הלימוד היומי ג' אדר א'
סדר ההפרשה
ספר מצות הארץ סימן ה-ז
לימוד מהספר
סימן ה – סֵדֶר הַהַפְרָשָׁה
סעיף א
סֵדֶר הַהַפְרָשָׁה הוּא: תְּרוּמָה, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ מַעְשַׂר עָנִי. וְאָסוּר לְהַקְדִּים אֶת הַמְּאוּחָר, כְּלוֹמַר אָסוּר לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קוֹדֶם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה, וְכֵן אָסוּר לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן קוֹדֶם לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה. וְכֵן אָסוּר לוֹמַר שֶׁיָּחוּלוּ שְׁתֵּי מַתָּנוֹת בְּבַת אַחַת, זוֹ בִּצְפוֹן הַכְּרִי וְזוֹ בִּדְרוֹמוֹ. אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְדִין מַעְשַׂר עָנִי לְעִנְיָן זֶה כְּדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּכְפִי שֶׁבֵּיאַרְנוּ מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְעַל כֵּן מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְיָכוֹל לְהַפְרִישָׁהּ לִפְנֵי שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְאַחֲרָיו. אַף שֶׁתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִצְווָתוֹ עַל הַלֵּוִי מִכָּל מָקוֹם רַשַּׁאי בַּעַל הַפֵּירוֹת לְהַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַלֵּוִי.
להקדים את המאוחר – להפריש מתנה שמקומה בסדר מאוחר, לפני מתנה שצריכה לבוא לפניה.
הכרי – ערימת הפירות שמפרישים ממנה את המתנות.
מעשר עני – מעשר שניתן לעניים, ובשנים מסוימות מפרישים אותו במקום מעשר שני.
תרומת מעשר – חלק אחד מעשרה מתוך המעשר הראשון, שהלוי נותן לכהן.
שלא מדעת הלוי – בלי שהלוי יודע על כך או מסכים לכך.
סעיף ב
הַמַּקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.
המקדים – מי שמפריש מתנה לפני זמנה בסדר.
עובר בלא תעשה – עובר על איסור מן התורה, מצווה מסוג "לא תעשה".
סעיף ג
כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִינֵי מַאֲפֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְרִישׁ מֵהֶם גַּם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְגַם חַלָּה יֵשׁ לְהַפְרִישׁ חַלָּה אַחֲרֵי הַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְלִפְנֵי הַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּלְפִי הַנּוּסְחָאוֹת שֶׁבְּיָדֵנוּ אַחַר שֶׁאָמַר "אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר" יַבְדִּיל מֵהַמַּאֲפֶה אֶת הַחֵלֶק הַמְּיוּעָד לְחַלָּה, וְיַנִּיחֶנּוּ בְּצַד וְיֹאמַר: "וּמַה שֶׁהִבְדַּלְתִּי כָּעֵת יִהְיֶה חַלָּה" וְיַמְשִׁיךְ "וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי" אוֹ "וּמַעְשַׂר עָנִי" בִּדְרוֹמוֹ וְכוּ'. וְדִין זֶה הוּא בֵּין בִּסְפֵק טֶבֶל בֵּין בְּוַודַּאי טֶבֶק', בֵּין בִּסְפֵק חִיּוּב חַלָּה בֵּין בְּוַודַּאי חִיּוּב חַלָּה
וּצְרִיכִים לִהְיוֹת בְּדִקְדּוּק, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שִׁיעוּרוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִן הַנִּשְׁאָר אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמַעְשַׂר עָנִי. שִׁיעוּרוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִמַּה שֶׁנִּשְׁאַר אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן [וּתְרוּמָה גְּדוֹלָה]. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר הוּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מֵהַמַּעֲשֵׂר.
חלה – חלק מהבצק או מהמאפה שמפרישים ונותנים לכהן.
ספק טבל – פירות או מאפה שלא ידוע בוודאות אם הפרישו מהם תרומות ומעשרות.
בדקדוק – בדיוק, בלי סטייה לשום צד.
שיעורו – הכמות שלו.
תרומה גדולה – המתנה הראשונה שמפרישים מהפירות ונותנים לכהן.
סעיף ב
הַמַּרְבֶּה בַּמַּעַשְׂרוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁהִפְרִישׁ יוֹתֵר מֵאֶחָד מֵעֲשָׂרָה פֵּירוֹתָיו מְתוּקָּנִים, אֲבָל מַעַשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִים, שֶׁמְּעוֹרָב בָּהֶם מַעֲשֵׂר כְּשִׁיעוּר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מֵהַפֵּירוֹת, וְטֶבֶל מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר עַל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה.
המרבה במעשרות – מי שהפריש למעשר יותר מהשיעור.
מתוקנים – מותרים באכילה, כי הופרשו מהם כל המתנות.
מקולקלים – מעורב בהם איסור, ולכן אינם בסדר.
טבל – פירות שעדיין לא הופרשו מהם המתנות, ואסור לאכול אותם.
סעיף ג
הַמְּמַעֵט בַּמַּעַשְׂרוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁהִפְרִישׁ פָּחוֹת מֵאֶחָד מֵעֲשָׂרָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּעַשְׂרוֹתָיו מְתוּקָּנִים, כְּלוֹמַר שֶׁחָל שֵׁם מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶׁהִפְרִישׁ, אֲבָל, הַפֵּירוֹת שֶׁהִפְרִישׁ מֵהֶם אֵינָם מְתוּקָּנִים, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶם כַּשִּׁיעוּר וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא חָל שֵׁם מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶׁהִפְרִישׁ וְהַפֵּירוֹת וַודַּאי שֶׁאֵינָם מְתוּקָּנִים.
הממעט במעשרות – מי שהפריש למעשר פחות מהשיעור.
שם מעשר – דין מעשר; כלומר מה שהפריש נעשה מעשר לכל דבר.
כשיעור – בכמות הנדרשת.
סעיף ד
הַמַּרְבֶּה בַּמַּעַשְׂרוֹת בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה, אוֹ שֶׁמִּיעֵט בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה, אֵין מַעַשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִים וְלֹא פֵּירוֹתָיו מְקוּלְקָלִים, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנוּ בֵּית דִּין תְּנַאי דִּבְמִיעֵט יְהֵא מוֹתַר הַמַּעֲשֵׂר בִּצְפוֹנָם שֶׁל הַפֵּירוֹת וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּצְפוֹן צְפוֹנָם וּבְרִיבָּה הִתְנוּ שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂר מִינֵּיהּ וּבֵיהּ בִּצְפוֹנוֹ. וְעַיֵּין לְהַלָּן נוּסַח הַפְרָשָׁה שֶׁעַל פִּיו מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּדִקְדּוּק. הִפְרִישׁ אֶת הַמַּתָּנוֹת מֵהַטֶּבֶל הֲרֵי הַפֵּירוֹת הַנִּשְׁאָרִים הֵם חוּלִּין וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה
בכדי שהדעת טועה – בהפרש קטן, שאדם יכול לטעות בו כשהוא מעריך כמות בעין.
התנו בית דין תנאי – חכמים קבעו מראש תנאי, כדי שטעות קטנה כזו לא תקלקל את ההפרשה.
מיניה וביה – בארמית: מתוכו ובו עצמו.
חולין – פירות רגילים שאין בהם קדושה, ומותרים באכילה.
סימן ו – שִׁיעוּר הַמַּתָּנוֹת
סעיף א
שִׁיעוּר תְּרוּמָה גְּדוֹלָה מִן הַתּוֹרָה כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִילּוּ חִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי. אֲבָל נָתְנוּ בָּהּ חֲכָמִים שִׁיעוּר עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, רָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים.
אָמְנָם בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה נֶאֱכֶלֶת לְכֹהֵן הֶעֱמִידוּ עַל דִּין תּוֹרָה וְדַי בְּכָל שֶׁהוּא לְכַתְּחִילָּה. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מַעְשַׂר עָנִי וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שִׁיעוּרֵיהֶם הֵם מִן הַתּוֹרָה.
כל שהוא – כמות קטנה ככל שתהיה.
פוטרת את הכרי – מספיקה כדי לצאת ידי חובת תרומה על כל הערימה.
עין יפה – מי שנותן בעין טובה ובנדיבות.
שאין התרומה נאכלת לכהן – בימינו הכהן אינו אוכל את התרומה.
העמידו על דין תורה – החזירו את השיעור למה שהתורה מחייבת, בלי התוספת של חכמים.
סימן ז – דֶּרֶךְ הַהַפְרָשָׁה
סעיף א
הַהַפְרָשָׁה יְכוֹלָה לְהֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי קְבִיעַת מָקוֹם לַמַּתָּנוֹת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל מִתּוֹךְ שְׁאָר הַפֵּירוֹת אֶלָּא אֶת הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה וּתְרוּמַת הַמַּעֲשֵׂר הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה. עַל כֵּן יַבְדִּיל מִתּוֹךְ הַפֵּירוֹת יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה, וְאָז יֵשׁ לוֹ בַּמּוּבְדָּל כְּדֵי שִׁיעוּר תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר יַחַד וְיֹאמַר: "יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן (כְּלוֹמַר בַּמֶּה שֶׁהִבְדִּיל מֵהַפֵּירוֹת) הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ". וְאָז נִשְׁאַר בַּמֶּה שֶׁהִבְדִּיל אֶחָד מִמֵּאָה טֶבֶל בְּצַד דְּרוֹמוֹ בְּדִיּוּק. וְאַחַר כֵּן יֹאמַר: "אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל הַפֵּירוֹת הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן", וּבָזֶה הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בְּדִיּוּק. וְאַחַר כֵּן יֹאמַר: "אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר". הֲרֵי נִמְצָאִים בַּמּוּבְדָּל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּדִיּוּק. וְאַחַר כֵּן יֹאמַר: "וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי [אוֹ "וּמַעְשַׂר עָנִי"] בִּדְרוֹמוֹ, הֲרֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי [אוֹ מַעְשַׂר עָנִי] בְּדִיּוּק.
קביעת מקום – אומרים באיזה חלק של הפירות נמצאת כל מתנה, בלי להפריד אותה בפועל.
במובדל – בחלק שהפריד מהפירות והניח בצד.
בצד צפונו – בחלק הצפוני שלו; כך קובעים מקום מוגדר לכל מתנה.
עשוי – ייעשה, יהיה.
סעיף ב
כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סְעִיף א' תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שִׁיעוּרָהּ אֶחָד מִמֵּאָה מִכָּל הַפֵּירוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי הַפְרָשַׁת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה. עַל כֵּן, כְּשֶׁאוֹמֵר "יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה" יְכַוֵּון לַחְשׁוֹב אֶת הָאֶחָד מִמֵּאָה חוּץ מִזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְיִהְיוּ הַמֵּאָה חֲלָקִים, צ"ט בְּפֵירוֹת שֶׁמַּפְרִישׁ עֲלֵיהֶם וְחֵלֶק אֶחָד בַּמּוּבְדָּל. וְאִם לֹא כִּיוֵּון סְתָמָא הָכִי הוּא. אֲבָל נָכוֹן שֶׁיֹּאמַר קוֹדֶם הַהַפְרָשָׁה: "הֲרֵינִי מוּכָן לְקַיֵּם מִצְווַת הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְכָל לְשׁוֹנִי יִתְפָּרֵשׁ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב עַל פִּי דִּין תּוֹרָה וְתַקָּנַת חֲזַ"ל".
צ"ט – תשעים ותשעה.
סתמא הכי הוא – בארמית: גם בלי כוונה מפורשת, כך הדבר.
על צד היותר טוב – באופן הטוב והנכון ביותר.
תקנת חז"ל – מה שתיקנו חכמינו זכרונם לברכה.
סעיף ג
מִי שֶׁהִפְרִישׁ יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה וְאָמַר אֶת הַנּוּסָח אַף שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חָלוּת הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת לִפְרָטוֹתֶיהָ בְּדִיּוּק, אַךְ סוֹמֵךְ-בְּלִבּוֹ שֶׁיָּחוּלוּ כְּפִי הַדִּין וְהַמִּצְוָה, קִיֵּים אֶת הַמִּצְוָה, וְהַהַפְרָשׁוֹת חָלוּ כְּדִין וּפֵירוֹתָיו מְתוּקָּנִים וּכְמוֹ כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי לְהַפְרִישׁ, וְיֵשׁ לוֹ נוּסַח הַפְרָשָׁה הַכָּתוּב בְּיַד חָכָם יָכוֹל לִיטּוֹל יוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה מֵהַפֵּירוֹת וְלוֹמַר: כָּל הַהַפְרָשׁוֹת וְחִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יָחוּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּנוֹסַח שֶׁבִּרְשׁוּתִי כַּדָּת.
וְרָאוּי לְחַבֵּר לִלְמוֹד אֶת הַדִּינִים שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּהֶם, וְשֶׁיִּהְיֶה הַנּוּסָח הַמָּלֵא שֶׁל הַהַפְרָשָׁה שָׁגוּר בְּפִיו, כִּי אִי יְדִיעָתָם הִיא שִׁכְחַת הַתּוֹרָה וּמוֹרֶה עַל מִיעוּט הַהִתְעַסְּקוּת בָּהּ.
חלות – הרגע והאופן שבו ההפרשה "חלה", כלומר הפירות מקבלים את דין המתנה.
סומך-בלבו – סומך במחשבתו ובוטח.
חילול מעשר שני – העברת הקדושה של המעשר השני אל מטבע, כדי שהפירות יהיו מותרים באכילה.
שגור בפיו – רגיל בפיו, שהוא אומר אותו בקלות ובלי קושי.
סעיף ד
מִי שֶׁבֵּירֵךְ עַל הָאוֹכֶל וְנִזְכַּר שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַתְּנוֹתָיו, בִּיוֹ אִם הוּא וַודַּאי טֶבֶל בֵּין אִם הוּא סָפֵק טֶבֶל, יַפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַאֲכִילָה וְיַפְרִישׁ מַתְּנוֹתָיו כְּדִין [בְּוַודַּאי טֶבֶל - בִּבְרָכָה, וּבְסָפֵק טֶבֶל בְּלִי בְּרָכָה]. וְיֹאמַר אֶת כָּל סֵדֶר הַהַפְרָשָׁה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאמַר גַּם נוּסַח חִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
מתנותיו – התרומות והמעשרות שצריך להפריש מהפירות.
יפסיק בין ברכה לאכילה – יעצור אחרי הברכה, לפני שיאכל, כדי להפריש.
וודאי טבל – פירות שידוע בוודאות שלא הפרישו מהם.
סעיף ה
מִי שֶׁאָכַל טֶבֶל בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה - בֵּין שֶׁאָכַל רַק הוּא טֶבֶל בֵּין שֶׁאָכְלוּ כּוּלָּם אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְזִימּוּן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
בזדון – בכוונה, כשהוא יודע שאסור.
בשגגה – בטעות, בלי לדעת.
זימון – הזמנה לברכת המזון בשלושה או יותר ("רבותיי נברך").
שאלות לחזרה
1. מה הסדר הנכון של הפרשת המתנות? א. מעשר ראשון, תרומה, מעשר שני ב. תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני או מעשר עני ג. מעשר שני, מעשר ראשון, תרומה ד. אין סדר קבוע, ואפשר להפריש את כולן בבת אחת 2. כשמפרישים ממאפה גם תרומות ומעשרות וגם חלה, מתי מפרישים את החלה? א. לפני הפרשת התרומה הגדולה ב. אחרי הפרשת מעשר שני ג. אחרי הפרשת מעשר ראשון ולפני הפרשת מעשר שני ד. רק אחרי שאוכלים מהמאפה 3. מה דין מי שהרבה או מיעט במעשרות בהפרש קטן, "בכדי שהדעת טועה"? א. גם המעשרות וגם הפירות מקולקלים ב. הפירות מתוקנים, אבל המעשרות מקולקלים ג. עליו להפריש הכול מחדש ד. אין מעשרותיו ולא פירותיו מקולקלים, בגלל תנאי שהתנו בית דין 4. מה שיעור התרומה הגדולה בזמן הזה? א. די בכל שהוא, כדין תורה ב. אחד מארבעים ג. אחד מחמישים ד. אחד משישים 5. מי שאכל טבל, בזדון או בשגגה – מה דינו לעניין זימון? א. מצטרף לזימון רק אם אכל בשגגה ב. מצטרף לזימון אם כולם אכלו טבל ג. אינו מצטרף לזימון בברכת המזון ד. מצטרף לזימון, אבל לא מברך ברכת המזון התשובות הנכונות: ב (סעיף א, סימן ה) ג (סעיף ג, סימן ה) ד (סעיף ד, סימן ה) א (סעיף א, סימן ו) ג (סעיף ה, סימן ז)היכנסו לחשבון כדי שהימים יישמרו גם במכשירים אחרים.