הלימוד היומי י' אדר א'
איסור כלאי זרעים
ספר מצות הארץ סימן כא
לימוד מהספר
כא איסור כלאי זרעים
סעיף א
מִן הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נִזְרַע הַשָּׂדֶה כִּלְאַיִם וְדִין זֶה נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה בְּכָל הַמִּינִים. בֵּין בִּתְבוּאָה, בֵּין בִּזְרָעִים, בֵּין בְּיָרָק. וְדַוְקָא הַמִּינִים שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים זוֹרְעִים וּמְקַיְּמִים אוֹתָם, אֲבָל אִם אֶחָד מִן הַמִּינִים אֵין מְקַיְּמִים אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמְּקַיְּמִים אוֹתוֹ רַק לְרֵיחַ, לִרְפוּאָה וּלְמֻגְמָר אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְאָדָם וְלֹא לִבְהֵמָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
וְכֵן אִם שְׁנֵי הַמִּינִים אֵינָם רְאוּיִים לָאָדָם, אֶלָּא לַבְּהֵמָה, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
כלאים – ערבוב של שני מינים שונים; כאן: זריעה של שני מיני צמחים יחד בשדה.
לריח – צמח שמגדלים רק בשביל הריח הטוב שלו, ולא לאכילה.
למגמר – לקטורת: צמח ריחני שמפזרים על גחלים כדי שיעלה ממנו עשן נעים.
סעיף ב
אִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים כּוֹלֵל לֹא רַק אֶת הַזּוֹרֵעַ, אֶלָּא אַף אֶת הַחוֹרֵשׁ, הָעוֹדֵר, הַמְנַכֵּשׁ, הַמְזַבֵּל, הַמַּשְׁקֶה וְהַמְּקַיֵּם כִּלְאֵי זְרָעִים.
העודר – מי שחופר ומהפך את האדמה סביב הצמחים.
המנכש – מי שעוקר עשבים שוטים מבין הצמחים.
המזבל – מי שנותן זבל (דשן) לאדמה כדי שהצמחים יגדלו.
סעיף ג
אֵין חִלּוּק בְּאִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים, בֵּין שֶׁזָּרַע שְׁנֵי מִינִים אֲסוּרִים בְּמַפֹּלֶת יָד, אוֹ שֶׁזָּרַע בְּזֶה אַחַר זֶה.
חלוק – הבדל.
במפלת יד – בזריקה אחת של היד, כך ששני המינים נופלים לאדמה יחד.
בזה אחר זה – קודם מין אחד ואחריו המין השני.
סעיף ד
שָׁגַג אוֹ הֵזִיד וְזָרַע כִּלְאֵי זְרָעִים חַיָּב לְעָקְרָן, אוֹ לְתַקֵּן בֵּינֵיהֶן גָּדֵר אוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר, וּמָה שֶׁגָּדֵל כְּבָר אֵינוֹ נֶאֱסָר
שגג או הזיד – עשה זאת בטעות או בכוונה.
לעקרן – לתלוש אותם מן האדמה עם השורשים.
צורת הפתח – שני עמודים וקורה מעליהם, כמו מסגרת של פתח, שמפרידים בין המינים.
סעיף ה
אִם נִתְעָרְבוּ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים זֶה בָּזֶה, מֻתָּר לִזְרֹעַ אֶת הַתַּעֲרֹבֶת אִם נִתְקַיְּמוּ כָּל שְׁלֹשֶׁת הַתְּנָאִים דִּלְהַלָּן:
א. נִתְעָרְבוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה
ב. אֵין הַזּוֹרֵעַ מְעֻנְיָן בְּקִיּוּם הַמִּין הַזָּר
ג. אֵין הַשִּׁעוּר שֶׁל הַמִּין הַזָּר מַגִּיעַ לְכַמּוּת הָאוֹסֶרֶת שֶׁתִּתְבָּאֵר הָלְאָה. בְּמִקְרֶה וְהִגִּיעַ לְכַמּוּת הָאוֹסֶרֶת אֶפְשָׁר לְמַעֲטוֹ, הֵן ע"י תּוֹסֶפֶת הַמִּין הָרָצוּי הֵן ע"י הַמְעָטַת הַמִּין הַזָּר.
וְאֵלֶּה הַשִּׁעוּרִים
א. אִם הַנִּתְעָרֵב הוּא מִין תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית, הַנִּזְרָע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אוֹ הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִתִּשְׁעָה קַבִּין לְבֵית סְאָה; וְיֵשׁ כָּאן כַּמּוּת זֶרַע שֶׁרְגִילִים לְזָרְעָהּ בַּשֶּׁטַח שֶׁהוּא אֶחָד מִכ"ד לְבֵית סְאָה, וְנִתְעָרְבָה כַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה זֵרְעוֹנִים מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מִכַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.
ב. אִם הַנִּתְעָרֵב הוּא מִין תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית, הַנִּזְרָע שְׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אוֹ יוֹתֵר מִזֶּה עַד תִּשְׁעָה קַבִּין, וְנִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ רֹבַע הַקַּב בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מֵרֹבַע הַקַּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.
ג. אִם הַנִּתְעָרֵב הוּא מִין זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים, הַנִּזְרָע שְׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, אוֹ הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, וְיֵשׁ כָּאן כַּמּוּת זֶרַע שֶׁרְגִילִים לְזָרְעָהּ בְּשֶׁטַח שֶׁהוּא אֶחָד מִכ"ד לְבֵית סְאָה, וְנִתְעָרְבָה כַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מִכַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.
ד. אִם הַנִּתְעָרֵב הוּא מִין זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים, הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אַךְ לֹא יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ רֹבַע הַקַּב בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט, נִתְעָרֵב פָּחוֹת מֵרֹבַע הַקַּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. כָּל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה הֵם אִם נִתְעָרֵב בִּסְאָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכָּל הַתַּעֲרֹבֶת מְהַוָּה סְאָה: וּבְיַחַס זֶה, יֵשׁ לָדוּן בְּפָחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, אוֹ בְּיוֹתֵר מִמֶּנּוּ.
עֵרֵב הַזְּרָעִים בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁהִנּוֹ מְעֻנְיָן בְּקִיּוּם הַמִּין הַזָּר, הֲרֵי הֵם כִּלְאַיִם אַף בְּתַעֲרֹבֶת כָּלְשֶׁהוּא, וְאָסוּר לְזָרְעָם.
המין הזר – המין שלא רוצים בו, שנתערב בזרעים בלי כוונה.
למעטו – להקטין את הכמות שלו, עד שתהיה פחות מהשיעור האוסר.
קבין – רבים של קב: מידת נפח עתיקה שמודדים בה זרעים.
לבית סאה – שטח שזורעים בו סאה של זרעים (סאה היא שישה קבין).
רבע הקב – רבע ממידת קב.
סעיף ו
אִם צָמַח בְּשָׂדֶה שֶׁל מִין אֶחָד מִין אַחֵר מֵאֵלָיו וְיֵשׁ בּוֹ הַתַּעֲרֹבֶת בַּשִּׁעוּר שֶׁהִזְכַּרְנוּ גַּם כֵּן צָרִיךְ לְמַעֵט (כְּלוֹמַר שֶׁיְּלַקֵּט מִן הַמִּין הָאוֹסֵר כַּמּוּת שֶׁכָּזוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כְּשִׁעוּר הָאוֹסֵר) אַךְ אִם נִכָּר שֶׁהַתַּעֲרֹבֶת לֹא נוֹחַ לוֹ וְצָמַח מֵאֵלָיו, וְאָנוּס מִלְּעָקוּר, (שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא פּוֹעֲלִים שֶׁיַּעַקְרוּ בְּתוֹסֶפֶת שְׂכַר שְׁלִישׁ עַל הָרָגִיל), מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם.
מאליו – בלי שאיש זרע אותו.
ואנוס מלעקור – אינו יכול לעקור אותו, מסיבה שאינה בשליטתו.
בתוספת שכר שליש – בשכר גבוה בשליש מהשכר הרגיל של פועלים.
סעיף ז
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה מִין אֶחָד וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ מִין אַחֵר, יְחַכֶּה עַד שֶׁיַּתְלִיעוּ הַזְּרָעִים, כְּלוֹמַר יַצְמִיחוּ שָׁרָשִׁים כְּתוֹלָעִים וְאַחַר כָּךְ יַחֲרוֹשׁ אֶת הַשָּׂדֶה, וְיִזְרַע מִמִּין הַשֵּׁנִי, וּמַסְפִּיקָה חֲרִישָׁה שֶׁכָּזוֹ שֶׁחוֹרֵשׁ לִפְנֵי הַגְּשָׁמִים, כְּדֵי לְרַוּוֹת אֶת הַשָּׂדֶה מֵהַגְּשָׁמִים. וְאִם יִצְמַח אַחַר כָּךְ מֵהַמִּין שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בּוֹ, בְּשִׁעוּר הָאָסוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, יְמַעֵט.
ונמלך – שינה את דעתו והחליט.
שיתליעו – שהזרעים ינבטו ויוציאו שורשים דקים שנראים כמו תולעים.
לרוות – להשקות היטב, שהאדמה תספוג את מי הגשמים.
סעיף ח
אַף שֶׁאָסוּר לְקַיֵּם כִּלְאֵי זְרָעִים, אֵין הַצְּמָחִים שֶׁגָּדְלוּ נֶאֱסָרִים
שגדלו – שכבר צמחו בשדה.
נאסרים – אסורים באכילה או בהנאה.
סעיף ט
מֻתָּר לִזְרֹעַ כָּל מִינֵי זְרָעִים עַל יַד אִילָנוֹת [אֲבָל לֹא עַל יַד גְּפָנִים] וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם
אילנות – עצים.
גפנים – הצמחים שעליהם גדלים ענבים.
שאלות לחזרה
1. מה הדין במין שמגדלים רק לריח או לרפואה, ואינו ראוי לא לאדם ולא לבהמה? א. אסור משום כלאיים מן התורה ב. אין בו משום כלאיים ג. אסור רק כשזורעים אותו ליד ירק ד. מותר רק בשדה של תבואה 2. מי כלול באיסור כלאי זרעים? א. רק מי שזורע ב. רק מי שזורע או חורש ג. גם מי שמשקה, מזבל או מנכש את הכלאיים ד. רק מי שקוצר את היבול 3. מי שזרע כלאי זרעים, בשגגה או במזיד, מה עליו לעשות? א. לעקור אותם, או להפריד ביניהם בגדר או בצורת הפתח ב. לשרוף את כל מה שכבר גדל ג. אינו צריך לעשות דבר אם זרע בשגגה ד. להפסיק להשקות את השדה 4. נתערבו שני מיני זרעים שלא בכוונה, ויש מהמין הזר יותר מהשיעור. מה אפשר לעשות? א. אסור לזרוע את התערובת בשום אופן ב. למעט אותו, בהוספת המין הרצוי או בהוצאת המין הזר ג. לזרוע כרגיל, כי התערובת נוצרה שלא בכוונה ד. לזרוע רק אחרי הגשמים 5. מה הדין בצמחים שכבר גדלו בכלאי זרעים? א. אסורים באכילה ב. אסורים רק אם נזרעו במזיד ג. אינם נאסרים, אף שאסור לקיים כלאיים ד. מותרים רק למאכל בהמה התשובות הנכונות: ב (סעיף א) ג (סעיף ב) א (סעיף ד) ב (סעיף ה) ג (סעיף ח)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.