הלימוד היומי כ' אדר א'
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה
לימוד מהספר
ל. שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה
סעיף א
מִדִּינֵי הַתּוֹרָה לִשְׁבּוֹת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, וּלְהַפְקִיר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ כָּל שָׁנָה שְׁבִיעִית. וְהַשָּׁנָה הַזֹּאת נִקְרֵאת שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְאֵין מוֹנִים שָׁנִים אֵלּוּ לִבְרִיאַת עוֹלָם, אֶלָּא לְאַחַר כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ וַחֲלֻקָּתָהּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ הִתְחִילוּ לִמְנוֹת, וְשֵׁשׁ שָׁנִים עָבְדוּ אֶת הָאָרֶץ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שִׁבְתּוֹ. וְכֵן מָנוּ תָּמִיד שֶׁבַע שָׁנִים, שֵׁשׁ מֵהֶן עָבְדוּ וּבִשְׁבִיעִית שָׁבְתוּ. וּכְשֶׁיַּחֲזֹר מִנַּיִן שֶׁבַע הַשָּׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְיִהְיֶה סְכוּם הַשָּׁנִים אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה, הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ גַּם כֵּן אֲסוּרָה בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, וְהִיא נִקְרֵאת שְׁנַת הַיּוֹבֵל; נִמְצָא שׁוֹבֵת אָז שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפוֹת, שְׁנַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע וּשְׁנַת חֲמִשִּׁים. בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת מַתְחִיל הַמִּנְיָן מֵחָדָשׁ וְחוֹזֵר חָלִילָה.
להפקיר – לוותר על הבעלות על הפירות, כך שכל אחד רשאי לבוא ולקחת מהם.
כבוש הארץ וחלקתה – כשעם ישראל נכנס לארץ בימי יהושע, כבש אותה וחילק אותה בין השבטים.
שנת היובל – השנה החמישים, שבאה אחרי שבע שמיטות, וגם בה אסור לעבוד את האדמה.
חוזר חלילה – וכך הסדר חוזר שוב ושוב.
סעיף ב
אֵין דִּין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, אֶלָּא כְּשֶׁרֹב יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם, וֶהֱיוֹת וְאֵין רֹב יִשְׂרָאֵל כָּעֵת, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ אֵין דִּין יוֹבֵל נוֹהֵג. וּלְדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים הִקִּישָׁהּ תּוֹרָה דִּין שְׁמִטָּה לְדִין יוֹבֵל, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה, אֵין שְׁמִטָּה נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה. וְתִקְּנוּ חֲזַ"ל, שֶׁיְּהֵא דִּין שְׁמִטָּה נוֹהֵג כַּיּוֹם מִדְּרַבָּנָן וְלֹא תִּקְּנוּ דִּין יוֹבֵל. וְיֵשׁ סוֹבְרִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה, שְׁמִטָּה נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה. אָמְנָם לְכָל הַדֵּעוֹת אֵין מוֹנִים הַיּוֹם רַק שֶׁבַע שָׁנִים, וְהַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית הִיא שְׁמִטָּה וְאֵין מוֹנִים שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, דְּיוֹבֵל וּוַדַּאי אֵינוֹ נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה וְגַם לֹא תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לִמְנוֹתוֹ.
בעוונותינו הרבים – בגלל חטאינו הרבים; ביטוי של צער על כך שרוב עם ישראל אינו יושב בארצו.
הקישה תורה – התורה השוותה בין שני הדינים, כך שמה שנאמר באחד חל גם על השני.
מדרבנן – מתקנת חכמים, ולא מדין התורה עצמה.
לכל הדעות – לפי כל השיטות, גם לפי אלה שחולקים זה על זה.
סעיף ג
בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה נִתְקַבְּלָה דַּעַת הַגְּאוֹנִים כַּהֲלָכָה פְּסוּקָה, וּלְפִיהָ שְׁנַת תש"מ הבעל"ט הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים בְּדָבָר אֵין לָנוּ אֶלָּא קַבָּלַת הַגְּאוֹנִים, אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ לָהּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת וּקְבָעוּהָ לַהֲלָכָה פְּסוּקָה לִנְהֹג לְפִיהָ בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְאִם תִּרְצֶה לְדַעַת שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה תְּחַלֵּק שְׁנוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּמִסְפַּר שֶׁבַע, וּכְשֶׁיַּעֲלֶה לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן בְּדִיּוּק בְּלִי עוֹדֵף, הֲרֵי הַשָּׁנָה הַהִיא הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וְאֵין דָּבָר זֶה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹנִים אֶת הַשְּׁמִטָּה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הִתְחִילוּ לִמְנוֹת רַק אַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּךְ יָצָא הַדָּבָר.
הגאונים – גדולי החכמים בבבל בתקופה שאחרי חתימת התלמוד.
הלכה פסוקה – הלכה שנקבעה סופית, ונוהגים לפיה בלי לחזור ולדון בה.
הבעל"ט – ראשי תיבות של "הבאה עלינו לטובה", כלומר השנה הקרובה (מזמן כתיבת הספר).
ירשה וישיבה – אחרי שעם ישראל כבש את הארץ והתיישב בה.
סעיף ד
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה הִיא הָחֵל מא' תִּשְׁרֵי עַד כ"ט אֱלוּל. וְדִין פֵּרוֹת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְדִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית הַיֹּצְאִים לַשְּׁמִינִית יִתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן נ'. וְדִין תּוֹסֶפֶת שְׁבִיעִית יִתְבָּאֵר בְּסִימָן
פרות ששית – פירות שגדלו בשנה השישית, השנה שלפני השמיטה.
שמינית – השנה השמינית, כלומר השנה שאחרי השמיטה.
תוספת שביעית – זמן מסוים לפני תחילת השנה השביעית, שבו כבר נוהגים חלק מאיסורי השמיטה.
לא. הַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת
סעיף א
הַצְּמָחִים נֶחֱלָקִים לִשְׁנֵי סוּגִים: פְּרִי הָאֲדָמָה הַנִּזְרָעִים שָׁנָה שָׁנָה, וּפְרִי הָעֵץ הַגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם שָׁנָה שָׁנָה. בִּפְרִי הָאֲדָמָה נֶאֶסְרָה מִן הַתּוֹרָה הַזְּרִיעָה וְהַקְּצִירָה וּבִפְרִי הָאִילָן נֶאֶסְרָה הַזְּמִירָה וְהַבְּצִירָה וְהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם בִּזְמַן שֶׁשְּׁמִטָּה נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה לוֹקֶה עֲלֵיהֶם. וּנְטִיעָה הִיא בִּכְלַל זְרִיעָה וּזְמִירָה, וְאֵין לוֹקִים עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם דְּלֹא נִכְתְּבָה בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא נִלְמְדָה מִן הַדִּין וְאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין. וַחֲרִישָׁה גַּם כֵּן אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹקִים עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם דְּאֵין בָּהּ לָאו, אֶלָּא הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבּוֹת מִן הַחֲרִישָׁה.
הזמירה – גיזום ענפי העץ (בעיקר בגפן), כדי שיצמח ויניב טוב יותר.
הבצירה – קטיף הפרי מהעץ, כמו קטיף ענבים מהגפן.
לוקה – נענש במלקות על ידי בית הדין.
אין מזהירין מן הדין – אין מענישים על איסור שלא נכתב במפורש בתורה, אלא רק נלמד מסברה והשוואה.
מצות עשה – מצווה לעשות משהו (כאן: לשבות), בשונה מ"לאו", שהוא איסור מפורש.
סעיף ב
וְאָסְרוּ חֲזַ"ל גַּם שְׁאָר עֲבוֹדוֹת שָׂדֶה וְאִילָן, כְּפִי שֶׁעוֹד יִתְבָּאֲרוּ פְּרָטֵיהֶם בַּסִּימָנִים הַבָּאִים. וְלֹא אָסְרוּ, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא עֲבוֹדַת שָׂדֶה וְאִילָן אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עֲבוֹדַת שָׂדֶה וְאִילָן אֶלָּא הֶכְשֵׁר לַעֲבוֹדָה כְּגוֹן עֲשִׂיַּת עוּגִיּוֹת סְבִיב הָאִילָן, שֶׁהִנָּה הֶכְשֵׁר לְהַשְׁקָאָה, לֹא אָסְרוּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עֲבוֹדַת שָׂדֶה וְאִילָן, אֶלָּא הֶכְשֵׁר לַעֲבוֹדָה זוֹ. וְכֵן מָה שֶׁאָסְרוּ חֲזַ"ל לֹא אָסְרוּ עֲבוֹדוֹת הַבָּאוֹת רַק לְקִיּוּם הָאִילָן, וְזֶה הַנִּקְרָא אוֹקְמֵי אִילָנָא. וְיֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶסְרוּ מִשּׁוּם דְּמִתְחַלְּפֵי בַּעֲבוֹדָה מַמָּשׁ.
הכשר לעבודה – פעולה שמכינה את האפשרות לעבוד, אבל היא עצמה אינה עבודת האדמה.
עוגיות – גומות חפורות סביב העץ, שמחזיקות את מי ההשקיה.
אוקמי אילנא – בארמית: "להעמיד את האילן", כלומר עבודות שנועדו רק לשמור שהעץ לא ימות, ולא כדי שישביח.
דמתחלפי בעבודה ממש – שדומים לעבודה גמורה, ואפשר להתבלבל ביניהם.
סעיף ג
מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, שֶׁבַּעֲבוֹדוֹת הָאֲסוּרוֹת מִדְּרַבָּנָן, לֹא נֶאֶסְרוּ עֲבוֹדוֹת הַבָּאוֹת לְהַצִּיל אֶת הָאִילָן מֵהֶפְסֵד, הוּא רַק בְּהֶפְסֵד הַכּוֹלֵל אֶת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא הִתִּירוּ בְּהֶפְסֵד פְּרָטִי, זֹאת אוֹמֶרֶת, בִּמְאֹרָע שֶׁל יָחִיד.
הפסד הכולל את הרבים – נזק שפוגע בהרבה אנשים, למשל מכה שפוגעת בעצים של כל האזור.
מארע של יחיד – מקרה שקרה רק לאדם אחד או לשדה אחד.
לב. סִקּוּל
סעיף א
אֲבָנִים שֶׁעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה (כְּלוֹמַר שֶׁהֵן צָפוֹת עַל גַּבֵּי הַשָּׂדֶה), שֶׁדֶּרֶךְ לְסָקְלָן (ז"א לְנַקּוֹת אֶת הַשָּׂדֶה מֵהֶן) כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת, בֵּין בְּשָׂדֵהוּ, בֵּין בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, בֵּין אֲבָנִים מְחֻבָּרוֹת, בֵּין שֶׁהֵן תְּלוּשׁוֹת, אָסוּר לָקַחַת מֵהַשָּׂדֶה, וַאֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לָאֲבָנִים, אָסוּר אִם נוֹחַ לוֹ בְּתִקּוּן הַשָּׂדֶה.
וְהַמִּתְכַּוֵּן לָאֲבָנִים, וְאֵין לוֹ נִחוּתָא בְּתִקּוּן הַשָּׂדֶה, נוֹטֵל כָּל הָאֲבָנִים וּבִלְבַד שֶׁיַּשְׁאִיר אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכָל הַדִּינִים הָאֵלֶּה הֵם לֹא רַק בַּאֲבָנִים, אֶלָּא גַּם בְּעֵצִים וְקֵיסָמִים הַמְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
לסקלן – לפנות את האבנים מהשדה, כמו שהספר מסביר: לנקות את השדה מהן.
תלושות – אבנים מנותקות מהקרקע, שאינן תקועות בה.
נוח לו בתקון השדה – הוא שמח שהשדה מתנקה ומשתפר בזכות זה.
נחותא – בארמית: נחת, תועלת והנאה.
קיסמים – ענפים קטנים ושבבי עץ.
סעיף ב
אֲבָנִים שֶׁרְאוּיוֹת שֶׁתְּזַעְזֵעַ אוֹתָן הַמַּחֲרִישָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ וְהַיְנוּ אֲבָנִים שֶׁאֵינָן בְּעֹמֶק אֶלָּא קְצָת, אוֹ שֶׁהֵן כְּבָר מְגֻלּוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן צָפוֹת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אִם מִתְכַּוֵּן לָאֲבָנִים, אַף שֶׁנּוֹחַ לוֹ בְּתִקּוּן הַשָּׂדֶה אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְתִקּוּן הַקַּרְקַע, אִם יֵשׁ שָׁם לְכָל הַפָּחוֹת שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁל מַשּׂוֹי שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נוֹטְלָן וְנוֹטֵל עִמָּן אַף הַקְּטַנּוֹת.
שתזעזע אותן המחרישה – אבנים קרובות לפני הקרקע, שהמחרשה מזיזה כשחורשים.
צפות – מונחות ובולטות מעל פני הקרקע.
משוי שני בני אדם – אבן כבדה כל כך שצריך שני אנשים כדי לשאת אותה.
סעיף ג
אֲבָנִים הַשְּׁקוּעוֹת בַּקַּרְקַע, שֶׁלֹּא זָרַע תַּחְתֵּיהֶן מֵעוֹלָם, וּבָא לְהוֹצִיא אוֹתָן, הוּא הַנִּקְרָא מַחְצֵב. וְאָסוּר לִפְתֹּחַ מַחְצֵב לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁבִיעִית. וְאִם הִתְחִיל בְּמַחְצֵב בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית דְּהַיְנוּ שֶׁפִּצֵּל מִמֶּנּוּ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים בְּרִבּוּעַ, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ, כָּל אֶבֶן מֵהֶן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה, אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ, מֻתָּר לוֹ לִקַּח בַּשְּׁבִיעִית כָּל הָאֲבָנִים וְאַף הַקְּטַנּוֹת וְאַף הַנּוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע, אִם חוֹצְבָן לְצֹרֶךְ הָאֲבָנִים, וַאֲפִלּוּ אִם נוֹחַ לוֹ בְּתִקּוּן הַקַּרְקַע.
מחצב – מקום שחוצבים בו אבנים השקועות בקרקע, כמו מחצבה.
לכתחלה – מראש, לפני שהתחיל.
בערב שביעית – בשנה השישית, שלפני השמיטה.
אמה – מידת אורך עתיקה, בערך חצי מטר.
רום – גובה.
סעיף ד
גָּדֵר אֲבָנִים, אִם מִתְכַּוֵּן לְצֹרֶךְ אֲבָנִים וְאֵין לוֹ נִחוּתָא כְּלָל בְּתִקּוּן הַשָּׂדֶה נוֹטֵל כָּל אַבְנֵי הַגָּדֵר וְאִם נִתְכַּוֵּן לְצֹרֶךְ הָאֲבָנִים אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם נִחוּתָא בְּתִקּוּן הַשָּׂדֶה, אִם הִתְחִיל לִטֹּל מִשָּׁם אֲבָנִים בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית נוֹטֵל בַּשְּׁבִיעִית אַף אֲבָנִים קְטַנּוֹת. וְאִם בָּא לְהַתְחִיל בִּשְׁבִיעִית, אִם הוּא גָּבוֹהַּ לְפָחוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיֵשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים כָּל אַחַת מַשּׂוֹי שְׁנַיִם נוֹטְלָן וּבְפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ מֵעֶשֶׂר אֲבָנִים, אוֹ מִשִּׁעוּר מַשָּׂאָן נוֹטְלָן אֶלָּא שֶׁמַּנִּיחַ טֶפַח סָמוּךְ לָאָרֶץ.
טפחים – טפח הוא מידה ברוחב כף יד, בערך 8–10 ס"מ.
משוי שנים – אבן ששני אנשים צריכים כדי לשאת אותה.
שמניח טפח סמוך לארץ – משאיר את החלק התחתון של הגדר, בגובה טפח מעל הקרקע.
סעיף ה
הַקַּבְּלָן, הַלּוֹקֵחַ אֲבָנִים לְצֹרֶךְ בִּנְיָן, נוֹטֵל כָּל הָאֲבָנִים, אֲפִלּוּ מִשָּׂדֵהוּ מִשּׁוּם דְּאֻמָּנוּתוֹ מוֹכִיחָה עָלָיו, שֶׁמִּתְכַּוֵּן רַק לָאֲבָנִים. בַּעַל הַבַּיִת, הַבּוֹנֶה לְעַצְמוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, מֻתָּר לוֹ לִקַּח כָּל הָאֲבָנִים הַסְּמוּכוֹת לִמְקוֹם הַבִּנְיָן בְּשִׁעוּר שֶׁיָּכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָן, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלָן דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ.
הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ עוֹמֶדֶת בַּשָּׂדֶה, וְאַף בְּשָׂדֵהוּ, מְלַקֵּט מִן הָעֵצִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְנוֹתְנִים לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ שֶׁתֹּאכַל. הָיְתָה כִּירָתוֹ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְאַף בְּשָׂדֵהוּ, מְלַקֵּט עֵצִים וּמַדְלִיק, שֶׁבְּהֶמְתּוֹ וְכִירָתוֹ מוֹכִיחִים עָלָיו.
הקבלן – בעל מקצוע שעוסק בבנייה ולוקח אבנים לצורך עבודתו.
אמנותו מוכיחה עליו – המקצוע שלו מראה לכולם שהוא לוקח את האבנים לבנייה, ולא כדי לנקות את השדה.
לפשט את ידו – כמה שהוא מגיע ביד מושטת מהמקום שבו הוא עומד.
כירתו – הכירה שלו, מקום הבישול באש.
סעיף ו
הַצָּרִיךְ לְעֵצִים וְלַאֲבָנִים שֶׁבַּשָּׂדֶה מֻתָּר לוֹ לְלַקֵּט מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין לוֹ נִחוּתָא בְּתִקּוּן שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אִם אֵין בַּעַל הַשָּׂדֶה מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה עַל זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ.
מחזיק לו טובה – מכיר לו טובה על כך שניקה את שדהו.
שכר עבודתו – תשלום על העבודה שעשה.
לג גִּדּוּר
סעיף א
מֻתָּר לִבְנוֹת גָּדֵר בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵין רְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ אִם צָרִיךְ לַחְפֹּר בְּעָפָר אָסוּר לִבְנוֹת גָּדֵר, וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר בְּעָפָר מֻתָּר לִגְדֹּר, וְכֵן מֻתָּר לִסְתֹּם פִּרְצָה אַךְ אִם הָיְתָה פִּרְצָה סוּגָה בְּעָפָר אָסוּר לְסָתְמָהּ בַּשְּׁבִיעִית בְּגֶדֶר רָגִיל, אֲפִלּוּ אִם זֶה בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. אָכֵן אִם הָיְתָה הַפִּרְצָה מִכְשׁוֹל לְרַבִּים מֻתָּר לְסָתְמָהּ, אֲפִלּוּ אִם הִיא סוּגָה בְּעָפָר. וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"ד סְעִיף ד' מָה יַעֲשֶׂה בְּעָפָר כְּשֶׁבּוֹנֶה גָּדֵר.
רשות הרבים – מקום ציבורי, כמו רחוב או דרך.
פרצה – חור או פתח בגדר.
סוגה בעפר – מוקפת ותחומה בעפר.
מכשול לרבים – מקום שאנשים עלולים ליפול או להיפגע בו.
לד חֲרִישָׁה וַחֲפִירָה
סעיף א
כְּבָר בֵּאַרְנוּ (סִי' ל"א סְעִיף א') שֶׁאָסוּר לַחֲרֹשׁ בְּשָׁנָה הַשְּׁבִיעִית מִן הַתּוֹרָה וְאָסוּר בֵּין לְצֹרֶךְ שְׁבִיעִית, בֵּין לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ חֲרִישָׁה. וְאָסְרוּ חֲכָמִים גַּם לַעֲדֹר סְבִיבוֹת הָאִילָן כְּשֶׁהָעִדּוּר בָּא לְהַבְרוֹת אֶת הָאִילָן וּלְהַשְׁבִּיחוֹ. אֲבָל אִם הָעִדּוּר נַעֲשָׂה כְּדֵי לִסְתֹּם אֶת הַפִּילִין דְּהַיְנוּ בְּקִיעֵי הָאִילָן, מֻתָּר.
לצרך שמינית – כדי להכין את הקרקע לשנה שאחרי השמיטה.
לעדר – לחפור ולהפוך את האדמה סביב העץ בחפירה קלה.
להברות – לחזק ולהבריא.
הפילין – סדקים בגזע העץ, כמו שהספר מסביר: בקיעי האילן.
סעיף ב
מֻתָּר לַעֲדֹר בְּאִילָנוֹת הַמְּפֻנָּקִים שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁבְּהֶמְנֵעַ הָעִדּוּר יָמוּת הָעֵץ, אוֹ יִפָּסְדוּ כָּל הַפֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין בִּזְרָעִים הַמֻּתָּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים, שֶׁדִּינָם יִתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ב סְעִיף ב'. אַךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת רַק הַהֶכְרֵחִי בְּיוֹתֵר וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן ל"ה סְעִיף ד'. וּמָה שֶׁהִתִּירוּ חֲזַ"ל הוּא רַק בְּעִדּוּר, אֲבָל בַּחֲרִישָׁה אָסוּר.
המפנקים – עצים רגישים, שזקוקים לטיפול קבוע כדי לשרוד.
שבהמנע העדור – שאם לא יעדרו סביבם.
ספיחים – צמחים שצומחים מעצמם מזרעים שנפלו, בלי שזרעו אותם.
ההכרחי – רק מה שחייבים לעשות, ולא יותר.
סעיף ג
מֻתָּר לַחְפֹּר עוּגִיּוֹת (דְּהַיְנוּ גֻּמּוֹת סָבִיב הַגֶּפֶן לְהַשְׁקוֹתָהּ), וּבוֹרוֹת עַל יַד הָעֵצִים לְהַשְׁקוֹתָם. וּמֻתָּר אַף לַעֲשׂוֹת עוּגִיּוֹת בַּשְּׁבִיעִית לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אַמַּת הַמַּיִם בַּשָּׂדֶה וּלְהַנִּיחַ אינסטלציא בִּשְׁבִיעִית וְעוֹשִׂים הָעוּגִיּוֹת וְאַמַּת הַמַּיִם, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הֶפְסֵד כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָם עֲבוֹדַת קַרְקַע וְאֵינָם בָּאִים לְשֵׁם הַקַּרְקַע אוֹ הָעֵץ, אֶלָּא הִנָּם הֶכְשֵׁר לַעֲבוֹדַת הַקַּרְקַע, שֶׁהִיא הַהַשְׁקָאָה.
מוצאי שביעית – השנה שאחרי השמיטה.
אמת המים – תעלה שמובילה מים להשקיית השדה.
אינסטלציא – צנרת, כאן: צינורות להשקיה.
סעיף ד
מֻתָּר לַחְפֹּר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה בְּשָׂדֵהוּ, אַךְ אָסוּר לְפַזֵּר אֶת הֶעָפָר שֶׁחָפַר בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, שֶׁזֶּה כְּהַכְשָׁרַת קַרְקַע לִזְרִיעָה, אֶלָּא צוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, וּכְדִין הָאַשְׁפּוֹת שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן ל"ה סְעִיף א'.
שיח – חפירה ארוכה וצרה באדמה.
מערה – חלל חפור באדמה עם תקרה מעליו.
כהכשרת קרקע לזריעה – כאילו הוא מכין את האדמה לזריעה.
צוברו – אוסף אותו לערימה אחת.
שאלות לחזרה
1. מתי מתחילה שנת השמיטה ומתי היא מסתיימת? א. מא' ניסן עד כ"ט אדר ב. מא' תשרי עד כ"ט אלול ג. מט"ו בשבט עד י"ד בשבט של השנה הבאה ד. מא' תשרי עד ט"ו בשבט 2. לדעת רוב הפוסקים, מה מעמד השמיטה בזמן הזה? א. היא נוהגת מן התורה, כמו היובל ב. היא נוהגת מדרבנן, כי היובל אינו נוהג מן התורה ג. היא אינה נוהגת כלל ד. היא נוהגת רק בשנת החמישים 3. מדוע אין לוקים על חרישה בשביעית, אף שהיא אסורה מן התורה? א. כי היא אסורה רק מדרבנן ב. כי אין בה לאו, אלא מצוות עשה לשבות ממנה ג. כי היא נחשבת הכשר לעבודה בלבד ד. כי היא מותרת לצורך השנה השמינית 4. אדם צריך את האבנים שעל פני שדהו, אבל גם נוח לו שהשדה מתנקה מהן. מה הדין? א. מותר לו לקחת את כל האבנים ב. אסור לו לקחת אותן ג. מותר לו לקחת רק את האבנים הקטנות ד. מותר לו לקחת רק את התחתונות הנוגעות בארץ 5. מי שחופר בור בשדהו בשביעית, מה יעשה בעפר שחפר? א. יפזר אותו בתוך השדה ב. יצבור אותו במקום אחד ג. יחזיר אותו לבור במוצאי שביעית ד. יסתום בו פרצות בגדר השדה התשובות הנכונות: ב (סעיף ד בסימן ל) ב (סעיף ב בסימן ל) ב (סעיף א בסימן לא) ב (סעיף א בסימן לב) ב (סעיף ד בסימן לד)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.