הלימוד היומי כ"ג אדר א'
הָעֲבוֹדוֹת הָאֲחֵרוֹת
ספר מצות הארץ סימן לט - מא
לימוד מהספר
לט הָעֲבוֹדוֹת הָאֲחֵרוֹת
סעיף א
אֵין מְנַכְּשִׁים, דְּהַיְנוּ, לַעֲקֹר הָעֲשָׂבִים הָרָעִים, וְאֵין מְכַסְּחִים, דְּהַיְנוּ לַחְתֹּךְ אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְעִקְּרֵיהֶם נִשְׁאָרִים.
אֵין מְיַבְּלִים, דְּהַיְנוּ לַחְתֹּךְ הַיַּבֶּלֶת, וְהוּא מוּם הַנּוֹלָד בָּעֵץ, וְאֵין מְפָרְקִים הָאֲבָנִים שֶׁעַל עִקְּרֵי הָאִילָן, וְאֵין מְכַסִּים הַשָּׁרָשִׁים הַמְּגֻלִּים בְּעָפָר.
אֵין מְעַשְּׁנִים תַּחַת הָאִילָן שֶׁתָּמוּת הַתּוֹלַעַת, אַךְ מַתְלִיעִים, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוֹרִידִים אֶת הַתּוֹלָעִים בְּיָד.
אֵין מְזַהֲמִין, דְּהַיְנוּ, לָסוּךְ אֶת הָאִילָן אוֹ אֶת הָעֲנָפִים בְּדָבָר שֶׁהוּא לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הָאִילָן.
אֵין עוֹשִׂין בָּתִּים לְאִילָן לְהָגֵן עָלָיו בַּגְּשָׁמִים בִּפְנֵי הַגְּשָׁמִים אוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וְכֵן לֹא יִכְרֹךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת כְּדֵי לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בַּקַּיִץ אוֹ בַּחֹרֶף.
אֵין מְפַסְּגִים, דְּהַיְנוּ, לִסְמֹךְ אֶת הָאִילָן שֶׁהוּא רַעֲנָן עַל יְדֵי עַמּוּד.
אֵין מְאַבְּקִים, דְּהַיְנוּ, שֶׁמְּפַזְּרִים אָבָק, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר דָּבָר, עַל הָאִילָן לְהַשְׁבָּחַת הָאִילָן אוֹ פֵּרוֹתָיו.
אֵין סָכִין אֶת הַפְּרִי בְּשֶׁמֶן, כְּשֶׁהוּא לְהַשְׁבָּחַת הַפְּרִי, וְהֵן אֵין מְנַקְּבִים אוֹתוֹ.
מנכשים – עוקרים מהשדה את העשבים הרעים עם השורש, כדי שלא יפריעו לצמחים לגדול.
מכסחים – חותכים רק את החלק העליון של העשבים, והשורשים נשארים באדמה.
היבלת – גידול או פגם שצומח על העץ ומזיק לו.
מתליעים – מסירים את התולעים מהעץ ביד; זה מותר, אבל לעשן תחת העץ כדי להמית אותן אסור.
מפסגים – תומכים בעמוד עץ רענן, כדי שלא יתכופף או יישבר.
סעיף ב
כָּל מְלָאכוֹת אֵלֶּה [וְהַדּוֹמוֹת לָהֶן לְפִי תְּנָאֵי עִבּוּד הָאִילָנוֹת וְהַזְּרָעִים כְּיוֹם], שֶׁהִזְכַּרְנוּ כָּאן, אֵינָן אֲסוּרוֹת, אִם עַל יְדֵי הִימָנְעָם יָמוּת הָעֵץ, אוֹ יִפָּסְדוּ כָּל פֵּרוֹתָיו. וְכֵן בִּזְרָעִים הַמֻּתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים, כְּפִי מַה שֶׁיְּבֹאַר סִימָן מ"ב, אִם יָמוּתוּ הֵם אוֹ כָּל פֵּרוֹתֵיהֶם, אֵין הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה אֲסוּרוֹת. אַךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלַעֲשׂוֹת רַק הַהֶכְרֵחִי בְּיוֹתֵר, כַּמְּבֹאָר בְּסִימָן ל"ה סְעִיף ד'. אָכֵן, אִם בָּאוֹת הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הַפְּרִי, אוֹ אֶת הָאִילָן, אוֹ אֶת הַזְּרָעִים, הֲרֵי הֵן אֲסוּרוֹת. וְנִכּוּשׁ עַל יְדֵי חֲרִישָׁה אָסוּר בְּכָל עִנְיָן.
הימנעם – כשנמנעים מלעשות אותן; כלומר, אם בלי העבודה העץ ימות.
ספיחים – צמחים שעולים בשנת השמיטה מזרעים שנפלו מעצמם, בלי שזרעו אותם.
ההכרחי ביותר – רק מה שחייבים לעשות כדי להציל את העץ או הפירות, ולא יותר.
חרישה – הפיכת האדמה במחרשה; ניכוש בדרך זו אסור בכל מקרה.
מ קְצִירָה וּבְצִירָה וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁלְּאַחַר כֵּן
סעיף א
אָסוּר לִקְצֹר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים וְלִבְצֹר כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִים. וְהַקְּצִירָה וְהַבְּצִירָה כְּדַרְכָּהּ, הוּא שֶׁקּוֹצֵר כָּל הַשָּׂדֶה וּבוֹצֵר כָּל הָאִילָן וּמַעֲמִיד כְּרִי, וְדָשׁ בַּבֹּקֶר [וְהוּא הַדִּין בִּמְכוֹנָה] כְּדַרְכּוֹ כָּל הַשָּׁנָה. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה אַחַת הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה כְּדַרְכָּן, אֵין הַפְּרִי נֶאֱסַר.
לבצר – לקטוף ענבים (ובכלל, פירות) מהעץ.
כרי – ערמה גדולה של תבואה שאוספים אחרי הקציר.
ודש – מפריד את הגרעינים מהשיבולים.
בבקר – בעזרת בקר, פרות ושוורים שדורכים על התבואה.
אין הפרי נאסר – הפרי לא נאסר באכילה, אף שעשה שלא כדין.
סעיף ב
וּמִלְּבַד זֶה מְצֻוֶּה בְּשִׁנּוּי מִדֶּרֶךְ מְלַאכְתּוֹ הָרְגִילָה, לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ פְּעֻלָּתָם בֵּין בִּמְלֶאכֶת הַקְּצִירָה וְהַבְּצִירָה, בֵּין בִּמְלָאכוֹת שֶׁלְּאַחַר זֶה בְּתָלוּשׁ, כְּגוֹן בְּדִישָׁה וּבְעִמּוּר וּבִזְרִיָּה, וְכֵן בִּדְרִיכַת עֲנָבִים, וּבִמְסִיקַת הַזֵּיתִים, וּבְקַיִץ הַתְּאֵנִים, שֶׁלֹּא יִדְרֹךְ בְּגַת אֶלָּא בָּעֲרֵבָה, וְלֹא יִמְסֹק בְּבֵית הַבַּד הַגָּדוֹל, אֶלָּא יִכְתֹּשׁ בְּבֵית הַבַּד הַקָּטָן, וְלֹא יַעֲשֶׂה קַיִץ הַתְּאֵנִים בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לָזֶה. וְהָאִסּוּרִים הָאֵלֶּה הֵם גַּם בַּמְּלָאכוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבִּירָקוֹת וּבִשְׁאָר צְמָחִים, אֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ הַמֻּתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים (שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ב)
וְעַנְיַן הַשִּׁנּוּי בְּדֶרֶךְ הַפְּעֻלָּה, שֶׁהִזְכַּרְנוּ, הוּא רַק בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר, מֻתָּר אַף כְּדַרְכּוֹ, אִם קוֹצֵר וּבוֹצֵר וְלוֹקֵט קְצָת מִן הַהֶפְקֵר.
בתלוש – בפירות ובתבואה שכבר נקטפו מהאדמה או מהעץ.
ובזריה – זריקת התבואה הדושה אל הרוח, כדי להפריד את המוץ מהגרעינים.
בערבה – בכלי קטן כמו גיגית, ולא בגת, המתקן הגדול שבו דורכים ענבים בדרך כלל.
בית הבד – המקום שבו כותשים וסוחטים זיתים כדי להוציא מהם שמן.
קיץ התאנים – עיבוד התאנים וייבושן אחרי הקטיף.
סעיף ג
מִלְּבַד הָאִסּוּר לִקְצֹר כָּל שָׂדֵהוּ וְלִבְצֹר כָּל פֵּרוֹתָיו, אָסוּר גַּם לִקְצֹר וְלִבְצֹר הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת עַל יְדֵי שִׁנּוּי, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַכַּמּוּת נִרְאֶה כִּסְחוֹרָה. וְשִׁעוּר הַכַּמּוּת מְבֹאָר סִימָן מ"ד סְעִיף ד
וְאִסּוּרִים אֵלֶּה נוֹהֲגִים בֵּין בְּבַעַל הַבַּיִת, בֵּין בִּשְׁלוּחוֹ, כְּלוֹמַר, פּוֹעֵל הָעוֹבֵד אֶצְלוֹ, בֵּין בְּשָׂכָר בֵּין בְּחִנָּם, וַאֲפִלּוּ אִם עוֹשֶׂה עַל יְדֵי נָכְרִי, גַּם כֵּן אָסוּר.
וְכָל הָאִסּוּרִים הָאֵלֶּה הֵם גַּם בְּמֻפְקָר, רַק אִם קוֹטְפִים לְאוֹצָר שֶׁל בֵּית הַדִּין (שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ג סְעִיף ב'), אֵין צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ כָּל הַשָּׁנִים, הֵן בְּכַמּוּת, הֵן בְּאֵיכוּת.
נראה כסחורה – נראה כאילו אוסף את הפירות כדי לסחור בהם, ולא לאכילה.
נכרי – מי שאינו יהודי.
במפקר – בשדה או בפירות שהם הפקר, וכל אחד רשאי לקחת מהם.
לאוצר של בית הדין – קטיף בשליחות בית הדין כדי לחלק לציבור; פרטיו יתבארו בסימן מ"ג.
מא דִּין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בִּכְלָלוֹ
סעיף א
הַצְּמָחִים נֶחֱלָקִים לְעִנְיַן שְׁבִיעִית לִשְׁנֵי סוּגִים: א. פְּרִי הָאֲדָמָה הַנִּזְרָעִים שָׁנָה שָׁנָה, וְהֵם הַתְּבוּאָה הַקִּטְנִיּוֹת וְהַיְּרָקוֹת, ב. פְּרִי הָעֵץ הַגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם שָׁנָה שָׁנָה.
מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּרִים כָּל פֵּרוֹת אֵלֶּה בַּאֲכִילָה, בֵּין שֶׁנִּזְרְעוּ בַּשִּׁשִּׁית וְצָמְחוּ בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין הַסְּפִיחִים, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּפְלוּ זֵרְעוֹנֵי הַשָּׂדֶה בַּשִּׁשִּׁית וְצָמְחוּ מֵאֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין שֶׁנִּזְרְעוּ בַּשְּׁבִיעִית בְּאִסּוּר, וְכֵן פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁגָּדְלוּ בַּשְּׁבִיעִית
שביעית – שנת השמיטה, השנה השביעית שבה שובתים מעבודת הקרקע.
הקטניות – צמחים כמו עדשים, שעועית וחומוס.
מן התורה – לפי דין התורה עצמה, לפני שחכמים הוסיפו גזירות.
זרעוני – זרעים.
באסור – אף שעבר על האיסור כשזרע בשנת השמיטה.
סעיף ב
כְּשֶׁרָאוּ חֲכָמִים, שֶׁנִּתְרַבּוּ בַּעֲלֵי עֲבֵרָה שֶׁזָּרְעוּ שְׂדוֹתֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית, וְאָמְרוּ מֵאֲלֵיהֶם צָמְחוּ, אָסְרוּ בַּאֲכִילָה כָּל מָה שֶׁצָּמַח בַּשְּׁבִיעִית מִפְּרִי הָאֲדָמָה הַנִּזְרָעִים שָׁנָה שָׁנָה, בֵּין מָה שֶׁנִּזְרַע בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין הַסְּפִיחִים שֶׁעָלוּ מֵאֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית. וְאִסּוּר זֶה נִקְרָא אִסּוּר סְפִיחִים וְיֵשׁ בּוֹ פְּרָטֵי דִּינִים שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ לְהַלָּן סִימָן מ"ב.
פֵּרוֹת הָאִילָן אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גְּזֵרַת סְפִיחִים, אֲבָל הֵם קְדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וִיבֹאֲרוּ דִּינֵיהֶם לְהַלָּן סִימָן מ"ג.
בעלי עברה – אנשים שעברו על האיסור וזרעו בשנת השמיטה.
ואמרו מאליהם צמחו – טענו שהצמחים עלו מעצמם, כדי להסתיר שזרעו אותם.
גזרת – תקנה של חכמים, שנועדה להרחיק את האדם מן העבירה.
קדשת שביעית – הפירות קדושים, ויש דינים מיוחדים איך לנהוג בהם.
שאלות לחזרה
1. מה ההבדל בין "מנכשים" לבין "מכסחים"? א. מנכשים בעצים, ומכסחים בשדה ב. מנכשים עוקרים את העשבים, ומכסחים חותכים את ראשיהם והשורשים נשארים ג. מנכשים ביד, ומכסחים במכונה ד. אין ביניהם הבדל 2. מתי מותר לעשות בשביעית את העבודות שנמנו בסימן לט? א. כשרוצים להשביח את הפרי ב. תמיד, אם עושים אותן על ידי חרישה ג. אם בלעדיהן ימות העץ או ייפסדו כל פירותיו, ועושים רק את ההכרחי ביותר ד. אף פעם לא 3. מה הדין אם עבר וקצר בשביעית כדרך הקוצרים? א. הפרי נאסר באכילה ב. הפרי אינו נאסר ג. הפרי מותר רק לעניים ד. צריך לחזור ולקצור בשינוי 4. היכן ידרוך ענבים בשביעית? א. בגת, כמו בכל השנה ב. בבית הבד הגדול ג. בעריבה ד. אסור לדרוך ענבים כלל 5. מדוע אסרו חכמים באכילה את מה שצמח בשביעית מפרי האדמה? א. מפני שפרי האדמה קדוש יותר מפרי העץ ב. מפני שהתורה אסרה אותו באכילה ג. מפני שהספיחים מזיקים לבריאות ד. מפני שרבו עוברי עבירה שזרעו בשביעית ואמרו שהצמחים צמחו מאליהם התשובות הנכונות: ב (סעיף א בסימן לט) ג (סעיף ב בסימן לט) ב (סעיף א בסימן מ) ג (סעיף ב בסימן מ) ד (סעיף ב בסימן מא)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.