דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי ח' אדר א'

הפרשה בשבת וביום טוב

ספר מצות הארץ סימן יז-יט

גודל הטקסט

לימוד מהספר

יז. הַהַפְרָשָׁה בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב

סעיף א

בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב אָסוּר לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. עָבַר וְהִפְרִישׁ בְּמֵזִיד, אֲסוּרִים הַפֵּירוֹת בַּאֲכִילָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְשׁוֹגֵג מוּתָּרִים בַּאֲכִילָה מִיָּד אֲפִילּוּ לַמַּפְרִישׁ.

במזיד – בכוונה, כשהוא יודע שאסור לעשות כך.

בשוגג – בטעות, בלי שידע או בלי ששם לב שאסור.

מוצאי שבת – הזמן שאחרי צאת השבת.

סעיף ב

אִם זָכוּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת (אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב) שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּירוֹת מִשֶּׁלּוֹ שֶׁאֵינָם מְעוּשָּׂרִים, וְאֵין בְּיָדוֹ לְעַשְּׂרָם עַכְשָׁיו, יָכוֹל לְהַתְנוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת (אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב) וּלְהַפְרִישׁ בְּשַׁבָּת (אוֹ בְּיוֹם טוֹב), וְזֶה לְשׁוֹן הַתְּנַאי:

"יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ יְהֵא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה הַנִּשְׁאָר וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּירוֹת יִהְיוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁהִתְנֵיתִי שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר יְהֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַעְשַׂר עָנִי בִּדְרוֹמוֹ. וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יְהֵא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמוֹ. וִיהֵא מְחוּלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ עַל פְּרוּטָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּיהָ לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר". (וְיַחְשׁוֹב שֶׁלֹּא יְהֵא חָל עַכְשָׁיו כְּלָל). אִם הִתְנָה תְּנַאי כָּזֶה, יָכוֹל לְהַפְרִישׁ בְּשַׁבָּת (אוֹ בְּיוֹם טוֹב) אֶת הַמַּתָּנוֹת כְּהִלְכָתָן, וּבִשְׁעַת הַהַפְרָשָׁה יֹאמַר אֶת הַנּוּסַח שֶׁל הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

הַתְּרוּמָה הִיא מוּקְצֶה, עַל כֵּן יַנִּיחַ אוֹתָהּ לִפְנֵי שֶׁיֹּאמַר אֶת נוּסַח הַהַפְרָשָׁה בְּמָקוֹם מוּצְנָע.

וְדָבָר זֶה מוּתָּר רַק בְּטֶבֶל שֶׁלּוֹ, אֲבָל הוּזְמַן לְחָשׁוּד שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אֵין לוֹ תַּקָּנָה זוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת (וְלֹא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב).

שאינם מעושרים – פירות שעדיין לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות.

להתנות – לקבוע מראש, לפני כניסת השבת, איך תחול ההפרשה שיעשה בשבת.

מחולל – קדושת המעשר השני עוברת אל המטבע, והפירות יוצאים לחולין.

מוקצה – דבר שאסור להזיז בשבת, כי אין בו שימוש מותר בשבת.

הוזמן לחשוד – התארח אצל מי שיש חשש שאינו מפריש תרומות ומעשרות.

יח. בִּיעוּר וְוִידּוּי מַעַשְׂרוֹת

סעיף א

בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לִשְׁמִיטָּה חַיָּיב לְקַיֵּים מִצְוַות בִּיעוּר בְּפֵירוֹת הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבְּיָדוֹ. וּבִשְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה חַיָּיב לְקַיֵּים מִצְוָה זוֹ בְּפֵירוֹת הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, הַחֲמִישִׁית וְהַשִּׁישִׁית.

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח חַיָּיב לְהַפְרִישׁ כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבְּפֵירוֹתָיו, וְלִיתֵּן מַעְשַׂר עָנִי לֶעָנִי, וְלִפְדּוֹת אֶת הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי, וְכֵן לְחַלֵּל אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּפְרוּטָה וּלְאַבְּדָהּ מִיָּד, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל (סִי׳ י"ג סְעִיף ג'), וְאָסוּר לְהוֹתִיר אָז בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּיחֵד לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פְּרוּטָה חֲמוּרָה שֶׁבָּהּ. בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח חַיָּיב לְקַיֵּים מִצְוָה זוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, אִם נִזְדַּמְּנוּ לוֹ בְּחוֹל הַמּוֹעֵד פֵּירוֹת שֶׁחַיָּיב לְהַפְרִישׁ מֵהֶם מַתָּנוֹת.

ביעור – הוצאת המתנות מן הבית ונתינתן למי שהן מגיעות לו, בזמן שנקבע לכך.

לחלל – להעביר את קדושת המעשר השני מדבר אחד לאחר, כאן מן המטבע אל פרוטה.

ולאבדה – להשמיד את הפרוטה שעליה עברה הקדושה, כך שאיש לא ייהנה ממנה.

חול המועד – הימים שבין יום טוב ראשון ליום טוב אחרון של פסח.

סעיף ב

אִם אֵינוֹ יָכוֹל מֵאֵיזוֹ סִיבָּה שֶׁהִיא לְחַלֵּל פֵּירוֹת הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי, חַיָּיב בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן לְשָׂרְפָם וּלְבַעֲרָם מִן הָעוֹלָם.

מאיזו סיבה שהיא – מכל סיבה, בלי הבדל מה גרם לכך.

לשרפם ולבערם מן העולם – לשרוף את הפירות, כך שלא יישאר מהם דבר.

סעיף ג

אִם עָבַר וְלֹא בִּיעֵר בִּזְמַנּוֹ, חַיָּיב לְבַעֵר אַחַר כָּךְ, וְעוֹבֵר עָלֶיהָ כָּל יוֹם שֶׁאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ.

ביער – קיים את מצוות הביעור.

בזמנו – בזמן שנקבע לביעור, כפי שנתבאר בסעיף א.

ועובר עליה – עובר על המצווה בכל יום נוסף שבו אינו מבער.

סעיף ד

אֵינוֹ חַיָּיב לַחֲזוֹר אַחֲרֵי פֵּירוֹת כְּדֵי לְקַיֵּים בָּהֶם מִצְוַת בִּיעוּר, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לוֹ לְעַכֵּב מַתְּנוֹתָיו עַד לִזְמַן הַבִּיעוּר.

לחזור אחרי פירות – לחפש ולאסוף פירות במיוחד כדי לבער אותם.

וכל שכן – ובוודאי, מסקנה ממה שנאמר קודם.

לעכב מתנותיו – לדחות את הפרשת התרומות והמעשרות רק כדי לחכות לזמן הביעור.

סעיף ה

מִלְּבַד מִצְוַת בִּיעוּר זוֹ, יֵשׁ מִצְוַת בִּיעוּר פֵּירוֹת שְׁבִיעִית, וְתִתְבָּאֵר לְהַלָּן.

פירות שביעית – פירות שגדלו בשנת השמיטה, ויש להם דינים מיוחדים.

להלן – בהמשך הספר.

סעיף ו

בִּזְמַן הַבַּיִת הָיָה חַיָּיב לְקַיֵּים מִצְוַת וִידּוּי הַמַּעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח. וּלְרוֹב הַפּוֹסְקִים אֵין חוֹבַת וִידּוּי הַמַּעַשְׂרוֹת נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמַן הַבַּיִת. וּמִכֵּיוָון שֶׁאִם עָבַר עַל פְּרָט אֶחָד מִדִּינֵי הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שׁוּב אֵינוֹ מִתְוַודֶּה, וְאֵין אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא עָבַרְנוּ בְּכָל הַשָּׁנִים עַל אֶחָד הַדְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַוִּידּוּי, וְהָרוֹב בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵינָם מְדַקְדְּקִים וְאֵינָם רְאוּיִים לְהִתְוַודּוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּטַּעַם זֶה בּוּטַּל הַוִּידּוּי, אֵין לְהִתְוַדּוֹת הַיּוֹם וִידּוּי מַעַשְׂרוֹת.

וידוי המעשרות – אמירה שבה האדם מצהיר שקיים כראוי את מצוות התרומות והמעשרות.

בזמן הבית – בזמן שבית המקדש היה קיים.

הפוסקים – החכמים שקבעו את ההלכה למעשה.

המעכבים – דברים שבגללם אי אפשר לקיים את המצווה.

בעוונותינו הרבים – ביטוי של צער: בגלל חטאינו.

יט. עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וּקְבִיעוּת לְמַעַשְׂרוֹת

סעיף א

אֵין הַפֵּירוֹת חַיָּיבִין בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הִגִּיעוּ לְשָׁלָב מְסוּיָּם בְּגִידּוּלָן, וְהוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ חֲכָמִים 'עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת', וּשְׁלִישׁ גִּידּוּל שֶׁל הַפְּרִי אוֹ שֶׁל הַזֶּרַע הַנֶּאֱכָל הוּא הַנֶּחְשָׁב לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ.

פֵּירוֹת הָרְאוּיִין לַאֲכִילָה בְּקָטְנָן, כְּגוֹן הַקִּישּׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, הָרְאוּיִין מִתְּחִילָּה לַאֲכִילָה וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּגוּפָן בִּלְבַד, חַיָּיבִין בַּמַּתָּנוֹת בְּקָטְנָן. וְכֵן תַּפּוּחִים וְאֶתְרוֹגִים חַיָּיבִים בַּמַּתָּנוֹת בְּקָטְנָן.

עונת המעשרות – השלב בגידול הפרי שממנו והלאה הוא חייב בתרומות ומעשרות.

שליש גידול – כשהפרי הגיע לשליש מגודלו המלא.

הראויין לאכילה בקטנן – פירות שאוכלים אותם גם כשהם עדיין קטנים.

להוסיף בגופן – כדי שיגדלו ויהיו גדולים יותר.

סעיף ב

קוֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ הַפֵּירוֹת לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת מוּתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּבְדֶרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אֶשְׁכּוֹל שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ אֲפִילּוּ גַּרְגִּיר יְחִידִי, כּוּלּוֹ חִיבּוּר לַמַּעַשְׂרוֹת וּכְאִילּוּ הִגִּיעַ כּוּלּוֹ; וְלֹא אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הָרוּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַגֶּפֶן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן רִימּוֹן שֶׁהִגִּיעָה בָּהּ אֲפִילּוּ פְּרִידָה (גַּרְגִּיר) אַחַת, כּוּלָּהּ חִיבּוּר.

חיבור למעשרות – נחשב יחידה אחת לעניין מעשרות, כאילו כולו הגיע לעונת המעשרות.

הרוח – הצד או הכיוון של הכרם שבו עומדת אותה גפן.

פרידה – גרגיר אחד, כפי שמפורש בסוגריים.

סעיף ג

פֵּירוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְנִתְלְשׁוּ וַעֲדַיִין לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, אָסוּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן אֲכִילַת קֶבַע, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן אֲכִילַת עֲרַאי עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן; מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן אָסוּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי.

נתלשו – נקטפו מן העץ או מן האדמה.

נגמרה מלאכתן – הסתיימה העבודה האחרונה שעושים בפירות אחרי הקטיף, והם מוכנים.

אכילת קבע – אכילה מסודרת וחשובה, כמו בסעודה.

אכילת עראי – אכילה מזדמנת וקלה, כמו טעימה אגב עבודה.

סעיף ד

בד״א בְּגוֹמֵר פֵּירוֹתָיו לְמָכְרָן בַּשּׁוּק, אֲבָל אִם הָיְתָה כַּוָּונָתוֹ לְהוֹלִיכָן בַּבַּיִת, הֲרֵי זֶה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ לַמַּעֲשֵׂר.

וּלְדַעַת הָרַאֲבַ״ד (וּשְׁאָר רִאשׁוֹנִים דְּעִימֵּיהּ), מִינִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גּוֹרֶן, כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהַעֲמָדַת עֲרִימָה הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּן, נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר כְּשֶׁעֲשָׂאָן גּוֹרֶן בַּשָּׂדֶה, אַף כְּשֶׁבְּדַעְתּוֹ לְהוֹלִיכָן לַבַּיִת.

בד״א – ראשי תיבות של "במה דברים אמורים": באיזה מקרה נאמר הדין.

להוליכן – להביא אותם לביתו, ולא למכור אותם בשוק.

שיקבעו למעשר – עד שיקרה דבר שקובע אותם כחייבים במעשר, ואז אסור לאכול מהם גם עראי.

גורן – מקום בשדה שבו עורמים ודשים את התבואה.

דעימיה – (ארמית) שעמו, כלומר שסוברים כמותו.

סעיף ה

עִנְיַן אֲכִילַת עֲרַאי וַאֲכִילַת קֶבַע אֵינוֹ תָּלוּי בְּכַמּוּתָהּ שֶׁל הָאֲכִילָה אֶלָּא בְּאֵיכוּתָהּ. כֵּיצַד — מִילֵּא כְּלִי אוֹ לָקַט כָּל צוֹרְכּוֹ, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם הוּא מוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ אוֹכֵל עֲרַאי, אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד, וַאֲפִילּוּ אָכַל בְּדֶרֶךְ זוֹ הַרְבֵּה, הוּא בִּכְלַל עֲרַאי. יִיחֵד בְּדִיבּוּרוֹ אוֹ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ פֵּירוֹת אֵלֶּה לִסְעוּדָּתוֹ, חֲשִׁיב קֶבַע, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מֵהֶן אֲפִילּוּ אַחַת.

בכמותה – בכמה אוכלים.

באיכותה – בצורת האכילה: אם היא מזדמנת או מסודרת.

ייחד – קבע בפירוש, בדיבור או במחשבה, שהפירות האלה מיועדים לסעודה.

חשיב קבע – נחשב אכילת קבע.

סעיף ו

אֵין אוֹכְלִין בַּשָּׂדֶה עֲרַאי אֶלָּא פֵּירוֹת חַיִּים. אֲבָל מְבוּשָּׁלִים, כְּבוּשִׁים וּמְלוּחִים נֶחְשָׁבִים כְּנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, וְאֵין אוֹכְלִין אוֹתָם אַרְעַי.

פירות חיים – פירות טריים, שלא בושלו ולא עובדו.

כבושים – פירות שהושרו זמן רב בנוזל, כמו חמוצים.

ארעי – עראי, אכילה מזדמנת.

סעיף ז

הַבַּיִת, הַמִּקָּח, הַתְּרוּמָה וְהַשַּׁבָּת — קוֹבְעִין לְמַעַשְׂרוֹת.

המקח – הקנייה.

קובעין למעשרות – גורמים שהפירות יהיו חייבים במעשר כבר עכשיו, ואסור לאכול מהם אפילו עראי.

סעיף ח

כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת קוֹבֵעַ לְמַעַשְׂרוֹת, כָּךְ הֶחָצֵר קוֹבַעַת לְמַעַשְׂרוֹת. כֵּיצַד הֶחָצֵר קוֹבַעַת? דְּבָרִים שֶׁנִּגְמְרוּ מְלַאכְתָּן, אִם בְּדַעְתּוֹ לַהֲבִיאָן לַבַּיִת מוּתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי, אַךְ אִם לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן הֱבִיאָן לֶחָצֵר אוֹ לַבַּיִת, אָסוּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי. אֵין הֶחָצֵר קוֹבַעַת בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

החצר – השטח הפתוח שליד הבית ושייך לו.

שלא נגמרה מלאכתו – פירות שעוד לא הסתיימה העבודה האחרונה בהם.

סעיף ט

אִילָן הַנָּטוּעַ בֶּחָצֵר, אִם הוּא כְּאִילַן תְּאֵנָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, מֵאוֹתָן פֵּירוֹת שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל כַּמָּה פֵּירוֹת בְּבַת אַחַת, אוֹכֵל מִמֶּנּוּ אֶחָד אֶחָד, כְּלוֹמַר שֶׁתּוֹלֵשׁ אֶחָד וְאוֹכְלוֹ וְחוֹזֵר וְתוֹלֵשׁ אֶחָד וְאוֹכְלוֹ, אֲפִילּוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים, וּפָטוּר מִתְּרוּ״מ; וְאִם צֵירֵף שְׁנַיִם, הָוֵי דָּבָר חָשׁוּב וְנִקְבַּע בֶּחָצֵר. וְאִם הָיָה גֶּפֶן אוֹ רִימּוֹן אוֹ אֲבַטִּיחַ, שֶׁאֲפִילּוּ אֶשְׁכּוֹל אֶחָד וְרִימּוֹן אֶחָד וַאֲבַטִּיחַ אֶחָד הוּא חָשׁוּב, לֹא יִתְלוֹשׁ הָאֶשְׁכּוֹל וְהָרִימּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ, אֶלָּא מְגַרְגֵּר מִן הָאֶשְׁכּוֹל בְּעוֹדוֹ מְחוּבָּר, ר״ל שֶׁתּוֹלֵשׁ גַּרְגִּיר אֶחָד וְאוֹכֵל, וְחוֹזֵר וְתוֹלֵשׁ גַּרְגִּיר אֶחָד וְאוֹכֵל. וְכֵן בְּרִימּוֹן פּוֹרֵט בִּמְחוּבָּר גַּרְגִּיר וְאוֹכֵל, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ חוֹתֵךְ חֲתִיכָה קְטַנָּה בִּמְחוּבָּר וְאוֹכֵל. וְהוּא הַדִּין בְּכָל פֵּירוֹת שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין אוֹכְלִים הַפְּרִי בְּבַת אַחַת אֶלָּא מְחַלְּקִין אוֹתוֹ, חֲשִׁיב ב׳ חֲתִיכוֹת צֵירוּף. וּלְפִי זֶה תַּפּוּז אֵין אוֹכְלִין בֶּחָצֵר אֲפִילּוּ אַחַת אַחַת, וְכֵן בְּתַפּוּחַ וְאֶתְרוֹג.

אילן – עץ.

מתרו״מ – ראשי תיבות: מתרומות ומעשרות.

הוי – (ארמית) הרי זה, נחשב.

מגרגר – קוטף גרגיר אחד בכל פעם, בעוד האשכול מחובר לגפן.

פורט – מפריד גרגיר אחד מן הרימון.

סעיף י

כֵּיצַד מִקָּח קוֹבֵעַ? הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין לְאוֹכְלָן, נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר.

וּקְבִיעוּת הַמִּקָּח הִיא בֵּין שֶׁנָּתַן דָּמִים בֵּין שֶׁמָּשַׁךְ. וְאֵין הַמִּקָּח קוֹבֵעַ אֶלָּא בִּלְקָחָן עַל מְנָת לְאוֹכְלָן, אֲבָל לְקָחָן עַל מְנָת לִשְׁלוֹחַ לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַל מְנָת לְמָכְרָן, אֵין הַמִּקָּח קוֹבֵעַ, וְאֶפְשָׁר דְּאִם לְקָחָן עַל מְנָת לִמְכּוֹר הוּקְבַּע.

תלושין – פירות שכבר נקטפו.

נתן דמים – שילם את המחיר.

שמשך – משך את הפירות אליו, וזו דרך לקנות אותם גם בלי לשלם עדיין.

סעיף יא

כֵּיצַד הַתְּרוּמָה קוֹבַעַת? אִם תָּרַם מִפֵּירוֹתָיו תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, אָסוּר לֶאֱכוֹל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שְׁאָר הַמַּתָּנוֹת.

תרם – הפריש תרומה.

תרומה גדולה – החלק הראשון שמפרישים מהפירות ונותנים לכהן.

שאר המתנות – שאר החלקים שצריך להפריש, כמו המעשרות.

סעיף יב

כֵּיצַד הַשַּׁבָּת קוֹבַעַת? פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְחָשֵׁכָה עֲלֵיהֶן לֵיל שַׁבָּת, נִקְבְּעוּ, וְלֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרַאי אֲפִילּוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְעַל כֵּן, כְּשֶׁרוֹאֶה הַשַּׁבָּת נִכְנֶסֶת וְרוֹצֶה לֶאֱכוֹל מֵהֶם בְּשַׁבָּת, יַקְדִּים לְהַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּ״מ בְּשַׁבָּת, כְּפִי שֶׁבֵּיאַרְנוּ.

וחשכה עליהן – החשיך, כלומר נכנסה השבת כשהפירות עדיין לא עושרו.

שיעשר – שיפריש מהם תרומות ומעשרות.

יקדים – יפריש מוקדם, לפני כניסת השבת.

שאלות לחזרה

1. מה דין פירות שהפרישו מהם תרומות ומעשרות בשבת בשוגג? א. אסורים באכילה עד מוצאי שבת ב. מותרים באכילה מיד, אפילו למפריש ג. מותרים רק לאחרים ולא למפריש ד. אסורים באכילה לעולם 2. מתי צריך לומר את לשון התנאי כדי שיוכל להפריש בשבת? א. מערב שבת ב. בשבת עצמה, לפני ההפרשה ג. במוצאי שבת ד. אין צורך בתנאי כלל 3. מה צריך לעשות מי שאינו יכול לחלל את פירות המעשר השני? א. לתת אותם לעני ב. להשאיר אותם עד השנה הבאה ג. למכור אותם בשוק ד. לשרוף אותם בערב יום טוב אחרון של פסח 4. לפי מה נקבע אם אכילה היא עראי או קבע? א. לפי כמות הפירות שאוכל ב. לפי אופן האכילה ולא לפי הכמות ג. לפי שעת היום ד. לפי מחיר הפירות 5. מה הדין באילן תאנה הנטוע בחצר? א. אסור לאכול ממנו כלל לפני ההפרשה ב. מותר לתלוש שתי תאנים יחד ולאכול ג. מותר לתלוש תאנה אחת ולאכול, ולחזור על כך אפילו הרבה פעמים ד. מותר לאכול ממנו רק לאחר השבת התשובות הנכונות: ב (סעיף א, סימן יז) א (סעיף ב, סימן יז) ד (סעיף ב, סימן יח) ב (סעיף ה, סימן יט) ג (סעיף ט, סימן יט)