אָסוּר לַכֹּהֵן לִכָּנֵס תַּחַת אֹהֶל שֶׁיֵשׁ מֵת תַּחְתָיו, אֲפִלּוּ הוּא אֹהֶל גָּדוֹל מְאֹד. וַאֲפִלּוּ יֵש שְׁנֵי חֲדָרִים, אֲשֶׁר בְחֶדֶר אֶחָד יֵשׁ מֵת וְיֵשׁ בַמְּחִצָּה הַמַּפְסֶקֶת נֶקֶב שֶׁיֶשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח, אָסוּר לִכָּנֵס גַּם לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, כִּי נֶקֶב טֶפַח עַל טֶפַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה[1]. וְכֵן אִם אֵצֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי יֵשׁ עוֹד חֶדֶר שְׁלִישִׁי וּבֵינֵיהֶם גַּם כֵּן נֶקֶב טֶפַח עַל טֶפַח, הוֹלֶכֶת הַטֻּמְאָה גַם לַחֶדֶר הַשְׁלִישִׁי, וְכֵן לְעוֹלָם. וְנֶקֶב הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אֶלָּא כְּפוֹנְדְיוֹן, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
אוהל – מושג הלכתי המתאר מקום מקורה, בין אם מדובר באוהל, בגג של בית, בשמשיה, או בכל דבר אחר ש'מאהיל' על שטח כשלהו, והמילה אהל לקוחה מלשון הפסוק (במדבר יט יד) 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים', שהוא מהווה את הבסיס לכל ההלכות הללו.
שיש מת תחתיו – או חלק מן המת שמטמא באוהל, כמו שלמדנו בסעיף הקודם.
גדול מאד – ואין מגבלה לגודל האוהל.
שני חדרים – אם הם נפרדים זה מזה, גם אם הם מתחת לאותו אוהל, אין הטומאה עוברת דרך הקירות, ולא דרך דלתות סגורות.
נקב שיש בו טפח על טפח – כ7.5*7.5 ס"מ.
מביא את הטומאה – מאפשר לטומאה לעבור מחדר לחדר, שכל שיש ביניהם חיבור ברוחב טפח נחשבים שניהם כאוהל אחד.
לאורה – לאפשר לאור היום להיכנס ולהאיר את החדר.
פונדיון – מטבע איטלקי מתקופת הרומאים, וקוטרה כ2.5 ס"מ.
וְלָכֵן בִּמְדִינוֹתֵינוּ שֶׁגַּגּוֹת הַבָּתִּים בּוֹלְטִין לַחוּץ בְּרֹחַב טֶפַח, וְקָיְמָא לָן דְּרֹחַב טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, וְאִם כֵּן זֶה הַקָּצֶּה מִן הַגַּג, הֲוֵי אֹהֶל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. לְפִי זֶה שְׁנֵי בָתִּים סְמוּכִין זֶה לָזֶה, אִם יֵשׁ מֵת בְאֶחָד מֵהֶן, הוֹלֶכֶת הַטֻּמְאָה דֶרֶךְ פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן תַּחַת הַקְּצָווֹת מִן הַגַּגִּין שֶׁבּוֹלְטִין לַחוּץ, וְנִכְנֶסֶת גַּם לְתוֹךְ הַבַּיִת הַשֵּׁנִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ, וְאָסוּר לַכֹּהֵן לִכָּנֵס גַּם לְתוֹךְ הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. וְכֵן אֲפִלּוּ כַּמָּה בָתִּים הַסְּמוּכִים זֶה אֵצֶל זֶה.
גגות הבתים בולטין לחוץ – היו להם גגות רעפים משופעים, וסוף הגג יצר שטח מקורה לפני הבתים, כדי שלא יהרוס הגשם את קירות הבתים, וכדי שיהיה שטח יבש כלשהו לפני הבתים.
קיימא לן – עומד לנו. ידוע לנו שכך ההלכה.
רוחב טפח מביא את הטומאה – השטח המינימלי הדרוש כדי לתת למקום מקורה דין 'אהל' הוא טפח על טפח.
הוי אוהל להביא את הטומאה – לכל אורכו של הגג מתחת לכל הבליטה.
שני בתים סמוכין זה לזה – כך היתה צורת הבנייה בזמנם לבנות בתים צמודים ממש, שכדי שהטומאה תעבור צריך שלא יהיה שום רווח בין הגגות של שניהם כפי שיתבאר בסעיף ד.
דרך פתח או חלון – אפילו אם הם סגורים הטומאה יוצאת דרך הפתח כמו שיתבאר בסעיף ו.
דרך חלון או פתח פתוח – בזמן שהם פתוחים, אבל כשהם סגורים אין הטומאה נכנסת דרכם.
לתוך הבית השני – בזמן שהדלתות והחלונות פתוחים או במקרה שיש לחשוש שבכל רגע עלולים החלונות והפתחים להיפתח.
אפילו כמה בתים... – אסור לכהן להיכנס לכולם.
וַאֲפִלּוּ הַגַּגִּין אֵינָן שָׁוִין, אֶלָּא זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ הַגַּג שֶׁהַטֻּמְאָה שָׁם בַּבַּיִת הוּא גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה מִן הַגַּג הַשֵּׁנִי אוֹ בְּהִפּוּךְ, הֲלָכָה לִמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא, דְּאָמְרִינָן, חֲבֹט רְמִי. פֵּרוּשׁ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הָעֶלְיוֹן נֶחְבָּט וְנִשְׁפָּל עַד לְמָטָּה. וּמֵאַחַר שֶׁאִם הָיָה נִשְׁפָּל עַד הַתַּחְתּוֹן, הָיָה נוֹגֵעַ בּוֹ, עַל כֵּן הוֹלֶכֶת הַטֻּמְאָה מִזֶּה לָזֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ הֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, שוּב אֵינָהּ הוֹלֶכֶת הַטֻּמְאָה.
אינן שוין – בגבהם.
דאמרינן חבוט רמי – אומרים 'הורד וזרוק'.
כאילו העליון נחבט ונשפל עד למטה – כאילו הגג העליון נמצא במפלס של הגג התחתון, באותו המקום.
אם יש הפסק ביניהם – לרוחב, בין אם הגגות באותו גובה וביניהם רווח אפילו של מילימטר אחד, וכן אם אינם באותו גובה, אבל אם היו באותו גובה היה ביניהם עדיין רווח כלשהו.
שוב אינה הולכת הטומאה – בתנאי שהרווח שביניהם הוא לכל רוחב בליטת הגג, כי אם במקום אחד אין ביניהם רווח, ואפילו אם יש רווח בין הגגות, אבל אדם שם את ידו במקום שמתחת הרווח, הרי הטומאה מדלגת על הרווח.
וְכֵן כְּשֶׁיֵשׁ קוֹרָה מֻנַּחַת עַל הַמָּבוּי, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין לְעֵרוּב, וְהִיא רְחָבָה טֶפַח וְהַגַּגִּין מַאֲהִילִין עָלֶיהָ טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, אִם כֵּן בָּאָה הַטֻּמְאָה מִן תַּחַת הַגַּג אֶל תַּחַת הַקּוֹרָה, וְהִיא מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה אֶל תַּחַת גַּג הַבַּיִת שֶׁמִּצַּד הַשֵּׁנִי, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵשׁ אֹהֶל טֶפַח עַד הַמָּקוֹם שֶׁיֵשׁ הֶפְסֵק. וְכֵן כְּשֶׁיֵשׁ בֵּין שְׁנֵי בָתִּים כִּפָּה מִבִּנְיָן (גֶעוֶועלבּוּנְג), כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין לְשַׁעַר הֶחַצֵר, הַדִּין כֵּן הוּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עַל הַכִּפָּה גַּג בּוֹלֵט, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי בָאָה הַטֻּמְאָה מִתַּחַת גַּג הַבַּיִת לְתַחַת הַכִּפָּה. וְאוּלָם לִפְעָמִים בּוֹנִין אֶת הַכִּפָּה שֶׁיֵשׁ לָהּ כְּמוֹ רַגְלַיִם מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעְלָה, וְאִם כֵּן יֵשׁ סְתִימָה אֵצֶל כָּתְלֵי הַבָּתִּים אִם אֵין עָלֶיהָ גַג בּוֹלֵט, וְהַסְּתִימָה שֶׁמִּן הַצַּד נִמְשֶׁכֶת יוֹתֵר מִן הַגַּג שֶׁלְּמַעְלָה, בְּזֶה הָעִנְיָן אֵין מָקוֹם לַטֻּמְאָה שֶׁתָּבוֹא, כֵּיוָן שֶׁיֵשׁ קְצָת הֶפְסֵק בְּלִי אֹהֶל. וְלִפְעָמִים יֵשׁ בֵּין בַּיִת לְבַיִת כֹּתֶל סָתוּם בְּלִי פֶתַח, אֶלָּא שֶׁיֵשׁ עָלָיו גַג בּוֹלֵט, וְהַטֻּמְאָה בָאָה מִגַּג לְגָג. וְיֵשׁ תַּקָּנָה לְעֵת הַצֹּרֶךְ לְהָסִיר אֶת הָרְעָפִים בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁיִהְיֶה קְצָת הֶפְסֵק בְּלִי אֹהֶל טֶפַח. וּצְרִיכִין לְהַשְׁגִיחַ אִם אֵין מֵהַחוֹמָה עַצְמָהּ בּוֹלֵט טֶפַח כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִין לִפְעָמִים בְּלִיטָה לַחוֹמָה (געזימס).
קורה מונחת על המבוי כמו שעושין לערוב – בכניסה לרחוב, מניחים קורה מצד לצד, כדי שיהיה מותר לטלטל בתוך הרחוב, ומתחתיה שני לחיים, שתוכל להיחשב כצורת הפתח, כמבואר בסימן פב סעיף ו וסעיף ח.
והיא רחבה טפח – אפילו אם רחבה טפח רק בצד אחד.
והגגין מאהילין עליה טפח מכאן וטפח מכאן – כמו באיור 1.
עד המקום שיש הפסק – שגגות הבתים אינם סמוכים זה לזה.
בין שני בתים – הסמוכים זה לזה.
כיפה מבנין – כמין קשת, שדרכה אפשר לעבור בין הבתים.
שאין על הכיפה גג בולט – שהרי אין גג רעפים מעל הקשת.
מתחת גג הבית לתחת הכיפה – כמו באיור 2.
שיש לה כמו רגלים – כמו באיור 3.
סתימה – קיר אטום.
עליה – על הקשת.
קצת הפסק בלי אוהל – המרווח שבין סיום הגג לתחילת הכיפה הוא אטום.
כותל סתום – שמחבר בין שני בתים.
שיש עליו גג בולט – הגג נמשך מעבר לבתים, ומאהיל גם על הקיר הזה.
לעת הצורך – אם רוצים למנוע מן הטומאה להתפשט לאורך כל הרחוב, כדי שהכהנים יוכלו לשהות בבתיהם גם כאשר יש מת בבית אחד.
להסיר את הרעפים במקום אחד – שהרי אין באמת צורך לרעפים שיגנו על קיר זה, ולא יקרה כלום אם ירד עליו קצת גשם במקום אחד.
להשגיח – להשים לב.
מהחומה עצמה בולט טפח – שיש לקיר בליטה לכל ארכה ברוחב טפח באיזה שהוא מקום, שאז הטומאה עוברת דרך הבליטה מתחת לגג זה אל מתחת לגג השני.
הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא שֶׁהַפֶּתַח אֲשֶׁר עֲתִידִים לְהוֹצִיא דֶרֶךְ שָׁם אֶת הַמֵּת מִן הָאֹהֶל אֲשֶׁר הוּא שָׁם, שֶׁעַל יְדֵי הוֹצָאָה זֹאת יִטְהַר הָאֹהֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהַפֶּתַח הַזֶּה הוּא סָתוּם, מִכָּל מָקוֹם נִדּוֹן כְּאִלּוּ הוּא פָתוּחַ, וְלָכֵן אָסוּר לַכֹּהֵן שֶׁיַעֲמֹד שָׁם תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁהַדֶּלֶת נְעוּלָה מִבִּפְנִים. וְכֵן אִם יֶשׁ שָׁם גַּג בּוֹלֵט טֶפַח נֶגֶד הַפֶּתַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל מָקוֹם שֶׁאֶפְשָר, כְּאִלּוּ הָיָה הַפֶּתַח פָּתוּחַ. אַךְ אִם נִפְתַּח מִצַּד אַחֵר פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, אָז לֹא נֶחְשָׁב הַפֶּתַח הַסָּתוּם כְּאִלּוּ הָיָה פָתוּחַ, וּמֻתָּר לַכֹּהֵן לַעֲמוֹד שָׁם אִם אֵין הַטֻּמְאָה יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו דֶּרֶךְ הַפֶּתַח אוֹ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.
שעל ידי הוצאה זאת יטהר האוהל – שהרי אחרי שיוציאו משם את המת שוב אין חלל הבית טמא. אבל שער העיר, אפילו שהמת עתיד לצאת דרכו, מאחר והוצאתו דרך שם אינה מטהרת כלום, אין הפתח טמא כל עוד שאין המת מונח מתחת השער ממש.
אם יש שם גג בולט טפח... – כמו שהתבאר בסעיף ג.
לכל מקום שאפשר – לטומאה להתפשט, עד שיש הפסק בין הגגות, כמו שהתבאר בסעיפים ג-ה.
מצד אחר – לא מתחת לגגון, אלא מהצד האחורי של הבית.
ארבעה טפחים – כ30-40 ס"מ רוחב.
על ארבעה טפחים – גובה.
לא נחשב הפתח הסתום כאילו היה פתוח – אפילו אם התכנון הוא להוציא את המת משם ולא מן הפתח או החלון הפתוח.
הערות:
- בבתי חולים מצויים מתים, בין בחדר הקירור, ובין במחלקות, ופרוזדורי בתי החולים והמחלקות השונות כולם מחוברים זה לזה, וגם אם יש ביניהם דלתות הם נפתחות לעיתים תכופות, ונמצאת הטומאה מתפשטת בחלקים גדולים של בית החולים. וכן מחדר הקירור, אפילו אם הוא סגור ונעול, כיון שהמתים עתידים לצאת ממנו דרך מזדרוני בית החולים, ולא דרך פתח חיצון הפתוח לרחוב, נמצא שהטומאה כבר עכשיו יוצאת ממנו דרך הפתח הנעול ומתפשטת לכל מקום שאפשר לה להתפשט.
לכן אסור לכהנים להיכנס לבתי חולים, אלא אם כן יש במניעת כניסתם סכנת חיים, או שבית החולים נבנה ומנוהל על פי הלכות אלו. ויש בתי חולים מעטים כאלו ברחבי הארץ, ויש לכהנים לבחור לעשות טיפולים רפואיים באחד מהם, ויש קו מידע מיוחד עבור הכהנים שיוכלו לברר בדיוק באיזה בית חולים ובאילו מבנים ומחלקות קיימת השגחה על עניין הטומאה, ובאילו מחלקות, מבנים או בתי חולים אין הסדר, והיכן ניתן להקל בשעת הדחק. (0795738138, ובמקרים דחופים 0504137625)
- על אף האמור לעיל, מותר לכהן ללוות את אשתו ללידה בבית חולים, או את ילדיו במקרה של מחלה קשה, אם הוא המלווה היחיד באותו זמן, כי נוכחות אדם נוסף נחוץ ליולדת ולכל חולה מטופל במחלה מסוכנת, כדי להרגיע את היולדת או את החולה שיהיה להם כח להתמודד, וכדי להראות נוכחות לצוות הרפואי, שלא יזניחו את הטיפול, והוא נחשב כפיקוח נפש. אבל אם יש מספיק זמן, עליהם לבחור ללכת לבית חולים שבו מותר לכהנים לשהות.
כֹּהֵן שֶׁהוּא בַבַּיִת אוֹ בְחֶדֶר שֶׁהַדְּלָתוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת סְגוּרִין בְּאֹפֶן שֶׁאֵין בַּפֶּתַח פָּתוּחַ טֶפַח וּבַחַלּוֹן אֵין נֶקֶב כַּפֻּנְדְּיוֹן, וְשָׁמַע שֶׁיֵשׁ בִּשְׁכוּנָתוֹ מֵת, בְּאֹפֶן שֶׁאִם יִפְתַּח פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן, יְהֵא מָקוֹם לַטֻּמְאָה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו, אָסוּר לִפְתּוֹחַ, אֶלָּא יִשָּׁאֵר שָׁם כְּמוֹ שֶׁהוּא עַד שֶׁיּוֹצִיאוּ אֶת הַמֵּת. כִּי כָל זְמַן שֶׁאֵין פּוֹתֵחַ טֶפַח, אֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת, וּכְשֶׁיִפְתַּח, תִּכָּנֵס.
באופן שאם יפתח... – שהשכונה בנוייה בצורה כזאת, שהטומאה מתפשטת ממקום שהותו של המת עד פתח הבית שהכהן בתוכו, כמבואר בסעיפים ג-ו, ורק הדלת או החלון הסגורים חוצצים בפני הטומאה שלא תיכנס לתוך הבית.
יישאר שם – אף שלמדנו בסעיף ג שאסור לו להיכנס לתוך בית כזה, אבל אם הוא כבר בפנים, הדין משתנה, ואסור לו לצאת.
כמו שהוא – עם כל הדלתות והחלונות הרלוונטיים סגורים.
אָסוּר לַכֹּהֵן לִקָּרֵב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר[2]. וְדַוְקָא כְּשֶׁהַמֵּת מֻנָּח בִּמְקוֹם קְבִיעָתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהוּא בַמִּטָּה שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּבְעֵת אֲמִירַת צִּדּוּק הַדִּין אַף כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ, אֵין שָׁם קְבִיעָתוֹ, וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק כִּי אִם אַרְבָּעָה טְפָחִים [שע"א].
כשהמת מונח במקום קביעתו – במקום שהוא עומד להיות שם זמן רב, למשל בספינה בהובלה ארוכה.
אף כשמעמידין אותו – עד שיסיימו לומר צידוק הדין וההספדים.
ארבעה טפחים – כ-30 ס"מ.
הערות:
- למעשה נוהגים להתרחק גם ממיטת המת וממקום העמדת המיטה ארבע אמות, והוא יותר נכון מכמה טעמים.
[1] ואם סתם את ה'נקב' אפילו לא ביטלו והתכוון שיהיה שם לעולם, הסתימה חוצצת ומותר להכנס לחדר השני שאין המת שם. (חזון עובדיה אבלות ב, א).
דבר המקבל טומאה אין חוצץ בפני טומאה. ואם הוא דבר שמקבל טומאה מדרבנן, חוצץ מהטומאה. מחיצה מזכוכית חוצצת בפני הטומאה, וכן ניילון חוצץ מהטומאה אם לא תפור בפשתן. וכן הנייר חוצץ מהטומאה. (חזון עובדיה אבלות ב, א).
[2] ואם היה ליד הקבר מחיצות גבוהות י' טפחים, או שהיה הקבר עמוק י' טפחים, צריך להרחיק רק ד' טפחים. (חזון עובדיה אבלות ב, ט).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך