הלימוד היומי כ"ו אדר א'
בְּאֵלֶּה מִינִים נוֹהֵג דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית
ספר מצות הארץ סימן מו-מז
לימוד מהספר
מו בְּאֵלֶּה מִינִים נוֹהֵג דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית
סעיף א
דְּבָרִים הַמְּיֻחָדִים לְמַאֲכַל אָדָם אוֹ בְּהֵמָה, וְכֵן לְסִיכַת אָדָם וּלְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבִיעַת אָדָם, נוֹהֵג בָּהֶם דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְכֵן הַמְיֻחָד לְמַטְאַטְּאוֹת יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּמִין שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲכַל אָדָם, וְלֹא מַאֲכַל בְּהֵמָה, וְנֶאֱכָל לָהֶם רַק עַל יְדֵי הַדְּחָק, גַּם כֵּן נוֹהֵג בּוֹ דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד לָאָדָם אוֹ לִבְהֵמָה. הַמְיֻחָד לִצְבִיעַת בְּהֵמָה, אוֹ לְהַסָּקָה, אֵינוֹ קָדוֹשׁ, אֲפִלּוּ אִם לִקְּטוֹ לְשֵׁם דָּבָר הַקָּדוֹשׁ, כְּגוֹן שֶׁלְּקָטוֹ לִצְבִיעַת אָדָם. הַמְיֻחָד לְמִשְׁרָה, דְּהַיְנוּ לִשְׁרוֹת בּוֹ פִּשְׁתָּן, אוֹ עוֹרוֹת, וְכֵן הַמְיֻחָד לִכְבִיסָה, לְדַעַת רַשִׁ"י אֵינוֹ קָדוֹשׁ, וּלְדַעַת הר"מ קָדוֹשׁ.
הַמְיֻחָד לְדָבָר קָדוֹשׁ וּלְדָבָר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ, כְּגוֹן לִצְבִיעַת אָדָם וְלִצְבִיעַת בְּהֵמָה, הוֹלְכִים אַחַר מַחְשֶׁבֶת הַלְּקִיטָה, וְאִם לִקְּטוֹ סְתָם, אֶפְשָׁר שֶׁקָּדוֹשׁ מִסָּפֵק, וְאֶפְשָׁר שֶׁהוֹלְכִים אַחַר תַּשְׁמִישׁוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאִם יְשַׁמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ, שֶׁדָּבָר הַמְיֻחָד לְתַשְׁמִישׁ זֶה, קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, הֲרֵי הוּא קָדוֹשׁ, וְאִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ, שֶׁהַמְּיֻחָד לוֹ אֵינוֹ קָדֹשׁ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, אֵינוֹ קָדוֹשׁ.
סיכת אדם – מריחת שמן על הגוף, כמו שנהגו פעם לסוך את העור.
מטאטאות – מטאטאים; צמחים שמשתמשים בהם לטאטא את הבית.
על ידי הדחק – רק כשאין ברירה, בשעת דוחק ומחסור.
הסקה – הבערה באש לחימום או לבישול, כמו עצים להסקה.
משרה – השריה במים, כמו השריית פשתן או עורות כדי לעבד אותם.
סעיף ב
קְלִפּוֹת וְגַרְעִינִים הָעוֹמְדִים לַמֹּץ אוֹתָם, אוֹ שֶׁעוֹמְדִים לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ לִצְבִיעָה, וְלֹא כָל שֶׁכֵּן הָעוֹמְדִים לְמַאֲכַל אָדָם, קְדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּבְגֶדֶר זֶה הֵם גַּרְעִינֵי זֵיתִים, תְּמָרִים וְחָרוּבִים. הַקְּלִפּוֹת וְהַגַּרְעִינִים, הָרְאוּיִים רַק לְהַסָּקָה, אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
למץ אותם – למצוץ אותם, כלומר שרגילים למצוץ מהם את הטעם.
ולא כל שכן – ובוודאי, וקל וחומר; אם כך הדין בפחות חשוב, קל וחומר בחשוב יותר.
ובגדר זה – בכלל הזה, בתוך הקבוצה הזאת.
סעיף ג
דָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם, אוֹ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וְהָיָה קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְנִפְסַל מִמַּאֲכָל לְגַמְרֵי, כְּלוֹמַר, שֶׁנִּפְסַל אַף מִמַּאֲכַל בְּהֵמָה וְאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְהַסָּקָה, פָּקְעָה מִמֶּנּוּ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
ונפסל ממאכל – התקלקל ואינו ראוי עוד לאכילה.
פקעה – בטלה, יצאה ממנו.
סעיף ד
מִינֵי בְּשָׂמִים שֶׁאֵינָם אֹכֶל בִּפְנֵי עַצְמָם, אֶלָּא שֶׁכּוֹבְשִׁים בּוֹ שֶׁמֶן אוֹ שְׁאָר מַאֲכָל, וְעִקָּרוֹ לְרֵיחַ, נוֹהֵג בָּהֶם דִּין שְׁבִיעִית. פְּרָחִים שֶׁאֵין רֹב בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶם לְלָקְטָם אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּפְרָחִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶם אִם אֵין בָּהֶם רֵיחַ אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּפִרְחֵי רֵיחַ יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
בשמים – צמחים בעלי ריח טוב.
שכובשים בו – שמשרים אותו בשמן או במאכל כדי לתת בהם את ריחו וטעמו.
מקפידים עליהם – מתייחסים אליהם כדבר חשוב ששווה לקטוף ולשמור.
סעיף ה
קְטָף הֶעָלִים וְהָעֵצִים, וְהוּא הַשְּׂרָף הַנּוֹטֵף בֵּין מִן הֶעָלִים בֵּין מִן הָעֵצִים, (וְאֵין זֶה מִיץ הַפְּרִי), אֵינוֹ חָשׁוּב כִּפְרִי לְעִנְיַן שְׁבִיעִית, וְאֵין בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּקְטָף הַפְּרִי יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וּבְאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי אַף קְטָף הֶעָלִים וְהָעֵץ נֶחְשָׁב פְּרִי, וְיֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
קטף – נוזל דביק שיוצא מהצמח.
השרף – שרף, הנוזל הסמיך שנוטף מעצים ומעלים.
אילן – עץ.
סעיף ו
עֲלֵי גְּפָנִים, שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם לְמַאֲכָל, אַף עַל גַּב שֶׁבְּתוֹר עָלִים, אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וְנֶחְשָׁבִים כְּעֵץ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם לְמַאֲכַל נַעֲשִׂים כַּפְּרִי בְּמַחְשָׁבָה זוֹ, וְיֵשׁ בָּהֶם דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
עלי גפנים – העלים של הגפן, עץ הענבים.
אף על גב – אף על פי, למרות ש.
שבתור – שבתור, כלומר מצד היותם עלים בלבד.
סעיף ז
דָּבָר הַמְיֻחָד לִצְבִיעַת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל אָדָם קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְנִרְאֶה שֶׁדִּינוֹ כִּמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, וְאֵין עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ.
כלי תשמישו – החפצים והכלים שהאדם משתמש בהם.
ונראה – כך נראה למחבר, כלומר זו מסקנתו ולא דבר מפורש.
מז. אֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית
סעיף א
דָּבָר הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, וְכֵן דָּבָר הַצָּרִיךְ מַחְשָׁבָה לְמַאֲכַל אָדָם וְלָקְטוּ בְּמַחְשָׁבָה זוֹ (עַיֵּן סִימָן מ"ו סְעִיף א'), אֵין עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא דְּהַיְנוּ רְפוּאָה אוֹ רְטִיָּה, אֲפִלּוּ לְאָדָם, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְמִשְׁרָה אוֹ לִכְבִיסָה. אַף שֶׁדַּרְכָּם גַּם בְּתַשְׁמִישִׁים אֵלֶּה. אֲבָל מוֹסְרִים אוֹתָם לִצְבִיעָה לְאָדָם וְכֵן לְהַדְלָקַת הַנֵּר לָאָדָם, [אִם דַּרְכָּן בְּכָךְ]. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ סִימָן מ"ו סְעִיף ז' שֶׁצְּבִיעָה הַמֻּתֶּרֶת לְאָדָם הִיא גַּם צְבִיעַת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וּבְגָדָיו.
הצריך מחשבה – דבר שאינו מאכל רגיל, ונחשב מאכל רק כשהאדם מתכוון לאכול אותו.
מלוגמא – תחבושת או משחה שמניחים על הגוף לרפואה.
רטיה – תחבושת שמניחים על מכה או פצע.
מוסרים אותם – נותנים אותם, מותר להשתמש בהם.
סעיף ב
דָּבָר הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל בְּהֵמָה עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לָאָדָם. וְכֵן מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְמִשְׁרָה וְלִכְבִיסָה וְלִצְבִיעָה לְאָדָם, אַךְ אֵין מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְמִשְׁרָה וְלִכְבִיסָה וְלִצְבִיעָה לִבְהֵמָה.
מאכל בהמה – מזון שמיועד לבעלי חיים ולא לבני אדם.
אך – אבל.
סעיף ג
דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל חַי לֹא יֹאכְלֶנּוּ מְבֻשָּׁל. וְדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל מְבֻשָּׁל אֵין אוֹכְלִין אוֹתוֹ חַי. לְפִיכָךְ מַאֲכַל בְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין רְגִילִים לְבַשְּׁלוֹ אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ.
פֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לִסְחִיטָה (וְהֵם זֵיתִים וַעֲנָבִים), מֻתָּר לְסַחֲטָם בִּשְׁבִיעִית, וְלִימוֹן גַּם כֵּן מֻתָּר לְסוֹחֲטוֹ שֶׁהַדֶּרֶךְ לְאָכְלוֹ בִּסְחִיטָה. וּשְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לְסַחֲטָם, כְּגוֹן תַּפּוּזִים, גַּם כֵּן נִרְאֶה דְּמֻתָּר לְסַחֲטָם (וְאִם נִשְׁאַר מִבְּשַׂר הַפְּרִי, אָסוּר לְהַשְׁלִיכוֹ אֶלָּא מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיֵּרָקֵב).
שדרכו לאכל חי – שרגילים לאכול אותו בלי בישול.
לפיכך – לכן.
לסחיטה – להוצאת המיץ מהפרי בלחיצה.
שירקב – שיתקלקל וירקיב עד שלא יהיה ראוי לאכילה.
סעיף ד
מַאֲכַל בְּהֵמָה אָסוּר לְהַטְמִין בּוֹ חִטִּין. וְאִם לָקְטוּ כְּדֵי לְהַטְמִין בּוֹ חִטִּין, מֻתָּר.
להטמין – להסתיר ולכסות, כאן: לאחסן חיטים בתוכו כדי לשמור עליהן.
חטין – חיטים.
סעיף ה
מַאֲכַל אָדָם בְּתָלוּשׁ צָרִיךְ לְעַכֵּב הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲכַל אָדָם אָסוּר לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה.
בתלוש – אחרי שנקטף ונתלש מהקרקע.
לעכב – למנוע, לעצור.
סעיף ו
פַּת שֶׁעִפְּשָׁה, רַשַּׁאי לְהַאֲכִילָהּ לִבְהֶמְתּוֹ, וְאָסוּר לְאָדָם לְאָכְלָהּ, שֶׁאֲכִילַת אָדָם בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וְרָאוּי לִבְהֵמָה נֶחְשֶׁבֶת הֶפְסֵד.
פת שעפשה – לחם שהעלה עובש.
רשאי – מותר.
הפסד – השחתה ובזבוז של פירות שביעית, שאסור לעשות.
סעיף ז
מֻתָּר לִקְלֹף פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, אַף בִּפְרִי שֶׁאֶפְשָׁר לְאָכְלוֹ בִּקְלִפָּתוֹ, שֶׁאֵין מִצְוָה לֶאֱכֹל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. מִיהוּ הַקְּלִפָּה יֵשׁ בָּהּ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְאָסוּר לְהַשְׁלִיכָהּ, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַנִּיחָהּ בִּכְלִי עַד שֶׁתֵּרָקֵב וְתִפָּסֵל מֵאֲכִילַת בְּהֵמָה. נִפְסְלָה מֵאֲכִילַת אָדָם, מֻתָּר לִתְּנַהּ לַבְּהֵמָה, נִפְסְלָה מֵאֲכִילַת בְּהֵמָה, מֻתָּר לְהַשְׁלִיכָהּ.
מיהו – אולם, אבל.
להשליכה – לזרוק אותה לפח.
ותפסל – ותתקלקל עד שלא תהיה ראויה עוד.
סעיף ח
קְלִפּוֹת וְגַרְעִינִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לָאָדָם, וְאֵין עֲלֵיהֶם לַחְלוּחִית אֹכֶל, אִם אֵינָם עוֹמְדִים לִבְהֵמָה מֻתָּר לְהַשְׁלִיכָם. וְהַמְּיֻחָדִים לִבְהֵמָה אָסוּר לְהַשְׁלִיכָם, אֶלָּא יִתְּנֵם לִבְהֵמָה, אוֹ לְעוֹפוֹת, אוֹ יַנִּיחֵם עַד שֶׁיִּרְקְבוּ וְיַשְׁלִיכֵם אָז.
לחלוחית אכל – שאריות לחות של הפרי שנשארו דבוקות עליהם.
עומדים לבהמה – מיועדים להאכלת בעלי חיים.
סעיף ט
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מְלוּגְמָא מִמַּאֲכַל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סְעִיף א', מֻתָּר לָסוּךְ בְּשֶׁמֶן שְׁבִיעִית, אַף אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין, אוֹ שֶׁחָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, אִם סַךְ כְּדַרְכּוֹ, כֵּיוָן שֶׁסִּיכָה אֵינֶנָּה אֲסוּרָה בְּדָבָר הָעוֹמֵד לַסִּיכָה, וְלֹא נֶחְשָׁב כִּמְלוּגְמָא כְּשֶׁסָּךְ כְּדַרְכּוֹ.
לסוך – למרוח שמן על הגוף.
חטטין – פצעים או גירוד בעור.
שחש בראשו – שכואב לו הראש.
כדרכו – בדרך הרגילה, כמו שסכים כל יום ולא כטיפול רפואי.
סעיף י
אֵין סַכִּים אֶת הַכֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. וְאֵין נוֹתְנִים תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית לְתוֹךְ הַכַּר, אוֹ לְתוֹךְ הַטִּיט, וְאִם סַךְ כְּלִי בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אוֹ שֶׁנָּתַן תֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית לְתוֹךְ הַכַּר אוֹ לַטִּיט, אָסוּר לְמָכְרָם.
תבן – גבעולים יבשים של תבואה אחרי הדיש.
הכר – כרית.
הטיט – בוץ, תערובת אדמה ומים שבונים ומטייחים בה.
סעיף יא
תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק בְּתֶבֶן אוֹ בְּקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָסוּר לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל כְּנֶגֶד חֹם הַתַּנּוּר, אֶלָּא צָרִיךְ לְצַנֵּן אֶת הַתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְאָפָה אֵין הַפַּת נֶאֱסֶרֶת.
שהסק – שחיממו אותו בהבערת אש.
קש – גבעולים יבשים של צמחים.
לצנן – לקרר.
עבר ואפה – אפה אף שהיה אסור לו.
סעיף יב
מֶרְחָץ שֶׁהֻסַּק בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מֻתָּר לִרְחֹץ בְּמֵימָיו, אִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם דְּמֵי הָרְחִיצָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָדָם חָשׁוּב אָסוּר לוֹ לִרְחֹץ שָׁם אַף בְּחִנָּם. וּבְשָׂכָר, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁלְּאָדָם חָשׁוּב אָסוּר וְלִשְׁאָר בֶּן אָדָם מֻתָּר, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לְכָל אָדָם בְּשָׂכָר.
מרחץ – בית מרחץ, מקום רחצה ציבורי במים חמים.
דמי הרחיצה – התשלום על הכניסה והרחצה.
אדם חשוב – אדם שאחרים לומדים ממעשיו, ולכן מחמירים עליו יותר.
בשכר – בתשלום.
סעיף יג
דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לְמַאֲכַל אָדָם וְלֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וְחָשַׁב עָלָיו לָאָדָם אוֹ לַבְּהֵמָה נוֹתְנִים עָלָיו חוּמְרֵי אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחָשַׁב. חָשַׁב לִמְלוּגְמָא אֵין קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית עָלָיו. חָשַׁב לָאָדָם וְחָזַר וְחָשַׁב לַבְּהֵמָה הוֹלְכִים אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה רִאשׁוֹנָה לְחוּמְרָא. חָשַׁב לַבְּהֵמָה וְחָזַר וְחָשַׁב לְאָדָם הוֹלְכִים אַחַר מַחְשָׁבָה אַחֲרוֹנָה לְחוּמְרָא (וּמֻתָּר לְבַשְּׁלוֹ לָאָדָם, שֶׁאֵין אִסּוּר בִּשּׁוּל בְּמַאֲכַל בְּהֵמָה, אֶלָּא עַל מְנָת לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה, אֲבָל מֻתָּר לְבַשֵּׁל לָאָדָם, אַף שֶׁחָשַׁב מִתְּחִלָּה לִבְהֵמָה).
חומרי – החומרות, ההלכות המחמירות של אותו סוג.
לחומרא – לצד המחמיר.
על מנת – בשביל, במטרה.
סעיף יד
חָשַׁב הַמּוֹכֵר לָאֳכָלִים וְהַלּוֹקֵחַ חָשַׁב לְעֵצִים, אֵין מַחֲשֶׁבֶת הַלּוֹקֵחַ וְלֹא כְּלוּם, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַסִּיקָם. חָשַׁב הַמּוֹכֵר לְעֵצִים וְהַלּוֹקֵחַ לָאֳכָלִים, וְחָזַר וְחָשַׁב לְעֵצִים, אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ הָאַחֲרוֹנָה מוֹצִיאָה אוֹתָם מִידֵי מַחְשַׁבְתָּם הָרִאשׁוֹנָה, וְקָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאַף הַדָּמִים שֶׁבְּיָדִי מוֹכֵר קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית עֲלֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב הַלּוֹקֵחַ לְאָכְלָם.
הלוקח – הקונה.
לעצים – לשימוש כחומר בערה.
מידי – מכלל, מתחת להשפעת.
הדמים – הכסף ששולם תמורת הפירות.
סעיף טו
הֶחֱלִיף יַיִן שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן חֻלִּין (דְּהַיְנוּ, לֹא-שֶׁל שְׁבִיעִית) אֵין מַדְלִיקִים וְלֹא סָכִים בַּשֶּׁמֶן, שֶׁקְּדֻשַּׁת יַיִן עָבְרָה גַּם לַשֶּׁמֶן, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן מ"ה סְעִיף ח'. הֶחֱלִיף שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית בְּיַיִן חֻלִּין אֵין מַדְלִיקִים וְלֹא סָכִים בַּיַּיִן. הֶחֱלִיף שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן חֻלִּין יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּדְלִיקִים וְסָכִים בִּשְׁנֵיהֶם, וְיֵשׁ אוֹסְרִים בִּשְׁנֵיהֶם.
חלין – רגיל, שאין בו קדושה.
החליף – החליף בדרך מקח, נתן דבר אחד וקיבל אחר תמורתו.
עברה – עברה, נתפסה גם בדבר שהתקבל תמורתו.
סעיף טז
יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁנִּפְסַל מֵאֲכִילַת אָדָם מֻתָּר לִקַּח בּוֹ מַאֲכַל בְּהֵמָה. וּמְלוּגְמָא אָסוּר לַעֲשׂוֹת בִּשְׁנֵיהֶם, וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בִּשְׁנֵיהֶם אַחַר שֶׁהֶחֱלִיף כַּנַ"ל.
לקח בו – לקנות בתמורתו.
כנ"ל – כפי שנזכר למעלה.
סעיף יז
מָכַר מַאֲכַל אָדָם וְלָקַח בּוֹ מַאֲכַל אָדָם וְנִפְסַל, מֻתָּר לִבְהֵמָה, אַךְ אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלוּגְמָא.
ולקח בו – וקנה בכסף שקיבל תמורתו.
ונפסל – והתקלקל, ואינו ראוי עוד לאדם.
סעיף יח
אֵין מוֹכְרִים פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לַגּוֹי, וְאֵין מַאֲכִילִים פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לַגּוֹי, אַךְ מֻתָּר לְהַאֲכִילָם לְגוֹי הַמִּתְאָרֵחַ עַל שֻׁלְחָנוֹ.
לגוי – למי שאינו יהודי.
המתארח על שלחנו – שבא כאורח ואוכל אצלו בביתו.
סעיף יט
בָּלוּעַ שְׁבִיעִית בְּפֵרוֹת חֻלִּין, אַף אִם לָקַט אֶת מִין הַשְּׁבִיעִית וְאֵין מִמֶּנּוּ רַק בָּלוּעַ. כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נוֹתֵן טַעַם יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
בלוע – טעם שנספג בתוך מאכל אחר.
נותן טעם – שאפשר להרגיש בתערובת את טעמו.
שאלות לחזרה
1. דבר שמיוחד גם לצביעת אדם וגם לצביעת בהמה — לפי מה קובעים אם יש בו קדושת שביעית? א. תמיד יש בו קדושה, כי יש בו צד של קדושה ב. לפי המחשבה שבשעת הליקוט ג. לעולם אין בו קדושה, כי יש בו צד של חולין ד. לפי מחיר השוק שלו 2. מה הדין בקליפות וגרעינים שראויים רק להסקה? א. יש בהם קדושת שביעית, כמו בפרי עצמו ב. יש בהם קדושה רק אם הם של זיתים ג. אין בהם קדושת שביעית ד. מותר להשתמש בהם רק לצביעה 3. דבר המיוחד למאכל בהמה — למה מותר להשתמש בו? א. לכביסה ולצביעה לבהמה בלבד ב. אסור להשתמש בו לשום דבר חוץ מאכילת בהמה ג. לעשות ממנו מלוגמא לאדם, ולמשרה, לכביסה ולצביעה לאדם ד. רק להדלקת הנר 4. קליפה של פרי שביעית שקילפו — מה עושים בה? א. זורקים אותה מיד, כי אין בה קדושה ב. מניחים אותה בכלי עד שתירקב ותיפסל מאכילת בהמה, ורק אז זורקים ג. חייבים לאכול אותה, כי יש מצווה לאכול פירות שביעית ד. שורפים אותה בתנור 5. מה הדין בתנור שהוסק בתבן או בקש של שביעית? א. מותר לאפות בו מיד, והפת מותרת ב. אסור לאפות כנגד חום התנור, ואם אפה — הפת אסורה ג. אסור לאפות כנגד חום התנור עד שיצטנן, ואם עבר ואפה — הפת אינה נאסרת ד. מותר לאפות בו רק בתשלום התשובות הנכונות: ב (סעיף א, סימן מו) ג (סעיף ב, סימן מו) ג (סעיף ב, סימן מז) ב (סעיף ז, סימן מז) ג (סעיף יא, סימן מז)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.