מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְעֹס מַצָּה, מֻתָּר לִשְׁרוֹתָהּ בְּמַיִם לְרַכְּכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא נִמֹּחָה לְגַמְרֵי. וּמִי שֶׁהוּא זָקֵן אוֹ חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְאָכְלָהּ שְׁרוּיָה בְּמַיִם, יָכוֹל לִשְׁרוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִים[1]. כְּשֶׁשּׁוֹרִין אֶת הַמַּצָּה לָצֵאת בָּהּ, צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁרוֹתָהּ מֵעֵת לְעֵת כִּי אָז נֶחְשֶׁבֶת כִּמְבֻשֶׁלֶת וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ[2]. וְגַם צְרִיכִין לִזָּהֵר בִּשְׁאָר דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יַפְסִיד דִּין לֶחֶם. עַיֵּן לְעֵיל סִימָן מ"ח סָעִיף ז'.
מותר לשרותה במים – ויש מקרים שבהם אסור לשרות את המצה במים מחשש חמץ, כמבואר בסימן קי סעיפים ד-ה.
נמוחה לגמרי – נוזלית.
אינו יכול – אין לו שום אפשרות, ואם לא יאכל מצה שרויה ביין לא יוכל לאכול מצה בכלל.
מעת לעת – עשרים וארבע שעות.
כמבושלת – ולכן גם לא ישרה אותה במים חמים, אפילו בכלי שני, גם לא לזמן קצר.
אַחַר כָּךְ נוֹטֵל כַּזַּיִת מָרוֹר, וְכֵן הוּא נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי בֵיתוֹ, וְטוֹבְלוֹ בַּחֲרֹסֶת[3] וּמְנַעֵר אֶת הַחֲרֹסֶת מֵעָלָיו, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל טַעַם הַמָּרוֹר, וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מָרוֹר, וְאוֹכְלוֹ בְּלֹא הֲסִבָּה. אַחַר כָּךְ נוֹטֵל מִן הַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה גַּם כֵּן כַּזַּיִת, וְגַם כַּזַּיִת מָרוֹר, וְנָכוֹן לְטָבְלוֹ גַּם כֵּן בַּחֲרֹסֶת וּלְנַעֲרוֹ מֵעָלָיו[4], וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּרוֹר תּוֹךְ הַמַּצָּה וְאוֹמֵר, כֵּן עָשָׂה הִלֵּל[5] וְכוּ', וְאוֹכֵל בַּהֲסִבָּה[6]. שִׁעוּר כַּזַּיִת כָּתַבְנוּ בַּכְּלָלִים, שֶׁהוּא כְּמוֹ חֲצִי בֵּיצָה. אָמְנָם יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא קְצָת פָּחוֹת מִכִּשְׁלִישׁ בֵּיצָה. וְכֵיוָן דְּמָרוֹר בַּזְּמַן הַזֶה מִדְּרַבָּנָן, לָכֵן מִי שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו לֶאֱכוֹל מָרוֹר יָכוֹל לִסְמוֹךְ עַל דֵּעָה זֹאת לֶאֱכוֹל רַק פָּחוֹת קְצָת מִכְּמוֹ שְׁלִישׁ בֵּיצָה[7] וִיבָרֵךְ עָלָיו. וּמִי שֶׁהוּא חוֹלֶה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל מָרוֹר כְּלָל, יִלְעוֹס עַל כָּל פָּנִים קְצָת מֵהַמִּינִים שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶם, אוֹ שְׁאָר עֵשֶׂב מַר עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעַם מְרִירוּת בְּפִיו לְזֵכֶר בְּעָלְמָא, בְּלֹא בְּרָכָה (תע"ג תע"ה תפ"ו).
בלא הסיבה – שהמרור הוא זכר לעבדות, וההסיבה היא זכר לחרות.
נכון – אף שאין המנהג כן.
בכללים – ספר קיצור שולחן ערוך פותח ברשימה של מושגים כלליים, "על איזה דברים שיבואו כמה פעמים בספר הזה שלא אצטרך לפרשם בכל מקום". אחד מהמושגים שמתבאר שם הוא המושג כזית – שהוא כחצי ביצה. ובמהדורה זו, הכללים מופיעים בסוף הספר [חומר לימוד לטו אלול].
כמו חצי ביצה – והוא נמדד בנפח ולא במשקל, ומדובר בנפח של כ25 סמ"ק.
מרור בזמן הזה מדרבנן – כי לא כתוב בתורה אלא (שמות יב ח) "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, על מרורים יאכלוהו", זאת אומרת שצריך לאכול את בשר קרבן הפסח עם מצה ומרור, אבל לא כתוב שצריך לאכול מרור כשאין קרבן פסח, בניגוד למצה שגם בזמן הזה חייבים לאכול מן התורה, כי יש פסוק נוסף (שמות יב יח) "בראשון בארבעה עשר לחודש בערב תאכלו מצות".
הערות:
- כזית מרור, וכן כזית מצה לצורך הכריכה, מאחר ואין חייבים בהם אלא מדרבנן, אפשר להסתפק בהם במקום הצורך בגודל של זית בן ימינו, שהוא כזית מעיקר הדין לדעת רוב מוחלט של הפוסקים. ועיין מה שכתבתי בהערות לסעיף ה בעניין שיעור כזית.
אַחַר כָּךְ אוֹכְלִין הַסְּעוּדָּה. וְיֵשׁ לֶאֱכוֹל כָּל הַסְּעוּדָה בַּהֲסִבָּה[8]. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בֵּיצִים[9]. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא לְמַלֹאת כְּרֵסוֹ, לְמַעָן יוּכַל לֶאֱכוֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן כְּמִצְוָתוֹ, וְלֹא לַאֲכִילָה גַּסָּה. וְאֵין אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי בִּשְׁתֵּי הַלֵּילוֹת[10], אֲפִלּוּ שֶׁל עוֹף. וַאֲפִלּוּ בִּשְּׁלוּהוּ וְאַחַר כָּךְ צָלוּהוּ בִּקְּדֵרָה, אֵין אוֹכְלִין. יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בַּלֵילוֹת אֵלּוּ שׁוּם טִבּוּל, חוּץ מִשְּׁנֵי טִבּוּלִים שֶׁל מִצְוָה[11], כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִכָּר שֶׁאֵלּוּ הֵם לְשֵׁם מִצְוָה. לְאַחַר גְּמָר הַסְּעוּדָה[12] אוֹכְלִין אֲפִיקוֹמָן, זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח, שֶׁהָיָה נֶאֱכַל בְּסוֹף הַסְּעוּדָה שֶׁיְהֵא גְּמַר כָּל הַשְּׂבִיעָה. וְיֵשׁ לֶאֱכוֹל כִּשְׁנֵי זֵיתִים[13], אֶחָד זֵכֶר לַפֶסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַמַצָּה, שֶׁהָיְתָה נֶאֱכֶלֶת עִם הַפֶּסַח. וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יִפְחוֹת מִכַּזַּיִת, וְאוֹכְלוֹ בַּהֲסִבָּה[14]. וְאַחַר הָאֲפִיקוֹמָן, אָסוּר לֶאֱכוֹל שׁוּם דָּבָר[15]. אַחַר כָּךְ מוֹזְגִין כּוֹס שְׁלִישִׁי לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בּוֹ אִם הוּא נָקִי מִשִׁיוּרֵי כוֹסוֹת, דְּהַיְנוּ אִם אֵין בּוֹ שִׁיוּרֵי יַיִן שֶׁשָּׁרָה בּוֹ מַצָּה בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה. כִּי אִם אֵינוֹ נָקִי, צָרִיךְ שְׁטִפָה וַהֲדָחָה (עַיֵן לְעֵיל סִימָן מ"ה סָעִיף ד'). וּמִצְוָה לְהַדֵּר שֶׁיְבָרְכוּ בְּזִמּוּן. אֲבָל לֹא יֵלְכוּ מִבַּיִת לְבַיִת לְצֹרֶךְ זִמּוּן, כִּי כָל אֶחָד צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּמְקוֹם שֶׁאָכַל. וְנוֹהֲגִין שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ בְּזִמּוּן, שֶׁנֶּאֱמַר, טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן מה סָעִיף ה), וְהוּא מִקְּרִי טוֹב עַיִן, שֶׁאָמַר, כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַכּוֹס וְשׁוֹתִין בַּהֲסִבָה. וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת בֵּין כּוֹס זֶה לְכוֹס רְבִיעִי (סימן תע"ב תע"ו תע"ז תע"ח תע"ט קצ"ז).
שלא למלאת כריסו – בביצים, שאין שום מצוה לאכול ביצים. וכמובן גם לא בשאר ארוחת החג.
אכילה גסה – אכילה שאין נהנין ממנה מרוב שובע, ואינה נחשבת כאכילה בהלכה.
בשר צלי – אבל מותר לאכול ביצים ודגים צלויים.
בשתי הלילות – כבר ביארנו כמה פעמים שבחוץ לארץ נוהג חג פסח הראשון במשך יומיים, ועושים שני לילות סדר.
בשלוהו ואחר כך צלוהו – אבל אם צלוהו ואחר כך בישלוהו מותר, ואין צריך לומר שמותר לאכול בשר מבושל, שלפני בישולו חרכו אותו מעט מבחוץ.
אוכלין אפיקומן – וצריך לאכלו לפני חצות הלילה, ואין הכוונה לשעה 12 בלילה, אלא לזמן שהוא שתים עשרה שעות אחרי חצות היום, כמו שהתבאר בסימן קיג סעיף ג.
כשני זיתים – עיין מה שכתבתי בהערה בסעיף ה.
לאכול שום דבר – אבל מותר לשתות מים, ובסעיף הבא יתבאר.
שטיפה והדחה – חדחה מפנים ושטיפה מבחוץ.
להדר שיברכו בזימון – לדאוג מראש שבליל הסדר יהיו שותפים לפחות שלושה גברים, כדי שיברכו בזימון, כמבואר בסימן מה סעיף א.
שנאמר – משלי כב ט.
כל דכפין ייתי וייכול – "כל הרעב יבוא ויאכל", מתוך "הא לחמא עניא".
[1] מצה השרויה ביין או בשאר משקים אין יוצאים בה ידי חובה. ואפשר לטבול את המצות במים (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, עב).
[2] ואם אין היד סולדת (כ-40 מעלות) מותר. ומי שקשה לו לאכול המצה לבד, רשאי לשרות המצה במרק או בכוס מים חמים, שכלי שני אינו מבשל. ונכון להחמיר לעשות זאת רק בכלי שני שאין היד סולדת בו. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, עג).
[3] והמנהג לטבול מקצתו בחרוסת, והמחמיר לטבול כולו בחרוסת תבא עליו ברכה. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, פט).
[4] להלכה, לא צריך לנער החרוסת, כוון דאינו אלא דרך טיבול בעלמא. וכוון שלא משהה את הכריכה בחרוסת, אינו מבטל טעם המרור. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קא).
[5] ואנו אומרים זכר למקדש כהלל וכו'. (חזון עובדיה ליל פסח, ק).
[6] ובדיעבד אם שכח ולא היסב וקשה לו לחזור ולאכול, אין צריך להסב. ובנשים כל שכן שיש להקל בזה. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קא).
[7] כ18 גרם.
[8] צריכים הסיבה בשתית ארבע כוסות. באכילת המצה (המוציא) ב'כורך', ובאפיקומן. ובשאר הסעודה אינו חייב להסב, ורק אם רוצה להסב, תבוא עליו ברכה. והגדה והלל ושאר ברכות, יש מחלוקת פוסקים אם צריך להסב, ואם מיסב יש לו על מה לסמוך. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, ט).
[9] השולחן ערוך (תעג, ד) כתב, שנהגו להביא על השלחן בקערה בשר וביצים זכר לקרבן חגיגה, והביצה תהיה מבושלת.
והרמ"א (תעו, ב) כתב, שנהגו לאכול ביצים זכר לאבלות, כוון שיום שחל פסח יחול גם תשעה באב.
ובחזון עובדיה כתב, שנהגו לאכול ביצה שלוקה אחר הקידוש זכר לקרבן חגיגה. ואח"כ מברכים 'בורא נפשות' קודם הכרפס. ומותר לאכול ביצה צלויה בליל הסדר. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח לא-קג).
[10] מקום שנהגו לאכול צלי אוכלים, ומקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלים. ובמקומות אלו נהגו שלא לאכול צלי בליל פסח. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קג).
הזרוע שמניחין צלוי בקערה אין לאכלו, ובצלי קידר יש להחמיר. וכשטיגנו או צלאו ואחר כך בישלו אפשר להקל. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קג).ובסעודת היום של פסח אפשר לאכול צלי.(חזון עובדיה שם)
[11] אין אנו מקפידין בזה.
[12] ואם היה שבע כל כך עד שהוא קץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן.
ואין אוכלין את האפיקומן בשתי מקומות, ואפי' בחדר אחד או באולם אחד בשני שולחנות לשתי חבורות אין אוכלין, אלא א"כ היו פני המסובים אלו כנגד אלו, שאז נחשבים כמקום אחד. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קז).
[13] מהלכה די בכזית אחד שכך דעת השולחן ערוך והרבה מהראשונים, והרוצה להחמיר לאכול שתי זיתים תעב"ר, ודי שיאכל שתי זיתים כשיעור המקילים (יחד 36 גרם) (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קד).
[14] ובדיעבד אם אכלו ללא הסיבה יצא. אמנם אם לא ברך ברכת המזון כדאי שיחזור ויאכל שוב. אלא אם כן קשה עליו אכילתו. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קח).
[15] ואם טעה ואכל פירות וכיוצא בזה, צריך לאכול שוב אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו. ושאר משקים שאינם משכרים ומים מותר לשתותם אחר אפיקומן. (חזון עובדיה הלכות ליל פסח, קיב).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך