דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי י"ט אדר א'

דִּין נֶטַע רְבָעִי

ספר מצות הארץ סימן כח - כט

גודל הטקסט

לימוד מהספר

כח דִּין נֶטַע רְבָעִי

סעיף א

הַפֵּרוֹת שֶׁל שָׁנָה רְבִיעִית, אַחַר שֶׁעָבַר אִסּוּר עָרְלָה הֵם קְדוֹשִׁים כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְנִקְרָאִים בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים רְבָעִי. וּפוֹדִים אוֹתָם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּפְרוּטָה כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהַפּוֹדֶה אֶת שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ, הַכֹּל כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן י"ג - י"ד. וּבְנֶטַע רְבָעִי וַדַּאי מְבָרֵךְ עַל פִּדְיוֹנוֹ: בָּרוּךְ 'אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי. גַּם סָפֵק נֶטַע רְבָעִי יִפְדֶּה, אַךְ בְּלִי בְּרָכָה.

ערלה – פירות העץ בשלוש השנים הראשונות מנטיעתו, שאסורים באכילה ובהנאה.

רבעי – פירות העץ בשנה הרביעית מנטיעתו, שיש בהם קדושה ולכן צריך לפדות אותם.

מעשר שני – חלק מהיבול שבזמן המקדש אכלו אותו בירושלים, ומי שלא יכול היה להעלות אותו פדה אותו בכסף.

פודים – מעבירים את הקדושה מהפירות אל מטבע, ואז הפירות מותרים באכילה.

חמש – תוספת שמוסיף אדם כשהוא פודה פירות שלו, חמישית מהסכום הכולל.

סעיף ב

חֶשְׁבּוֹן הַשָּׁנִים שֶׁל נֶטַע רְבָעִי הוּא כְּחֶשְׁבּוֹן שְׁנוֹת הָעָרְלָה. וְכָל שֶׁחָנְטוּ בַּחֲמִישִׁית קֹדֶם ט"ו בְּשֵׁבֶט הֲרֵי הֵם רְבָעִי. וְכָל הַחֲלוּקוֹת שֶׁחָלְקוּ הַפּוֹסְקִים בְּעָרְלָה [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל סִימָן כ"ז סְעִיף ד'] חוֹלְקִים גַּם בָּרְבָעִי וּבְמָקוֹם שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית אֲסוּרִים מִשּׁוּם עָרְלָה, פֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית קְדוֹשִׁים בִּרְבָעִי.

חשבון השנים – הספירה של שנות העץ מיום שנטעו אותו.

שחנטו – שהפרי התחיל להיווצר, אחרי שנשר הפרח.

החלוקות – המחלוקות בין חכמי ההלכה.

הפוסקים – חכמים שקובעים את ההלכה למעשה.

סעיף ג

רְבָעִי נוֹהֵג בָּאָרֶץ בְּכָל עֵץ מַאֲכָל, וְכֹל שֶׁחַיָּב בְּעָרְלָה יֵשׁ לוֹ רְבָעִי. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּכֶרֶם. [וְאַף בְּגֶפֶן יְחִידִית רָאוּי לִנְהֹג כַּמַּחְמִירִים הַסּוֹבְרִים שֶׁנּוֹהֵג בָּהּ רְבָעִי]. הַקְּלִפּוֹת וְהַחַרְצַנִּים אַף שֶׁאֲסוּרִים מִשּׁוּם עָרְלָה, מֻתָּרִים מִשּׁוּם רְבָעִי.

עץ מאכל – עץ שהפירות שלו ראויים לאכילה.

כרם – מטע של גפנים.

גפן יחידית – גפן אחת לבד, שאינה חלק מכרם.

החרצנים – הגרעינים הקטנים שבתוך הענב.

כט הֲלָכוֹת קָצִיר חָדָשׁ

סעיף א

מֵהַכָּתוּב "וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (וַיִּקְרָא כ"ג י') לָמְדוּ חֲזַ"ל שֶׁאָסוּר לִקְצֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִין מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה קֹדֶם לִקְצִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהָעֹמֶר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תְּחִלָּה לְכָל הַנִּקְצָרִים. וּבִזְמַן הַזֶּה שֶׁאֵין עֹמֶר אָסוּר לִקְצֹר קֹדֶם שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרָח שֶׁל יוֹם ט"ז בְּנִיסָן, מִכֵּיוָן שֶׁמִּצְווֹת קְצִירַת הָעֹמֶר הִיא כָּל לֵיל ט"ז בְּנִיסָן.

עמר – מידה של שעורים חדשים שהביאו כמנחה למקדש בט"ז בניסן, ורק אחריה מותרת התבואה החדשה.

חמשת מיני תבואה – חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.

הנקצרים – כל מה שקוצרים מהשדות.

שהאיר המזרח – עלות השחר, כשהאור הראשון מופיע במזרח.

סעיף ב

אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא קָצִיר שֶׁרָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ עֹמֶר, אֲבָל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּעֲמָקִים, הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ, קוֹצְרִין אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר, אֲבָל לֹא גּוֹדְשִׁים. וְדַוְקָא לִקְצֹר בַּמַּגָּל וּבְחֶרְמֵשׁ אָסוּר אֲבָל לִקְטֹף בַּיָּד מֻתָּר.

בית השלחין – שדה שמשקים אותו בתעלות מים ולא סומך על הגשם.

גודשים – עורמים את התבואה הקצורה לערימה גדולה.

מגל – כלי קציר קטן עם להב מעוקל.

חרמש – כלי קציר גדול עם להב ארוך, שקוצרים בו בתנופה.

סעיף ג

תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הָעֹמֶר הָעֹמֶר מַתִּירָהּ, וְאִם לָאו אָסוּר לְקָצְרָהּ עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא.

שהשרישה – שהכתה שורשים באדמה.

מתירה – העומר הופך אותה למותרת בקצירה ובאכילה.

העמר הבא – העומר של השנה הבאה.

סעיף ד

תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ מֻתָּר לִקְצֹר מִמֶּנָּה לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה.

שלא הביאה שליש – שעוד לא גדלה לשליש מהגידול המלא שלה, ולכן עוד אינה נחשבת תבואה.

להאכיל לבהמה – לתת אותה כמספוא לבעלי חיים.

סעיף ה

קוֹצְרִין מִפְּנֵי הַנְּטִיעוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ. כְּלוֹמַר, מֻתָּר לִקְצֹר תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה בֵּין הַנְּטִיעוֹת וּמַפְסֶדֶת אוֹתָם. וְכֵן קוֹצְרִין לְפַנּוֹת מָקוֹם לְבֵית הָאָבֵל אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר קְצִירְכֶם וְלֹא קָצִיר מִצְוָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִקְצֹר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת - אֲלֻמִּים קְשׁוּרִים - כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין, אֶלָּא יַנִּיחֵם צְבָתִים צְבָתִים בְּלִי קִשּׁוּר.

הנטיעות – עצים צעירים שנטעו בשדה.

בית האבל – מקום שבו מתאספים לנחם אבלים.

קציר מצוה – קצירה שנעשית לצורך מצווה, ולא לצורך היבול עצמו.

כריכות – אלומות של שיבולים קשורות יחד.

צבתים – צרורות קטנים של שיבולים, מונחים בלי קשירה.

שאלות לחזרה

1. איך פודים בזמן הזה פירות של נטע רבעי? א. אי אפשר לפדות אותם, ויש להשאיר אותם עד שירקבו ב. פודים אותם בפרוטה כמו מעשר שני ג. מעלים אותם לירושלים ואוכלים אותם שם ד. נותנים אותם לכהן 2. מה הדין בספק נטע רבעי? א. אין צריך לפדות אותו כלל ב. פודה אותו ומברך על פדיונו ג. פודה אותו בלי ברכה ד. אסור באכילה עד השנה השישית 3. היכן נוהג דין רבעי בחוץ לארץ? א. בכל עץ מאכל ב. רק בעצים שנטעו יהודים ג. אינו נוהג כלל בחוץ לארץ ד. רק בכרם 4. בזמן הזה, ממתי מותר לקצור תבואה חדשה? א. משהאיר המזרח של יום ט"ז בניסן ב. מתחילת חודש ניסן ג. מערב פסח בצהריים ד. מחג השבועות 5. איזו קצירה מותרת לפני העומר? א. קצירה במגל של תבואה שהשרישה אחרי העומר ב. קצירה מתבואה שלא הביאה שליש כדי להאכיל לבהמה ג. קצירה של כל תבואה, אם עושים ממנה כריכות ד. אין שום קצירה מותרת לפני העומר התשובות הנכונות: ב (סעיף א, סימן כח) ג (סעיף א, סימן כח) ד (סעיף ג, סימן כח) א (סעיף א, סימן כט) ב (סעיף ד, סימן כט)