יא דיני נתינת המתנות
א. תיקון הטבל נעשה בהפרשת המתנות, כאמור. ומלבד מצוות ההפרשה יש גם מצוות נתינה, זאת אומרת נתינת תרומה גדולה לכהן, מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני. הלוי מצווה להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן. ורשאי כאמור ישראל להפריש תרומת מעשר ממעשר ראשון שבידו לפני שנותן את המעשר ללוי, ויתן תרומת מעשר לכהן.
ב. בזמננו אבדה חזקת כהנים ולוויים, היות ואנו מקבלים אותם ככהנים וכלוויים על פי עצמם, בלי עדים ושלא על פי בית דין, על כן אין אצלנו למעשה דין כהנים ולוויים לענין נתינת תרומות ומעשרות להם.
ג. החיוב של נתינת מעשר עני לעני קיים גם בזמננו, וגם עני חייב בהפרשת מעשר עני ובנתינתו לעני אחר. עני הוא כל מי שאינו מסודר בפרנסתו, שיש בה כדי מחייתו.
ד. אין להקנות מעשר עני לעני בחליפין מפני שנראה כמכירה ומעשר עני נאמרה בו נתינה ולא מכירה.
ה. יכול לקיים מצוות נתינה של מעשר עני לעני, על ידי שילווה סכום כסף לעני, ויתנה עמו שכל מעשר עני שיהיה לו ישאיר אצל עצמו בתמורה לחובו. ויקבע עם העני מראש מחיר קצוב למשקל מסויים של פירות מעשר עני שיהיו לו, וכל פעם שיהיה לו מעשר עני צריך לזכותו לעני זה על ידי אדם אחר, אחר כך יקחהו לעצמו וינכה לעני מחובו את הסכום שנדברו לפי־ המשקל.
כשקובע את המחיר מראש, יכול לקבוע מחיר זול, ובלבד שיהיה לעני באמת נוח יותר הכסף המזומן שמקבל עכשיו מאשר המעשר שצריך לצפות לו משך כל ימות השנה. ואף אם פגש בשעה הדחוקה לו לעני ועל ידי כן מוזיל לו המחיר מותר. אך אסור לקבוע מחיר מוזל על ידי זה שהעני חושש שלא יתן לו המעשר אלא לאחר.
ו. ספק טבל שהפריש ממנו מעשר עני אין בו חיוב נתינת מעשר עני לעני. אך אם יש לו וודאי טבל והוא מסופק בו אם חייב במעשר שני או במעשר עני ומתוך ספק זה הפריש כדין את שניהם, חייב לתת מעשר עני זה לעני.
יב. דיני המתנות
א. תרומה גדולה ותרומת מעשר אסורות לזרים (לווים וישראלים) ואינן נאכלות אלא לכהנים. ואינן נאכלות לא בטומאת אדם האוכלן ולא בטומאת פירות אלא בטהרה, ז״א שהאדם האוכל והפירות הנם טהורים. ובזמנינו שטומאת מת שכיחא ואין לנו אפר פרה ליטהר ממנה, הכהנים כלם בחזקת טמאי מת, ועל כן אסורה בזמננו אכילת תרומה גדולה ותרומת מעשר.
ב. התרומה נקראת קדש, ואסור לטמא את התרומה ולא יפסידנה, וכן לא ינהג מנהג בזיון בין בתרומה טהורה בין בתרומה טמאה.
תרומה טהורה יקבור, ואם קשה לו לקוברה יכול לעוטפה בנייר ולהכניסה לאשפה, כדי שלא יבא בה לידי תקלה
ג. מותר להאכיל תרומה טהורה לבהמת כהן. אמנם כפי שביארנו לעיל סי׳ י״א סעיף ב׳ דין הכהנים בזמננו, אין לחפש אחר נתינה אם אין הכהן רוצה בה אלא שנותנה לבהמתו כדי לזכות את ישראל במצוות נתינה
ד. תרומה טמאה טעונה שריפה. זר (כלומר לוי או ישראל) אסור לו ליהנות מהתרומה בשעה ששורפה אלא אם כן נהנה כהן עמו.
אין לו עצים לשורפה קוברה או מטילה לאשפה, שלא בדרך בזיון כאמור לעיל, כדי שלא יבא לידי תקלה
ה. מעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים. אבל אינו נאכל אלא בזמן שהמזבח בנוי, ואינו נאכל אלא בטהרה. כלומר שהאדם האוכלו והפירות הם טהורים. ומכיון שבעוונותינו הרבים אין מזבח בנוי ואנו כולנו בחזקת טמאי מתים אין מעשר שני נאכל בזמננו. ויש תקנה למעשר שני גם בזמננו בפדיון שיבואר להלן.
ו. מעשר ראשון אחרי שהופרשה ממנו תרומת מעשר ומעשר שני אחרי שנפדה הנם חולין ונאכלין לכל אדם, ובכל מקום ללא כל הגבלה מיוחדת, וכן מעשר עני שנתנו לעני.
יג דין פדיון מעשר שני
א. בזמן שהיה מזבח בנוי היה מעלה את המעשר השני לירושלים ואוכלו שם בטהרה או שהיה פודה בכסף את המעשר השני הנמצא, חוץ לירושלים ומעלה את הכסף לירושלים ומוציאו שם לאוכל
ובזמן הזה שאין מעשר שני נאכל ואין דמיהם שפדה אותו בהם נאכלים; שהרי אין לנו מזבח וכולנו בחזקת טמאי מת, פודה לכתחילה מעשר שני שוה מנה בפרוטה
ב. מעשר שני טהור שנמצא בירושלים בתוך חומות העיר כפי שהיו בזמן הבית אסור לפדותו. ואם נטמא פודין אותו אף בירושלים. לפיכך מי שפירותיו בירושלים - בגבולותיה העתיקים - מוציא אותם בטבלם חוץ לעיר ומפריש שם מעשר שני ופודהו. ואם רוצה להפריש בירושלים - בגבולותיה העתיקים - יכשירם לפני ההפרשה לקבל טומאה כאמור לעיל סי׳ י״ב הערה כ״ה ויטמאם על ידי מגע, ואז יוכל לפדות מעשר שני שלהם. ואם יש לו מעשר שני טהור בירושלים בזמן הזה מותר אף להכשיר את המעשר שני כדי שיקבל טומאה, ולפדותו.
ג. מטבע של כסף שיש בה כמה פרוטות יכול לפדות עליה מעשר שני כמה פעמים, כשיעור פרוטות שיש בה. וכל פעם שמחלל מעשר' שני על שוה פרוטה שבמטבע זו נתפסת פרוטה בקדושת מעשר שני. על כך יקציב לפדיון מעשר שני מטבע של כסף, היוצאת בזמן זה באותה מדינה ויפדה עליה כשיעור פרוטות של כסף שיש בה. ואם אין במדינה זו באותו זמן מטבע יוצאת של כסף, פודים מעשר שני במטבע של שאר מיני מתכת היוצאת במדינה. ויכול לפדות עליה מספר פעמים כשיעור הפרוטות שאפשר לקנות במטבע זו.
ד. מעשר שני שאינו שוה פרוטה אינו יכול לפדותו בשוה פרוטה שאינו תופס את הפרוטה בפדיונו. אלא צריך לפדותו בשוויו. וכן אינו יכול לפדות מעשר שני שאינו שוה פרוטה על מטבע שכולו חולין.
על כן אם רוצה לפדות מעשר שני שאינו שוה פרוטה בכסף יכול לפדותו רק במטבע שלא נתפסה עדיין כולה בקדושת מעשר שני, אך יש בה פרוטה שנתפסה כבר בקדושת מעשר שני. ויש בזה תנאי שהמעשר שני שאינו שוה פרוטה שבא לפדותו אינו חמור ממעשר שני שפדה בפרוטה שנתפסה כבר
וכבר ביארנו ריש סי׳ ג׳ שהחמור מכולם הוא דגן תירוש ויצהר, שעיקר חיובם מן התורה ושאר המינים חיובם מדרבנן. וכן דבר שנגמרה מלאכתו על מנת למוכרו חיובו מדרבנן, ודבר שנגמרה מלאכתו לאכילה חיובו מן התורה. ואף על פי שבזמן הזה הכל מדרבנן הרי תבואה שנגמרה מלאכתה לאכילה יש בה רק חד דרבנן ותבואה שנגמרה מלאכתה למכירה יש בה תרי דרבנן, וירקות שנגמרו מלאכתם למכירה יש בהם שלשה דרבנן. על כן אם פדה במטבע ירק שהוא שוה פרוטה, אינו יכול עדיין לפדות עליה תבואה שאינה שוה פרוטה. וכן אם פדה בה ירק שהוא ספק טבל אינו יכול לפדות בה ירק שהוא ודאי טבל, שאינו שוה פרוטה.
ה. הפודה מעשר שני מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ארבעה נותן חמשה. ובזמן הזה שפודהו בפרוטה כשפודהו צריך לפדות גם חומשו, על כן יאמר בשעה שפודה: ״המעשר השני הוא וחומשו יהיה מחולל על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני״. גם מעשר שני שאין בו שוה פרוטה חייב להוסיף חומש בפדיונו. על כן יאמר כשפודהו ״המעשר השני הוא וחומשו יהא מחולל בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני״.
ו. גם הפודה מעשר שני שהוא ספק טבל צריך להוסיף חומשו, ולא הקילו חכמים אלא בדמאי שאינו צריך חומש. ולפי האמור לעיל הלקוח מן השוק יש לו דין ספק טבל ואין לו דין דמאי, כיון שאין לנו רוב עמי הארץ מעשרין, ועל כן אין בזה קולות דמאי
ז. יכול לפדות מעשר שני שלו על מטבע של חבירו, אם חבירו נתן לו רשות לזה. וכן יכול לפדות מעשר שני של חבירו על מעות שלו אם קיבל רשות.
ח. וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש. וצריך לומר אז לפי הענין: ״המעשר השני יהא מחולל על פרוטה (או: ״בשויו״) במטבע שיחד פלוני לחילול מעשר שני״. או: ״המעשר השני של פלוני יהא מחולל על פרוטה (או: ״בשויו״) על מטבע שיחדתי לחילול מעשר שני״.
ט. שליח הפודה מעשר שני במעות שולחו מוסיף חומש ששלוחו של אדם כמותו.
י. אשה פנויה הפודה מעשר שני שלה אינה מוסיפה חומש.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך