צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִן הַנָשִׁים מְאֹד מְאֹד. אָסוּר לִקְרֹץ בְּיָדָיו אוֹ בְרַגְלָיו וְלִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאִשָּׁה. וְאָסוּר לִשְׂחוֹק עִמָּהּ, לְהָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּה אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ. וְאָסוּר לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים הַמְיֻחָדִים לְאִשָּׁה. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהִיא אוֹחַזְתָּן בְיָדֶיהָ אוֹ שֶׁהֵן תְּלוּיִין עָלֶיהָ. וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ הַבְּגָדִים אֵינָם עָלֶיהָ, שֶׁמָּא יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. פָּגַע אִשָּׁה בַּשׁוּק, אָסוּר לְהַלֵךְ אַחֲרֶיהָ, אֶלָּא רָץ, שֶתִּשָּׁאֵר לִצְדָדִין אוֹ לְאַחֲרָיו. וְלֹא יַעֲבוֹר בְּפֶתַח זוֹנָה, אֲפִלּוּ בְרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּו בְּאֶצְבַּע קְטַנָּהּ שֶל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת מִמֶּנָה, עֲוֹנוֹ גָּדוֹל מְאֹד. וְאָסוּר לִשְׁמֹעַ קוֹל זֶמֶר שֶׁל אִשָּׁה[1] אוֹ לְהִסְתַּכֵּל בִּשְׂעָרָהּ[2] (או"ח סי' רי"ו, אה"ע סי' כ"א).
מן הנשים – חוץ מאשתו, שחלק מן הדברים מותרים אפילו בזמן שהיא נדה ואסורה לו, וחלקם מותרים רק כשהיא טהורה, והפרטים מתבארים בסימן קנג.
לשחוק – לצחוק.
להקל ראשו כנגדה – לנהוג בנוכחותה בקלילות כמו שרגילים להתנהג במקום שאין זרים.
המיוחדים לאשה – מסוימת, שהוא גורם להרהר בה.
פגע אשה בשוק – אפילו לבושה בצניעות.
לשמוע – להקשיב.
של אשה – שהוא מכיר או יודע איך היא נראית, שהוא גורם להרהר בה.
הערות:
- בעניין הליכה מאחורי אשה יש מקילים בזמננו, שאנו רגילים בנשים יותר ממה שהיה בזמנם, ואין אנו באים לידי הרהור, ועוד, שכל הרחוב מלא בנשים, ואם ירוץ ויעבור את זאת ילך מאחורי אחרת.
אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָׁה כְּלָל[3]. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, אָסוּר לִשְׁלֹחַ לָהּ דִּבְרֵי שְׁלוֹמִים. וְלָכֵן כְּשֶׁכּוֹתֵב אִגֶרֶת לַחֲבֵרוֹ, אָסוּר לִכְתּוֹב, וְלוֹמַר שָׁלוֹם לְזוּגָתֶךָ. אֲבָל מֻתָּר לִשְׁאֹל לְבַעְלָהּ אוֹ לְאַחֵר, אֵיךְ שְׁלוֹמָה. וְכֵן מֻתָּר לִכְתֹּב לַחֲבֵרוֹ, הוֹדִיעֵנִי מִשְּׁלוֹם זוּגָתֶךָ.
אין שואלין בשלום אשה – שזה מביא לידי חיבה ביניהם.
ולומר שלום לזוגתך – תמסור ד"ש לאשתך.
הערות:
- לומר שלום או בוקר טוב לאשה, במקום שמקובל, מותר, אבל אסור להוסיף ולומר 'מה נשמע', ובוודאי לא לומר 'מה שלומך', גם בטלפון. ומותר לומר לאשה שיש לה משפחה 'מה שלומכם' או 'מה נשמע אצלכם'.
הַמְחַבֵּק אוֹ הַמְנַשֵּׁק אֲפִלוּ אַחַת מִן הַקְּרוֹבוֹת, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה, הֲרֵי זֶה עושֶׁה אִסּוּר, שֶאֵין קְרֵבִים לְעֶרְוָה כְּלָל, חוּץ מִן הָאָב עִם בִּתּוֹ וְהָאֵם עִם בְּנָהּ, שֶׁהֵם מֻתָּרִין בְּחִבּוּק וְנִשּׁוּק.
שאין לו שום הנאה – כגון דודה זקנה או אחותו הגדולה.
עם בתו – אפילו נשואה.
הערות:
- כתב החכמת אדם: "לפי שראיתי ושמעתי מהרבה בני אדם שהם עמי הארץ וחושבים שכל הקרוב קרוב יותר מותר לחבקו ולנשקו כאילו היא אשתו וחס ושלום ומצוה לפרסם דאדרבה כל הקרוב קרוב יותר צריך להתרחק". וצריך להיזהר מאד במפגשים משפחתיים שאין לחבק ולנשק אלא האב את בתו והאם את בנה, ולא יחבק וינשק את אחותו או דודתו אפילו גדולות שאין בהם הנאה מינית, ובוודאי שלא יעשה כן לקרובות צעירות. ואחיות קטנות שעדיין לא הגיעו לבגרות, אם מחבקם ומנשקם רק מפאת קירבת המשפחה ללא כוונה מינית, מותר.
אֵין לִנְהֹג אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ בִּדְבָרִים שֶׁל חִבָּה, כְּגוֹן לְעַיֵן בְּרֵישַהּ וְכַדּוֹמֶה בִּפְנֵי אַחֵרִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא הָרוֹאֶה לִידֵי הִרְהוּר[4] (כ"א).
דברים של חיבה – שאין נהוג לעשות אותם אלא זוגות נשואים.
לעיין ברישיה – לנקות לו את הראש מכינים, שאין אשה עושה כן לגבר זר.
שלא יבוא הרואה לידי הרהור – שנזכר במצבים האינטימיים יותר. ולכן לא יחבק ולא ינשק את אשתו בפני אחרים, והחרדים נזהרים שלא ללכת יד ביד ברחוב.
אָסוּר לְאִישׁ שֶיָדוּר בְּבֵית חָמִיו, אֶלָּא כְּשֶׁיֵשׁ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לִשְׁכִיבָה (רמב"ם וראב"ד ה' א"ב פכ"א).
כשיש לו חדר מיוחד לשכיבה – וגם אז אין הדבר מומלץ.
כְּבָר הֶאֱרִיכוּ גְדוֹלֵי יִשְֹרָאֵל זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵיהֶם הַקְדוֹשִׁים בְתוֹכְחוֹת מוּסָרִים עַל הַמִּנְהָג הָרַע בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה וְיִרְאָה, שֶׁמִּתְקָרְבִים הֶחָתָן עִם הַכַּלָה בְּחִיבּוּק וְנִשּׁוּק, וְכֵן עוֹשִׂין רִקּוּדִים בַּחוּרִים עִם בְּתוּלוֹת יָחַד. וּמִלְּבַד הָאִיסּוּר הַגָּדוֹל, אִסּוּר נִדָּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הַבְּתוּלוֹת מִסְּתָמָא נִדּוֹת הֵן, וְאֵין חִלּוּק בְּאִיסּוּר נִדָּה בֵּין פְּנוּיָה לִנְשׂוּאָה, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ דֶּרֶךְ חִבָּה, חַיָב מַלְקוּת, עוֹד מְגָרֶה יֵצֶר הָרַע בְּנַפְשֵׁהּ, וּמֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי קִשּׁוּי לָדַעַת וְהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, רַחְמָנָא לִצְלָן. וּבְּוַדַּאי כָּל מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לִמְחוֹת, וּלְכָל הַפָּחוֹת צָרִיךְ כָּל אִישׁ אֲשֶר יִרְאַת ה' בִּלְבָבוֹ, לִהְיוֹת שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל בְּנֵי בֵיתוֹ, שֶׁיִתְרַחֲקו מִן הַכִּעוּר הגָּדוֹל הַזֶּה. וְכָל מִי שֶׁיֵשׁ בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא נִתְפָּס בְּעָוֹן זֶה. וְכָל הַמַּצִיל אֶת אֲחֵרִים מִן הַחֵטְא, הִצִּיּל אֶת נַפְשׁוֹ וְטוֹב לוֹ (יו"ד סי' קפ"ג קצ"ה ובש"ך וכו"פ שם ועיין באה"ע רס"י כ').
החתן עם הכלה – בתקופת האירוסין. וצריך להיזהר בזה מאד עד אחר החופה, ולכן אין לחתן ולכלה להצטלם יחד לפני החופה, שאסור להם לגעת זה בזו שום נגיעה של חיבה.
נדות הן – שהרי אינן טובלות עד סמוך לנישואיהן, עיין בסימן קנג סעיף א.
מגרה יצר הרע בנפשיה... – חומרת האיסור הזה התבאר בסימן קנא.
רחמנא ליצלן – הרחמן יצילנו.
שיש בידו למחות – שיש לו השפעה כלשהי על בני העיר.
שורר בביתו – שולט על בני משפחתו.
כיעור – מנהג מכוער.
נתפס בעון זה – מי שאינו עושה את כל שביכולתו להפעיל את השפעתו כדי למנוע אחרים מלעשות איסור, הרי הוא בעצמו נענש על כל העבירות הללו שיכל למונעם.
אִשָׁה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִשָּׂא אוֹתָהּ, מֻתָּר לוֹ וְרָאוּי לוֹ לִרְאוֹתָהּ אִם הִיא לִרְצוֹנוֹ. אֲבָל לֹא יִסְתַּכֵּל בָּהּ דֶּרֶךְ זְנוּת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמַה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה.
אם היא לרצונו – אם היא מוצאת חן בעיניו, שיוכל לחיות לצידה לאורך זמן.
דרך זנות – לבדוק את יופיה במחשבה על ייחסים אינטימיים.
נאמר – באיוב לא א, כשהתלונן אצל חבריו על חוסר הצדק שיש בסבל שלו, תיאר להם את צדקותו.
מִי שֶׁגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשׂוּאִין[5], לֹא תָדוּר עִמּוֹ בֶּחָצֵר. וְאִם הוּא כֹּהֵן, וְכֵן אֲפִלּוּ אִם הוּא יִשְֹרָאֵל, וְהִיא נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְגָּרְשָׁה גַם מִמֶּנוּ, וְכֵן מִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִשׁוּם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ, כָּל אֵלּוּ צְרִיכִין הַרְחָקָה יְתֵרָה, וְלֹא תָדוּר עִמּוֹ בְמָבוֹי, אִם הוּא מָבוֹי סָתוּם. אֲבָל בְּמָבוֹי מְפֻלָּשׁ שֶׁדֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֵר בֵּינֵיהֶם, מֻתָּרִים לָדוּר. וּגְרוּשָׁה שֶׁנִשֵּׂאת וְדָרָה עִם בַּעְלָהּ הַשֵנִי, אֵלּוּ צְרִיכִין עוֹד הַרְחָקָה יְתֵרָה, וְלֹא תָדוּר עִם בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן בְכָל הַשְׁכוּנָה. בְּכָל אֵלּוּ הַהַרְחָקוֹת, הִיא נִדְחֵית מִפָּנָיו. אַךְ אִם הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁלָּהּ, הוּא נִדְחֶה מִפָּנֶיהָ.
לא תדור עמו בחצר – כדי שלא יבואו לידי עבירה. אבל החמירו רק באותו חצר, כיון שהוא איסור קל, שהרי היא פנויה ומותרת לחזור ולהינשא לו.
כהן – אסור בגרושה כמו שהתבאר בסימן קמה סעיף יב.
נישאת לאחר ונתגרשה גם ממנו – שאז אסורה לחזור לבעלה הראשון כמבואר בתורה דברים כד א-ד.
אסורה לו – כגון שזינתה. וכן מי שחשוד על אשה שאסורה לו, כגון המבוארים בסימן קמה סעיפים יז-כ, אסורים לדור באותו מבוי, כמבואר שם בסעיף כא.
מבוי סתום – רחוב ללא מוצא.
עובר ביניהם – שחייבים לעבור ברחוב כדי להגיע מביתו לביתה, בין אם הם גרים משני צידי הכביש, ובין אם הם גרים באותו צד של הרחוב אבל אין מעבר בין הבתים שלהם אלא דרך הרחוב.
בכל השכונה – ההגדרה ההלכתית של שכונה אינה ברורה ויש לעשות שאלת רב.
היא נדחית מפניו – אם שניהם רוצים להישאר באותה חצר או באותו מבוי, היא זאת שצריכה לעבור דירה.
חצר שלה – שהדירה הזאת שבחצר זה היא רכושה, ואין לבעלה הראשון בית משלו באותו חצר. אבל אם רוצה להינשא לאחר שיש לו בית באותו חצר, היא ובעלה השני נדחים מפני הבעל הראשון.
מֻתָּר לְאָדָם לָזוּן גְרוּשָׁתוֹ, וּמִצְוָה הִיא יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהּ, רַק יְזוּנָהּ עַל יְדֵי שְּׁלִיחַ.
מותר – ואין חוששים שיאמרו בני אדם שהוא ממשיך להיות איתה בקשר.
שנאמר – ישעיה נח ז.
שלא יהא לו עסק עמה – שלא יביא לה כסף או מזון ישירות, ולא ידבר עמה.
הערות:
- אין קשר בין סעיף זה לבין חיוב מזונות שרגילים בתי הדין לפסוק לגרושה, שחיוב המזונות הוא כדי לפרנס את הילדים, אבל אין המגרש חייב לפרנס את גרושתו. וכאן מדובר במי שרואה שגרושתו במצב כלכלי קשה, בלי קשר לילדים, והוא רוצה לעזור לה מדין מצוות צדקה, שיש להקדימה לעניים אחרים, כמו שיש מצוה להקדים קרובי משפחה, כמבואר בסימן לד סעיף ו.
אָמַר רַב בְּרוּנָא אָמַר רַב, כָּל הַיָשֵׁן בְקִלְעָא (בְּחֶדֶר) שֶׁאִיש וְאִשְׁתּוֹ שְׁרוּיִין בָּהּ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ (שֶׁבּוֹשׁין הֵן מִמֶּנוּ). וְאָמַר רַב יוֹסֵף, אֲפִלּוּ בְאִשְׁתּוֹ נִדָּה (עירובין דס"ג ע"ב).
אמר רב – בשם רב.
הכתוב אומר – מיכה ב ט.
אפילו באשתו נדה – שאסורים זה בזו, אין אומרים שתבוא עליו ברכה כיון שמונע מהם לעסוק בדבר האסור, שהרי מותר להם להתייחד, ונאמנים הם לשמור על עצמם, והוא מפריע להם בנוכחותו לדבר ביניהם ולבסס את הקשר הזוגי, וגורם סבל לאשה.
[1] ובנות שהגיעו לגיל אחת עשרה, אין להם לשיר בפני אנשים. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, לד עי"ש).
[2] אסור באיסור חמור לשבת בישיבה מעורבת בנים ובנות יחדיו, וכן אסור לבת ללבוש בגדי התעמלות, כשיש שם גבר. (ילקוט יוסף אהע"ז, טו).
פשוט שאסור ללכת לסרטים ובתי קולנוע, שמגרה יצר הרע בעצמו, ועוד איסורים. (ילקוט יוסף אהע"ז יג). וכן אסור לקרוא ספרי 'רומנים' וכדו'. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, יד).
חובה להפריד בין בנים לבנות בבתי הספר (ילקוט יוסף אהע"ז כא, טז).
נהגו בנות ישראל הצנועות להמנע מלשבת ליד גבר באטובוס, אף שאין איסור כשלא נוגעים אחד בשני. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, יז).
אסור לאשה לרקוד באולם שאין שם מחיצה בין גברים לנשים. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, כה).
אסור איסור חמור ללכת לחוף שאינו נפרד. ואם יש מציל אסור גם אם החוף נפרד, אלא אם יש עליה חלוק רחב. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, כח, כט).
[3] אין לאשה ללחוץ יד איש, גם בדרך נימוס וכבוד. ואשה שהושיטה יד לאיש יסביר לה שהדבר אסור, ולא ילחץ את ידה. (ילקוט יוסף אהע"ז כא, כא).
[4] ולכן גם אבי הכלה, לא ינשקנה בפרהסיא, וראוי לבטל מנהג זה. (ילקוט יוסף אהע"ז יד, כ).
[5] אבל גרושתו מן האירוסין יכולה לגור עמו בחצר, אלא אם כן לבו גס בה. (שולחן ערוך אהע"ז קיט, י).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך