שִׁוִיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם תְּנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ יְשִׁיבָתוֹ וּתְנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו כַּאֲשֶׁר הוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל. וְכֵן אֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו בִּהְיוֹתוֹ עִם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו, כְּמוֹ בִהְיוֹתוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז מַשְׁגִּיחַ בְּוַדַּאי עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְדִבּוּרָיו שֶׁיִּהְיוּ מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי. כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, בְּוַדַּאי מִיָּד תַּגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה מִפַּחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיֵבוֹשׁ מִמֶנּוּ (אוֹרַח חַיִּים סָעִיף א).
שויתי ה' לנגדי תמיד – פסוק זה אמרו דוד המלך בתהילים טז ח, ופירושו שהוא שם אל מול עיניו תמיד את הידיעה שהקדוש ברוך הוא נוכח בכל מקום.
מעלות – מדרגות, דרכי עליה בעבודת ה'.
הולכים לפני האלהים – כך מתוארת עבודת האלהים של אבותינו בתנ"ך (בראשית יז א, כד מ, מח טו, ועוד מקומות רבים).
והוא – כאשר הוא.
המלך הגדול... – ולא סתם מלך בשר ודם.
שנאמר – ירמיהו כג כד.
בוודאי... – המשך המשפט המתחיל 'כל שכן...' שהופסק על ידי ציטוט מהפסוק.
היראה וההכנעה – אמנם עבודת ה' צריכה להיות מבוססת גם על אהבת ה', שירצה לעשות מצוותיו, אבל חשוב מאד שתכלול גם יראה, כי אי אפשר לעבוד את ה' על בסיס התנדבותי. והיא מצוות עשה מן התורה, שנאמר (דברים ו יג, י כ) את ה' אלהיך תירא.
יבוש ממנו – הנהגות רבות מבוססים על רגש הבושה האמור להיות לאדם כלפי הקב"ה, כגון בסימן ג סעיף א, ובסימן ד סעיף ב, וחלק מן ההלכות בסימן קנ, ועוד.
וְגַם בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב. וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִזְכֹּר חַסְדֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיוֹדֶה בְּכָל לְבָבוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֹאמַר, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יָכוֹל לוֹמַר זֹאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם). וְיַפְסִיק מְעַט בֵּין תֵּבַת בְּחֶמְלָה לְתֵבַת רַבָּה (שם ובמגן אברהם ויד אפרים סוֹף סִימָן ד).
משכבו – מיטתו.
ידע לפני מי הוא שוכב – וישכב בהתאם, בצורה צנועה, וגם יתנהג בצניעות עם אשתו.
שהחזיר לו את נשמתו – כאשר אדם ישן בלילה, נשמתו עולה לשמים, ולמחרת בבוקר הקב"ה מחזירה לו.
עייפה – עייפות האדם בסוף היום אינה נובעת מסיבות פיזיולוגיות, אלא הנשמה עייפה מעבודת היום.
בכל יכולתו ולשרתו כל היום – יתבאר יותר בסימן לא.
זה כל האדם – כל מטרת הימצאותו של האדם בעולם הזה, היא כדי להיות עבד להקב"ה. והוא לשון הפסוק בקהלת (יב יג) 'סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'.
כמו שאמר הכתוב – מביא הוכחה שהקב"ה מחזיר לו בחסדו את נשמתו חדשה כל בוקר, מאיכה ג כג.
פירוש – המילים 'חדשים לבקרים'.
יאמר – אין זו חובה, אבל הוא מנהג יפה.
רבה אמונתך – הוא סוף הפסוק 'חדשים לבקרים', והיא קריאת התפעלות 'כמה רבה היא אמונתך!', כלומר – אמינותך, שהקב"ה מחזיר כל בוקר לכל אדם את נשמתו שהפקיד אצלו, טרייה ורעננה, ואינו מחליפה באחרת, ואינו שומרה אצלו, אף שרצון הנשמה להישאר שם במקום המרגוע והמנוחה והקדושה והטהרה, אך הוא אינו רוצה לפגוע באמינותו, ומחזירה לנו מדי בוקר.
אין ידיו נקיות – בלילה הידים נוגעים בכל מיני מקומות בגוף, ואינן ראויות לברך, שאסור לברך כאשר אין הידים נקייות, כמו שיתבאר בסימן ב סעיף ב.
אין בו שם – לא מוזכר בו אחד משמותיו הקדושים של הקב"ה, אלא 'מלך חי וקיים' בלבד.
בין תיבת בחמלה לתיבת רבה – המילה בחמלה שייכת להודאה, והמילה רבה שייכת לקריאת ההתפעלות. ויש טועים ואומרים 'בחמלה רבה'.
יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. עַז כַּנָּמֵר, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. קַל כַּנֶּשֶׁר, כְּנֶגֶד רְאוֹת הָעָיִן. לוֹמַר שֶׁתְּהֵא קַל לַעֲצֹם עֵינֶיךָ מֵרְאוֹת בְּרָע, כִּי הִיא הַתְחָלַת הָעֲבֵרָה, הָעַיִן רוֹאָה, וְהַלֵּב חוֹמֵד, וּכְלֵי מַעֲשֶׂה גּוֹמְרִים. רָץ כַּצְּבִי, כְּנֶגֶד הָרַגְלַיִם, שֶׁרַגְלֶיךָ לְטוֹב יָרוּצוּ. וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, כְּנֶגֶד הַלֵּב, כִּי הַגְּבוּרָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הִיא בַּלֵּב. וְאָמַר שֶׁתְּחַזֵּק לִבְּךָ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְתִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר לְנַצְּחוֹ כְּגִבּוֹר הַמִּתְגַּבֵּר עַל שׂוֹנְאוֹ לְנַצְּחוֹ וּלְהַפִּילוֹ לָאָרֶץ (אוֹרַח חַיִּים סִימָן א).
שלא יתבייש מפני בני אדם – ואמנם עזות פנים היא מידה רעה, ויהודה בן תימא עצמו אמר 'עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן', אך כאשר מטרת העזות היא כדי לעשות רצון אביו שבשמים הרי היא מומלצת ומבורכת.
המלעיגים עליו בעבודת ה' – שצוחקים עליו על שהוא לוקח את התורה ואת המצוות בצורה קיצונית מדי, ואינו מעגל פינות.
קל – דבר שנעשה במהירות וללא מחשבה מעמיקה, וגם זו לא בהכרח תכונה חיובית, אבל כאשר היא נחוצה לצורך עבודת ה' היא מומלצת.
מראות ברע – לראות מראות אסורים, כגון להתבונן בנשים, כמבואר בסימן קנב סעיף ח, ובפרט בשעה שאינן לבושות בצניעות.
היא התחלת העבירה – קל לעצום עיניים, אך מי שאינו עוצם את עיניו, ומסתכל במה שאסור, אחר כך הרבה יותר קשה לעצור, ועל זה נאמר (במדבר טו לט) 'ולא תתורו... ואחרי עיניכם'.
כלי המעשה – איברי הגוף.
רגליך לטוב ירוצו – שהעצלות היא האויבת הגדולה של עבודת ה'.
היא בלב – לא מדובר בכח פיזי, שהאדם לא נברא כאריה או פיל, אלא הייחודיות שלו היא בשיכלו ובכח הבחירה שבו להבחין בין טוב לרע ולהתגבר על תאוותיו, וזו הגבורה האמיתית.
היצר – הרצונות החומריים. ודוגמה לכך בסעיף הבא.
לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ (וְאָמַר מוֹדֶה אֲנִי וְכוּ'), יָקוּם בִּזְרִיזוּת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה קֹדֶם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרַע בְּטַעֲנוֹת וְתוֹאֲנוֹת לְבַל יָקוּם. וְיִתְחַכֵּם עָלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בַּחֹרֶף, אֵיךְ תָּקוּם עַתָּה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וְהַקֹּר גָּדוֹל. וּבַקַּיִץ יַשִּׂיאֶנּוּ, אֵיךְ תָּקוּם מִמִּטָּתְךָ וַעֲדַיִן לֹא שָׂבַעְתָּ מִשְּׁנָתֶךָ. אוֹ בְטַעֲנוֹת אֲחֵרוֹת וְכַדּוֹמֶה. כִּי הַיֵּצֶר הָרַע הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב לָצוּד בְּנֵי אָדָם בְּמַהֲמוֹרוֹת בַּל יָקוּם. וְלָכֵן כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ הַיָּרֵא וְחָרֵד לִדְבַר ה', צָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר עָלָיו וְלֹא יִשְׁמַע לוֹ. וְאַף אִם יִכְבַּד עָלָיו הַדָּבָר מִפְּנֵי כְבֵדוּת הַגּוּף וְעַצְלוּתוֹ, יָשִׂים מְגַמָּתוֹ רְצוֹן מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ כִּי אִם הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ אֵיזֶה אָדָם לְאֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיַּרְוִיחַ בּוֹ מָמוֹן אוֹ לִגְבּוֹת חוֹבוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁיַּצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ מִן הַהֶפְסֵד, כְּגוֹן אִם נָפְלָה דְלֵקָה בָּעִיר וְכַדּוֹמֶה, בְּוַדַּאי הָיָה זָרִיז לָקוּם מִיָּד מִפְּנֵי אַהֲבַת מָמוֹנוֹ וְלֹא הָיָה מִתְרַשֵּׁל. וְכֵן אִם הָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ, הָיָה קָם בִּזְרִיזוּת וְלֹא הָיָה מִתְרַשֵּׁל, פֶּן יַעֲלִילוּ עָלָיו אוֹ כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַעֲבוֹדַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִזָּהֵר לָקוּם בִמְהִירוּת וּבִזְרִיזוּת. וְהַמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ פְּעָמִים, לֹא יִכְבַּד עָלָיו אַחַר כָּךְ. וְהַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ (סדר היום וסדור דֶּרֶךְ הַחַיִּים).
ואמר מודה אני וכו' – כי לא בריא לקום מיד כשמתעוררים, והזמן שאומרים בו 'מודה אני' הוא בדיוק טוב כדי שהקימה לא תהיה מסוכנת.
קודם שיתגבר עליו היצר – אם יקום מיד כשמתעורר, לא יצטרך ללחום ביצר הרע, אבל אם אומר לעצמו שהוא יקום בעוד מספר דקות, כבר יש ליצר הרע זמן לשכנע אותו להאריך את הדקות האלו.
טענות ותואנות – טיעונים ותירוצים.
ועדיין לא שבעת משנתך – הלילה בקיץ קצר יותר, ולפני המצאת החשמל אנשים חיו לפי האור, והלכו לישון בקיץ הרבה יותר מאוחר מבחורף, וגם קמו יותר מוקדם.
מהמורות – מכשולים.
בל יקום – שלא יקום בזמן.
בעל נפש – שהרגיל את עצמו להקדים את צרכי הנפש על פני רצונות הגוף.
חרד לדבר ה' – פוחד שמא חס ושלום לא יקיים את רצון ה', על פי הפסוק (ישעיהו סו ה) 'שמעו דבר ה' החרדים אל דברו'.
כבדות הגוף ועצלותו – שהרי הגוף הוא מטבעו חומרי.
מגמתו – שאיפתו.
וישים אל לבו – יאמר לעצמו כדי לשכנע את עצמו לקום ולא להתעצל.
לעבודת המלך – ואמנם היום אין מלכים, אך אפילו לעבודה כשכיר, היה קם בזמן כדי שלא לאחר, ולא להרגיז את הבוס.
יעלילו עליו – שאינו משרת את המלך בנאמנות, ויענישו אותו על כך [והבוס יפטר אותו].
הבא ליטהר מסיעין לו – בכל תחום רוחני, כאשר אדם משקיע מצידו את המאמץ שהוא יכול להשקיע, עוזרים לו מן השמים להצליח ולהתעלות.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך