אַכְסְנַאי, אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ. וְאִם יִחֲדוּ לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ בַּיִת מְיֻחָד, מֻתָּר, וּבִלְבָד שֶלֹּא יִישַׁן עַל סָדִין שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.
אכסנאי – כשמתאכסנים בחדר שינה ציבורי, אפילו אם אין שם כרגע אף אחד, או שכל הדיירים ישנים. וכן אפילו בתוך חדר, אם אינו מיוחד דוקא להם, ויתכן שמישהו ייכנס אליו בפתאומיות.
בית – חדר.
הערות:
- איסור שינה על סדיני בעל הבית הוא מפני שבעל הבית עומד להשתמש באותם סדינים, ואם ימצא עליו קרי יתגנה בעיניו. אבל במקום שמיד אחרי השימוש רגילים לכבס את הסדינים ואין מי שרואה את הקרי, ובפרט שגם הכיבוס נעשה במכונות, אין שום איסור להשתמש בסדינים של בעל הבית.
מִדַּרְכֵי הָרְפוּאָה, שֶׁלֹּא לִבְעֹל לֹא כְּשֶהוּא שָׂבֵעַ וְלֹא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, אֶלָּא כְּשֶׁיִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְלֹא יִבְעַל מְעֻמָּד, וְלֹא מְיֻשָּׁב, וְלֹא בְּיוֹם שֶׁנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ, וְלֹא בְּיוֹם הַקָּזָה, וְלֹא בְּיוֹם יְצִיאָה לַדֶּרֶךְ אוֹ בִּיאָה מִן הַדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, וְלֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם.
מדרכי הרפואה – כל אלו מחלישים את הגוף, אך לפעמים ההלכה גוברת על ההמלצות הרפואיות.
ביום שנכנס למרחץ – מרחצאות שלהם היו כוללים הזעה, רחיצה במים חמים וקרים, והרחיצה בהם היתה מתישה מאד. אך אין מניעה להתקלח לפני תשמיש, וכפי הרגלי החיים שלנו יש בזה גם מצוה. ובכל מקרה בליל שבת היא עונת תלמידי חכמים, אף שמצוה לרחוץ כל גופו בערב שבת כמבואר בסימן עב סעיף יב.
ולא לפניהם ולא לאחריהם – לפני יום היציאה לדרך ואחרי יום הביאה מן הדרך, אבל צריך לפקוד את אשתו בלילה לפני שיוצא לדרך כמו שהתבאר בסעיף ח, אפילו אם אין הדבר בריא.
הערות:
- אם הגיע עונתה והוא שבע, אבל אם ימתין עד שיתעכל המזון יהיו עייפים מדאי בשביל לשמש ברצון ומתוך שמחה, צריך לקיים עונתו עכשיו ולא ימתין, והחכם עיניו בראשו לאכול בשעה שלא יכביד הדבר על התשמיש.
לֹא יְשַׁמֵּשׁ עַל מִטָּה שֶׁיֵשׁ שָׁם תִּינוֹק לְרַגְלֵיהֶם, כְּשֶׁאֵין הַתִּינוֹק בֶּן שָׁנָה. כְּשֶיוֹצֵא מִבֵּית כִּסֵּא קָבוּעַ, לֹא יְשַׁמֵּשׁ עַד לְאַחַר שָעָה[1]. אִשָׁה מֵינִיקָה, לֹא תְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַתִּינוֹק יָשֵׁן, וְאַחַר כָּךְ לֹא תֵינִיקֵהוּ עַד לְאַחַר שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה, אִם לֹא כְּשֶׁהַתִּינוֹק בּוֹכֶה.
לא ישמש... – הם עניינים סגוליים שמזיקים מבחינה רוחנית, חלקם מקורם בגמרא וחלקם בקבלה.
לרגליהם – אבל אם ישן התינוק ליד ראשיהם, או אפילו לרגליהם והוא מניח את ידו על ראשו, מותר.
מבית כסא קבוע – ששורה שם רוח רעה.
שני שלישי שעה – בערך, שלא היתה להם אפשרות לאמוד זמן בלילה באופן מדוייק, ובאמת די בשלושים ושש דקות, ובשעת הדחק בשמונה עשרה דקות.
כשהתינוק בוכה – שאז יכולה להניקו מיד, אבל אם יכולה לתכנן את ההנקה באופן שתניק לפני התשמיש, ולא יבוא הבעל לידי הוצאת זרע לבטלה, נכון יותר.
שִׁכְבַת זֶרַע הִיא כֹּחַ הַגּוּף וּמְאוֹר הָעֵינָיִם. וּכְשֶׁתֵּצֵא בְיוֹתֵר, הַגוּף כָּלֶה וְחַיָיו אוֹבְדִים. וְכָל הַשָׁטוּף בִּבְעִילָה, זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו, וְכֹחוֹ תָשֵׁש, וְעֵינָיו כֵּהוֹת, וְרֵיחַ רַע נוֹדֵף מִפִּיו, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו וְרִיסֵי עֵינָיו נוֹשְׁרִים, וּשְׂעַר זְקָנוֹ וְשֶׁחְיוֹ וּשְׂעַר רַגְלָיו רָבֶה, וְשִׁנָּיו נוֹשְרוֹת, וְהַרְבֵּה כְּאֵבִים חוּץ מֵאֵלּוּ בָּאִים עָלָיו. אָמְרוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים, אֶחָד מֵאֶלֶף, מֵת מִשָּׁאָר חֳלָאִים, וְהָאֶלֶף מֵרֹב תַֹּשְמִיֹש. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר.
שכבת זרע היא כח הגוף... – כל הלכה זו מקורה מדברי הרמב"ם הרופא הגדול, ולחלקם מקורות בדברי חז"ל.
שער רגליו – שער הערוה.
אָסוּר לְהוֹצִיא זֶרַע לְבַטָלָה. וְעָוֹן זֶה חָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִים בַּיָּד וּמוֹצִיאִים זֶרַע לְבַטָּלָה, לֹא דַי לָהֶם שֶׁאִסּוּר גָּדוֹל הוּא, אֶלָּא שֶהָעוֹשֶׂה זֹאת, הוּא בְנִדּוּי, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, וּכְאִילּוּ הוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּרְאֵה מַה שֶּכָּתַב רַֹשִ"י בְּפָרָשַת וַיֵֹשֶב בְּעֵר וְאוֹנָן שֶׁמֵּתוּ בְּחֵטְא זֶה. וְלִפְעָמִים בְּעֹנֶשׁ זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בָּנָיו מֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִים, אוֹ שֶׁיִהְיוּ רְשָׁעִים, וְהוּא בָא לִידֵי עֲנִיוּת.
לבטלה – שלא במסגרת חיי אישות. אבל תוך כדי תשמיש מותר אפילו אם אינה יכולה להיכנס להריון, כגון שהיא כבר בהריון, או מניקה, או עקרה, או זקנה.
חמור מכל עבירות שבתורה – יש בו בחינה מסויימת שבה היא חמורה יותר משאר עבירות. אבל כתבו הפוסקים ש'מכל מקום אם הסיתו היצר חס ושלום ורואה את עצמו שאי אפשר לכוף יצרו המסיתו לבוא על הנדה או על שאר עריות, מוטב שיוציא הזרע לחוץ ואל יבעול הערוה, ואחר כך ישוב על זה'.
מנאפים ביד – מאוננים, ובעשרת הדברות נאמר 'לא תנאף' ולא נאמר 'לא תנאף אשת רעך' כמו שנאמר ב'לא תחמוד', ללמד שניאוף עצמי גם הוא אסור.
נידוי – מרוחק, וביארתי את המושג הזה בארוכה בסימן קמג סעיף יח. אלא שבניגוד למקרים אחרים שבהם הנידוי הוא עונש שבית הדין מטילים על העבריינים, כאן הוא בנידוי אוטומטית.
ידיכם דמים מלאו (ישעיה א טו) וכאילו הורג את הנפש – הייחס לאדם שמוציא זרע לבטלה הוא כאל רוצח, כי מתייחסים לכל תא זרע כחיים פוטנציאלים, שהוא הרג אותם בידיים בגלל שלא התגבר על תאוותו. ומבחינה מסוימת הוא חמור יותר מסתם רצח, כי הוא רוצח את ילדיו שלו עצמו.
בפרשת וישב – בראשית לח ז-י.
בער ואונן שמתו בחטא זה – ער ואונן היו בנים של יהודה, וער נשא את תמר ומת בגלל שעשה את הרע בעיני ה', ולא נאמר בפירוש בפסוק מה היה חטאו, ואונן נשא את תמר אחריו, וכתוב בפסוק 'והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו', שבשעת תשמיש היה שופך את זרעו על הארץ, וכתוב 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו' ומהמילה 'גם' למד רש"י שחטאו של ער היה כחטאו של אונן, שגם הוא היה משחית את זרעו, כדי שלא תתעבר תמר ותאבד את יופיה.
אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְקַשֶּׁה אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, אוֹ שֶׁיָבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי הִרִהוּר אִשָׁה. וְאִם בָּא לוֹ אֵיזֶה הִרְהוּר, יַסִּיעַ אֶת לִבּוֹ מִדִּבְרֵי הֲבַאי לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהִיא אַיֶלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. וְאֵין מַחְשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת אֶלָּא בְּלֵב פָּנוּי מִן הַחָכְמָה. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי קִשּׁוּי. לְפִיכָךְ אָסור לְאָדָם לִישֹׁן עַל עָרְפּוֹ וְפָנָיו לְמַעְלָה, אוֹ לִישֹׁן וּפָנָיו לְמַטָה, אֶלָּא יִישַׁן עַל הַצְדָדִין, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי קִשּׁוּי. וְלֹא יִישְׁנוּ שְנֵי רַוָּקִים יָחַד. וְלֹא יִסְתַּכֵּל בְּבְהֵמָה חַיָה וָעוֹף כְּשֶׁמִּזְדַּקְּקִין זָכָר לִנְקֵבָה. וְאָסוּר לִרְכֹּב עַל בְּהֵמָה בְּלֹא אֻכָּף (רמב"ם אה"ע סי' כ"ג כ"ד כ"ה).
אם בא לו איזה הרהור – שאי אפשר לשלוט על הרהורים שלא יבואו, אבל אפשר לשלוט עליהם להבריחם.
הבאי – חסרי תועלת.
לדברי תורה – ואפילו אם הוא נמצא במרחץ או בבית הכסא, שאסור להרהר בהם בדברי תורה, כמבואר בסימן ד סעיף ד ובסימן ה סעיפים ב ויד, כדי להימנע מהרהורי נשים מותר להרהר בדברי תורה.
איילת אהבים ויעלת חן – משלי ה יט, שדברי תורה משולים לאשה, כי מי שעוסק בתורה התורה מספקת לו את כל צרכיו, ואינו מתעורר להתאוות לתאוות אחרות.
שלא יבוא – אפילו שלא בכוונה.
רווקים – אנשים שאינם נשואים, בין אם נישאו בעבר ובין אם לא.
יחד – באותה מיטה.
ולא יסתכל... – כי הסתכלות זו מביאה לידי עוררות מינית.
בלא אוכף – כי אז משתפשף האבר בגב הבהמה תוך כדי רכיבה והדבר מביאו לידי קישוי.
הערות:
- אסור לאדם לגרום לעצמו עוררות מינית אם לא לשם קיום מצוות עונה ופריה ורביה כמבואר בסימן קנ. ואסרו חז"ל להתבונן בבעלי חיים שמזדקקין זה לזה, אף שהוא דבר טבעי, וכן אסרו לרחוץ בעירום עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו (סימן עב סעיף יג), כי הדבר עשוי לגרום לו הרהורים, ועוד דברים שמנעו חז"ל, חלקם מתבארים בסימן קנב סעיף ח. על אחת כמה וכמה שצריך האדם לשמור את נפשו מלראות תמונות או סרטים או לקרוא ספרים וכתבות שכל כולם מכוונים כדי לעורר את היצר. והמדפיסים את הספרים ומפרסמים את התמונות ויוצרים את הסרטים, וכן הנשים שהולכות ברחוב ולבושות במכוון באופן מושך כדי למשוך אליהן את עיני הגברים ולגרום להם להרהר בהן, הרי הן חוטאות ומחטיאות את הרבים, ועוונם חמור מאד.
כְּשֶׁמַּשְׁתִּין, אָסוּר לֶאֱחֹז בַּמִּילָה לְהַשְּׁתִּין. וְאִם הוּא נָשׂוּי וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בָּעִיר וְהִיא טְהוֹרָה, מִצַּד הַדִּין מֻתָּר לוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁיֵשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, אֵינוֹ בָא לִידֵי הִרְהוּר וְחִמּוּם. אַךְ מִמִּידַת חֲסִידוּת, לְהַחְמִיר. וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשְׁתָּנָה, גַּם מִצַּד הַדִּין אָסוּר לו (או"ח סי' ג').
במילה – כך נקרא אבר התשמיש על שם שאות ברית המילה טבועה בו.
להשתין – בהשתנה ללא סיוע רגילים לנטוף טיפות על רגליו, והרוצה להימנע מזה, היה יכול להרים את האבר תוך כדי ההשתנה, אלא שהדבר אסור.
פת בסלו – משל הוא, שני אנשים רעבים, לאחד יש לחם בסל ולאחד אין לחם בסל, זה שיש לו לחם הרבה יותר קל לו להימנע מאוכל, כיון שהוא יודע שבכל רגע נתון יוכל לאכול אם רק ירצה בכך. והנמשל הוא שאם יש לו אשה שיכול להיות איתה מתי שירצה, אינו מרגיש עוררות מינית כל פעם שנוגע באבר.
אסור לו – לאחוז באבר, אבל מותר לגעת על ידי בגד עבה, וכן מותר לגעת בביצים ולהרים את האבר דרכם.
הערות:
- גם לצורך הזיווג מותר לו לגעת באבר, כמו שהתבאר בסימן קנ סעיף י.
הקדמה לסעיפים ד-ו:
אמנם איסור הוצאת זרע לבטלה הוא חמור מאד, אבל אם יוצא מן האדם זרע בתוך שנתו, לא עבר בכך שום איסור, שהרי אנוס הוא בכך. ומכל מקום ממה שנאמר בתורה (דברים כג י) 'כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע', כאשר מתוך ההקשר נראה שדבר רע הוא מקרה לילה, אמרו חז"ל 'שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה', ועל זה בנו את האיסור להסתכל בדברים שמביאים לידי הרהור כמו שלמדנו בסעיף ב, שגם אם באותו זמן אינו מרגיש עוררות, הוא עלול לבוא לידי מקרה לילה בעקבות זה.
והרואה מקרה לילה, אם הרהר ביום וזה גרם לו, יש בכך חטא, אבל אם לא הרהר ביום, וראה קרי בלילה בגלל אכילה מופרזת, אכילת מאכלים שמרבים זרע או מחממים את הגוף, מאמץ יתר, או מכל סיבה אחרת, אין בכך שום פגם. ובמקורות רק נאמר שהכהן הגדול היה נמנע מלאכול מאכלים כגון אלו בערב יום כיפור סמוך לתחילת הצום, כדי שלא ייטמא בלילה ולא יוכל לבצע את עבודת היום, וכתבו שם הפוסקים כמידת חסידות שכל אדם יימנע ממאכלים אלו בערב יום כיפור, כדי שלא ייטמא ביום הקדוש.
ואמנם יש ספרי קבלה במאות השנים האחרונות, שהזהירו מאד מן הטומאה שבקרי, וכתבו להימנע בכל מחיר להגיע לידי כך, אבל הפוסקים לא הביאו את דבריהם.
והקיצור שולחן ערוך חרג כאן מכל הפוסקים הרגילים, והעתיק כאן את דברי המקובלים כאילו שהם הלכה פסוקה.
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, לֹא יַרְבֶּה בַאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָה, וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הַמְחַמְּמִים אֶת הַגוּף, כְּגוֹן בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מַאַכְלֵי חָלָב וּגְבִינָה וּבֵיצִים וָשׁוּם. גַּם לֹא יִשְׁתֶּה מַשְׁקֶה הַמְחַמֵם, כִּי דְבָרִים אֵלּוּ גּוֹרְמִים לְחֵטְא זֶה.
ולא יאכל דברים המחממים את הגוף – ובליל שבת, וכן בלילות אחרות כשרוצה להזדקק לאשתו, מצוה לאכול דברים אלו, כדי שיוכל לקיים מצוות עונה כראוי.
לחטא זה – ביארתי בהקדמה לסעיף זה שאין הכוונה כאן לחטא כפשוטו, שאין שום חטא בראיית קרי באונס, כאשר אינו נובע מהרהורים אסורים, אלא הכוונה שהדברים גורמים למקרה לילה שמטמא את האדם, ועל פי תורת הסוד יש להימנע מזה.
מִי שֶרָאָה, חַס וְשָׁלוֹם, קְרִי בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, יִטּוֹל יָדָיו וְיֹּאמַר בְּשִׁבְרוֹן לֵב, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, עָשִׂיתִי זֹאת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, רַק בְּהִרְהוּרִים רָעִים וּבְמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, מְחַק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָוֹן זֶה, וְתַצִּילֵנִי מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְכַיוֹצֵא בָהֶם לְעוֹלָם וָעֶד, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
חס ושלום – ביטוי שמשמעותו שיחוס הקב"ה על כולנו שלא יקרה דבר כזה.
כשנעור משנתו – ויודע שהרהר הרהורים אסורים ביום שלפני זה.
[1] והמ"ב(רמ, נד) כתב שימתין רק תשע דקות.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך