הָרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵחֵטְא זֶה, יִשְׁמֹר אֶת פִּיו מִנִּבּוּל פֶּה, מִשְּׁקָרִים, מֵרְכִילוּת וּמִלָּשׁוֹן הָרַע וּמִלֵּצָנוּת. וְכֵן יִשְׁמֹר אֶת אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ. גַּם יְהֵא זָהִיר לְקַיֵם נְדָרָיו, וְלֹא יַרְבֶּה בִּדְאָגָה, וְגַם יְהֵא זָהִיר מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וְקֹדֶם שֶׁהוֹלֵךְ לִישֹׁן, יעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ יֹאמַר אַרְבָּעָה מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים הָרִאשׁוֹנִים (עַיֵן לְעֵיל סִימָן קלב סָעִיף ה), וְיִזָּהֵר שֶלֹּא לִישֹׁן בַּחֶדֶר יְחִידִי.
ניבול פה – דיבורים גסים.
רכילות – התבאר בסימן ל סעיף א.
לשון הרע – התבאר בסימן ל סעיפים ב-ה.
ליצנות – התבאר בסימן ל סעיף ו.
נדריו – התבאר בסימן סז.
תִּקּוּנִים לְמִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּחֵטְא זֶה כְּתוּבִים בְּסֵפֶר יְסוֹד יוֹסֵף, אֲשֶׁר לִקֵּט וְאָסַף מִסְּפָרִים קְדוֹשִים וְקַדְמוֹנִים. וְאֶכְתֹּב פֹּה קְצָת מֵהֶם בְּקִצּוּר, לְהַדֵּר לִהְיוֹת סַנְדָּק, שֶיִמּוֹלוּ יְלָדִים עַל בִּרְכָּיו, וּבִפְרָט לִהְיוֹת סַנְדָּק אֵצֶל עֲנִיִים, לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לַעֲנִיִּים, לִשְׁמֹר שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּלְעַנְּגָהּ וּלְהַדְלִיק נֵרוֹת הַרְבֵּה, לְכַבֵּד וְלֶאֱהֹב לוֹמְדֵי תוֹרָה, לְהִתְפַּלֵּל בְכַוָּנָה וּבְבֶכִי, לִבְחוֹר בְמִדַת הָעֲנָוָה. וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע שֶׁמְּחָרְפִים אוֹתוֹ, יִשְׁתֹּק וְיִמְחֹל. כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֵיזוֹ מִצְוָה, יַעֲשֶׂהָ בְכֹחַ וּבִזְרִיזוּת עַד שֶׁיִתְחַמֵם בָּהּ, וּבִפְרָט בַּעֲשִֹיַת הַמַּצּוֹת לְפֶּסַח. לְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה וּלְהַדְרִיכָם בְּיִרְאַת שָׁמָיִם. לְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְיִתְנַהֵג עִמּוֹ כְּמוֹ עִם בְּנוֹ. לַעֲסֹק בְּמִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָה. לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה לְכָל הַפָּחוֹת פַּעַם אַחַת בְכָל חֹדֶשׁ, וִיבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת בְּקוֹל רָם. גַם יִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וְיִקְרָא בְלַחַשׁ עִם הַקּוֹרֵא. לִהְיוֹת מִן הָעֲשָׂרָה הָרִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. לַעֲמֹד בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת בְּבֶכִי. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, יַעֲשֶׂה אַחַר כָּךְ תִּקּוּן חֲצוֹת. לֶאֱהֹב שָלוֹם וְלִרְדֹּף שָׁלוֹם (עַיֵן לְקַמָּן בס' קצ"ח ס"ז).
תיקונים – עיקר התשובה לחטא זה כמו לכל חטא אחר הוא להתחרט בלב שלם, להתוודות על כך, ולהחליט שלא לחזור יותר לחטא זה. תיקונים אלו המוזכרים כאן, הם כדי שהתשובה תהיה מובחרת יותר, שכנגד ההנאה שנהנה מן העבירה והחימום שהתחמם באיסור, יצטער על ידי עשיית מצוות שעשייתם קשה, ויתחמם בהם.
ובפרט להיות סנדק אצל עניים – היה מנהגם שהסנדק משלם את הסעודה של הברית.
עיין לקמן – תיקון נוסף.
אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם שׁוּם אִשָּׁה, בֵּין יַלְדָּה בֵּין זְקֵנָה, בֵּין יִשְֹרָאֵלית בֵּין גּוֹיָה, בֵּין קְרוֹבָתוֹ בֵּין אֵינָהּ קְרוֹבָתוֹ, חוּץ מִן הָאָב שֶׁמֻּתָּר לְהִתְיַחֵד עִם בִּתּוֹ, וְהָאֵם עִם בְּנָהּ, וְהַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִדָּה. (וְכַלָּה שֶׁהִיא נִדָּה, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קנז).
להתייחד – לשהות לבד עמה במקום אחד אפילו לזמן קצר, ואפילו ללא שום קשר ביניהם, כי עצם שהותם לבדם במקום אחד יש בו פוטנציאל להתפתחות של זנות, ועלינו להתרחק מן הנסיון. ואיסור ייחוד עם נשים שאסור לו להתחתן איתם [קרובות משפחה ואשת איש] הוא מן התורה, ועם רווקות האיסור מדרבנן.
אשה – אבל מותר לשני גברים להתייחד זה עם זה, שלא נחשדו היהודים לקיים ייחסים בין גברים, ורק מלישן באותה מיטה למדנו בסימן קנא סעיף ב שצריכים שני רווקים להימנע, וגם זאת מפני חשש הרהורים אסורים בלבד, ולא מחשש שיעשו מעשה אסור זה עם זה. וכתבו הפוסקים, שבמקומות שבהם חשודים גם יהודים על משכב זכר, אין להתייחד עמהם, ואין צריך לומר שאדם שיש לו נטייה להימשך אחרי גברים, שאסור לו מן הדין להתייחד עם גבר אחר, כמו שאסור לשאר אנשים להתייחד עם נשים.
ילדה – צעירה. ולמעשה האיסור הוא מגיל שלוש שנים ומעלה, כמבואר בסעיף ו.
קרובתו – איסור ייחוד עם רווקה שקרובה אליו, ושייחסי אישות איתה הם בכלל גילוי עריות, כגון אחות אשתו, חמור יותר מאשר עם רווקה שאינה קרובת משפחה. ומלבד זאת יתבארו בסעיף ה פרטים בהלכות ייחוד שנוהגים דוקא בנשים שהוא מיודד עמן.
עם בתו – וכן עם נכדתו.
עם בנה – וכן עם נכדתה.
כלה שהיא נדה – ביום נישואיה.
הערות:
- גם עם אחותו כתבו פוסקים רבים שמותר להתייחד, וכן המנהג, אבל אסור להתגורר באופן קבוע עם אחותו לבד, או לישון איתה בחדר אחד בקביעות. ובימינו יש להיזהר יותר שלא יישנו לבדם בחדר אפילו באקראי, ובפרט אם הם בגיל ההתבגרות.
אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה, מֻתָּר לוֹ לְהִתְיַחֵד גַּם עִם אַחֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁאִשְתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. אֲבָל יִשְֹרָאֵלית, לֹא תִתְיַחֵד עִם גּוֹי, אֲפִילוּ אִשְׁתּוֹ עִמוֹ. וַאֲפִלּוּ הֵם הַרְבֵּה גוֹיִם וּנְשׁוֹתֵיהֶם עִמָּהֶם, לֹא תִתְיַחֵד עִמּהֶם.
שמה – בבית, אפילו בחדר סמוך אם מודעת למעשיו ועלולה בכל רגע להיכנס לחדרו.
משמרתו – מונעת ממנו לזנות עם אשה אחרת, מפני קנאתה. ואפילו ללון בחדר אחד עם אשתו ועוד אשה אחרת מותר, מפני שאשתו לא תצליח לישן באמת מפחדה שמא יזנה עמה.
אפילו אשתו עמו – באותו חדר, כי נשות הגוים אינן שומרות על בעליהן, ואין בעליהן חוששין לזנות אפילו בנוכחותן.
לא תתיחד עמהם – אפילו עם כולם ביחד, כי אינם מתביישים זה מזה.
הערות:
- יהודים שחיים כגוים גמורים, ואינם מכירים באיסורי התורה כלל, ופרוצים בעריות מפני שלשיטתם אין מי שיאמר להם מה אסור, והוא עקרוני מבחינתם, דינם כגוים לעניין זה, שהרי עינינו רואות שרבים מהם אין להם בושה כלל בעניינים אלו. אבל מסורתיים, או אפילו חילוניים שמכירים באמת שבתורה אלא שיצרם מתגבר עליהם לחיות את חייהם שלא על פי התורה, דינם כיהודים לעניין זה, שנשותיהם משמרות אותם.
אִשָׁה אַחַת, מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים[1]. וְדַוְקָא בָּעִיר וּבַיוֹם. אֲבָל בַּשָׂדֶה, אוֹ בַלַּיְלָה אֲפִילּוּ בַעִיר, בָּעֵינָן שְלשָׁה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים. וְעִם פָּרִיצִים, לְעוֹלָם לֹא תִתְיַחֵד, אֲפִלּוּ הֵם כַּמָּה, אֶלָּא אִם כֵּן נְשׁוֹתֵיהֶם עִמָּהֶם. וְאִישׁ אֶחָד, עִם שְׁתֵּי נָשִׁים אָסוּר לְהִתְייַחֵד. וְעִם שָלֹשׁ אוֹ יוֹתֵר, יֵשׁ מַתִּירִין אִם אֵין אֻמְנוּתוֹ אוֹ סְחוֹרָתוֹ בִּדְבָרִים הַמְיֻחָדִים לְנָשִׁים. וְיֵשׁ אוֹסְרִין בְּכָל עִנְיָן.
כשרים – סתם יהודי שומר מצוות נחשב לאדם כשר לעניין זה, בתנאי שאינו מזלזל באיסורים שבסימן זה ואינו מתיידד עם נשים ונוהג בהן בפתיחות יתירה.
בשדה – שאם אחד מהם יצטרך לשירותים הוא צריך להתרחק הרבה, ונמצא השני מתייחד עם האשה.
בלילה – שאם אחד מהם יירדם, היא מתייחדת עם השני.
בעינן שלושה – צריך שלושה, ובזה די גם בלילה, ואפילו אם שנים יירדמו, אין חשש זנות, כי הם יחששו שאחד מהם יתעורר.
פריצים – אנשים שלפי הפתיחות שלהם בעניינים אלו אנחנו לא יכולים להגיד בבטחה שהם לא ייזנו בנוכחות של גבר נוסף.
נשותיהם עמהם – כי גם אנשים פרוצים יהודים לא ייזנו עם אשה אחרת בנוכחות נשותיהם, בניגוד לגויים שלמדנו בסעיף הקודם שהם מסוגלים לכך.
עם שתי נשים אסור להתייחד – אפילו כשרות, כי קל לפתות נשים, ויתכן שיפתה את שתיהן, או שיפתה אחת מהן והיא תסמוך על כך שחברתה תחפה עליה ולא תוציא את הסיפור החוצה.
אומנותו או סחורתו בדברים המיוחדים לנשים – כגון שמוכר מוצרי סדקית, או שהוא גניקולוג, שמאחר והנשים זקוקים לו, יש סיכוי גבוה שכולן יחפו עליו, והוא יוכל לסמוך על כך שהדבר לא ייוודע.
בכל עניין – שאפילו כמה נשים לא יתייחדו עם איש אחד. וכן דעת השולחן ערוך, ובני עדות המזרח צריכים להחמיר כן.
הערות:
- יש איסור ייחוד במקומות מבודדים, אפילו אינם סגורים. ולכן אסור לאשה לנסוע ברכב עם איש, בכבישים שוממים או בשעות שיש להניח שלא יהיו רכבים נוספים על הכביש. כמו כן אסור להם לטייל יחד במסלול כלשהו. ובכל המקרים האלו גם שני גברים עם אשה אסור, אלא אם כן היא אשתו של אחד מהם. וצריך להשים לב לזה בנשים שחוזרות לביתן בשעה מאוחרת בלילה עם נהג מונית, או אפילו עם אוטובוס מאסף כאשר מדובר באזורים שוממים, ולמחמירים אפילו כמה נשים עם נהג. ובמקרה שיש ספק צריך לעשות שאלת רב.
אִֹשָּׁה שֶׁבַּעְלָהּ בָּעִיר, אֵין חוֹשְֹׁשִין לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, מִפְּנֵי שֶאֵימַת בַּעְלָהּ עָלֶיהָ[2].
שאימת בעלה עליה – היא חוששת להיתפס.
הערות:
- רוב הפוסקים מתירים רק במקרה שהבעל יודע היכן היא, ואם ירצה יוכל להגיע ולתפוס אותה על חם. ויש מתירים גם במקרה שאין הבעל יודע כלל היכן היא, כי יש לה פחד פסיכולוגי שאינו תואם בהכרח את הסיכון האובייקטיבי להיתפס. ויש להחמיר בזה. גם במקרה שהאשה יודעת בבירור שבעלה אינו יכול לבוא לביתה בזמן הקרוב, אפילו אם הוא יודע היכן היא, כגון שנמצא במקום עבודתו המרוחק מביתו, והיא ביררה טלפונית שאכן הוא נמצא שם, יש להחמיר.
- איש שאשתו בעיר אסור להתייחד עמו, וצריך דוקא שתהיה עמו בבית, כי הפחד של האיש להיתפס על ידי אשתו הוא הרבה פחות עוצמתי מהפחד של האישה להיתפס על ידי בעלה.
- בני זוג שאינם נשואים כהלכה, נחלקו הפוסקים האם מותר לאשה נוספת להתייחד עמהם מפני שבת הזוג משמרת את בן זוגה, וכן האם מותר לאיש פרוץ להתייחד עמהם כדין אשה שבעלה בעיר. למותר לציין שלהם עצמם אסור להתייחד, ועליהם להינשא כדת משה וישראל.
בַּיִת שֶׁפִּתְחוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין שָׁם אִסּוּר יִחוּד בַּיוֹם וּבִתְחִלַּת הַלַּיְלָה, כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּרְחוֹב[3]. וְאִם הָיָה זֶה רָגִיל בָּה, כְּגוֹן שֶגָּדְלָה עִמּוֹ, אוֹ שֶׁהִיא קְרוֹבָתוֹ, אוֹ שֶׁבַּעְלָּהּ הִזְהִיר אוֹתָה שֶלֹּא תִתְיַחֵד עִמּוֹ, הֲרֵי זוֹ לֹא תִתְיַחֵד עִמוֹ, אֲפִלּוּ בַּעְלָהּ בָּעִיר, וַאֲפִלּוּ בְּבַיִת שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
שפתחו פתוח – נחלקו הפוסקים אם צריך שהפתח יהיה פתוח בפועל, או שדי בכך שהפתח אינו נעול במפתח. ולמעשה במקרה שברור להם שאף אחד לא ייכנס, אין להקל אלא בפתח פתוח ממש.
רגיל בה – מיודד עמה.
גדלה עמו – כילדת אומנה, או אחות חורגת.
קרובתו – בת דודה, או אחיינית.
הזהיר אותה – כיון שחושד שיש ביניהם קשר, עליה להימנע מלעורר כל חשד אפילו באופן שבמקרה רגיל לא היה בו שום חשש, ואם אינה עושה זאת היא מחזקת בכך את החשדות נגדה.
תִּינֹקֶת שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִשָׁלֹשׁ שָׁנִים, מֻתָּרִין לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ. וְכֵן תִּינוֹק פָּחוֹת מִתֵּשַׁע שָׁנִים, מֻתָּר לְאִשָּׁה שֶׁתִּתְיַחֵד עִמּוֹ (אה"ע סימן כ"ב).
תינוקת – ילדה.
תינוק – ילד.
הערות:
- יש למנוע מילד בן תשע להתייחד עם ילדה בת שלוש ומעלה שאינה אחותו, משום חינוך.
מִי שֶאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יְהֵא מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאִמּוֹתֵיהֶן בָּאוֹת לְבֵית הַסֵּפֶר, וְנִמְצָא מִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שְׁרוּיָה עִמּוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא עִמּוֹ בָּעִיר, אֲפִלּוּ הִיא בְּבֵיתָהּ וְהוּא מְלַמֵּד בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל אִשָּׁה לֹא תְלַמֵּד תִּנוֹקוֹת, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ בַּעַל בָּעִיר, אֶלָּא אִם הוּא דָר עִמָּהּ בְּאוֹתוֹ בַיִת (ט"ז יו"ד סִימָן רמה), מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁמְּבִיאִים אֶת בְּנֵיהֶם (יו"ד סי' רמ"ה, אה"ע סי' כ"ב).
מלמד תינוקות – מורה בבית ספר, אפילו של בנים.
ונמצא מתייחד עם אשה – בשלב כלשהו, בגלל ההיכרות והמפגשים הקבועים יתגבר עליו היצר שלא להיזהר בדיני ייחוד.
שתהא עימו בעיר – שאז אין היצר מתגבר עליו, כי יש לו 'פת בסלו' [עיין מה שביארתי בסימן קנא סעיף ג.
אפילו יש לה בעל בעיר – כיון שהיא רגילה באבות הילדים אין בכך שמירה, כמבואר בסעיף ה.
מפני אבותיהם שמביאים את בניהם – ובבתי ספר שלנו, שהילדים מגיעים לבד, ואין קשר יום יומי בין האבות והאמהות למורים ולמורות, מותר למורות ללמד.
הערות:
– סעיף זה מוסיף נדבך נוסף על איסור ייחוד הרגיל, שיש מצבים שבהם אין ייחוד, אבל מאחר ומדובר במצב מתמיד, עלינו לחשוב גם על התפתחויות עתידיות אפשריות. בעוד שניתן לסמוך על אדם שיש לו פגישה חד-פעמית עם אשה שישמור על גדרי ייחוד וייזהר בהם, אין סומכים על כך באדם שמתמודד עם מציאות של פגישות קבועות עם נשים, כי עם הזמן הרגישות לאיסור יורדת, וההיכרות גוברת, והיצר מתחזק, והדרך לייחוד גמור ולתוצאותיו קרובה.
– לא ברור על מה סומכים שאבות מביאים את ילדיהם על בסיס יומי למטפלת או לגן.
[1] אבל השולחן ערוך (אהע"ז כב, ה) כתב, שאשה לא תתיחד גם עם כמה אנשים, אלא אם כן אשתו של אחד מהם שם. וכשיש כמה גברים וכמה נשים, אין איסור יחוד. (ילקוט יוסף אהע"ז כב, י).
[2] אך אם היה לבו גס בה, כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, לא יתייחד עמה גם כשבעלה בעיר. (ילקוט יוסף אהע"ז כב, ז).
[3] במעלית, אם זמן נסיעתה פחות משלש דקות מותר להתייחד עמה, בפרט כשבעלה בעיר. ואם לבושה שלא בצניעות, נכון שלא יעלה עמה במעלית. (ילקוט יוסף אהע"ז כב, ו).
אסור לאשה לנסוע אם איש זר ברכב, בכבישים שלא נוסעים שם הרבה, בפרט בשעות מאוחרות. וגם אם היו באוטובוס וירדו נשים, כך שנשארה אשה אחת עם כמה אנשים, צריכה לרדת מהאוטובוס, אלא א"כ נוסעים בדרך שכל שלש דקות לפחות עוברת שם מכונית. (ילקוט יוסף אהע"ז כד, ט).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך