דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי כ"ד אדר א'

דין קדושת שביעית

ספר מצות הארץ סימן מב-מד

גודל הטקסט

לימוד מהספר

מב דִּין פְּרִי הָאֲדָמָה

סעיף א

בִּפְרִי הָאֲדָמָה הָאֲגוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים אָנוּ מַבְדִּילִין בֵּין תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת (וְהֵם כָּל הַמִּינִים אֲשֶׁר זַרְעָם נֶאֱכָל) וּבֵין הַיְּרָקוֹת. תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלִישׁ גִּדּוּלָן בִּשְׁבִיעִית, הֵן שֶׁנִּזְרְעוּ בְּשִׁשִּׁית, הֵן שֶׁנִּזְרְעוּ בַּשְּׁבִיעִית אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים. וּבַיְּרָקוֹת חָל אִסּוּר סְפִיחִים עַל הַיְּרָקוֹת שֶׁנִּלְקְטוּ בַּשְּׁבִיעִית וְאַף הַיְּרָקוֹת שֶׁנִּזְרְעוּ בְּשִׁשִּׁית אִם כָּל צְמִיחָתָם הָיְתָה בַּשְּׁבִיעִית וְנִלְקְטוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי הֵם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים

מִצְוָה לַעֲקֹר סְפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית. וּכְשֶׁעוֹקְרָם מַנִּיחָם בִּמְקוֹמָם לֵרָקֵב. וְאֵינוֹ מַפְסִידָם בְּיָדַיִם. אוּלָם יְרָקוֹת כְּעֵין בֹּסֶר שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם אֵין לְעוֹקְרָם. אֵין מַאֲכִילִים סְפִיחִין לַבְּהֵמָה, וְאַף אֵין מַעֲמִידִים בְּהֵמָה עַל גַּבֵּי סְפִיחֵי שְׁבִיעִית.

וְיֵשׁ פְּרִי אֲדָמָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ חֲזַ"ל בָּהֶם אִסּוּר סְפִיחִין. וּכְפִי שֶׁיְּבֹאַר.

ספיחים – צמחים שגדלו בשדה בשנת השמיטה, וחכמים אסרו לאכול אותם.

קטניות – מיני זרעים כמו עדשים ושעועית, שאוכלים את הזרע שלהם.

לשליש גדולן – שליש מהגידול המלא של הצמח.

בסר – פרי שעדיין לא הבשיל.

עונת המעשרות – השלב שבו הפרי בשל מספיק כדי שיתחייב במעשרות.

סעיף ב

הַיְּרָקוֹת שֶׁנִּזְרְעוּ בַּשִּׁשִּׁית וְצָמְחוּ בְּשִׁשִּׁית, אַף שֶׁעִקַּר גִּדּוּלָם הָיָה בַּשְּׁבִיעִית, כֵּיוָן שֶׁצָּמְחוּ קְצָת בְּשִׁשִּׁית, אֵינָם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים. וַאֲפִלּוּ אִם נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם עָלִים בִּשְׁבִיעִית, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר סְפִיחִים. וְעִקַּר הַמְגַדֵּל עָלִים וּפֵרוֹת, אִם הָעִקָּר הוּא מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, אֵין בְּפֵרוֹת וּבְעָלִים שֶׁגָּדְלוּ בִּשְׁבִיעִית מִשּׁוּם אִסּוּר סְפִיחִים.

עקר גדולם – רוב הגידול שלהם.

עקר המגדל – השורש של הצמח, שממנו צומחים שוב ושוב עלים ופירות.

ערב שביעית – השנה השישית, שלפני שנת השמיטה.

סעיף ג

יְרָקוֹת שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים, וְאֵין רֹב בַּעֲלֵי גִּנּוֹת מְטַפְּלִים בִּזְרִיעָתָם אֶלָּא מִעוּטָם, אִם עָלוּ יְרָקוֹת אֵלֶּה מֵאֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיעִית הֲרֵי הֵם מֻתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים.

וְכֵן פְּרָחִים שֶׁזְּרָעָם בַּשִּׁשִּׁית וְצָמְחוּ בָּהּ, אַף שֶׁעִקַּר גִּדּוּלָם הָיָה בַּשְּׁבִיעִית, אוֹ פְּרָחִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים וְאֵין רֹב בְּנֵי אָדָם זוֹרְעִים אוֹתָם וְעָלוּ מֵאֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיעִית אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר סְפִיחִים.

חשובים – ירקות שרוב האנשים רגילים לזרוע ולגדל.

מעוטם – מעט מהם, לא הרוב.

מאליהם – בלי שאדם זרע אותם.

סעיף ד

תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת הָאֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים (כִּמְבֹאָר בְּסִימָן מ"א סְעִיף ב' וְסִי' נ' סְעִיף ז'), אֵין הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן שֶׁלָּהֶם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים.

כמבאר – כפי שהוסבר במקום אחר בספר.

הקש והתבן – הגבעולים היבשים של התבואה שנשארים אחרי הקציר והדיש.

סעיף ה

הַצְּמָחִים שֶׁעָלוּ מֵאֲלֵיהֶם בִּשְׂדֵה בּוּר, וְהִיא, שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ נִזְרַעַת כְּלָל מִפְּנֵי הַתְּנָאִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּהּ, כְּגוֹן שֶׁהִיא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פֵּרוֹתֶיהָ מִשְׁתַּמְּרִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ טֹרַח מְרֻבֶּה בְּעִבּוּדָהּ, אוֹ שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִן הַיִּשּׁוּב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִן הַסִּבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לִזְרִיעָה, אֵינָם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים. אָכֵן, אִם לֹא עָלוּ בָּהּ הַסְּפִיחִים מֵאֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּזְרְעָה בִּשְׁבִיעִית בְּאִסּוּר, הֲרֵי הַצְּמָחִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים.

שדה בור – שדה שלא זורעים ולא מעבדים אותו.

משתמרים – נשמרים מגנבים ומנזקים.

טרח מרבה – מאמץ גדול.

באסור – בניגוד להלכה.

סעיף ו

שָׂדֶה הַנִּזְרַעַת שָׁנָה אַחַת תְּבוּאוֹת חֹרֶף, וְשָׁנָה שְׁנִיָּה מַנִּיחִים אוֹתָהּ בּוּרָה בַּחֹרֶף, וְזוֹרְעִים בָּהּ אַחַר כָּךְ זְרִיעוֹת קַיִץ, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם סְפִיחִים. זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאִם זְרָעוּהָ לִפְנֵי ר"ה שֶׁל שְׁבִיעִית תְּבוּאַת חֹרֶף בִּמְקוֹם תְּבוּאַת קַיִץ, הַמַּגִּיעוֹת לָהּ לְפִי מַחְזוֹר הַזְּרָעִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַנִּיחָהּ בּוּרָה, וְיִפְשְׁטוּ בָּהּ גּוֹיִם, הַתְּבוּאָה הַגְּדֵלָה בָּהּ בַּשְּׁבִיעִית מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם סְפִיחִים, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ זוֹרֵעַ בִּזְמַן הַזְּרִיעָה, וְאֵין זוֹ זְרִיעָה כִּזְרִיעַת הָאֲנָשִׁים, וְכָל עִקָּרָהּ לֹא בָּאָה אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁמִירַת שְׁבִיעִית, וְלוּלֵא אִסּוּר שְׁבִיעִית וַדַּאי לֹא נוֹחַ לוֹ בִּזְרִיעָה זוֹ.

תבואות חרף – גידולים שזורעים לפני החורף.

זריעות קיץ – גידולים שזורעים בסוף החורף וגדלים בקיץ.

מחזור הזרעים – הסדר הקבוע שבו מחליפים את הגידולים בשדה משנה לשנה.

ויפשטו בה גוים – ייכנסו גויים לשדה ויתפסו אותה.

סעיף ז

אֵין אִסּוּר סְפִיחִים בִּפְרִי הָאֲדָמָה הַגְּדִילִים בְּיַד גּוֹי, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ חֲכָמִים עֲלֵיהֶם אִסּוּר סְפִיחִים, שֶׁהֲרֵי אֵין גּוֹי מְצֻוֶּה עַל הַשְּׁבִיעִית. אַךְ אִם שָׂכַר יִשְׂרָאֵל שָׂדֶה מִנָּכְרִי, אוֹ שֶׁהוּא אָרִיס בְּשָׂדֶה שֶׁל נָכְרִי, הַסְּפִיחִים אֲסוּרִים. וְאִם זָרַע נָכְרִי בִּשְׂדֵה יִשְׂרָאֵל, אַף אִם הָיָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הַצְּמָחִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים.

מצוה – מחויב במצווה.

שכר – לקח בשכירות.

אריס – מי שמעבד שדה של אדם אחר ומקבל חלק מהיבול.

שלא מדעת – בלי שידע ובלי שהסכים.

סעיף ח

סְפִיחִים הָעוֹלִים בִּשְׂדֵה הֶפְקֵר אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים.

העולים – הצומחים.

שדה הפקר – שדה שאין לו בעלים, וכל אחד רשאי לקחת ממנו.

סעיף ט

כָּל הַצְּמָחִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים, מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, אַךְ יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ פְּרָטֶיהָ בַּסִּימָנִים הַבָּאִים.

שהזכרנו – שהוזכרו בסעיפים הקודמים.

קדשת שביעית – הדינים המיוחדים של פירות שנת השמיטה, שיפורטו בסימנים הבאים.

סעיף י

לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַסְּפִיחִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּבְסוּרְיָא. וְכֵן אֵין אִסּוּר סְפִיחִין בְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא כִּבְּשׁוּם עוֹלֵי בָּבֶל. אֲבָל אֵין הַגְּבוּלוֹת יְדוּעִים לָנוּ בְּעֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיהָ וְקַל לְהִכָּשֵׁל וְלָכֵן אֵין לְהָקֵל בִּסְפִיחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

עבר הירדן – האזור שממזרח לנהר הירדן.

עולי בבל – היהודים שחזרו לארץ מגלות בבל.

להכשל – לטעות ולעבור על איסור.

מג דִּין קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית בִּכְלָלוֹ

סעיף א

פְּרִי הַשְּׁבִיעִית, הַמֻּתָּר בַּאֲכִילָה [וְהוּא פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאֲדָמָה, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר סְפִיחִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ב], יֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאַרְבַּע מִצְווֹת נִצְטַוִּינוּ בְּפֵרוֹת הַקְּדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:

א. לְהַפְקִיר אִישׁ כַּרְמוֹ פַּרְדֵּסוֹ וְשָׂדֵהוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁלֹּא יִנְהֹג בָּהֶם שׁוּם אַדְנוּת וּבַעֲלוּת. אַךְ יִהְיֶה פָּתוּחַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹת בְּפֵרוֹת, כְּאָדָם הַזּוֹכֶה מִן הַהֶפְקֵר. וְצָרִיךְ לְהַפְקִיר בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן סִי' מ"ד, וְאַף אִם לֹא הִפְקִיר, הַשָּׂדֶה הֶפְקֵר מֵאֵלֶיהָ, מִשּׁוּם דִּשְׁבִיעִית אַפְּקַעְתָּא דְּמַלְכָּא, וּמֻתָּר לְכָל אֶחָד לִלְקֹט מִפֵּרוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מוֹחֶה.

ב. הַפֵּרוֹת שֶׁנִּלְקְטוּ מִן הַכְּרָמִים וְהַפַּרְדֵּסִים וְהַשָּׂדוֹת הַמֻּפְקָרִים, אֲסוּרִים בִּסְחוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן.

ג. הַפֵּרוֹת אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם רַק כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישָׁם, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ הַמַּפְסִידָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן.

ד. יֵשׁ בָּהֶם חוֹבַת בִּעוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן.

אדנות ובעלות – התנהגות של בעלים, כמו מניעת אחרים מלקחת מהפירות.

לזכות – לקחת לעצמו ולהיות הבעלים.

אפקעתא דמלכא – בארמית: "הפקעה של המלך". כלומר בשביעית הפירות מופקרים מכוח התורה, גם בלי שהבעלים הפקיר אותם.

מוחה – מתנגד.

חובת בעור – חובה להוציא את פירות השביעית מרשותו בזמן מסוים, כפי שיבואר בהמשך.

סעיף ב

בֵּית דִּין הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַעֲמִיד פּוֹעֲלִים וְלִקְצֹר וְלִבְצֹר כָּל פֵּרוֹת הַמֻּתָּרִים וְהָיוּ אוֹסְפִים אוֹתָם בְּאוֹצָר שֶׁבִּרְשׁוּתָן, וּמְחַלְּקִין מֵהֶם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בֵּיתוֹ, וְגוֹבִים שְׂכַר הַפּוֹעֲלִין וּשְׁאָר הַהוֹצָאוֹת הַכְּרוּכוֹת בַּהֲבָאָתָן לְאוֹצָר.

ולבצר – לקטוף ענבים.

אוצר – מחסן משותף.

לפי ביתו – לפי גודל המשפחה וצורכי הבית.

הכרוכות – הקשורות.

מד הֶפְקֵר פֵּרוֹת כַּרְמוֹ וּפַרְדֵּסוֹ וְשָׂדֵהוּ וְדִין נֶעֱבָד

סעיף א

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בַּסִּימָן הַקּוֹדֵם, שֶׁפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֶפְקֵר הֵם לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן אָסוּר לִשְׁמוֹר עַל כַּרְמוֹ, פַּרְדֵּסוֹ וְשָׂדֵהוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פֵּרוֹת אֲשֶׁר חָלָה עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְאָסוּר לִנְעֹל אוֹתָם.

הפקר – שייכים לכולם, ואין להם בעלים.

לשמור – להעמיד שומר או גדר כדי למנוע מאחרים לקחת.

לנעל – לסגור במנעול.

סעיף ב

אוּלָם מֻתָּר לְעַכֵּב גּוֹי מִלֶּאֱכֹל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, כֵּוָן שֶׁפֵּרוֹת שְׁבִיעִית קְדוֹשִׁים לְמִצְוָתָם, מֻזְהָרִים גּוֹיִים עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְקַפֵּחַ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְוָתָם. וְלָכֵן הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גּוֹיִים, וְאִם יִפְתַּח אֶת כַּרְמוֹ, פַּרְדֵּסוֹ, אוֹ שָׂדֵהוּ, יָבוֹא גּוֹי לְשָׁם לְאָכְלָם, מֻתָּר לִנְעֹל אוֹתָם בִּפְנֵיהֶם. וְצָרִיךְ לְהַדְבִּיק מוֹדָעָה עַל פֶּתַח הַשָּׂדֶה שֶׁהַפֵּרוֹת הֶפְקֵר לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִקְטֹף הַפֵּרוֹת, יוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְכֵן מֻתָּר לְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר בְּכַרְמוֹ, פַּרְדֵּסוֹ וְשָׂדֵהוּ, שֶׁיִּשְׁמֹר עַל הַפֵּרוֹת מִפְּנֵי גּוֹיִים, בְּמָקוֹם שֶׁהֵם מְצוּיִים.

לעכב – למנוע.

לקפח – לקחת מאחרים את מה שמגיע להם.

מודעה – שלט.

מצויים – נמצאים בדרך כלל.

סעיף ג

וְכֵן מֻתָּר לִנְעֹל כַּרְמוֹ, פַּרְדֵּסוֹ וְשָׂדֵהוּ בִּפְנֵי חַיָּה וּבְהֵמָה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְקִירָם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם, אִם חַיָּה וּבְהֵמָה אוֹכֶלֶת, אַף מִפֵּרוֹת שֶׁמְּיֹעָדִים לָאָדָם, אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ, [וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם מַאֲכִיל מַאֲכַל אָדָם לִבְהֵמָה]. וְאִם עַל יְדֵי אֲכִילַת חַיָּה וּבְהֵמָה יֵשׁ חֲשַׁשׁ הֶפְסֵד לְאִילָן, מֻתָּר אַף לְהַחֲזִירָם [וּבְתָלוּשׁ חַיָּב לְהַחֲזִיר].

להחזירה – לגרש את הבהמה מהשדה.

מאכיל מאכל אדם לבהמה – נותן לבהמה מזון שמיועד לאדם.

חשש הפסד – סכנה של נזק.

ובתלוש – בפירות שכבר נקטפו.

סעיף ד

אָסוּר לְהָבִיא לְבֵיתוֹ מִן הַמֻּפְקָר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁדֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לְהָבִיא לְתַשְׁמִישׁ בֵּיתוֹ. וּכְשֶׁאָזַל מִמָּה שֶׁהֵבִיא, מֵבִיא פַּעַם אַחֶרֶת בַּשִּׁעוּר הַנָּ"ל. וְאִם הֵבִיא לְבֵיתוֹ יוֹתֵר מֵהַשִּׁעוּר הַנָּ"ל, לֹא אֲסָרוּהוּ חֲכָמִים דִּיעֲבַד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיאָם מִבֵּיתוֹ; אָמְנָם אָסוּר לְאָצְרָם בְּבֵיתוֹ זְמַן מְרֻבֶּה, [וְהָאִסּוּר הוּא מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיב כִּסְחוֹרָה, שֶׁיִּתְבָּאֵר דִּינָהּ לְהַלָּן].

לתשמיש ביתו – לצורכי הבית.

אזל – נגמר.

דיעבד – אחרי שהדבר כבר נעשה.

לאצרם – לאגור אותם ולשמור אותם הרבה זמן.

כסחורה – כמו מסחר בפירות, שאסור בפירות שביעית.

סעיף ה

מִי שֶׁשָּׁמַר שָׂדֵהוּ אֵין פֵּרוֹתָיו נֶאֱסָרִים, אָמְנָם קָנְסוּ חֲכָמִים אֶת הַשּׁוֹמֵר פֵּרוֹתָיו, וּמִלְּבַד מַה שֶׁאָסוּר לִמְסֹר לוֹ דְּמֵי שְׁבִיעִית כְּמוֹ לְכָל חָשׁוּד, אָסְרוּ לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּדָמִים, אַף בְּהַקָּפָה, אַךְ מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּחִנָּם. עָבַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ בְּדָמִים, אֵין הַפֵּרוֹת נֶאֱסָרִים בַּאֲכִילָה.

קנסו – הטילו עונש.

דמי שביעית – כסף שהתקבל תמורת פירות שביעית.

חשוד – אדם שאין סומכים עליו שישמור על דיני שביעית.

בהקפה – בקנייה שמשלמים עליה מאוחר יותר.

בחנם – בלי תשלום.

סעיף ו

שָׂדֶה שֶׁנֶּעֶבְדָה בִּשְׁבִיעִית, כְּגוֹן פְּרִי הָאִילָן, הַמֻּתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים, שֶׁעָבַד בָּהֶם עֲבוֹדוֹת הָאֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית, אֵין הַפֵּרוֹת נֶאֱסָרִים, וּמֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, אֶלָּא שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת כְּדִין מְשַׁמֵּר פֵּרוֹתָיו שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּסְעִיף ה'.

שנעבדה – שעשו בה עבודות חקלאיות.

כדין משמר פרותיו – כמו מי ששמר את פירותיו, שאסור לקנות ממנו בכסף.

שאלות לחזרה

1. מה הדין בירקות שנזרעו בשישית וצמחו בה קצת, אף שעיקר גידולם היה בשביעית? א. אסורים משום ספיחים ב. אינם אסורים משום ספיחים ג. רק העלים שנוספו בשביעית מותרים ד. מותרים רק למאכל בהמה 2. מה עושים בספיחים שעוקרים בשביעית? א. מוכרים אותם לגוי ב. מאכילים אותם לבהמה ג. מניחים אותם במקומם לרקב ד. שורפים אותם מיד 3. ישראל ששכר שדה מנכרי – מה דין הספיחים שעולים בה בשביעית? א. אסורים משום ספיחים ב. מותרים, כי השדה שייכת לנכרי ג. מותרים רק אם הנכרי זרע אותם ד. אסורים רק אם הנכרי לא ידע 4. מתי מותר לנעול כרם או שדה בשביעית? א. אף פעם, בשום מקרה ב. כדי שיישארו לבעלים יותר פירות ג. בפני גויים, במקום שהם מצויים ד. רק אחרי שסיים לקטוף לעצמו 5. מה הדין במי ששמר את שדהו בשביעית? א. הפירות שלו נאסרים באכילה ב. אסור לקחת ממנו פירות אפילו בחינם ג. מותר לקנות ממנו כרגיל ד. הפירות מותרים, אבל אסור לקנות ממנו בכסף התשובות הנכונות: ב (סעיף ב בסימן מב) ג (סעיף א בסימן מב) א (סעיף ז בסימן מב) ג (סעיף ב בסימן מד) ד (סעיף ה בסימן מד)