הָעָם שֶׁאַחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים, אֵינָם בִּכְלָל הַבְּרָכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ אֲנוּסִים. אֲבָל הָעָם שֶׁמִּן הַצְּדָדִים לִפְנֵיהֶם, הֵמָּה בִּכְלָל הַבְּרָכָה[1]. וּבִמְקוֹם שֶׁאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל, אִם כֵּן הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹמְדִין אֵצֶל הַכֹּתֶל הַמִזְרָחִי, הֵמָּה מִן הַצְּדָדִין שֶׁאֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים, צְרִיכִין לָלֶכֶת מִשָּׁם וְלַעֲמוֹד בְּמָּקוֹם שֶׁיִּהְיוּ לְכָל הַפָּחוֹת מִן הַצְּדָדִין שֶׁלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִם אִי אֶפְשָׁר, הֲרֵי הֵן כְּמוֹ אֲנוּסִים, וְהֵם בִּכְלַל הַבְּרָכָה.
אנוסים – שאינם יכולים לבוא ולעמוד מול הכהנים כדי להתברך, למשל שאין ביכולתם לבוא לבית הכנסת.
מן הצדדים לפניהם – כל השטח שמצידי הכהנים והלאה לכיוון פניהם.
בולט מן הכותל – לתוך בית הכנסת, ולצידי הבליטה יש מקומות ישיבה, והדוכן שעליו עומדים הכהנים הוא לפני ארון הקודש.
הכותל המזרחי – הקיר הקדמי של בית הכנסת שהוא לצידי ארון הקודש, ובאירופה כיוון התפילה ומיקום ארון הקודש היה במזרח.
ללכת משם – בזמן ברכת כהנים.
אי אפשר – שאין מקום, או שצריכים לעבור לפני המתפללים בשביל זה [שזה אסור כמבואר בסימן יח סעיף כא], או שהם בעצמם באמצע תפילת העמידה.
שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר מַקְרֶא אוֹתָם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מִלָּה בְּמִלָּה, וְהֵם אוֹמְרִים אַחֲרָיו כָּל מִלָּה, עַד שֶׁמְסַיְּמִים פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְעוֹנִין הַצִּבּוּר אָמֵן, וְכֵן אַחַר הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי וְאַחַר הַפָּסוּק הַשְּׁלִישִׁי. לֹא יִקְרָא שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר בְּעַל פֶּה, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר, שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל. וְיָכוֹל לוֹמַר גַּם הוּא הָאֲמֵנִים שֶׁלְּאַחַר הַפְּסוּקִים וְלֹא הֲוֵי הֶפְסֵק, שֶׁזֶּהוּ צֹרֶךְ תְּפִלָּה[2]. אֵלּוּ תֵבוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הוֹפְכִים בָּהֶן לַדָּרוֹם וְלַצָּפוֹן, יְבָרֶכְךָ, וְיִשְׁמְרֶךָ, אֵלֶיךָ, וִחֻנֶּךָ, אֵלֶיךָ, לְךָ מִשּׁוּם דְּתֵבוֹת אֵלּו הֵן לְנֹכַח, לָכֵן הוֹפְכִין אֶת עַצְמָם גַּם לַצְּדָדִין, כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת כֻּלָּם. וְכֵן הוֹפְכִין גַּם בְּתֵבַת שָׁלוֹם[3], לְפִי שֶׁהִיא סִיּוּם הַבְּרָכוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁמַּאֲרִיכִין בְּנִגּוּן שֶׁל הַתֵּבוֹת שֶׁבְּסוֹף הַפְּסוּקִים, דְּהַיְנוּ, וְיִשְׁמֶרְךָ, וִיחֻנֶּךָ, שָׁלוֹם, אוֹמְרִים הַצִּבּוּר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם[4] וְכוּ'. וְהַמַּקְרֶא, אֲפִלּוּ אֵינוֹ שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר, לֹא יֹאמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאִם הוּא שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוֹ מִפְּנֵי הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה. וְלֹא יְנַגְּנוּ הַכֹּהֲנִים אֶלָּא נִגּוּן הַמְיֻחָד, מִפְּנֵי טֵרוּף הַדָּעַת.
פסוק ראשון – ברכת כהנים מחולקת לשלושה פסוקים (במדבר ו כד-כו).
שלא יתבלבל – שמטרת ההקראה של שליח הציבור הוא כדי שהכהנים יוכלו להתרכז לגמרי על משמעות המילים, ולא יצטרכו לחשוב איזו מילה צריכים לומר עכשיו, ואם המקרא מתבלבל שוב אין תועלת בהקראתו.
יכול – אבל אינו חייב לענות אמן, ואם אינו בטוח בעצמו שעניית אמן לא תגרום לו להתבלבל, אסור לו לענות.
תיבות – מילים, מתוך ברכת כהנים.
לדרום ולצפון – רבע סיבוב ימינה ורבע סיבוב שמאלה.
לנוכח – מתייחסים לשומעים, שכולם מסתיימות ב'ך'.
לברך את כולם - להראות שהברכה חלה גם על העם שבצדדים.
מאריכין בניגון – כך נהגו בחוץ לארץ, כאשר בירכו ברכת כהנים רק במוסף של יום טוב, כדי לאפשר לציבור להתפלל בזמן ברכת כהנים. ובארץ ישראל שנושאים כפיהם בכל יום אין נוהגים להאריך בניגון, ויש מקומות שבימים טובים במוסף מאריכים כמנהג חו"ל, לכל הפחות במילה 'שלום'.
רבונו של עולם – תפילה להטבת חלומות, שמבואר בגמרא שהיא מועילה במיוחד בזמן ברכת כהנים.
אפילו אינו שליח הציבור – אין חובה שדוקא שליח הציבור יקרא לכהנים, אלא כל אחד מן הציבור יכול להקריא, ואכן כאשר שליח הציבור הוא כהן נוהגים שאחד מן הציבור מקרא.
מפני הטירוף – שמא יתבלבל ולא יזכור להמשיך להקריא, או שימשיך להקריא מילה לא נכונה.
ניגון המיוחד – הנהוג באותו מקום, ולא ינגן כל כהן ניגון אחר.
בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים אֶת הַתֵּבוֹת, אֵין לַצִּבּוּר לוֹמַר שׁוּם פָּסוּק[5], רַק יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב בְּכַוָּנָה אֶת הַתֵּבוֹת מִפִּי הַכֹּהֲנִים[6], כִּי כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁמְבָרְכִים אוֹתוֹ וְאֵינוֹ מַאֲזִין וּמְכַוֵּן לַבְּרָכָה. וְאִם אוֹמְרִים הַפְּסוּקִים, אֵינָם יְכוֹלִים לְכַוֵּן לַבְּרָכָה. אַךְ קְצָת, נוֹהֲגִים לוֹמַר פְּסוּקִים. וְיִזָהֲרוּ שֶׁלֹּא לְאָמְרָם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלִיחַ הַצִבּוּר אוֹ הַכֹּהֲנִים מְנַגְּנִים, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים אֶת הַתֵּבוֹת.
שום פסוק – אף שבסידורים ומחזורים רבים מודפסים פסוקים שמתאימים לכל מילה, אין לאמרם. כמו כן אין להתפלל בזמן ברכת כהנים, חוץ ממתי שהכהנים מאריכים בניגון.
כלום יש – וכי יש?
אַחַר כָּךְ מַתְחִיל שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם, וְאָז הַכֹּהֲנִים מַחְזִירִים אֶת פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁבַּמִּזְרָח, וְאוֹמְרִים, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וְכוּ', וְיַאֲרִיכוּ בִּתְפִלָּה זוֹ עַד שֶׁיְסַיֵּם שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בַּשָּׁלוֹם, כְּדֵי שֶיַּעֲנוּ הַצִּבּוּר אָמֵן גַּם עַל תְּפִלָּתָם. וְאִם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ יֹאמְרוּ עוֹד, אַדִּיר בַּמָּרוֹם וְכוּ', וּבְרֹאשׁ הַשָׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמְנַגְּנִים הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ וְכוּ', לֹא יַתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וְכוּ', עַד קָרוֹב לַסּוֹף, כְּדֵי שֶׁיְסַיְמוּ בְּשָׁוֶה עִם שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר.
ואז – ברגע שמתחיל השליח ציבור שים שלום מותר לכהנים להסתובב.
ואומרים – בזמן ששליח הציבור אומר שים שלום.
רבון העולמים וכו' – 'עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל'.
ויאריכו... – כמו שביארתי בסעיף ח.
אדיר במרום – 'שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון שתשים עלינו שלום'.
היום תאמצנו – פיוט שאומרים אותו בחזרת הש"ץ בברכת שים שלום, ורגילים לנגן אותו זמן רב.
קרוב לסוף – אחרי הפיוט, קרוב לחתימת הברכה על ידי השליח ציבור.
אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְהַתְחִיל בִּרְכַּת אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְכוּ', עַד שֶׁתִּכְלֶה לְגַמְרֵי תֵּבַת כֹּהֲנִים מִפִּי הַמַּקְרֶא. וְאֵין הַמַּקְרֶא רַשַּׁאי לְהַתְחִיל יְבָרֶכְךָ, עַד לְאַחַר שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי כָּל הַצִּבּוּר. וְכֵן בְּאָמֵן שֶׁעוֹנִים אַחַר וְיִשְׁמֶרְךָ, וִיחֻנֶּךָ, שָׁלוֹם, יַמְתִּין הַמַּקְרֶא וְלֹא יַתְחִיל יָאֵר, יִשָּׂא, שִׂים שָׁלוֹם, עַד לְאַחַר שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי כָּל הַצִּבּוּר. וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְהַחְזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר לַהֵיכָל, עַד שֶׁיַּתְחִיל שְּׁלִיחַ הַצִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם. וְאֵינָם רַשָּׁאִים לָכֹף אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן מִפְּשִׁיטָתָן, עַד שֶׁיַּחְזִירוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר. וְאֵינָם רַשָּׁאִים לַעֲבוֹר מִן הַדּוּכָן, עַד שֶׁיְסַיְמוּ הַצִּבּוּר אָמֵן, לְאַחַר הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
תכלה – תסתיים.
לעבור מן הדוכן – לרדת מן הדוכן כדי לחזור למקומם.
כְּשֶׁמַּחְזִירִין הַכֹּהֲנִים אֶת פְּנֵיהֶם, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, לֹא יַחְזִירוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין[7]. לָכֵן בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁעוֹמְדִים וּפְנֵיהֶם לַמִּזְרָח, יִפְנוּ לַדָּרוֹם וְאַחַר כָּךְ לַמַּעֲרָב. וְאַחַר הַדּוּכָן כְּשֶׁהוֹפְכִין פְּנֵיהֶם לַמִּזְרָח, פּוֹנִים דֶּרֶךְ צָפוֹן. וּכְשֶׁהֵם יוֹרְדִין מִן הַדּוּכָן, יִהְיֶה פְּנֵיהֶם קְצָת לְנֶגֶד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְיִפְסְעוּ לְאַחֲרֵיהֶם כְּתַלְמִיד הַנִּפְטָר מִלִּפְנֵי רַבּוֹ. כְּשֶׁנּוֹעֲלִין הַמִּנְעָלִים, לֹא יִגְּעוּ בָּהֶם. וְאִם נָגְעוּ, צְרִיכִין לִטּוֹל יְדֵיהֶם.
כשמחזירין הכהנים את פניהם – כאשר הכהנים מסתובבים מן הארון הקודש לציבור ולהיפך.
בתחילה – כאשר הם מסתובבים לכיוון העם כדי להתחיל לברכם.
בסוף – אחרי סיום הברכה, כאשר הכהנים מסתובבים בחזרה לכיוון ארון הקודש.
דרך ימין – עם כיוון השעון.
קצת לנגד ארון הקודש – שלא ירדו עם גבם לארון הקודש, אלא ירדו כאשר הגוף פונה מעט לכיוון הארון.
הנפטר – הנפרד.
צריכין ליטול ידיהם – כמבואר בסימן ב סעיף ט.
[1] והעומדים מן הצדדים יסובבו פניהם לכוון הכהנים, ולא יטו פניהם לכוון המזרח. (הלכה ברורה קכח, פז).
[2] ולמנהגנו אין השליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הברכות, אלא אם כן אחר מקרא את ברכת הכהנים. (הלכה ברורה קכח, ע).
כהן שלא יכול להגביה קולו באופן שישמעוהו לפחות ט' אנשים, לא ישא כפיו.(אור לציון ב ח, ד)
נער שלא התמלא זקנו, אינו נושא כפיו בקביעות אלא באקראי בעלמא. ואם מתפלל במנין של נערים בני גילו, רשאי לישא שם כפיו בקביעות.(אור לציון ב ח ז)
[3] כשאומר השליח ציבור יברכך יהיה לצד ההיכל, וישמרך לצד ימין, יאר ה' פניו כלפי ההיכל, אליך ויחנך לצד שמאל, ויש עוד דעות בזה.(בן איש חי ש"א תצוה ג)
[4] ולמנהגנו, אין הציבור אומר יהי רצון זה.
[5] אדם שנמצא באמצע פסוקי דזמרה ושומע שהכהנים מברכים, והוא הדין אם היה באמצע קריאת שמע וברכותיה, יפסיק ויקשיב לברכה, ואף יענה אמן אחר ברכת לעמו ישראל באהבה. ואם נמצא בתפילת י"ח, אם רצה ימשיך בתפילתו, ואם רצה להפסיק ולשמוע, רשאי. אך לא יענה אמן. אלא אם כן נמצא אחר חתימת מודים לפני שים שלום.(הלכה ברורה קכח, צב)
[6] יש נוהגים להניח יד על ראש בניהם בשעת ברכת כהנים.
[7] ואף מי שהוא איטר יחזיר פניו דרך ימין של שאר אדם. (הלכה ברורה קכח, סד).
[8] וטוב שהמקריא יכוון לבו לתפילת השליח צבור מתחילה ועד סוף. (הלכה ברורה קכח, עד).
[9] ואפילו אם אין שם כהן אלא הוא, אם אינו בטוח שחוזר לתפילתו לא יעלה. וגם לא יגידו לו לעלות כדי שלא יעבור על מצות עשה. (שולחן ערוך ורמ"א קכח, עח).
[10] ולכתחילה אם אין שם כהן, יטול ידיו קודם החזרה. וגם יחלוץ נעליו קודם תפילת החזרה, ואם לא חלץ, יחלוץ קודם שעולה לדוכן. (הלכה ברורה קכח, עד
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך