הלימוד היומי כ"ב אדר א'
השקאה
ספר מצות הארץ סימן לז - לח
לימוד מהספר
לז הַשְׁקָאָה
סעיף א
הַשָּׂדֶה שֶׁרְגִילִים לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְאִם יִמְנַע מִמֶּנָּה הַהַשְׁקָאָה תַּפְסִיד פֵּרוֹתֶיהָ אוֹ תְּבוּאָתָהּ, נִקְרֵאת בְּפִי חֲזַ"ל בֵּית הַשְּׁלָחִין, וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין הַזּוֹ בַּשְּׁבִיעִית כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר. וּפַרְדֵּסִים שֶׁל פְּרִי הָדָר דִּינָם כְּבֵית הַשְּׁלָחִין. אָמְנָם בֵּית הַבַּעַל, וְהִיא שָׂדֶה שֶׁאֵין רְגִלִים לְהַשְׁקוֹתָהּ, מִפְּנֵי שְׁדַי לָהּ בִּמְטַר הַשָּׁמַיִם, אֵין מַשְׁקִים אוֹתָהּ בִּשְׁבִיעִית. אָכֵן אִם הִיא זְקוּקָה מְאוֹד לְמַיִם מַרְבִּיצִים לָהּ מַיִם, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמְּרַסְּסִים לָהּ רְסִיסֵי מַיִם, וּבִזְמַן חֲזַ"ל נָהֲגוּ לְהַזּוֹת דֶּרֶךְ סַלִּים.
בית השלחין – שדה שצריכה השקאה קבועה, ובלי מים היבול שלה ייפגע.
בית הבעל – שדה שמי הגשמים מספיקים לה, ולכן אין רגילים להשקות אותה.
שדי לה – די לה, מספיק לה.
מרביצים – מרססים מים בטיפות דקות; השקאה מועטת ולא השקאה מלאה.
להזות – להתיז מים.
סעיף ב
מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, שֶׁמַּשְׁקִים כָּל בֵּית הַשְּׁלָחִין, הוּא רַק בְּשָׂדֶה תְּבוּאָה וִירָקוֹת, אֲבָל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁל אִילָן אֵין מַשְׁקִים כֻּלָּהּ. אֶלָּא אִם כֵּן הָעֵצִים צְפוּפִים אֶחָד לְיַד חֲבֵרוֹ בְּשִׁעוּר שֶׁל עֲשָׂרָה עֵצִים לְבֵית סְאָה. וּפַרְדֵּסֵי פְּרִי הָדָר צְפוּפִים בְּשִׁעוּר זֶה. וְאִם אֵין עֶשֶׂר נְטִיעוֹת בְּשֶׁטַח זֶה, אֵין מַשְׁקִים כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ, אֶלָּא מוֹשְׁכִים הַמַּיִם מֵעֵץ לָעֵץ, וְלִשְׁאָר הַשֶּׁטַח שֶׁבֵּינֵיהֶם מַרְבִּיצִים. וְאִם הַטֹּרַח גָּדוֹל לִמְשֹׁךְ מֵעֵץ לָעֵץ, וְהַהוֹצָאָה בָּזֶה מְרֻבָּה, אוֹ שֶׁאֵין הַהַמְשָׁכָה וְהַהַרְבָּצָה מְסַפְּקוֹת, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת כָּל הַשָּׂדֶה, אַף בְּאֵין עֲשָׂרָה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה.
אילן – עץ.
בית סאה – מידת שטח קדומה; כאן היא קובעת כמה צפופים צריכים להיות העצים.
פרי הדר – פירות הדר, כמו תפוזים ולימונים.
מושכים המים מעץ לעץ – מעבירים את המים בתעלה מעץ לעץ, ומשקים רק סביב כל עץ.
הטרח – הטורח, המאמץ.
סעיף ג
מָה שֶׁהִתִּירוּ חֲזַ"ל לְהַשְׁקוֹת, לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּאִילָנוֹת, מִשּׁוּם שֶׁפֵּרוֹתֵיהֶם מֻתָּרִים, וְכֵן בִּזְרָעִים הַמֻּתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים (שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ל"א), אִם עַל יְדֵי מְנִיעַת הַמַּיִם יִפָּסְדוּ כָּל הַפֵּרוֹת, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁיִּהְיֶה הֶזֵּק נִכָּר בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת הַפֵּרוֹת. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת, אִם יֵשׁ לָחוּשׁ לְקִלְקוּל הַשָּׂדֶה, אוֹ לְהֶפְסֵד הָאִילָן, שֶׁתֵּעָשֶׂה הָאָרֶץ מְלִיחָה וְיָמוּת בָּהּ הָעֵץ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְהַשְׁקוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל הַשָּׂדֶה וּתְהֵא רְאוּיָה לְהוֹצִיא יְרָקוֹת בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אַךְ מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת רַק הַהֶכְרֵחִי בְּיוֹתֵר וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן כ"ה סְעִיף ב'.
וְסָפֵק שֶׁיְּאַבֵּד הוּא כְּדָבָר הָאָבוּד וַדַּאי, כִּוֵּן שֶׁשָּׁקְדָה הַתּוֹרָה לָחוּס עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
ספיחים – ירקות ותבואה שצמחו מעצמם בשנת השמיטה, שחכמים אסרו לאכול אותם.
הזק נכר – נזק ניכר, הפסד שרואים אותו בכמות הפירות ובאיכותם.
מליחה – אדמה מלוחה, שעץ אינו יכול לחיות בה.
מוצאי שביעית – השנה שאחרי שנת השמיטה.
ספק שיאבד – גם כשרק ייתכן שיהיה הפסד, מתייחסים לזה כאילו ההפסד ודאי.
לח זְמִירָה כְּרִיתַת עֲנָפִים וְעֵצִים
סעיף א
זְמִירָה הָאֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה הִיא רַק בְּגֶפֶן, אֲבָל בִּשְׁאָר אִילָנוֹת אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. וּזְמִירָה הִיא כָּל שֶׁמֵּסִיר מִן הָעֵץ עֲנָפִים שְׁלֵמִים, אוֹ חֲלָקִים מֵהֶם, לְתוֹעֶלֶת הָאִילָן. אָמְנָם, אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְתוֹעֶלֶת הָאִילָן, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְעֵצִים, מֻתָּר, אַף אִם יֵשׁ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת לָאִילָן, וְנוֹחַ לוֹ הַדָּבָר, כִּוֵּן שֶׁבְּלִבּוֹ הָעִקָּר לְעֵצִים, וְטָפֵל לְתוֹעֶלֶת הָאִילָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק שֶׁתְּהֵא זְמִירָה כְּדַרְכָּהּ בְּדִקְדּוּק, אַךְ אִם יֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו דִּקְדּוּק שֶׁל זְמִירָה, אַף אִם מִתְכַּוֵּן לְעֵצִים, אָסוּר.
כְּמוֹ כֵן, אָסוּר לְפָרֵק מֵהָאִילָן אֶת הֶעָלִים וְהַבַּדִּים הַיְּבֵשִׁים, אֲבָל מֻתָּר לְהוֹרִיד הֶעָלֶה מֵהָאֶשְׁכּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל הָאֶשְׁכּוֹל.
זמירה – חיתוך ענפים מהעץ כדי שיצמח טוב יותר.
מדרבנן – איסור שקבעו חכמים, ולא מן התורה.
טפל – משני, לא העיקר.
מדקדק – מקפיד לחתוך בדיוק כדרך מי שגוזם את העץ.
אשכול – צרור של ענבים.
סעיף ב
מֻתָּר לְשָׁרֵשׁ, כְּלוֹמַר לְהוֹצִיא עֵצִים עִם הַשֹּׁרֶשׁ, אִם מוֹצִיא אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. אֲבָל אִם מוֹצִיא שְׁלֹשָׁה אוֹ יוֹתֵר זֶה עַל יַד זֶה, בְּשֶׁלּוֹ אָסוּר, בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ מֻתָּר. וְאִם הוּא כּוֹרֵת בְּשָׁוֶה עִם הָאָרֶץ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמַּשְׁאִיר אֶת הַשָּׁרָשִׁים בָּאָרֶץ, מֻתָּר גַּם שְׁלוֹשָׁה וְיוֹתֵר, אַף בְּשֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמּוּכָח שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְעֵצִים.
לשרש – לעקור עץ יחד עם השורשים שלו.
זה על יד זה – סמוכים זה לזה.
בשלו – בשדה שלו עצמו.
כורת בשוה עם הארץ – חותך את העץ בגובה הקרקע ומשאיר את השורשים באדמה.
מוכח – ברור לכל מי שרואה.
סעיף ג
הַכּוֹרֵת עֵצִים בְּיַעַר, אַף בְּשֶׁלּוֹ, כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לְעֵצִים מֻתָּר, אַף שֶׁמַּשְׁבִּיחַ עַל יְדֵי זֶה אֶת הַנִּשְׁאָרִים, שֶׁמְּפַנֶּה בִּשְׁבִילָם מָקוֹם לִגְדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁכְּרִיתַת הָעֵצִים בַּיַּעַר מוֹכִיחָה שֶׁלְּעֵצִים מִתְכַּוֵּן. אַךְ אָסוּר לִכְרוֹת בִּכְלִי כָּזֶה, שֶׁיְּכוֹלִים לַחְשֹׁד בּוֹ שֶׁמְּשָׁרֵשׁ, וְלֹא כָל שֶׁכֵּן, שֶׁאָסוּר לְשָׁרֵשׁ.
משביח – משפר את מצבם.
הנשארים – העצים שנשארים ביער אחרי הכריתה.
שיכולים לחשד בו שמשרש – כלי שמי שרואה אותו עלול לחשוב שעוקרים בו את העץ עם השורש.
ולא כל שכן – ובוודאי.
סעיף ד
גִּזּוּם בְּאִילָנוֹת הַמְּפֻנָּקִים, שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁבְּהִימָנְעָם יָמוּת כָּל הָעֵץ, אוֹ שֶׁיִּפָּסְדוּ כָּל הַפֵּרוֹת, מֻתָּר. אַךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת רַק הַהֶכְרֵחִי בְּיוֹתֵר כַּמְּבֹאָר בְּסִימָן כ"ה סְעִיף ב'. וְלֹא נֶאֱמַר הֶתֵּר זֶה בִּגְפָנִים, רַק בִּשְׁאָר אִילָנוֹת.
גזום – חיתוך ענפים מהעץ.
מפנקים – עצים רגישים שזקוקים לטיפול מיוחד.
בהימנעם – אם לא יעשו זאת.
ההכרחי ביותר – רק מה שאי אפשר בלעדיו.
סעיף ה
אָסוּר לָקוּץ אִילַן מַאֲכָל [אַף אִם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית] אִם יֵשׁ בּוֹ פֵּרוֹת, מִשּׁוּם שֶׁגּוֹזֵל עַל יְדֵי זֶה בְּנֵי אָדָם, שהקב"ה נָתַן בְּשָׁנָה הַשְּׁבִיעִית פֵּרוֹתָיו לְכָל בְּנֵי אָדָם, וּמֵאֵימָתַי אָסוּר לָקוּץ? הֶחָרוּבִים מִשֶּׁיְּשַׁלְשְׁלוּ, דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּרְאוּ בָּהֶם כְּעֵין שַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל חָרוּבִים. וּבַגְּפָנִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ גַּרְעִינִים, וְהוּא מִשֶּׁיִּגְדַּל כְּפוֹל הַלָּבָן. וּבְזֵיתִים, מִשֶּׁיִּגְדַּל עֲלֵיהֶם הַנֵּץ. וּבִשְׁאָר אִילָנוֹת, מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ פְּרִי. אֲבָל לִפְנֵי פֶּרֶק זֶה מֻתָּר לָקוּץ, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ עֲדַיִן פֵּרוֹת, וְכֵן כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַפֵּרוֹת לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מֻתָּר שׁוּב לָקוּץ אֶת הָעֵץ [אִם אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית], וְהַפֵּרוֹת נוֹהֵג בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
לקוץ – לכרות, לחתוך את העץ.
בל תשחית – האיסור להשחית ולקלקל דבר שיש בו תועלת.
משישלשלו – כשנראים על העץ תרמילים תלויים, כמו שרשראות.
כפול הלבן – בגודל של פול לבן, סוג של קטנית.
קדשת שביעית – הקדושה והדינים המיוחדים שיש לפירות של שנת השמיטה.
שאלות לחזרה
1. מהי "בית הבעל"? א. שדה שאם לא ישקו אותה יפסדו פירותיה ב. שדה שמי הגשמים מספיקים לה, ואין רגילים להשקות אותה ג. פרדס של פרי הדר ד. שדה של ירקות בלבד 2. בבית השלחין של אילנות, שאין בה עשרה עצים לבית סאה, ואין טורח גדול למשוך את המים — כיצד משקים? א. משקים את כל השדה כולה ב. אסור להשקות כלל ג. מושכים את המים מעץ לעץ, ובשאר השטח מרביצים ד. משקים רק בפרדסי פרי הדר 3. מה הדין כשיש רק ספק שהפירות יאבדו בלי השקאה? א. אסור להשקות, כי אין הפסד ודאי ב. הספק נחשב כדבר האבוד ודאי, כי התורה חסה על ממונם של ישראל ג. מותר להשקות רק בגפנים ד. מותר להשקות את כל השדה בלי הגבלה 4. מי שכורת ענפים מאילן כי הוא צריך את העצים, ונוח לו שגם האילן ירוויח — מתי בכל זאת אסור? א. תמיד, כי יש בזה תועלת לאילן ב. כשיש במעשיו דקדוק של זמירה ג. רק כשכורת שלושה ענפים או יותר ד. אף פעם, כי עיקר כוונתו לעצים 5. מאימתי אסור לקוץ עץ זית בשביעית? א. משישלשלו ב. משיעשו גרעינים ג. משיגדל עליהם הנץ ד. מתחילת השנה השביעית התשובות הנכונות: ב (סעיף א, סימן לז) ג (סעיף ב, סימן לז) ב (סעיף ג, סימן לז) ב (סעיף א, סימן לח) ג (סעיף ה, סימן לח)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.