הלימוד היומי י"ד ניסן

 

סעיף ט

אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מוֹזְגִין כּוֹס רְבִיעִי. וְנוֹהֲגִין לִפְתּוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת, לְזֵכֶר שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים, וְאֵין מִתְיָרְאִין מִשּׁוּם דָּבָר. וּבִזְכוּת הָאֱמוּנָה, יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁפֹּךְ חֲמָתוֹ עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלָכֵן אוֹמְרִים שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ וְכוּ'. אַחַר כָּךְ מַתְחִילִין לֹא לָנוּ[1], וְאוֹמְרִים כַּסֵּדֶר. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְהוֹדוּ, אִם הֵם שְׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, יֹאמַר הוֹדוּ, וְהַשְּׁנַיִם יַעֲנוּ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּצִבּוּר[2]. מִן הַכּוֹס הָרְבִיעִי, צְרִיכִין לִשְׁתּוֹת רְבִיעִית שְׁלֵמָה[3], וּמְבָרְכִים אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרִין כְּסֵדֶר הַהַגָּדָה. וְאַחַר אַרְבַּעַת הַכּוֹסוֹת אָסוּר לִשְׁתּוֹת שׁוּם מַשְׁקֶה רַק מָיִם[4]. אִם אֵין שֵׁנָה חוֹטַפְתּוֹ, יֹאמַר אַחַר הַהַגָּדָה שִׁיר הַשִּׁירִים. וְנוֹהֲגִין שֶׁאֵין קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, רַק פָּרָשַׁת שְׁמַע (עַיֵן לְעֵיל סִימָן ע"א סָעִיף ד') וּבִרְכַּת הַמַּפִּיל[5], לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים מִן הַמַּזִּיקִין וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁמִירָה.

 

ליל שימורים – פסוק בשמות (יב מב), שנאמרו עליו פירושים שונים, ואחד הפירושים שהוא לילה השמור מן המזיקים.

אומרים שפוך חמתך וכו' – פסוקים מלוקטים מהתנ"ך שבהם כמיהה לזמן שבו הקב"ה ינקום באומות העולם שהציקו לעם ישראל במהלך ההיסטוריה, וישפוך עליהם את זעמו.

לא לנו – (תהלים קטו א) החלק השני של ההלל, שאת תחילתו אמרו בסוף סיפור יציאת מצרים לפני הסעודה.

כסדר – את ההלל לפי סדר המזמורים, ללא דילוגים.

יאמר הודו והשנים יענו – מנהג האשכנזים שבבית הכנסת השליח ציבור אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, והציבור עונה אחריו, ואחר כך אומר השליח ציבור יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, והציבור עונה אחריו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן בפסוק השלישי והרביעי. ומנהג בני ספרד ששליח הציבור אומר את ארבעת הפסוקים אלו פסוק פסוק, והציבור עונה אחריו את מה שהוא אומר. וכל אחד לפי מנהגו, נכון לנהוג כך גם בביתו בליל הסדר.

מן הכוס הרביעי – בניגוד לשאר הכוסות שדי לשתות מהם רוב כוס, כמו שהתבאר בסעיף ב.

ומברכין אחריו – ולפניו האשכנזים מברכים בורא פרי הגפן והספרדים אין מברכים.

רק מים – כדי לא לפגום בטעם המצה של האפיקומן, כמו שהתבאר בסעיף הקודם, ובכלל מים גם תה, ומשקאות אחרים שהמים הם הטעם העיקרי שבהם.

שיר השירים – שכולו משל על הייחסים בין הקב"ה לעם ישראל, שיציאת מצרים היווה את בסיס הקשר, ורבים מפסוקי שיר השירים רומזים על אירועי יציאת מצרים.

קריאת שמע שעל המיטה – הכוונה לפסוקי השמירה הנלווים לקריאת שמע שעל המיטה.

סימן ע"א סעיף ד' – ששם נתבאר שאם התפללו ערבית בבית הכנסת לפני הלילה צריך לומר את כל שלושת הפרשיות על מיטתו.

 

סעיף י

מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַשָּׁנָה מִפְּנֵי שֶׁמַּזִּיק לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אִילָעִי, שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח, וְהָיָה צָרִיךְ לַחֲגוֹר צְדָעָיו עַד שָׁבוּעוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יָכוֹל לְמָזְגוֹ בְּמַיִם, אוֹ לִשְׁתּוֹת יֵין צִמּוּקִים[6] (עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו) אוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מֶעד [מֵי דְבַש] אִם הֵם חֲמַר מְדִינָה[7] (תע"ב תפ"ג).

 

 

לדחוק – להתאמץ, גם אם הדבר יהיה לו קשה מאד.

לחגור צעדיו – לחבוש את ראשו.

עד שבועות – כאבי הראש בהשפעת היין היו נמשכים שבע שבועות, ובכל זאת לא היה פטור מלשתות ארבע כוסות.

למזגו במים – לדלל את היין, אם היין עשוי מ100% ענבים, אפשר להוסיף לכל הפחות 49% מים, ויש מתירים גם יותר מזה, ועיין בסימן מט סעיף ג.

יין צימוקים – שורים צימוקים במים, והמים סופגים את טעם הצימוקים וטעמם כטעם מיץ ענבים, ואחר כמה ימים מתחיל לתסוס, כמבואר בסימן נג סעיף ו באריכות.

חמר מדינה – יין המדינה. במדינות שאין היין מצוי בהם, אם יש שם משקה שמהווה תחליף ליין, כבירה או וודקה או כל משקה חשוב אחר, ניתן להשתמש בו במקום יין.

הערות:

-       עונת הענבים היא בקיץ, ובאירופה בסוף הקיץ, ואז מכינים מהם יין או צימוקים, ועד שלא התגלה תהליך הפיסטור לא היה אפשרות להשיג מיץ ענבים בעונת הפסח. אך בזמננו ניתן להשתמש במיץ ענבים מפוסטר.

-       ומי שחולה בסכרת או אינו יכול גם לשתות מיץ ענבים מכל סיבה שהיא, יכול לדלל את המיץ או את היין במים, וישתמש בכוס שמכיל רביעית מצומצמת [כוס המכילה כ90 סמ"ק] ונמצא שאחוז היין שבתוכו הוא כ46 סמ"ק, ומזה ישתה רוב כוס, ונמצא שלא שתה אלא כ25 סמ"ק יין או מיץ ענבים. וגם בכוס הרביעית ישתה כך אם אינו יכול לשתות את כל הכוס, ויבקש מאחד המסובים שיפטור אותו בברכה אחרונה.

 

סעיף יא

אִם נֶאֱבַד הָאֲפִיקוֹמָן, אִם יֵשׁ לוֹ עוֹד מַצָּה מֵאֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם מַצַּת מִצְוָה, יֹאכַל מִמֶּנּוּ כַּזָיִת. וְאִם לָאו, יֹאכַל מִמַּצָּה אַחֶרֶת כַּזָּיִת.

 

מצה מאלו שנעשו לשם מצת מצוה – ששמרוה לשם מצוות מצה משעת הקצירה, כמו שנתבאר בסימן קח סעיף א.

 

סעיף יב

מִי שֶׁשָּׁכַח לֶאֱכוֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, אִם נִזְכַּר קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נָטַל מַיִם אַחֲרוֹנִים אוֹ שֶׁאָמַר, הַב לָן וּנְבָרֵךְ, אוֹכְלוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְאַף עַל גַּב דְּאַסַּח דַּעְתֵּיה מֵלֶּאֱכוֹל, לֹא חָשִׁיב הֶסַּח הַדַּעַת, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לֶאֱכוֹל, וְאַתַּכָּא דְּרַחְמָנָא קְסָמְכֵינָן. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לִטּוֹל יָדָיו וְלֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי, יִטּוֹל יָדָיו, וְגַם כֵּן לֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם[8], וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, וְיֹאכַל כַּזַּיִת, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וִיבָרֵךְ עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וְיִשְׁתֶּה. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי, יִשְׁתֶה אֶת הַכּוֹס. וְאִם רָגִיל בְּפַעַם אַחֶרֶת לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס, יִטֹּל יָדָיו וְיֹאכַל אֲפִיקוֹמָן וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס[9]. אֲבָל אִם הוּא נִזְהָר לְבָרֵךְ תָּמִיד בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס, וְעַתָּה לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת, לָכֵן לֹא יֹאכַל אֲפִיקוֹמָן, וְיִסְמוֹךְ עַל הַמַּצָּה שֶׁאָכַל תְּחִלָּה (תע"ז).

 

אף על פי... – שבמקרים אלו בכל השנה אסור לו להמשיך לאכול, כמו שמרומז בסימן מב סעיף כג.

הב לן ונברך – הבא לנו [כוס יין] ונברך [עליו ברכת המזון].

דאסח דעתיה – שהסיח את דעתו, ולכן היה אמור להיות שהברכה שבירך בתחילת האכילה אינה נחשבת לו לאכילה זו, כמבואר בסימן נז סעיפים א-ב.

אתכא דרחמנא קסמכינן – אנחנו סמוכים על שולחנו של הקב"ה, וכל עוד שההלכה אומרת שצריך עדיין להמשיך לאכול, אין משמעות להחלטה שלא לאכול. והוא ביטוי מושאל ממה שמבואר בגמ' שאם אדם מתארח אצל אדם חשוב, אין משמעות להחלטתו מתי להפסיק לאכול, אלא בעל הבית קובע עבורו, כמו שנפסק בסימן נז סעיף ו.

לברך תמיד ברכת המזון על הכוס – שמצוה מן המובחר לעשות כן, ואפילו מי שמברך ביחיד, כמו שמבואר בסימן מה סעיף א.

יש לו ליטול ידיו – כיון שהסיח את דעתו מלשמור על נקיות ידיו, שהרי לא חשב שיצטרך לאכול עוד, וכמו שלמדנו בסימן מב סעיף כב.

גם כן לא יברך על נטילת ידים – שהרי למעשה ידיו נקיות, ובכל מקרה למדנו בסימן מ סעיף א שעל לחם פחות מכביצה אין מברכים על נטילת ידים.

ויסמוך על המצה שאכל תחילה – אף שעיקר מצוות מצה היא לאכלה בסוף הסעודה, כיון שסוף סוף אכל מצה גם בתחילת הסעודה, וקיים בה מצוות מצה, די לו בכך.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] ויאחז הכוס בידו לגמור עליו ההלל. ואם אינו יכול לאחזו בידו, טוב שלפחות יאחזו בברכת יהללוך. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קיז).

[2] וכל זה לכתחילה, אבל כשאי אפשר יכול לצרף את אשתו ובניו הקטנים להלל. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קכג).

[3] ויסיים הלל וכוס רביעי קודם חצות לילה, ואם נתאחר, יכול לומר ברכת יהללוך. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קכד).

[4] והחזון עובדיה כתב שמותר לשתות שאר משקים שאינם משכרים, וכן קפה או תה. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קיב).

[5] מנהגנו לומר את שלש הפרשיות של קריאת שמע, ולברך  ברכת המפיל אם ישן קודם חצות, ואם ישן אחר חצות אינו מברך ברכת המפיל בשם ומלכות. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קכו).

[6] ואפילו לכתחילה אדם כזה יכול לצאת ידי חובה בשתית מיץ ענבים. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, יד).

[7] ולדעת מרן השולחן ערוך (ער"ב, ט) אי אפשר לעשות קידוש בלילה על חמר מדינה.

[8] ודווקא אם אוכל פחות מכביצה לא מברך על הנטילה. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קי).

[9] ואם אכל מצה שמורה בתוך סעודתו, אינו צריך לחזור עבור האפיקומן. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קי).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה