דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי כ"ט אדר א'

בְּאֵלֶּה אֲרָצוֹת נוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית

ספר מצות הארץ סימן נא - נה

גודל הטקסט

לימוד מהספר

נא. בְּאֵלֶּה אֲרָצוֹת נוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית

סעיף א

שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוּרְיָא וּבְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

וְיֵשׁ בָּהֶן חִלּוּקֵי דִּינִים. בא"י נוֹהֲגִים כָּל הַדִּינִים שֶׁבֵּאַרְנוּם. וְהֵם נוֹהֲגִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. וְאַף הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהֵקֵלּוּ בָּהֶם חֲכָמִים בְּכַמָּה דִּינִים בְּנוֹגֵעַ לִשְׁבִיעִית, אֵין לְהָקֵל הַיּוֹם, מִכֵּיוָן שֶׁאֵין תְּחוּמֵי הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה בְּרוּרִים לָנוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְבָרְרָם.

סוריא – האזור שמצפון לארץ ישראל, שכבש דוד המלך; חכמים החילו עליו חלק מהמצוות התלויות בארץ.

עבר הירדן – השטח שממזרח לנהר הירדן, שבו התיישבו שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה.

חלוקי דינים – הבדלים בדינים בין מקום למקום.

בא"י – ראשי תיבות: בארץ ישראל.

תחומי המקומות – הגבולות המדויקים של המקומות האלה.

סעיף ב

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן נוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית, וְאֵין בָּהּ דִּין סְפִיחִים וְהַגְּדִילִים בְּיַד נָכְרִי יֵשׁ לָהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.

ספיחים – צמחים שגדלו מעצמם בשנת השמיטה, מזרעים שנפלו בשנה שלפניה. בארץ ישראל אסרו חכמים לאכול אותם.

הגדילים ביד נכרי – פירות שגדלו בשדה של גוי.

קדשת שביעית – הקדושה של פירות שנת השמיטה: אוכלים אותם, ואין להפסיד אותם או לסחור בהם.

סעיף ג

בְּסוּרְיָא נוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית, אַךְ אֵין בָּהּ אִסּוּר סְפִיחִים. וְהַגְּדֵלִים בְּיַד נָכְרִי הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת חֻלִּין לְכָל דָּבָר.

אסור ספיחים – האיסור לאכול צמחים שצמחו מעצמם בשנת השמיטה, ובסוריא הוא לא חל.

נכרי – גוי, מי שאינו יהודי.

כפרות חלין – כמו פירות רגילים שאין בהם קדושת שביעית, ומותר לעשות בהם כל דבר.

נב. סִיּוּעַ לְחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית

סעיף א

כְּלֵי עֲבוֹדָה הַמְיֻחָדִים לַעֲבוֹדוֹת הָאֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר לְהַשְׂכִּירָם, לְהַשְׁאִילָם וּלְמָכְרָם לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם אֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים לִמְלָאכָה הַמֻּתֶּרֶת, וְהוּא סָפֵק הַשָּׁקוּל, מֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם, וּלְהַשְׁאִילָם וּלְמָכְרָם.

המיחדים – כלים שמשמשים רק לעבודות שאסור לעשות בשנת השמיטה, למשל מחרשה.

החשוד על השביעית – יהודי שידוע שאינו שומר את דיני שנת השמיטה.

לתלות – להניח ולפרש לטובה.

ספק השקול – כשהסיכוי שווה: אולי ישתמש בכלי להיתר ואולי לאיסור.

סעיף ב

כְּלִי תַּשְׁמִישׁ בַּיִת, שֶׁשְּׁאִילַת אִישׁ לְרֵעֵהוּ מְצוּיָה בָּהֶם בְּיוֹתֵר, וְסֵרוּב הִשְׁאִילָהּ מֵבִיא לִידֵי אֵיבָה, אִם אֵין הַדָּבָר וַדַּאי גָּמוּר, שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לַעֲבֵרָה, מֻתָּר לְהַשְׁאִילוֹ, אַף שֶׁתַּשְׁמִישׁ הַהֶתֵּר מוּעָט מְאֹד, כְּמוֹ נָפָה לִסְפֹּר בָּהּ מָעוֹת

כלי תשמיש בית – כלים לשימוש בבית, שאנשים רגילים להשאיל זה לזה.

איבה – שנאה ומריבה בין שכנים.

ודאי גמור – דבר בטוח לגמרי.

תשמיש ההתר – השימוש המותר בכלי.

נפה – מסננת לקמח. השימוש המותר בה, לספור בה מטבעות, נדיר מאוד, ובכל זאת מותר להשאיל אותה.

דִּינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִנְהָגֶיהָ בַּזְּמַן הַזֶּה

נג הָרוֹאֶה יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ בְּחֻרְבָּנָם

סעיף א

הָרוֹאֶה עִיר מֵעָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָהּ אוֹמֵר: "עָרֵי קָדָשֶׁיךָ הָיוּ מִדְבָּר" וְקוֹרֵעַ. וְעַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ קוֹרֵעַ, דְּלָא חֲשִׁיבִי כָּל כָּךְ. וְאִם אֵין שָׁם יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָם נִקְרֵאת עִיר בְּחֻרְבָּנָהּ. וְאַף אִם יוֹשְׁבִים שָׁם יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהָאֻמּוֹת מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם מִקְּרֵי בְּחֻרְבָּנָהּ.

ערי יהודה – הערים שבאזור יהודה, סביב ירושלים.

קורע – קורע את בגדו לאות אבל.

דלא חשיבי כל כך – בארמית: שאינן חשובות כל כך.

האמות מושלים עליהם – כשהשלטון במקום בידי גויים.

מקרי – בארמית: נקראת.

סעיף ב

הָרוֹאֶה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּנָהּ [הַכַּוָּנָה לִירוּשָׁלַיִם בִּגְבוּלוֹתֶיהָ הָעַתִּיקִים] אוֹמֵר: "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיְתָה, יְרוּשָׁלַיִם שְׁמָמָה", "כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ" וְקוֹרֵעַ. וּכְשֶׁרוֹאֶה מָקוֹם הַמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר: "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ, וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וְקוֹרֵעַ. וְחַיָּב לִבְכּוֹת וּלְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְאַבֵּל עַל חֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְאוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת (בְּלִי שֵׁם וּמַלְכוּת). וְכֵן אוֹמֵר: "כִּי כָּל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת". "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. וְאוֹמֵר מִזְמוֹר ע"ט שֶׁבַּתְּהִלִּים.

וְכָל קְרִיעָה טֶפַח. קָרַע עַל הַמִּקְדָּשׁ תְּחִלָּה וְרָאָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם אַחֲרֵי כֵן, מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע כָּל שֶׁהוּא.

בגבולותיה העתיקים – ירושלים העתיקה, ולא השכונות שנבנו מחוץ לה.

דין האמת – ברכה שאומרים על דבר רע, ובה מקבלים את דין ה' באמונה.

בלי שם ומלכות – בלי המילים "ה' אלוקינו מלך העולם".

טפח – מידה ברוחב כף יד, כ-8 עד 10 ס"מ.

כל שהוא – מעט, בכל שיעור.

סעיף ג

הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא לִירוּשָׁלַיִם, הוֹלֵךְ וּבָא, תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר, וְאִם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ וְהוּא הַדִּין בְּעָרֵי יְהוּדָה וְהַמִּקְדָּשׁ. הֲדָר בִּירוּשָׁלַיִם וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלֹּא רָאָה מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, חַיָּב לִקְרֹעַ, וְלֹא נָהֲגוּ כָּךְ.

הולך ובא – נכנס ויוצא מירושלים כמה פעמים.

והוא הדין – וכך הדין גם ב...

הדר בירושלים – מי שגר בירושלים.

ולא נהגו כך – בפועל לא נהגו לקרוע במקרה הזה.

סעיף ד

כָּל הַקְּרָעִים הַלָּלוּ קוֹרֵעַ בְּיָדוֹ וְלֹא בִּכְלִי, וּמְעֻמָּד, וְקוֹרֵעַ בְּצַד שְׂמֹאל כָּל כְּסוּתוֹ עַד שֶׁיַּגְלֶה אֶת לִבּוֹ.

אוּלָם מְעִידִים רַבָּנֵי קַשִּׁישָׁאֵי שֶׁקָּרְעוּ רַק מַלְבּוּשׁ אֶחָד. וְאֵינוֹ מְאַחֶה קְרָעִים אֵלֶּה לְעוֹלָם. אֲבָל רַשַּׁאי לְשָׁלְלָם.

ומעמד – בעמידה.

כסותו – בגדיו.

רבני קשישאי – בארמית: רבנים זקנים.

מאחה – תופר ומחבר את הקרע כך שיחזור להיות כמו שהיה.

לשללם – לתפור אותם בתפירה גסה וזמנית.

סעיף ה

אָסוּר לְהִכָּנֵס הַיּוֹם לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכֻּלָּנוּ טְמֵאֵי מֵתִים, וְהַטָּמֵא הַנִּכְנָס לְמִקְדָּשׁ חַיָּב כָּרֵת. וְכֵן אָסוּר לְהִכָּנֵס לְכָל שֶׁטַח הַר הַבַּיִת.

טמאי מתים – טמאים בטומאה שנוצרת ממגע במת או משהייה באוהל עם מת. היום אין דרך להיטהר ממנה.

כרת – עונש חמור בידי שמים.

שטח הר הבית – כל המתחם שסביב מקום המקדש.

נד אִסּוּר יְצִיאָה מֵהָאָרֶץ

סעיף א

אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם, אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לְהַצִּיל מִן הַגּוֹיִים. וְיַחֲזֹר לָאָרֶץ, וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה וְיַחֲזֹר. אֲבָל לָצֵאת מֵהָאָרֶץ וּלְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּחוּץ לָאָרֶץ אָסוּר.

לחוצה לארץ – אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל.

לשא אשה – להתחתן.

להציל מן הגויים – להציל ממון או אנשים מידי גויים.

לסחורה – לצורכי מסחר ופרנסה.

להשתקע – לגור שם דרך קבע.

נה. אִסּוּר מְכִירַת קַרְקַע לְגוֹי

סעיף א

אֵין מוֹכְרִים לְגוֹי בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אֵין מוֹכְרִים לָהֶם כָּל דָּבָר הַמְּחֻבָּר לְקַרְקַע כְּגוֹן אִילָן, אוֹ קָמָה. אֲבָל מוֹכְרִים עַל תְּנַאי שֶׁיִּקְצֹץ, וְקוֹצֵץ. וְאֵין מַשְׂכִּירִים לָהֶם שָׂדוֹת, אֲבָל מַשְׂכִּירִים לָהֶם בָּתִּים לְאוֹצָר וּכְיוֹצֵא בוֹ אֲבָל לֹא לְדִירָה וְאָסוּר לִמְכֹּר לָהֶם אַף מְכִירָה לִזְמַן.

קמה – תבואה שעדיין מחוברת לקרקע ולא נקצרה.

על תנאי שיקצץ – בתנאי שהקונה יכרות את העץ או יקצור את התבואה, כך שלא יחזיק בקרקע.

לאוצר – למחסן, לאחסון סחורה.

לדירה – למגורים.

מכירה לזמן – מכירה לתקופה מוגבלת.

שאלות לחזרה

1. מדוע אין להקל היום במקומות שבהם הקלו חכמים בדיני שביעית? א. כי חכמים חזרו בהם מן ההיתר ב. כי גבולות המקומות האלה אינם ברורים לנו ג. כי היום כל המקומות האלה נחשבים עבר הירדן ד. כי במקומות האלה אין שביעית נוהגת כלל 2. מדוע מותר להשאיל נפה גם למי שחשוד על השביעית, אף שהשימוש המותר בה מועט מאוד? א. כי החשוד התחייב לשמור שביעית ב. כי אין שום איסור לסייע לחשוד על השביעית ג. כי סירוב להשאיל כלי בית מביא לידי איבה ד. כי נפה אסור להשכיר אבל מותר למכור 3. כיצד קורעים על ראיית ירושלים והמקדש בחורבנם? א. בכלי, בישיבה ובצד ימין ב. ביד, בישיבה ובצד ימין ג. בכלי, בעמידה ובצד שמאל ד. ביד, בעמידה ובצד שמאל 4. לאיזו מטרה מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ ולחזור? א. ללמוד תורה, לשאת אשה או לסחורה ב. לטיול בלבד ג. כדי להשתקע שם ד. אין שום היתר לצאת מהארץ 5. מה מותר לעשות עם גוי לפי הסימן? א. למכור לו שדה בארץ ישראל ב. להשכיר לו שדה ג. להשכיר לו בית לאוצר ד. למכור לו בית לזמן מוגבל התשובות הנכונות: ב (סעיף א בסימן נא) ג (סעיף ב בסימן נב) ד (סעיף ד בסימן נג) א (סעיף א בסימן נד) ג (סעיף א בסימן נה)