דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי כ"א אדר א'

זיבול ודיור

ספר מצות הארץ סימן לה - לו

גודל הטקסט

לימוד מהספר

סימן לה – זִבּוּל וְדִיּוּר

סעיף א

אָסוּר לְזַבֵּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, וְאָסוּר בֵּין לְצֹרֶךְ שְׁבִיעִית, בֵּין לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית. וְכָל הַזְּמַן שֶׁרְגִילִים לְזַבֵּל הַשָּׂדוֹת, אָסוּר אַף לְהוֹצִיא הַזֶּבֶל מִבֵּיתוֹ לַשָּׂדֶה. וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה, כְּלוֹמַר לְצָבְרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְאַחַר שֶׁעָבַר הַזְּמַן שֶׁרְגִילִים לְזַבֵּל, מֻתָּר לְהוֹצִיא הַזֶּבֶל לְשָׂדֵהוּ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אַשְׁפָּה שֶׁל 150 סְאָה. לְכָל הַפָּחוֹת. (שִׁעוּר סְאָה הוּא בְּעֵרֶךְ 14 לִיטֶר). וְאִם יֵשׁ לוֹ מְעַט זֶבֶל בַּבַּיִת, אִם בְּדַעְתּוֹ לְהוֹסִיף עָלָיו עַד לַשִּׁעוּר הַנִּזְכָּר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ לַשָּׂדֶה מִיָּד, בְּכַמּוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת. וּבְשָׂדֶה שֶׁל בֵּית סְאָה (שִׁעוּר בֵּית סְאָה הוּא בְּעֵרֶךְ 850 מֶטֶר מְרֻבָּעִים) מֻתָּר לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת בְּגֹדֶל הַנִּזְכָּר, אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזֶּה, אַךְ לֹא קְטַנּוֹת מִזֶּה

לזבל – לפזר זבל (דשן) בשדה כדי להשביח את האדמה.

לצרך שמינית – כדי שהאדמה תניב טוב בשנה השמינית, שאחרי שנת השמיטה.

אשפה – ערימת זבל שצוברים במקום אחד ולא מפזרים על פני השדה.

סאה – מידת נפח קדומה, כ-14 ליטר, כמו שכתוב בסעיף.

בית סאה – שטח אדמה שזורעים בו סאה של זרעים, כ-850 מטר מרובע.

סעיף ב

הֲשָׂם זִבְלוֹ עַל סֶלַע, אוֹ הַמַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, ז"א שֶׁחוֹפֵר חָרִיץ עָמֹק ג' טְפָחִים וְשָׂם הַזֶּבֶל עָלָיו, מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת אַשְׁפּוֹת בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת בְּשִׁעוּר שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל הַסֶּלַע מֻתָּר לוֹ אֲפִלּוּ לְפַזֵּר אֶת הַזֶּבֶל, שֶׁאֵין הַדֶּרֶךְ לְזַבֵּל אֶת הַסֶּלַע. אֲבָל עַל הַתֵּל אוֹ בֶּחָרִיץ לֹא יְפַזֵּר אֶת הַזֶּבֶל כִּי הוּא מְזַבֵּל מַמָּשׁ רַק יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הָאַשְׁפָּה וּבֵין כֹּתֶל הֶחָרִיץ יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשָׁה טְפָחִים

אִם חָפַר כָּל הַבֵּית סְאָה בְּעֹמֶק שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים אֵין לוֹ דִּין חָרִיץ אֶלָּא דִּין שָׂדֶה.

המעמיק שלשה טפחים – החופר בעומק של שלושה טפחים (טפח הוא רוחב כף יד).

חריץ – תעלה או בור שחופרים באדמה.

לפזר – לפרוש את הזבל על פני השטח, ולא לצבור אותו בערימה אחת.

תל – גבעה קטנה של עפר.

כתל החריץ – דופן התעלה.

סעיף ג

וּמֻתָּר לַחְפֹּר אֶת הֶחָרִיץ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם חוֹפֵר, וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַתֵּל, וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁים מִשּׁוּם מַכְשִׁיר הַמָּקוֹם, אוֹ סְבִיבָתוֹ לִזְרִיעָה, כֵּיוָן שֶׁבְּדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אַשְׁפָּה, וְזִבְלוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו.

משום חופר – איסור חפירה בשדה בשביעית, שהיא עבודת אדמה.

מכשיר המקום – מכין את הקרקע לזריעה.

זבלו מוכיח עליו – הזבל שהוא מביא מראה לכולם שהחפירה נועדה לאשפה ולא לזריעה.

סעיף ד

בְּאִילָנוֹת מְפֻנָּקִים, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁאִם לֹא יְזַבְּלֵם, יָמוּת כָּל הָעֵץ, אוֹ יִפָּסְדוּ כָּל הַפֵּרוֹת (כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הֶזֵּק נִכָּר בַּפֵּרוֹת), מֻתָּר לְזַבֵּל. אַךְ צָרִיךְ לִשְׁקֹל, אִם יֵשׁ בָּזֶה חֲשָׁשׁ, שֶׁיָּמוּת כָּל הָעֵץ אוֹ יַפְסִיד כָּל פִּרְיוֹ כַּנַ"ל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְהַרְוָחָה אָסוּר, וְאִם אֶפְשָׁר לְהִסְתַּפֵּק בְּזִבּוּל אֶחָד אָסוּר לְזַבֵּל שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְכֵן חַיָּבִים לְזַבֵּל לִפְנֵי שְׁבִיעִית שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְזַבֵּל בַּשְּׁבִיעִית, אוֹ שֶׁיּוּכְלוּ לְמַעֵט בְּזִבּוּל בַּשְּׁבִיעִית. וְכֵן כָּל מָה שֶׁיָּכוֹל לְאַחֵר לִשְׁמִינִית חַיָּב לְאַחֵר, וְאָסוּר בִּשְׁבִיעִית. וְהַדִּינִים הָאֵלֶּה, ז"א הֶתֵּר הַזִּבּוּל בְּצֹרֶךְ גָּדוֹל, וּבִתְנָאִים דִּלְעֵיל, נוֹהֲגִים גַּם בִּזְרָעִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר סְפִיחִים שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן מ"ב.

אילנות מפנקים – עצים רגישים שנפגעים בקלות.

כנ"ל – כמו שנאמר למעלה.

להרוחה – רק כדי להרוויח יבול רב יותר, בלי סכנה לעץ או לפירות.

ספיחים – צמחים שצמחו מעצמם בשביעית; דינם יבואר בסימן מב.

סעיף ה

מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם נוֹחַ לְהַעֲמִיד צֹאנוֹ, מֻתָּר לוֹ לְהַעֲמִיד צֹאנוֹ בְּסַהַר, שֶׁבְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְהוּא הַנִּקְרָא דִּיּוּר. וְהַסַּהַר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בְּשָׂדֵהוּ מְחִצּוֹת גְּמוּרוֹת וּמַכְנִיס צֹאנוֹ לְשָׁם, וְאַף עַל גַּב שֶׁצֹּאנוֹ מְזַבֵּל שָׂדֵהוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ וְהַדָּבָר נוֹחַ לוֹ, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ לְהַעֲמִיד צֹאנוֹ שָׁם. אַךְ הַדָּבָר מֻתָּר רַק בִּתְנָאִים אֵלֶּה: א. שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם אַחֵר נוֹחַ כָּזֶה לְהַעֲמִיד צֹאנוֹ. ב. שֶׁלֹּא יְהֵא הַסַּהַר גָּדוֹל יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, (שִׁעוּר בֵּית סָאתַיִם הוּא 1700 מֶטֶר מְרֻבָּעִים). ג. שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַזֶּבֶל מִשָּׁם אַחַר שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַצֹּאן וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ אַשְׁפַּתּוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּסְעִיף א'.

סהר – מכלאה, מקום מגודר שמכניסים אליו צאן.

דיור – העמדת הצאן בשדה, שבינתיים הזבל שלהן מדשן אותו.

מחצות גמורות – גדרות שלמות מכל הצדדים.

בית סאתים – שטח כפול מבית סאה, כ-1700 מטר מרובע.

סעיף ו

דָּיַר בֵּית סָאתַיִם אֶחָד מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת עַל יָדוֹ סַהַר בֵּית סָאתַיִם שֵׁנִי, וּתְהֵא הַמְּחִצָּה שֶׁבְּרוּחַ אַחַת שֶׁל הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֶּשֶׁת גַּם מְחִצָּה לְסַהַר הַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּהָווּ יַחַד מְרֻבָּע. וְאָסוּר לוֹ לְהַכְנִיס צֹאן לִשְׁנֵי סְהָרִים כְּאַחַת. וְאִם גָּמַר אֶת הַשֵּׁנִי מֻתָּר לוֹ לְהַחֲזִיר צֹאנוֹ לָרִאשׁוֹן.

דיר – העמיד את צאנו בסהר שבשדה.

ברוח אחת – בצד אחד.

כאחת – באותו זמן, בבת אחת.

סעיף ז

מִי שֶׁשָּׂדֵהוּ אֵינָהּ גְּדוֹלָה מִבֵּית אַרְבָּעָה סְאִים, (וְהוּא 3400 מֶטֶר מְרֻבָּעִים) יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי סְהָרִים, אֶלָּא שֶׁיַּשְׁאִיר מִקְצָת שָׂדֵהוּ פְּנוּיָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְזַבֵּל, אֶלָּא לַדִּיר.

בית ארבעה סאים – שטח של ארבע סאה, כ-3400 מטר מרובע.

פנויה – ריקה, בלי צאן.

העוברים והשבים – אנשים שעוברים ליד השדה ורואים אותו.

סעיף ח

מִי שֶׁהֶעֱמִיד צֹאנוֹ בְּכַוָּנָה לְזַבֵּל שָׂדֵהוּ, אוֹ שֶׁלֹּא מִלֵּא אַחַר הַתְּנָאִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה סַהַר גָּדוֹל מִבֵּית סָאתַיִם, אוֹ שֶׁמִּלֵּא כָּל שָׂדֵהוּ וְלֹא הִשְׁאִיר מִקְצָתוֹ, קְנָסוּהוּ חֲזַ"ל וְאָסוּר לוֹ לְעַבֵּד שָׂדֵהוּ בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

מִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהוֹצִיא בִּשְׁבִיעִית אֶת הַזֶּבֶל מֵהַסַּהַר וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ לְאַשְׁפַּתּוֹת, וְעָבְרָה שְׁבִיעִית, מֻתָּר לוֹ לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ עִם הַזֶּבֶל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וְלִזְרֹעַ שָׁם וְלֹא חִיְּבוּהוּ לְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַזֶּבֶל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

קנסוהו חז"ל – חכמים הטילו עליו עונש.

מוצאי שביעית – השנה שאחרי שנת השמיטה.

לחרש – להפוך את האדמה במחרשה לפני הזריעה.

סימן לו – זְרִיעָה וּנְטִיעָה

סעיף א

אָסוּר לִזְרֹעַ וְלִנְטוֹעַ כָּל זֶרַע וְכָל עֵץ, וְאָסוּר לִשְׁתֹּל כֹּל יֶרֶק בַּשְּׁבִיעִית. וְהָאִסּוּר הוּא אַף בְּאִילַן סְרָק, וְאַף בִּפְרָחִים. וְהַדַּעַת נוֹטָה לֶאֱסֹר גַּם לִזְרֹעַ בַּבַּיִת. אַךְ מֻתָּר לִזְרֹעַ בַּבַּיִת בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, אֲבָל לֹא בְּעָצִיץ נָקוּב.

וְדִין בַּיִת בִּכְגוֹן זֶה, תָּלוּי בְּעִקָּר בְּכִסּוּי, זֹאת אוֹמֶרֶת, אִם הַצֶּמַח כֻּלּוֹ מְקֹרֶה הֲרֵי הוּא כְּזוֹרֵעַ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. וְאוּלַי צָרִיךְ גַּם מְחִצָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים מִן הַצְּדָדִים.

עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, הוּא כָּל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא נֶקֶב קָטָן לְהוֹצִיא הַמַּיִם. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת פָּחוֹת מִשֹּׁרֶשׁ קָטָן, וְהוּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. וֶהֱיוֹת וְאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בְּשִׁעוּר זֶה בְּדִיּוּק, יַעֲשֶׂה רַק נֶקֶב כְּדֵי הוֹצָאַת מַשְׁקִים בְּרֵוַח, אַךְ לֹא יוֹתֵר; מִיהוּ לְגַבֵּי אִילָן כָּל עָצִיץ שֶׁל חֶרֶס נֶחְשָׁב כְּעָצִיץ נָקוּב, עַל כֵּן אָסוּר לִזְרֹעַ אִילָן בְּעָצִיץ שֶׁל חֶרֶס, אַף אִם אֵין בּוֹ נֶקֶב כְּלָל.

אילן סרק – עץ שאינו נותן פרי למאכל.

עציץ שאינו נקוב – עציץ שאין בתחתיתו חור (או רק נקב קטן מאוד), ולכן הצמח אינו יונק מן האדמה.

מקרה – מכוסה בגג.

הוצאת משקים ברוח – כדי שהמים יוכלו לצאת בנוחות.

חרס – כלי עשוי חימר שרוף.

סעיף ב

זָרַע בְּבֵית, בֵּין בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן בַּשִּׁשִּׁית אוֹ בַּשְּׁבִיעִית בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, בֵּין בְּאִסּוּר, כְּגוֹן בִּשְׁבִיעִית בְּעָצִיץ נָקוּב, אָסוּר לְהָסִיר תִּקְרַת הַבַּיִת בַּשְּׁבִיעִית. וְכֵן אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הַבַּיִת עָצִיץ עִם זֶרַע תַּחַת כְּפַת הַשָּׁמַיִם, בֵּין שֶׁהוּא נָקוּב, בֵּין שֶׁאֵינוֹ נָקוּב.

בששית – בשנה השישית, שלפני שנת השמיטה.

תקרת הבית – הגג שמעל הצמח.

תחת כפת השמים – למקום פתוח שאין מעליו גג.

סעיף ג

אָסוּר לִזְרֹעַ אַף בְּגִנָּה שֶׁעַל הַגַּג, וְנוֹהֲגִים בָּהּ כָּל דִּינֵי שְׁבִיעִית.

גנה שעל הגג – ערוגה של אדמה שעל גג הבית.

דיני שביעית – כל ההלכות של שנת השמיטה.

סעיף ד

אָסוּר לִזְרֹעַ עַל מְנָת לְהִתְלַמֵּד אוֹ עַל מְנָת לִבְדֹּק אֶת הַזְּרָעִים.

להתלמד – כדי ללמוד את העבודה ולהתאמן בה.

לבדק את הזרעים – לבדוק אם הזרעים טובים ומצליחים לנבוט.

סעיף ה

מִלְּבַד הָאִסּוּרִים הַמְבֹאָרִים לְעֵיל, סְעִיף א', אָסוּר גַּם לְהַבְרִיךְ אוֹ לְהַרְכִּיב אִילָן, אוֹ צֶמַח אַחֵר בַּשְּׁבִיעִית.

להבריך – לכופף ענף של עץ ולטמון אותו באדמה, כדי שיכה שורשים ויצמח ממנו עץ חדש.

להרכיב – לחבר ענף של עץ אחד לגזע של עץ אחר, כדי שיצמח עליו.

סעיף ו

אַף עַל פִּי, שֶׁאֵין בַּזְּמַן הַזֶּה דִּין תּוֹסֶפֶת שְׁבִיעִית, וּמֻתָּר לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבִיעִית, מֻתָּר לִזְרֹעַ, אוֹ לִנְטֹעַ עֵץ מַאֲכָל בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית, רַק עַד ט"ז בְּאָב, מִפְּנֵי שֶׁאִם נוֹטֵעַ מי"ז בְּאָב וְאֵילָךְ, אֵין יָמִים אֵלֶּה שֶׁעַד סוֹף הַשָּׁנָה עוֹלִים לְמִנְיַן שְׁנוֹת עָרְלָה, וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ לִמְנוֹת שְׁנוֹת עָרְלָה בְּאִילָן זֶה, נִמְצָא כְּאִלּוּ נָטַע בַּשְּׁבִיעִית [פְּרָטֵי הַמִּנְיָן לְעִנְיַן שְׁנוֹת עָרְלָה עַיֵּן בְּהִלְכוֹת עָרְלָה בִּתְחִלָּתָם] וְכֵן אָסוּר לְהַבְרִיךְ וּלְנַתֵּק לְאַחַר מִכֵּן הַיִּחוּר הַמֻּבְרָךְ מֵהָאָב (הָאִילָן שֶׁהִבְרִיךְ מִמֶּנּוּ) שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהֲרֵי שְׁנוֹת עָרְלָה נִמְנוֹת מֵהַזְּמַן שֶׁכֹּחַ הַיַּלְדָּה (הַיִּחוּר הַמֻּבְרָךְ) יָפֶה וְאֵינוֹ נִזּוֹן מֵהָאָב, וּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה תְּהֵא רִאשׁוֹנָה לְמִנְיַן שְׁנוֹת הָעָרְלָה.

תוספת שביעית – איסור עבודת השדה זמן מה לפני ראש השנה של השביעית; כיום אין דין זה, כמו שכתוב בסעיף.

ערב שביעית – השנה השישית, שלפני השמיטה.

ערלה – פירות של עץ בשלוש השנים הראשונות מנטיעתו, שאסורים באכילה.

היחור המברך – הענף שהבריכו באדמה כדי שיצמח ממנו עץ חדש.

האב – העץ המקורי שממנו הבריכו את הענף.

סעיף ז

מֻתָּר לִנְטֹעַ אִילַן סְרָק עַד ר"ה שֶׁל שְׁבִיעִית, כֵּיוָן שֶׁאֵין מוֹנִין לוֹ שְׁנוֹת עָרְלָה. וְכֵן מֻתָּר לְהַרְכִּיב עַד ר"ה שֶׁל שְׁבִיעִית, וַאֲפִלּוּ אִם מַרְכִּיב בְּאִילַן סְרָק, כֵּיוָן שֶׁמּוֹנֶה מִנְּטִיעָה רִאשׁוֹנָה. וְכֵן מֻתָּר לְהַבְרִיךְ עַד ר"ה שֶׁל שְׁבִיעִית, אִם אֵינוֹ מַפְסִיק אֶת הַהַבְרָכָה מִן הָאָב, שֶׁאָז מוֹנֶה שְׁנוֹת הָעָרְלָה מִנְּטִיעַת הָאָב.

וּמֻתָּר לִזְרֹעַ תְּבוּאָה, קִטְנִיּוֹת, יְרָקוֹת וּפְרָחִים עַד ר"ה, אַף שֶׁהַקְּלִיטָה תִּהְיֶה בַּשְּׁבִיעִית. אַךְ יֵשׁ מֵהַזְּרָעִים שֶׁהֵם אֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים. וְעַיֵּן פְּרָטֵי הַדִּינִים סִימָן מ"ב.

ר"ה – ראש השנה.

מנטיעה ראשונה – מזמן נטיעת העץ שעליו מרכיבים, ולא מזמן ההרכבה.

קטניות – גרעינים כמו עדשים, שעועית ואפונה.

הקליטה – השלב שבו הזרע נקלט באדמה ומתחיל להשריש.

סעיף ח

עָבַר וְנָטַע, אוֹ הִבְרִיךְ, אוֹ הִרְכִּיב בַּשְּׁבִיעִית, אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת אֵלֶּה בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית בַּזְּמַן הָאָסוּר וּבְדֶרֶךְ הָאֲסוּרָה חַיָּב לַעֲקֹר. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁעָקַר, חַיָּב יוֹרְשׁוֹ לַעֲקֹר וְאֵין הֶבְדֵּל אִם עָבַר וְנָטַע בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד. לֹא עָקַר אֵין הַפֵּירוֹת נֶאֱסָרִים וּמֻתָּרִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ שְׁנוֹת הָעָרְלָה

עבר ונטע – נטע למרות האיסור.

לעקר – לעקור את הצמח מן האדמה.

בשוגג או במזיד – בלי לדעת שאסור, או ביודעין.

שאלות לחזרה

1. כמה אשפות מותר לעשות בשביעית בשדה של בית סאה? א. אשפה אחת בלבד ב. שתי אשפות בגודל כלשהו ג. שלוש אשפות של 150 סאה לפחות כל אחת ד. כמה שירצה ובכל גודל 2. היכן מותר אפילו לפזר את הזבל, ולא רק לצבור אותו באשפה? א. על סלע ב. בחריץ עמוק שלושה טפחים ג. על תל ד. בשום מקום אין היתר לפזר 3. מה הדין באילנות מפונקים שאם לא יזבלם ימות העץ או ייפסדו כל הפירות? א. אסור לזבל בכל מקרה ב. מותר לזבל, אבל רק כמה שצריך כדי למנוע את הנזק ג. מותר לזבל כמה פעמים שירצה כדי להרבות יבול ד. מותר לזבל רק בשנה השמינית 4. איזה עציץ מותר לזרוע בו בתוך הבית בשביעית? א. כל עציץ, נקוב או לא נקוב ב. עציץ נקוב בלבד ג. עציץ חרס לאילן, אף אם אין בו נקב ד. עציץ שאינו נקוב, שיש בו לכל היותר נקב קטן להוצאת המים 5. עד מתי מותר לנטוע עץ מאכל בערב שביעית? א. עד ראש השנה של שביעית ב. עד ט"ז באב ג. עד ט"ו בשבט ד. עד ראש חודש אלול התשובות הנכונות: ג (סעיף א בסימן לה) א (סעיף ב בסימן לה) ב (סעיף ד בסימן לה) ד (סעיף א בסימן לו) ב (סעיף ו בסימן לו)