכאן מתחברים מצוות סוכה וחג הסוכות ביחד.
בלילה השני – בחו"ל, אף שמתייחסים ליומיים כאל ימים ספקיים, כאילו לא ברור אם החג ביום הראשון או ביום השני, ולכן מברכים שהחיינו בקידוש עוד הפעם, אבל שהחיינו זה אינו אלא בשביל החג, ועל הסוכה כבר לא צריך לברך שהחיינו, כי שהחיינו שמברכים על הסוכה אפשר מן הדין לברך אפילו בשעת בניית הסוכה, ולא חייבים לברכה דוקא בזמן קיום המצוה.
כְּשֶׁאוֹכְלִים כַּמָּה בַּעֲלֵי בָּתִּים בְּסֻכָּה אַחַת, וְיֵשׁ שָׁם גַּם הַנָשִׁים וּשְׁאָר בְּנֵי בַיִת שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב אֶת הַקִּדּוּשׁ לָצֵאת בּוֹ, אִם יְקַדְּשׁוּ כָּל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים בְּיַחַד, תְּרֵי קָלֵי לָא מִשְׁתָּמְעֵי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַקִּדּוּשׁ. עַל כֵּן טוֹב יוֹתֵר שֶׁיְקַדְּשׁוּ בָּזֶה אַחַר זֶה. וְאִם מְקַדְּשִׁין בְּיַחַד, כְּגוֹן אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת בִּשְׁמִיעַת קִידּוּשׁ, אִם קָדַם אֶחָד וְסִיֵם בִּרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן אוֹ בְּרָכָה אַחֶרֶת, וְאַחַר כָּךְ סִיֵם חֲבֵרוֹ, אֵין לְהָרִאשׁוֹן לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת חֲבֵרוֹ, מִשׁוּם דְּאָמֵן, הֲוֵי הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן לַשְּׁתִיָה. וְהָעוֹלָם נוֹהֲגִים לְהַמְתִּין זֶה עַל זֶה וְעוֹנִין אָמֵן, וְזֶהוּ שֶׁלֹּא כַדִּין, אֶלָּא יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר הַכֹּל בְּיָחַד (תרמ"ג) [תפ"ח, ברכ"י קס"ז ד', רי"ג ה' בשם פנים מאירות ב' ה'].
בעלי בתים – ראשי משפחות.
שאר בני בית – ילדים ומשרתים.
לשמוע – מראש משפחתם.
תרי קלי לא משתמעי – שתי קולות אינם נשמעים.
בזה אחר זה – ושאר הנוכחים ישתקו ויקשיבו כל אחד לקידוש של האחרים.
אין שם מי שצריך לצאת – כל המקדשים הם בודדים בסוכה, ללא נשים וילדים, שאז אין בעיה של שמיעת הקידוש.
ברכה אחרת – מקדש ישראל והזמנים, לישב בסוכה, שהחיינו.
סיים חברו – והראשון עדיין לא התחיל את הברכה הבאה.
אמן הוי הפסק – ואינו דומה לעונה אמן על ברכת חברו כדי לצאת ידי חובתו, שבזה האמן אינו הפסק, אבל כאן שהוא בירך לעצמו, האמן מיותר.
לומר הכל ביחד – ממש.
[1] החזון עובדיה (סוכות, קכב) כתב, אם ירדו גשמים בלילה הראשון פטור מלאכול בסוכה, ויש חולקים ואומרים שצריך לאכול כזית בסוכה, והעיקר להקל. וגם המחמירים לא יברכו לישב בסוכה, שספק ברכות להקל. ע"כ. ובלילה הראשון של חג אם פסקו הגשמים חייב לאכול כזית בסוכה לקיים מצות סוכה שהיא חובה בלילה הזה.(חזון עובדיה סוכות קפג)ולכן אם יורד גשם בלילה הראשון, ראוי להמתין שיפסק הגשם ויאכל בסוכה כזית.
[2] ואם אכל בבית מחמת הגשמים וברך שם שהחיינו, יש מחלוקת אם למחרת יברך בסוכה 'שהחיינו', ועדיף לא לברך. (חזון עובדיה סוכות, קכה). ואם אפשר טוב לברך שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש ולכוון גם על הסוכה.
[3] ואפילו אם התפלל ערבית מבעוד יום, יאכל רק אחר צאת הכוכבים. וגם לא יתאחר לאכול כזית פת בסוכה עד חצות. ומכל מקום אם התאחר בלילה הראשון עד אחרי חצות, לא יברך 'לישב בסוכה' אלא אם אם דעתו לאכול יותר מכביצה פת (אף שבלילה הראשון המצוה בכזית). (חזון עובדיה סוכות, קח).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך