דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי ה' אדר א'

דיני נתינת המתנות

ספר מצות הארץ סימן יא-יב

גודל הטקסט

לימוד מהספר

יא דִּינֵי נְתִינַת הַמַּתָּנוֹת

סעיף א

תִּיקּוּן הַטֶּבֶל נַעֲשֶׂה בְּהַפְרָשַׁת הַמַּתָּנוֹת, כָּאָמוּר. וּמִלְּבַד מִצְווַת הַהַפְרָשָׁה יֵשׁ גַּם מִצְווַת נְתִינָה, זֹאת אוֹמֶרֶת נְתִינַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלֵּוִי וּמַעְשַׂר עָנִי לְעָנִי. הַלֵּוִי מְצוּוֶּה לְהַפְרִישׁ מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלִיתְּנָהּ לַכֹּהֵן. וְרַשַּׁאי כָּאָמוּר יִשְׂרָאֵל לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִפְנֵי שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַמַּעֲשֵׂר לַלֵּוִי, וְיִתֵּן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן.

טבל – פירות שעוד לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ולכן אסור לאכול אותם.

הפרשת המתנות – הפרדת החלקים שמגיעים לכהן, ללוי ולעני מתוך הפירות, ובזה הפירות מתוקנים.

מצוות נתינה – מצווה נוספת מלבד ההפרשה: למסור בפועל את המתנה למי שהיא מגיעה לו.

תרומת מעשר – עשירית מתוך המעשר הראשון, שניתנת לכהן.

ורשאי – ומותר לו. כלומר, גם ישראל שהמעשר עוד בידו יכול להפריש בעצמו את תרומת המעשר.

סעיף ב

בִּזְמַנֵּנוּ אָבְדָה חֶזְקַת כֹּהֲנִים וּלְוִויִּים, הֱיוֹת וְאָנוּ מְקַבְּלִים אוֹתָם כְּכֹהֲנִים וְכִלְוִויִּים עַל פִּי עַצְמָם, בְּלִי עֵדִים וְשֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין, עַל כֵּן אֵין אֶצְלֵנוּ לְמַעֲשֶׂה דִּין כֹּהֲנִים וּלְוִויִּים לְעִנְיַן נְתִינַת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת לָהֶם.

חזקת כהנים ולוויים – הוודאות המבוררת שאדם הוא באמת כהן או לוי.

על פי עצמם – רק לפי מה שהם אומרים על עצמם, בלי הוכחה.

בלי עדים – אין מי שמעיד על כך, ולא בית דין שבירר את הייחוס.

למעשה – בפועל, בהלכה המעשית.

סעיף ג

הַחִיּוּב שֶׁל נְתִינַת מַעְשַׂר עָנִי לְעָנִי קַיָּם גַּם בִּזְמַנֵּנוּ, וְגַם עָנִי חַיָּב בְּהַפְרָשַׁת מַעְשַׂר עָנִי וּבִנְתִינָתוֹ לְעָנִי אַחֵר. עָנִי הוּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְסוּדָּר בְּפַרְנָסָתוֹ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי מִחְיָיתוֹ.

מעשר עני – מעשר שמפרישים בשנים מסוימות ונותנים אותו לעני.

מסודר בפרנסתו – יש לו הכנסה קבועה.

כדי מחייתו – כמה שצריך כדי לחיות, לכלכלה ולצרכים הבסיסיים.

סעיף ד

אֵין לְהַקְנוֹת מַעְשַׂר עָנִי לְעָנִי בַּחֲלִיפִין מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְכִירָה וּמַעְשַׂר עָנִי נֶאֶמְרָה בּוֹ נְתִינָה וְלֹא מְכִירָה.

להקנות – להעביר את הבעלות לאדם אחר.

בחליפין – בדרך של החלפה, דבר תמורת דבר.

נראה כמכירה – נראה כאילו העני קנה את המעשר ולא קיבל אותו במתנה.

סעיף ה

יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְווַת נְתִינָה שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי לְעָנִי, עַל יְדֵי שֶׁיַּלְווֶה סְכוּם כֶּסֶף לֶעָנִי, וְיַתְנֶה עִמּוֹ שֶׁכָּל מַעְשַׂר עָנִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יַשְׁאִיר אֵצֶל עַצְמוֹ בִּתְמוּרָה לְחוֹבוֹ. וְיִקְבַּע עִם הֶעָנִי מֵרֹאשׁ מְחִיר קָצוּב לְמִשְׁקָל מְסוּיָּים שֶׁל פֵּרוֹת מַעְשַׂר עָנִי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ, וְכָל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַעְשַׂר עָנִי צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ לְעָנִי זֶה עַל יְדֵי אָדָם אַחֵר, אַחַר כָּךְ יִקָּחֵהוּ לְעַצְמוֹ וִינַכֶּה לֶעָנִי מֵחוֹבוֹ אֶת הַסְּכוּם שֶׁנִּדְבְּרוּ לְפִי־ הַמִּשְׁקָל.

כְּשֶׁקּוֹבֵעַ אֶת הַמְּחִיר מֵרֹאשׁ, יָכוֹל לִקְבּוֹעַ מְחִיר זוֹל, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לֶעָנִי בֶּאֱמֶת נוֹחַ יוֹתֵר הַכֶּסֶף הַמְּזוּמָּן שֶׁמְּקַבֵּל עַכְשָׁיו מֵאֲשֶׁר הַמַּעֲשֵׂר שֶׁצָּרִיךְ לְצַפּוֹת לוֹ מֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְאַף אִם פָּגַשׁ בְּשָׁעָה הַדְּחוּקָה לוֹ לֶעָנִי וְעַל יְדֵי כֵּן מוֹזִיל לוֹ הַמְּחִיר מוּתָּר. אַךְ אָסוּר לִקְבּוֹעַ מְחִיר מוּזָל עַל יְדֵי זֶה שֶׁהֶעָנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ הַמַּעֲשֵׂר אֶלָּא לְאַחֵר.

ויתנה עמו – יסכם איתו מראש בתנאי ברור.

מחיר קצוב – מחיר קבוע שנקבע מראש.

לזכותו לעני – להעביר את המעשר לבעלות העני, כאן על ידי אדם אחר שמקבל אותו בשבילו.

וינכה – יוריד מסכום החוב.

בשעה הדחוקה – בזמן שהעני לחוץ וצריך כסף מיד.

סעיף ו

סְפֵק טֶבֶל שֶׁהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעְשַׂר עָנִי אֵין בּוֹ חִיּוּב נְתִינַת מַעְשַׂר עָנִי לֶעָנִי. אַךְ אִם יֵשׁ לוֹ וַודַּאי טֶבֶל וְהוּא מְסוּפָּק בּוֹ אִם חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ בְּמַעְשַׂר עָנִי וּמִתּוֹךְ סָפֵק זֶה הִפְרִישׁ כַּדִּין אֶת שְׁנֵיהֶם, חַיָּב לָתֵת מַעְשַׂר עָנִי זֶה לְעָנִי.

ספק טבל – פירות שלא ידוע אם כבר הפרישו מהם תרומות ומעשרות.

וודאי טבל – פירות שידוע בבירור שעוד לא הפרישו מהם.

מעשר שני – מעשר שבזמן המקדש נאכל בירושלים, ומפרישים אותו בשנים שאין בהן מעשר עני.

כדין – כפי שההלכה מורה.

יב. דִּינֵי הַמַּתָּנוֹת

סעיף א

תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲסוּרוֹת לְזָרִים (לְוִוִּים וְיִשְׂרְאֵלִים) וְאֵינָן נֶאֱכָלוֹת אֶלָּא לַכֹּהֲנִים. וְאֵינָן נֶאֱכָלוֹת לֹא בְּטוּמְאַת אָדָם הָאוֹכְלָן וְלֹא בְּטוּמְאַת פֵּרוֹת אֶלָּא בְּטָהֳרָה, ז״א שֶׁהָאָדָם הָאוֹכֵל וְהַפֵּרוֹת הִנָּם טְהוֹרִים. וּבִזְמַנֵּינוּ שֶׁטּוּמְאַת מֵת שְׁכִיחָא וְאֵין לָנוּ אֵפֶר פָּרָה לִיטָּהֵר מִמֶּנָּה, הַכֹּהֲנִים כֻּלָּם בְּחֶזְקַת טְמֵאֵי מֵת, וְעַל כֵּן אֲסוּרָה בִּזְמַנֵּנוּ אֲכִילַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.

לזרים – למי שאינו כהן, כלומר ללוויים ולישראלים.

ז״א – ראשי תיבות של "זאת אומרת".

שכיחא – מצויה, קורית הרבה.

אפר פרה – אפר הפרה האדומה, שבו היו מטהרים מטומאת מת.

בחזקת טמאי מת – מניחים שכולם טמאים בטומאת מת, אף שלא ידוע על כל אחד בבירור.

סעיף ב

הַתְּרוּמָה נִקְרֵאת קֹדֶשׁ, וְאָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַתְּרוּמָה וְלֹא יַפְסִידֶנָּה, וְכֵן לֹא יִנְהַג מִנְהַג בִּזָּיוֹן בֵּין בִּתְרוּמָה טְהוֹרָה בֵּין בִּתְרוּמָה טְמֵאָה.

תְּרוּמָה טְהוֹרָה יִקְבּוֹר, וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְקָבְרָהּ יָכוֹל לְעוֹטְפָהּ בִּנְיָר וּלְהַכְנִיסָהּ לָאַשְׁפָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה

יפסידנה – יקלקל אותה או יאבד אותה לחינם.

מנהג בזיון – יחס של זלזול, כמו לזרוק אותה בלי כבוד.

לעוטפה – לכרוך אותה מסביב, כאן בנייר.

לידי תקלה – למכשול, למשל שמישהו יאכל אותה בטעות.

סעיף ג

מוּתָּר לְהַאֲכִיל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לְבֶהֱמַת כֹּהֵן. אָמְנָם כְּפִי שֶׁבֵּיאַרְנוּ לְעֵיל סִי׳ י״א סְעִיף ב׳ דִּין הַכֹּהֲנִים בִּזְמַנֵּנוּ, אֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר נְתִינָה אִם אֵין הַכֹּהֵן רוֹצֶה בָּהּ אֶלָּא שֶׁנּוֹתְנָהּ לִבְהֶמְתּוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְווַת נְתִינָה

בהמת כהן – בעל חיים ששייך לכהן.

אמנם – אבל, עם זאת.

אין לחפש אחר נתינה – אין צורך להתאמץ לחפש כהן שיקבל את התרומה.

לזכות – לתת הזדמנות לקיים מצווה.

סעיף ד

תְּרוּמָה טְמֵאָה טְעוּנָה שְׂרֵיפָה. זָר (כְּלוֹמַר לֵוִי אוֹ יִשְׂרָאֵל) אָסוּר לוֹ לֵיהָנוֹת מֵהַתְּרוּמָה בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹרְפָהּ אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה כֹּהֵן עִמּוֹ.

אֵין לוֹ עֵצִים לְשׂוֹרְפָהּ קוֹבְרָהּ אוֹ מַטִּילָהּ לָאַשְׁפָּה, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן כָּאָמוּר לְעֵיל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי תַּקָּלָה

טעונה שריפה – צריך לשרוף אותה.

ליהנות – להפיק תועלת, למשל להתחמם או לבשל באש שבה היא נשרפת.

מטילה – זורק אותה.

סעיף ה

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַמִּזְבֵּחַ בָּנוּי, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בְּטָהֳרָה. כְּלוֹמַר שֶׁהָאָדָם הָאוֹכְלוֹ וְהַפֵּרוֹת הֵם טְהוֹרִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין מִזְבֵּחַ בָּנוּי וְאָנוּ כּוּלָּנוּ בְּחֶזְקַת טְמֵאֵי מֵתִים אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל בִּזְמַנֵּנוּ. וְיֵשׁ תַּקָּנָה לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי גַּם בִּזְמַנֵּנוּ בְּפִדְיוֹן שֶׁיְּבוֹאַר לְהַלָּן.

המזבח בנוי – כשהמזבח בבית המקדש עומד על מקומו.

בעוונותינו הרבים – בגלל חטאינו; ביטוי של צער על החורבן.

תקנה – דרך לתקן את המצב.

בפדיון – בהעברת הקדושה של הפירות למטבע, כך שהפירות עצמם מותרים.

סעיף ו

מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַחֲרֵי שֶׁהוּפְרְשָׁה מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֲרֵי שֶׁנִּפְדָּה הִנָּם חוּלִּין וְנֶאֱכָלִין לְכָל אָדָם, וּבְכָל מָקוֹם לְלֹא כָּל הַגְבָּלָה מְיוּחֶדֶת, וְכֵן מַעְשַׂר עָנִי שֶׁנְּתָנוֹ לְעָנִי.

חולין – אוכל רגיל, שאין בו קדושה.

נפדה – הקדושה שלו הועברה למטבע.

הגבלה מיוחדת – תנאי מיוחד, כמו מקום או טהרה.

יג דִּין פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי

סעיף א

בִּזְמַן שֶׁהָיָה מִזְבֵּחַ בָּנוּי הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי לִירוּשָׁלַיִם וְאוֹכְלוֹ שָׁם בְּטָהֳרָה אוֹ שֶׁהָיָה פּוֹדֶה בַּכֶּסֶף אֶת הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי הַנִּמְצָא, חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וּמַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹצִיאוֹ שָׁם לְאוֹכֶל

וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל וְאֵין דְּמֵיהֶם שֶׁפָּדָה אוֹתוֹ בָּהֶם נֶאֱכָלִים; שֶׁהֲרֵי אֵין לָנוּ מִזְבֵּחַ וְכוּלָּנוּ בְּחֶזְקַת טְמֵאֵי מֵת, פּוֹדֶה לְכַתְּחִילָּה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שָׁוֶה מָנֶה בִּפְרוּטָה

פודה – מעביר את קדושת הפירות אל הכסף.

ומוציאו שם לאוכל – קונה בכסף אוכל בירושלים ואוכל אותו שם.

דמיהם – הכסף שבו נפדה המעשר.

שוה מנה – בעל ערך גדול; "מנה" הוא מטבע בעל ערך רב.

בפרוטה – בשווי של פרוטה, הסכום הקטן ביותר שיש לו חשיבות בהלכה.

סעיף ב

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָהוֹר שֶׁנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ חוֹמוֹת הָעִיר כְּפִי שֶׁהָיוּ בִּזְמַן הַבַּיִת אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ. וְאִם נִטְמָא פּוֹדִין אוֹתוֹ אַף בִּירוּשָׁלַיִם. לְפִיכָךְ מִי שֶׁפֵּרוֹתָיו בִּירוּשָׁלַיִם - בִּגְבוּלוֹתֶיהָ הָעַתִּיקִים - מוֹצִיא אוֹתָם בְּטִבְלָם חוּץ לָעִיר וּמַפְרִישׁ שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּפוֹדֵהוּ. וְאִם רוֹצֶה לְהַפְרִישׁ בִּירוּשָׁלַיִם - בִּגְבוּלוֹתֶיהָ הָעַתִּיקִים - יַכְשִׁירֵם לִפְנֵי הַהַפְרָשָׁה לְקַבֵּל טוּמְאָה כָּאָמוּר לְעֵיל סִי׳ י״ב הֶעָרָה כ״ה וִיטַמְּאֵם עַל יְדֵי מַגָּע, וְאָז יוּכַל לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם. וְאִם יֵשׁ לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָהוֹר בִּירוּשָׁלַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה מוּתָּר אַף לְהַכְשִׁיר אֶת הַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל טוּמְאָה, וְלִפְדּוֹתוֹ.

בזמן הבית – בתקופה שבית המקדש היה קיים.

בטבלם – כשהם עדיין טבל, לפני ההפרשה.

יכשירם – יעשה את הפעולה שבגללה הפירות יכולים להיטמא (כפי שהתבאר בהערה שהספר מפנה אליה).

על ידי מגע – בנגיעה בדבר טמא.

סעיף ג

מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת יָכוֹל לִפְדּוֹת עָלֶיהָ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כַּמָּה פְּעָמִים, כְּשִׁיעוּר פְּרוּטוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וְכָל פַּעַם שֶׁמְּחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁבְּמַטְבֵּעַ זוֹ נִתְפֶּסֶת פְּרוּטָה בִּקְדוּשַּׁת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. עַל כָּךְ יַקְצִיב לְפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף, הַיּוֹצֵאת בִּזְמַן זֶה בְּאוֹתָהּ מְדִינָה וְיִפְדֶּה עָלֶיהָ כְּשִׁיעוּר פְּרוּטוֹת שֶׁל כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וְאִם אֵין בִּמְדִינָה זוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן מַטְבֵּעַ יוֹצֵאת שֶׁל כֶּסֶף, פּוֹדִים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתֶּכֶת הַיּוֹצֵאת בַּמְּדִינָה. וְיָכוֹל לִפְדּוֹת עָלֶיהָ מִסְפַּר פְּעָמִים כְּשִׁיעוּר הַפְּרוּטוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בְּמַטְבֵּעַ זוֹ.

כשיעור – לפי הכמות.

שמחלל – שפודה; מעביר את הקדושה מהפירות אל המטבע.

נתפסת – נכנסת לקדושה ונעשית קדושה.

יקציב – ייחד ויקבע מטבע מיוחדת למטרה הזו.

היוצאת – שמשתמשים בה למסחר באותו מקום ובאותו זמן.

סעיף ד

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵס אֶת הַפְּרוּטָה בְּפִדְיוֹנוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ לִפְדּוֹתוֹ בְּשָׁוְויוֹ. וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה עַל מַטְבֵּעַ שֶׁכּוּלּוֹ חוּלִּין.

עַל כֵּן אִם רוֹצֶה לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּכֶסֶף יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ רַק בְּמַטְבֵּעַ שֶׁלֹּא נִתְפְּסָה עֲדַיִן כּוּלָּהּ בִּקְדוּשַּׁת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַךְ יֵשׁ בָּהּ פְּרוּטָה שֶׁנִּתְפְּסָה כְּבָר בִּקְדוּשַּׁת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְיֵשׁ בָּזֶה תְּנַאי שֶׁהַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁבָּא לִפְדּוֹתוֹ אֵינוֹ חָמוּר מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁפָּדָה בִּפְרוּטָה שֶׁנִּתְפְּסָה כְּבָר

וּכְבָר בֵּיאַרְנוּ רֵישׁ סִי׳ ג׳ שֶׁהֶחָמוּר מִכּוּלָּם הוּא דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שֶׁעִיקַּר חִיּוּבָם מִן הַתּוֹרָה וּשְׁאָר הַמִּינִים חִיּוּבָם מִדְּרַבָּנָן. וְכֵן דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל מְנָת לְמוֹכְרוֹ חִיּוּבוֹ מִדְּרַבָּנָן, וְדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַאֲכִילָה חִיּוּבוֹ מִן הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הַכֹּל מִדְּרַבָּנָן הֲרֵי תְּבוּאָה שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ לַאֲכִילָה יֵשׁ בָּהּ רַק חַד דְּרַבָּנָן וּתְבוּאָה שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ לִמְכִירָה יֵשׁ בָּהּ תְּרֵי דְּרַבָּנָן, וִירָקוֹת שֶׁנִּגְמְרוּ מְלַאכְתָּם לִמְכִירָה יֵשׁ בָּהֶם שְׁלֹשָׁה דְּרַבָּנָן. עַל כֵּן אִם פָּדָה בְּמַטְבֵּעַ יָרָק שֶׁהוּא שָׁוֶה פְּרוּטָה, אֵינוֹ יָכוֹל עֲדַיִן לִפְדּוֹת עָלֶיהָ תְּבוּאָה שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה פְּרוּטָה. וְכֵן אִם פָּדָה בָּהּ יָרָק שֶׁהוּא סְפֵק טֶבֶל אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹת בָּהּ יָרָק שֶׁהוּא וַדַּאי טֶבֶל, שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה.

בשוויו – לפי הערך האמיתי שלו.

שכולו חולין – מטבע שאין בה שום חלק שכבר נתפס בקדושה.

דגן תירוש ויצהר – תבואה, יין ושמן זית.

ריש סי׳ ג׳ – בתחילת סימן ג בספר.

חד דרבנן – בארמית: "דרבנן אחד", כלומר רק סיבה אחת שבגללה החיוב הוא מדברי חכמים; "תרי" הוא שניים.

סעיף ה

הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מוֹסִיף עָלָיו חוֹמֶשׁ, אִם הָיָה שָׁוֶה אַרְבָּעָה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁפּוֹדֵהוּ בִּפְרוּטָה כְּשֶׁפּוֹדֵהוּ צָרִיךְ לִפְדּוֹת גַּם חוּמְשׁוֹ, עַל כֵּן יֹאמַר בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹדֶה: ״הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי הוּא וְחוּמְשׁוֹ יִהְיֶה מְחוּלָּל עַל פְּרוּטָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּיהָ לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״. גַּם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּב לְהוֹסִיף חוֹמֶשׁ בְּפִדְיוֹנוֹ. עַל כֵּן יֹאמַר כְּשֶׁפּוֹדֵהוּ ״הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי הוּא וְחוּמְשׁוֹ יְהֵא מְחוּלָּל בְּשָׁוְויוֹ בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּיהָ לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״.

חומש – תוספת לפדיון; כמו בדוגמה בסעיף, מי שפודה דבר ששווה ארבעה נותן חמישה.

מחולל – פדוי; הקדושה עברה ממנו אל המטבע.

שיחדתיה – שהקצבתי אותה במיוחד למטרה הזו.

סעיף ו

גַּם הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁהוּא סְפֵק טֶבֶל צָרִיךְ לְהוֹסִיף חוּמְשׁוֹ, וְלֹא הֵקִילּוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּדְמַאי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חוֹמֶשׁ. וּלְפִי הָאָמוּר לְעֵיל הַלָּקוּחַ מִן הַשּׁוּק יֵשׁ לוֹ דִּין סְפֵק טֶבֶל וְאֵין לוֹ דִּין דְּמַאי, כֵּיוָן שֶׁאֵין לָנוּ רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין, וְעַל כֵּן אֵין בָּזֶה קוּלּוֹת דְּמַאי

הקילו – התירו והקלו.

דמאי – פירות שנקנו מאדם שאינו מקפיד על הפרשת מעשרות, ויש עליהם דינים קלים יותר.

הלקוח מן השוק – מה שנקנה בשוק.

עמי הארץ – אנשים שאינם בקיאים בהלכה ואינם מקפידים עליה.

סעיף ז

יָכוֹל לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ עַל מַטְבֵּעַ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אִם חֲבֵירוֹ נָתַן לוֹ רְשׁוּת לָזֶה. וְכֵן יָכוֹל לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל חֲבֵירוֹ עַל מָעוֹת שֶׁלּוֹ אִם קִיבֵּל רְשׁוּת.

רשות – הסכמה ואישור.

מעות – כסף, מטבעות.

סעיף ח

וְכָל מַעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ הוּא וּפִדְיוֹנוֹ מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְצָרִיךְ לוֹמַר אָז לְפִי הָעִנְיָן: ״הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי יְהֵא מְחוּלָּל עַל פְּרוּטָה (אוֹ: ״בְּשָׁוְיוֹ״) בְּמַטְבֵּעַ שֶׁיִּחֵד פְּלוֹנִי לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״. אוֹ: ״הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי שֶׁל פְּלוֹנִי יְהֵא מְחוּלָּל עַל פְּרוּטָה (אוֹ: ״בְּשָׁוְיוֹ״) עַל מַטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״.

הוא ופדיונו משלו – גם המעשר וגם הכסף שפודים בו שייכים לאותו אדם.

לפי הענין – לפי המקרה: של מי המעשר ושל מי המטבע.

פלוני – אדם מסוים; אומרים כאן את שמו.

סעיף ט

שָׁלִיחַ הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּמְעוֹת שׁוֹלְחוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

שולחו – מי ששלח אותו.

שלוחו של אדם כמותו – מה שהשליח עושה נחשב כאילו בעל הדבר עשה זאת בעצמו.

סעיף י

אִשָּׁה פְּנוּיָה הַפּוֹדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהּ אֵינָהּ מוֹסִיפָה חוֹמֶשׁ.

פנויה – אישה שאינה נשואה.

מוסיפה חומש – מוסיפה את התוספת שבפדיון.

שאלות לחזרה

1. מדוע בזמננו לא נותנים בפועל תרומות ומעשרות לכהנים וללוויים? א. כי אין היום כהנים ולוויים בכלל ב. כי אין לנו ודאות שהם כהנים ולוויים, אלא רק לפי מה שהם אומרים על עצמם ג. כי מצוות ההפרשה בטלה בזמננו ד. כי בית דין אסר לתת להם 2. איזו מתנה חייבים לתת לעני גם בזמננו? א. תרומה גדולה ב. מעשר שני ג. מעשר עני ד. תרומת מעשר 3. מדוע אסורה בזמננו אכילת תרומה גדולה ותרומת מעשר? א. כי הכהנים כולם בחזקת טמאי מת, ואין אפר פרה להיטהר ב. כי אין מזבח בנוי ג. כי התרומה נאכלת רק בירושלים ד. כי אין לנו פירות טהורים כלל 4. מה עושים בתרומה טהורה כשקשה לקבור אותה? א. שורפים אותה בכל מקרה ב. נותנים אותה לישראל שיאכל אותה ג. עוטפים אותה בנייר ומכניסים לאשפה ד. משאירים אותה בחוץ עד שתירקב 5. באיזה סכום פודים בזמן הזה מעשר שני ששווה הרבה כסף? א. במלוא שוויו ב. בפרוטה ג. במנה ד. בחומש משוויו התשובות הנכונות: ב (סעיף ב, סימן יא) ג (סעיף ג, סימן יא) א (סעיף א, סימן יב) ג (סעיף ב, סימן יב) ב (סעיף א, סימן יג)