דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי כ"ז אדר א'

דין ביעור

ספר מצות הארץ סימן מח

גודל הטקסט

לימוד מהספר

מח דִּין בִּעוּר

סעיף א

זְמַן הֶתֵּר אֲכִילָתָן וְשִׁמּוּשָׁן שֶׁל כָּל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית הוּא רַק כְּשֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּשָּׂדֶה בַּכֶּרֶם אוֹ בַּפַּרְדֵּס. אַךְ כְּשֶׁכָּלָה מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּשָּׂדֶה כֶּרֶם אוֹ פַּרְדֵּס חַיָּב לְבַעֵר אוֹתָם מִן הַבַּיִת. וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּרוֹב הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים, וְאֵין פֵּרוֹת הַנִּמְצָאִים בְּגִנָּה אַחַת פּוֹטְרִים מִן הַבִּעוּר, דְּמָה שֶׁמָּצוּי בְּגִנָּה אַחַת אֵינוֹ נִקְרָא לֹא כָּלֶה לְחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁכָּלוּ מְגִנָּה אַחַת אֵינָם מְחַיְּבִים בִּעוּר, דְּמָה שֶׁכָּלָה בְּגִנָּה אַחַת אֵינוֹ נִקְרָא כָּלֶה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה.

וְאֹפֶן הַבִּעוּר הוּא שֶׁיּוֹצִיא הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה מִבֵּיתוֹ וְיַנִּיחֵם בַּשּׁוּק עַל הָאָרֶץ וְיַפְקִירֵם בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם. וְאוֹתָם בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת גַּם אוֹהֲבָיו שֶׁבָּטוּחַ בָּהֶם שֶׁלֹּא יִזְכּוּ מִפֵּרוֹת אֵלֶּה.

אַחַר שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת בִּעוּר יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִזְכּוֹת בְּפֵרוֹת שֶׁבִּעֵר.

כשכלה – כשנגמר, כשאין עוד מאותו המין בשדות.

לא כלה לחיה מן השדה – עדיין יש בשדה מן המין הזה, כך שגם חיות הבר יכולות למצוא ולאכול ממנו.

פוטרים מן הבעור – מבטלים את החובה לבער.

ויפקירם – יוותר על בעלותו עליהם, כך שכל אדם רשאי לקחת אותם לעצמו.

ולזכות – לקחת את הפירות שוב ולהיות בעליהם מחדש.

סעיף ב

זְמַן הַבִּעוּר אֵינוֹ בִּזְמַן לְקִיטַת הַפֵּרוֹת, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאֵין אוֹתוֹ מִין מִתְקַיֵּם יוֹתֵר בַּשָּׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּלָה וְנִרְקַב. וְקָבְעוּ חֲכָמִים זְמַנִּים מְיֻחָדִים לְבִעוּר לְמִינִים שׁוֹנִים, וְהֵם: לִתְאֵנִים חֲנֻכָּה שֶׁל שְׁמִינִית, לַתְּמָרִים פּוּרִים שֶׁל שְׁמִינִית, לַעֲנָבִים וְיֵינָן פֶּסַח שֶׁל שְׁמִינִית, לְזֵיתִים וְשַׁמְנָן עֲצֶרֶת שֶׁל שְׁמִינִית. וּזְמַנִּים הַלָּלוּ בִּסְתָם שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם כָּלָה לְחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה, אִם לָאו. אֲבָל בְּיָדוּעַ הַכֹּל לְפִי מָה שֶׁכָּלוּ.

וְכֵן בִּתְבוּאָה שֶׁאֵין בָּהּ אִסּוּר סְפִיחִים - עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִי' מ"ב - זְמַן בִּיעוּרָהּ בִּשְׁמִינִית, וְנִרְאֶה שֶׁהוּא בְּהַתְחָלַת הַשָּׁנָה. שְׁאָר פֵּרוֹת צָרִיךְ לְבָרֵר זְמַן בִּעוּרָם וּלְבַעֲרָם בִּזְמַנָּם, וְאִם מְסֻפָּק עַי' לְקַמָּן.

אָמְנָם יֵשׁ מִינֵי יְרָקוֹת וְקִטְנִיּוֹת שֶׁבִּעוּרָם הוּא בִּשְׁנַת הַשְּׁבִיעִית גּוּפָהּ וְהֵם אוֹתָם הַמִּינִים הַגְּדֵלִים רַק בְּעוֹנוֹת מְסֻיָּמוֹת וְאֵינָם מִתְקַיְּמִים בָּעוֹנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ.

וְצָרִיךְ לְבָרֵר זְמַן הַבִּעוּר שֶׁל כָּל מִין וּמִין וּלְבַעֲרוֹ בִּזְמַנּוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁמָּא אֵין כְּבָר מִן הַמִּין הַזֶּה בַּשָּׂדֶה צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ מִיָּד, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר חַיָּב לַחֲזֹר וּלְבַעֲרוֹ כָּל יוֹם עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָּפֵק מִלִּבּוֹ.

בלה ונרקב – מתבלה ומתקלקל, ולכן כבר אינו נשאר בשדה.

שמינית – השנה השמינית, השנה שאחרי שנת השמיטה.

עצרת – חג השבועות.

בסתם – במקרה רגיל, כשלא יודעים בבירור אם המין כבר נגמר בשדות.

ספיחים – תבואה שצמחה מעצמה בשנת השמיטה, בלי שזרעו אותה.

סעיף ג

גַּם פֵּרוֹת שֶׁל גּוֹי חַיָּבִים בְּבִעוּר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ט. עַל כֵּן כְּשֶׁקּוֹנֶה פֵּרוֹת מִן הַגּוֹי צָרִיךְ לְבַעֲרָם בּוֹ בַּיּוֹם, אִם הִגִּיעַ כְּבָר זְמַן הַבִּעוּר, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ בִּסְעִיף ב'.

קדשת שביעית – מעמד מיוחד של פירות שגדלו בשנת השמיטה: אוכלים אותם, אבל אסור לזלזל בהם או לקלקל אותם.

בו ביום – באותו היום עצמו.

סעיף ד

פֵּרוֹת שֶׁבִּמְחֻבָּר אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרָם. פֵּרוֹת שֶׁבְּאוֹצָר בֵּית דִּין אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרָם, כִּי עַל יְדֵי הֱיוֹתָם בְּאוֹצָר הֲרֵי הֵם כִּמְבֹעָרִים.

שבמחבר – פירות שעדיין מחוברים לעץ או לקרקע ולא נקטפו.

אוצר בית דין – מערכת שבית הדין מקים: שליחים קוטפים ואוספים את פירות השביעית ומחלקים אותם לציבור.

כמבערים – כאילו כבר קיימו בהם את מצות הביעור.

סעיף ה

עָבַר זְמַן הַבִּעוּר וְלֹא בִּעֵר אֶת הַפֵּרוֹת, הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבַעֲרָם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לְהֶתֵּרָם. עַל כֵּן אָסוּר לִקַּח פֵּרוֹת אֵצֶל חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר (מִלְּבַד הַטְּעָמִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְעֵיל סִי מ"ה) אַךְ מֻתָּר לִקַּח מִן הַגּוֹי אֲפִלּוּ אַחַר זְמַן בִּעוּר, שֶׁאֵין הַגּוֹי מֻזְהָר עַל הַבִּעוּר, וְלֹא נֶאֶסְרוּ פֵּרוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ תֶּכֶף אַחֲרֵי לְקִיחָתָם לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת בִּעוּר (אַף שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַן הַבִּעוּר). וְאִם לֹא קִיֵּם יִשְׂרָאֵל מִצְוַת הַבִּעוּר בָּהֶם בַּיּוֹם שֶׁקָּנָה אוֹתָם, נֶאֶסְרוּ הַפֵּרוֹת.

להתרם – למצב שבו מותר לאכול אותם.

חשוד על השביעית – אדם שידוע שאינו מקפיד על דיני שנת השמיטה.

מזהר – מצֻווה, מחויב במצוה.

תכף – מיד.

סעיף ו

כְּבָר נִתְבָּאֵר בִּסְעִיף ב' שֶׁזְּמַן הַבִּעוּר הוּא לְאַחַר שֶׁאֵין אוֹתוֹ הַמִּין מִתְקַיֵּם יוֹתֵר בַּשָּׂדֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּלָה. וְנִקְרָא זְמַן הַבִּעוּר, אַף שֶׁיֵּשׁ עוֹד מֵאוֹתוֹ מִין בְּשָׂדוֹת מְשֻׁמָּרִים (דְּהַיְנוּ שֶׁהָיוּ מְשֻׁמָּרִים רַק מִבְּהֵמָה וְחַיָּה וְלֹא מִן הָאָדָם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיוּ מְשֻׁמָּרִים גַּם מִבְּנֵי אָדָם בַּעֲבֵרָה אוֹ שֶׁהָיוּ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁים מְשֻׁמָּרִים בְּהֶתֵּר), שֶׁאֵין שָׂדֶה מְשֻׁמָּר בִּכְלָל לֹא כָּלֶה לְחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה. וַאֲפִלּוּ אִם פָּרְצוּ הַמְּשַׁמְּרִים גְּדֵרָם בִּשְׁעַת הַבִּעוּר ג"כ לֹא נִקְרָא לֹא כָּלָה לְחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה, וְאֵין אוֹכְלִים עַל סְמַךְ זֶה, שֶׁאִם שָׁמַר אֶת הַתָּלוּשׁ וְעַכְשָׁו פָּרַץ אֶת הַגָּדֵר בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם מִצְוַת בִּעוּר, וַדַּאי אֵין לְהַאֲרִיךְ זְמַן הַבִּעוּר בִּשְׁבִיל זֶה לְדוּנוֹ כַּעֲדַיִן לֹא כָּלֶה לְחַיָּה, כֵּיוָן דְּמָצוּי לַחַיָּה נַעֲשָׂה ע"י מִצְוַת בִּעוּר. וְהִלְכָּךְ הַכֹּל חַיָּבִים לְבַעֵר אע"ג דִּכְבָר יֵשׁ לָהּ לְחַיָּה ע"י הַקּוֹדְמִים לוֹ, שֶׁכְּבָר הִפְקִירוֹ פֵּרוֹתֵיהֶם וְאִפְשְׁרוּ לְחַיָּה לְאָכְלָם. וְאַף אִם שָׁמַר אֶת הַמְחֻבָּר וְעַכְשָׁו פָּרַץ גְּדֵרָם, לָא מִקְּרֵי עַכְשָׁו לֹא כָּלָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר כָּלָה טֶרֶם שֶׁפָּרַץ גְּדֵרוֹ, וּכְבָר הִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר.

משמרים – שדות שבעליהם גדרו ושמרו אותם, כך שחיות ואנשים אינם יכולים להיכנס.

פרצו המשמרים גדרם – בעלי השדות השמורים פתחו את הגדר, כדי שהפירות יהיו זמינים לכול.

הקודמים לו – אנשים אחרים שביערו את פירותיהם לפניו.

אע"ג – ראשי תיבות: אף על גב, כלומר אף על פי.

לא מקרי – בארמית: לא נקרא, לא נחשב.

סעיף ז

אֵין אוֹכְלִים מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית עַל סְמַךְ שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ מִין בַּשָּׂדֶה מִפֵּרוֹת שְׁמִינִית, שֶׁזֶּה אֵין בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וְאֵינוֹ חַיָּב בְּבִעוּר, וְזֶה יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וְחַיָּב בְּבִעוּר.

על סמך – בהסתמך על, בגלל ש.

פרות שמינית – פירות שגדלו בשנה שאחרי השמיטה, ואין בהם קדושת שביעית.

סעיף ח

לִפְנֵי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת בִּעוּר יָכוֹל לְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לִשְׁכֵנָיו שֶׁאֵין לָהֶם מְזוֹן ג' סְעוּדוֹת מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְכֵן יָכוֹל לְהַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ מָזוֹן ג' סְעוּדוֹת; וּסְעוּדוֹת אֵלּוּ אֵינָן חַיָּבוֹת בְּבִעוּר.

מזון שלש סעודות – כמות אוכל שמספיקה לשלוש ארוחות.

אינן חיבות בבעור – אין צורך להפקיר אותן, ומותר לאכול אותן.

סעיף ט

בָּלוּעַ שְׁבִיעִית בְּמַאֲכָל חֻלִּין, אַף אִם לָקַט אֶת מַמָּשׁוֹ וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא בָּלוּעַ חַיָּב לְבַעֵר, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר שֶׁל הַמִּין הַבָּלוּעַ.

מִין שְׁבִיעִית שֶׁלֹּא כָּלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּלוּעַ שְׁבִיעִית מִמִּין אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ אֵינוֹ חַיָּב בְּבִעוּר דְּבָזֶה הַטַּעַם חָשׁוּב כִּמְבֹעָר, אַךְ מִין שְׁבִיעִית שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ חַיָּב לְבַעֵר אַף אִם יֵשׁ בּוֹ טַעַם מִמִּין שֶׁלֹּא כָּלֶה.

בלוע – טעם של פרי שביעית שנספג בתוך מאכל אחר.

חלין – אוכל רגיל, שאין בו קדושת שביעית.

ממשו – הפרי עצמו, החלק הנראה והמוחשי.

חשוב כמבער – נחשב כאילו כבר בוער.

סעיף י

חִיּוּב הַבִּעוּר הוּא בְּמִין שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם, אוֹ מַאֲכַל בְּהֵמָה דָּבָר שֶׁהוּא מַאֲכָל חַיָּה, וְאֵינֶנּוּ מַאֲכַל אָדָם, אוֹ בְּהֵמָה אִין בּוֹ דִּין בִּעוּר. דָּבָר שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם אוֹ בְּהֵמָה רַק עַל יְדֵי הַדְּחָק לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם אֵין לוֹ דִּין בִּעוּר, וְלִשְׁאָר רִאשׁוֹנִים אַף בְּנֶאֱכָל ע"י הַדְּחָק יֵשׁ לוֹ דִּין בִּעוּר.

קְלִפִּין וְגַרְעִינִים אֵין לָהֶם דִּין בִּעוּר.

מאכל בהמה – מזון שמתאים לבעלי חיים ביתיים, כמו מספוא.

מאכל חיה – מזון שרק חיות בר אוכלות.

על ידי הדחק – רק כשאין ברירה, לא בדרך הרגילה.

ראשונים – גדולי הפוסקים הקדומים, שחיו בתקופת הרמב"ם ובסמוך לה.

קלפין וגרעינים – קליפות וגלעינים של הפירות.

סעיף יא

מִין הַמִּתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַשִּׂיגוּ הֶפְסֵד, אֵין לוֹ בִּעוּר לְעוֹלָם [אֲפִלּוּ אִם הוּא תָּלוּשׁ].

המתקים בארץ – מין שנשאר בשדה זמן רב ואינו נרקב.

שלא ישיגו הפסד – שלא יתקלקל ולא יאבד.

תלוש – נקטף מהעץ או מהקרקע.

סעיף יב

הַלּוּלָבִים הַמִּתְיַבְּשִׁים וְנוֹפְלִים, וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהוּא נוֹשֵׁר וּמַרְקִיב, יֵשׁ לוֹ דִּין בִּעוּר. וְהַמִּתְקַשִּׁים וְנַעֲשִׂים עֲנָפִים, אַף עַל גַּב שֶׁלָּקַח אֶת הַכֹּל לְבֵית, כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה מְנִיחָם בַּשָּׂדֶה הָיָה מִתְקַשֶּׁה וְנַעֲשָׂה עָנָף אֵין לוֹ בִּעוּר.

הלולבים – כאן: נצרים צעירים ורכים שצומחים על העץ.

נושר ומרקיב – נופל מהעץ ומתקלקל.

והמתקשים – אלה שמתקשים עם הזמן כמו עץ.

אף על גב – אף על פי.

סעיף יג

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶחֱלֶקֶת לְעִנְיַן בִּעוּר לְשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת וּזְמַן הַבִּעוּר לְעִנְיַן מִינִים שׁוֹנִים אֵינוֹ מִשְׁתַּוֶּה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁאֵין הַגְּבוּלִים מְבֹרָרִים לְכָל פְּרָטֵיהֶם וְגַם שְׁכִיחַ כָּעֵת שֶׁמַּעֲבִירִין פֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּכְמוֹת מְרֻבָּה אֵין בָּזֶה נַפְקוּתָא רַבָּה לְמַעֲשֶׂה. וְצָרִיךְ לְבַעֵר כָּל מִין בְּכָל יוֹם שֶׁמִּסְתַּפֵּק בּוֹ שֶׁמָּא הִגִּיעַ זְמַן בִּיעוּרוֹ בְּאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת עַל כֵּן לֹא כָּתַבְנוּ דִּינִים אֵלֶּה.

לשלש ארצות – לשלושה אזורים, שבכל אחד מהם הפירות נגמרים בזמן אחר.

מבררים – ידועים ומוגדרים בבירור.

נפקותא רבה – בארמית: הבדל מעשי גדול.

שמסתפק – שאינו בטוח, שיש לו ספק.

סעיף יד

גַּם אַחַר מִצְוַת בִּעוּר נוֹהֶגֶת בְּפֵרוֹת קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית כְּמוֹ קֹדֶם בִּעוּרָם.

נוהגת – ממשיכה לחול.

קדשת שביעית – הדינים המיוחדים של פירות השמיטה, כמו האיסור לקלקל אותם.

סעיף טו

דִּין בִּעוּר נוֹהֵג גַּם בִּדְמֵי שְׁבִיעִית, וְגַם בְּמִינֵי אֹכֶל שֶׁנִּתְפְּסוּ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּזְמַן בִּעוּרָם הוּא כִּזְמַן בִּעוּר אוֹתָם פֵּרוֹת שֶׁנִּתְפְּסוּ עַל יְדֵיהֶם.

דמי שביעית – כסף שהתקבל תמורת פירות שביעית.

שנתפסו בקדשת שביעית – מאכלים שנקנו בכסף של פירות שביעית, ולכן הקדושה עברה אליהם.

שאלות לחזרה

1. מתי חייבים לבער פירות שביעית מן הבית? א. מיד כשקוטפים אותם ב. כשכלה אותו המין מרוב השדות והכרמים ג. כשכלה אותו המין מגינה אחת ד. תמיד בתחילת השנה השמינית 2. מהו זמן הביעור של התאנים, כשלא ידוע אם כבר כלו מן השדה? א. חנוכה של שמינית ב. פורים של שמינית ג. פסח של שמינית ד. עצרת של שמינית 3. מה הדין בקונה פירות שביעית מגוי אחרי שעבר זמן הביעור? א. אסור לקנות אותם ב. מותר לקנות, ואין צורך לבער אותם כלל ג. מותר לקנות, וצריך לבער אותם מיד, באותו היום שקנה ד. מותר לקנות רק אם הגוי ביער אותם קודם 4. איך מקיימים את מצות הביעור? א. שורפים את הפירות ב. מוסרים את הפירות לבית הדין ג. מפקירים את הפירות בפני אדם אחד שאינו מכיר ד. מוציאים מהבית, מניחים בשוק ומפקירים בפני שלושה, ואפילו אוהביו 5. אילו פירות אינם צריכים ביעור? א. פירות שנקנו מגוי ב. פירות שבאוצר בית דין ג. פירות שנקטפו ונשמרו בבית ד. פירות שנשארו בבית אחרי שכלו מן השדה התשובות הנכונות: ב (סעיף א) א (סעיף ב) ג (סעיף ה) ד (סעיף א) ב (סעיף ד)