כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טְלַאי, אִם הוּא בְּעִנְיַן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחַת הַטְּלַאי מַשֶּׁהוּ חָמֵץ בְּעַיִן, אֲזַי צָרִיךְ מִקֹּדֶם לְלַבֵּן אוֹתוֹ מָקוֹם, עַד שֶׁיֵּדַע בְּבֵרוּר, שֶׁאִם הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ חָמֵץ הָיָה נִשְׂרָף, וְאַחַר כָּךְ יַגְעִילוֹ. וְאִם אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיְהֵא שָׁם חָמֵץ בְּעַיִן, אֲזַי אִם הָיָה הַטְּלַאי נַעֲשֶׂה קֹדֶם שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ חָמֵץ, יָכוֹל לְהַגְעִילוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, דִּכְמוֹ שֶׁבָּלַע אֶת הֶחָמֵץ, כָּךְ יִפְלְטֶנוּ בְּהַגְעָלָה. אֲבָל אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ תְּחִלָּה בְּכְּלִי חָמֵץ, וְאַחַר כָּךְ שָֹמוּ אֶת הַטְּלַאי, אֲזַי לֹא מַהֲנֵי לֵה הַהַגְעָלָה לַמָּקוֹם שֶׁתַּחַת הַטְּלַאי, אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן גַּם כֵּן קֹדֶם הַהַגְעָלָה גֶּחָלִים עַל הַטְּלַאי לְלַבֵּן אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא[1]. וְאִם הַטְּלַאי נִתְחַבֵּר בְּהַתָּכַת בְּדִיל אוֹ כֶּסֶף וְכַדּוֹמֶה, יָכוֹל לְהַגְעִילוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי בְּלִיעַת הֶחָמֵץ נִשְׂרְפָה אָז בַּהַתָּכָה.
בעניין שיש לחוש – שהטלאי אינו מהודק לגמרי מכל הצדדים, ויכול לחדור לשם אוכל.
ללבן אותו מקום – להניח עליו גחלים או לעבור עליו עם ברנר. כמו כן אפשר להוריד את הטלאי, או לרופף אותו בצורה שניתן לגרד את הלכלוך מתחתיו.
קודם שנשתמשו בו חמץ – וכן אם בשנה שלפני כן כבר ליבן את מקום הטלאי.
כמו שבלע את החמץ כך יפלטנו בהגעלה – כך הוא הכלל בהלכות הגעלת כלים, שבאותה הדרך שהכלים בולעים, הם גם מפליטים, ולכן, אף שאין אנחנו יודעים האם הבליעות חודרות אל מעבר לטלאי או לא, אם הם חודרות לשם, גם מי ההגעלה חודרות לשם, ואם אין למי ההגעלה יכולת להפליט משם, גם הבליעה לא הצליחה להגיע לשם.
שמו את הטלאי – מהצד הפנימי של הסיר.
נתחבר בהתכת בדיל או כסף – שהטיף בדיל או כסף לתוך החור ומסביבו.
מְדוֹכָה בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לָדוּךְ בּוֹ דְבָרִים חֲרִיפִים עִם חָמֵץ בְּיַחַד, צָרִיכָה לִבּוּן קַל[2], דְּהַיְנוּ שֶׁמְמַלְּאִין אוֹתָה גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת שֶׁתִּרְתַּח כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַקַּשׁ נִשְׂרַף עָלָיו מִבַּחוּץ. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָדוּךְ בָּהּ רַק פִּלְפְּלִין וְכַדּוֹמֶה, סַגֵי בְּהַגְעָלָה.
מדוכה – מכתשת.
דברים חריפים – שום, בצל, פלפל, זנגביל, שבגלל חריפותם והלחץ המופעל עליהם בזמן הכתישה יש ביכולתם להיבלע בתוך המדוכה גם ללא חום, ומאחר והיו כותשים את התבלינים הללו לפעמים עם חמץ, הרי שגם החמץ נבלע בתוך המדוכה.
שהקש נשרף עליו מבחוץ – ובזמננו שניסוי זה אינו מעשי כל כך, די בכך שהחום חדר לתוך המדוכה באופן שאי אפשר לגעת בה גם מהצד החיצוני.
רק פלפלין – בלא חמץ.
סגי בהגעלה – די בהגעלה, אבל צריך הגעלה, כי חוששים שאולי בכל אופן חדר לתוך המדוכה פירור של חמץ בזמן שטחנו בו פלפל.
הערות:
- מעבד מזון [הכוונה לחלקי המתכת, החותכים, לא למיכל הפלסטיק שאין מופעל עליו שום לחץ] דינו כמדוכה. אם מרסקים בו רק מאכלים שאינם חריפים, אינו צריך הגעלה אלא שטיפה בלבד, ואם מרסקים איתו דברים חריפים ביחד עם חמץ [למשל בצל ופירורי לחם], צריך ליבון קל, ואם מרסקים בו דברים חריפים בדרך כלל ללא חמץ, צריך הגעלה. וחלקי הפלסטיק שבו די להם בשטיפה במים קרים, אלא אם כן משמש מעבד המזון למזון חם [מצוי בבלנדר מוט], שאז הכל צריך הגעלה.
- מן הראוי לציין, שכל דבר חריף אין מן הראוי לחתכו או לרסקו במהלך כל השנה עם סכין או מעבד מזון בשרי או חלבי, כיון שהבלוע עלול להיפלט לתוך המאכל מחמת החריפות והלחץ, ולהפוך אותו לבשרי או לחלבי. אלא ראויה לייחד סכינים מיוחדים לחיתוך שום, בצל ושאר דברים חריפים, שאינם לא בשריים ולא חלביים [פרווה].
כֵּלִים שֶׁהֶחְזִיק בָּהֶם יַיִן שָׂרָף לְקִיּוּם, אֵין טַעַם וְרֵיחַ יֵין הַשָׂרָף נִפְלָט עַל יְדֵי הַגְעָלָה, רַק אִם בִּשֵּׁל אוֹתָן הֵיטֵב בְּמַיִם עִם אֵפֶר עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֵהֶם הָרֵיחַ לְגַמְרֵי, מוֹעִילָה לָהֶם אַחַר כָּךְ הַגְעָלָה.
כלים – ממתכת.
יין שרף – תזקיק אלכוהולי המופק מלתת [=תבואה מוחמצת], כגון ויסקי או וודקה.
לקיום – לאחסון, וכבר שהה המשקה בכלי יותר מעשרים וארבע שעות.
עם אפר – שהוא שימש להם כסבון.
הַגְעָלַת הֶחָבִית יַעֲשֶׂה בְּדֶרֶךְ זֶה, יְלַבֵּן אֲבָנִים וִישִׂימֵן בָּהּ, וִיעָרֶה עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין מִכְּלִי רִאשׁוֹן, וִיגַלְגֵּל אֶת הֶחָבִית כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ הַהַגְעָלָה לְכָל מָקוֹם. וְחָבִיּוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁהֵן עֲשׂוּיוֹת מִכַּמָּה דַּפִּים מְחֻבָּרִים בְּחִשּׁוּקִים, אִם עָמַד בָּהֶם חָמֵץ, כְּגוֹן יֵין שָׂרָף אוֹ שֶׁהֶחְזִיק בָּהֶן קֶמַח, לֹא מַהֲנֵי לְהוּ הַגְעָלָה.
הגעלת החבית – שהרי אינו יכול להשים חבית בתוך כלי עם מים רותחים, והגעלה מועילה רק עם מים מבעבעים.
החבית – שאחסנו בו בירה, או שאחסנו בו יין שרף וניקו אותו היטב עם סבון ומים חמים כמה פעמים כמו שכתב בסעיף הקודם.
ויערה עליהם מים – ובגלל האבנים ימשיכו המים לבעבע גם בתוך החבית.
שתגיע ההגעלה – כי זה לא מעשי לחמם מים בכמות של חבית שלמה שימשיכו לבעבע בתוך החבית, ולכן הדרך היא לחמם מים בכמות קטנה יותר, ובעודם מבעבעים מחמת האבנים המלובנות לגלגל את החבית כך שהמים יגיעו לכל מקום.
דפים – קרשים.
לא מהני להו הגעלה – כי חודר חמץ בעין אל בין הקרשים והחישוקים, ואין דרך לנקות שם היטב.
כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ הַגְעָלָה, לֹא מַהֲנֵי לֵיה קְלִפָּה, אֶלָּא דַּוְקָא הַגְעָלָה.
קליפה – לקלף את השכבה החיצונית, למשל בכלי עץ.
דוקא הגעלה – כי החמץ חדר לתוך עומק הכלי, וקליפה אינה מורידה אלא את השכבה החיצונית.
כָּל כְּלִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַקּוֹתוֹ הֵיטֵב, כְּגוֹן הַנָּפָּה, וְכִיס שֶל רֵיחַיִם, וְכֵן סַלִּים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם חָמֵץ, וְכֵן מִגְרֶרֶת, וְכֵן כְּלִי שֶׁפִּיו צַר וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁפְשְׁפוֹ מִבִּפְנִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָנִים, לֹא מַהֲנֵי לֵהּ הַגְעָלָה[3].
כיס של ריחיים – סוג של נפה שהקמח עובר דרכו אחרי הטחינה.
מגררת – פומפייה.
הַתֵּבוֹת שֶׁמַּצְנִיעִים בָּהֶם מַאֲכָלִים כָּל הַשָּׁנָה, וְלִפְעָמִים נִשְׁפָּךְ שָׁם מָרָק מִן הַקְּדֵרוֹת, צְרִיכִין הֶכְשֵׁר קַל, דְּהַיְנוּ שֶׁמְעָרִין עֲלֵיהֶן רוֹתְחִין. וְדַוְקָא מִתּוֹךְ הַכְּלִי שֶׁהִרְתִּיחוּ בּוֹ אֶת הַמַּיִם. וְלֹא יִזְרוֹק אֶת הַמַּיִם, אֶלָּא יִשְׁפְּכֵם עֲלֵיהֶן בְּקִלוּחַ. וְהַשֻּׁלְחָנוֹת, נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְלַבֵּן אֲבָנִים[4], וּמַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן, וְשׁוֹפְכִין עֲלֵיהֶם רוֹתְחִין, וּמוֹלִיכִין אֶת הָאֲבָנִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ מַיִם רוֹתְחִים עַל פְּנֵי כֻלּוֹ. וּצְרִיכִין לְשַׁפְשְׁפָן מִקֹּדֶם, וְאַחַר מֵעֵת לְעֵת יַכְשִׁירוּם. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם אַחַר הַהֶכְשֵׁר בְּשֻׁלְחָנוֹת וּבְתֵבוֹת, אֶלָּא בִּפְרִיסַת מַפָּה אוֹ דָּבָר אַחֵר.
התבות – ארגזים, מדפים בתוך ארונות.
מצניעים – מסדרים, מאחסנים.
שמערין – שופכים.
ולא יזרוק את המים – שלא יהיה נתק בין המים הנוגעים בשטח המוגעל לסיר שעמד על האש.
השולחנות – אף שמן הדין אפשר להגעילם על ידי עירוי מים רותחים, שהרי לא נבלע בהם חמץ אלא ממה שנשפך עליהם, בכל זאת, חוששים שמא הניחו על השולחן מאכל ישירות מהאש, שדינו ככלי ראשון, ולכן דרך ההגעלה לכתחילה הוא כדרך הגעלת החביות שהתבאר בסעיף ח.
רותחין – ואין צריך לשפוך דווקא מתוך הכלי שהרתיחו בו את המים, שהרי המים נרתחים על השולחנות.
לשפשפן – לגרד היטב את כל הלכלוך.
אחר מעת לעת – אחר 24 שעות משעת הנקיון.
שלא להשתמש גם אחר ההכשר – כיון שהתיבות והשולחנות היו עשויים עץ, והיו בו פעמים רבות סדקים לרוב, והיה כמעט בלתי אפשרי להגיע לנקיון מוחלט.
הערות:
- שולחנות שלנו אין צריך להמתין מעת לעת משעת הניקיון, כיון שאין רגילים לנקותם במים חמים, וסיבת ההמתנה היא כדי שיתייבשו המים שחדרו לשכבה העליונה של העץ בזמן הנקיון, כדי שהמים שעל השולחן שהם קרים לא יקררו את המים שמגעילים בהם, וזה לא שייך בשולחנות שלנו.
- משטחי עבודה במטבח [שיש], דינם כשולחנות, ובתנאי שהם עשויים מחומר שניתן להגעיל, כגון שיש אמיתי, אבל שיש סינטטי יצוק [אבן קיסר], בפשטות אינה מועילה לו הגעלה, ולכן יש לכסותו בנייר אלומיניום עבה, או בכל ציפוי אחר.
- ארונות, וכן מדפים במקרר, אינם זקוקים להגעלה ברותחים, כיון שלא נשפך בהם לעולם חמץ רותח, ודרך הכשרתם הוא בשטיפה בצונן. ואין צורך לצפות אותם אחר הנקיון, כיון שבזמננו מדפי הארונות מצופים פורמייקה, ומדפי המקרר עשויים זכוכית, וניתן להגיע לנקיון מוחלט.
יָדוֹת הַכֵּלִים צְרִיכוֹת גַּם כֵּן הֶכְשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין הַיָד נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַיּוֹרָה, יָכוֹל לְהַכְשִׁיר אֶת הַיָּד בִּשְׁפִיכַת רוֹתְחִין עָלֶיהָ.
צריכות גם כן הכשר – כי הבליעות עלולות להתפשט עד שם.
בשפיכת רותחין – מתוך כלי שעמד על האש, שבליעות אלו שבאו ממרחק, דינם כבליעות שנבלעו על ידי שניתז עליהם מתוך סיר רותח, ולא כבליעות שנבלעו תוך כדי בישול.
כָּל כְּלֵי שְׁתִיָּה וּכְלֵי הַמִּדּוֹת צְרִיכִין גַּם כֵּן הַגְעָלָה[5]. וּכְלֵי זְכוּכִית, נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ דְּלָא מַהֲנֵי לְהוּ הַגְעָלָה[6], וְכֵן כְּלֵי מַתֶּכֶת שֶׁהֵן מֻתָּכִין מִבִּפְנִים בְּהִתוּךְ זְכוּכִית (שמעלץ) אֵין לָהֶם תַּקָּנָה בְּהַגְעָלָה[7], אֲבָל סַגֵּי לְהוּ בְּלִבוּן קַל, כְּמוֹ מְדוֹכָה בְּסָעִיף ו' (עיין חתם סופר יו"ד סימן קי"ג).
צריכין גם כן הגעלה – כיון שלפעמים שורים בתוך כלי השתיה לחם בתוך משקה חם, או ששותים בהם משקה חמץ חם, או משהים בהם משקה חמץ חריף שהוא נבלע בדופני הכלי כבר אחרי כמה דקות, אפילו כשהוא קר. ובכלי המידות היו מחממים בירה.
במדינות אלו – הוא מנהג האשכנזים.
מבפנים – אבל אם מצופים זכוכית רק במחוץ ניתן להגעילם במים.
היתוך זכוכית (שמעלץ) – הכוונה לאמייל.
סגי להו – די להם.
כמו מדוכה – כלומר שימלא את הכלי עם גחלים עד שהחום עובר לצד החיצוני.
אֵין מַגְעִילִין אֶלָּא בְּמַיִם, וְלֹא יְהֵא בָּהֶם שׁוּם תַּעֲרֹבֶת, אֲפִלּוּ אֵפֶר וְכַדּוֹמֶה. אִם הִגְעִיל הַרְבֵּה כֵּלִים בַּיּוֹרָה עַד שֶׁנֶּעֶכְרוּ הַמַּיִם כְּעֵין צִיר, אֵין מַגְעִילִין עוֹד בָּהֶם.
וכדומה – חומרי ניקוי למיניהם.
[1] וכן יכול להסיר הטלאי קודם ההגעלה. (חזון עובדיה פסח, קס).
[2] בחזון עובדיה פסק כדעת השולחן ערוך (תנא, טז) שמכתשת מותרת בהגעלה לאחר שינקה אותה היטב בפנים. ויש אומרים שאין להכשירה על ידי ליבון כוון שחושש שהכלי יתקלקל ולא ילבנו בה כראוי. וכל זה כשהשתמשו בה דבר חריף, אבל אם השתמשו בה בדברים שאינם חריפים, א"צ הגעלה ודי לה בשפשוף וניקוי היטב. (חזון עובדיה פסח, קלו).
[3] ולדעת השולחן ערוך, נפה ושאר כלי לישה צריכים ניקוי יסודי ושפשוף במים היטב ואין צריכים הגעלה ויש מהן הצריכים הגעלה. (מ"ב תנא, צט).
[4] שולחנות שאוכלים עליהם, והם מכוסים במפה, אין צורך להכשירם, אלא די להם בניגוב יפה ויכסם במפה נקיה. ואם רגילין תמיד לאכול מהם בלי הפסק מפה, יערה עלים מים רותחים. ואם חושש עליהם שיתקלקלו, ישים עליהם מפה או שעוונית חדשה. והמפה עצמה אם היא מבד יכבסה, ואם היא משעוונית שלימה שאין בה סדקים, יכשירה על ידי עירוי מים רותחים. (חזון עובדיה פסח, קנט).
[5] ולדעת השולחן ערוך (תנא, כה) כלי שתיה מותרין בשטיפה, בין אם הם מחרס בין ממתכת בין מזכוכית, ואפילו שלפעמים שמים בהם חמץ חם, משום שהולכים בכל כלי אחרי רוב תשמישו. וכלי שתיה רוב תשמישם הוא בצונן.
כלי כסף וכן הכלים שתשמישם בצונן, יש להתירם בשטיפה והדחה בצונן. ומקרר ומקפיא די להם בשטיפה וניקוי היטב כדי להכשירם. (חזון עובדיה פסח, קמח).
[6] אבל השולחן ערוך (תנא, כו) כתב, כלי זכוכית אין צריכין הכשר, ושטיפה מספיקה להם כלל, לפי שאינם בולעין. וכן הדין בכלי פיירקס וכלי דורלקס. (חזון עובדיה פסח, קנו).
[7] וכלי אימאייל שהוא פח מצופה, אפשר להכשירם בהגעלה. (חזון עובדיה פסח, קנז). כלי עץ, כלי אבן, וכלי עצם, דינם ככלי מתכות להתירן בהגעלה, או בעירוי מכלי ראשון או כלי שני, כפי שהשתמשו בהם כל השנה. וכן הדין בכלי פלסטיק וכלי ניילון, כתשמישן כך הכשרן. (חזון עובדיה פסח, קנא).
מכונת בשר צריכה הגעלה, אחרי שמפרק אותה מנקה אותה היטב בחורים ובסדקים, ואת החלק המנוקב נכון ליתנו על האש. (חזון עובדיה פסח, קס).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך