דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי י"ב אדר א'

המשך

ספר מצות הארץ סימן כב המשך

גודל הטקסט

לימוד מהספר

סעיף ו

אֵלֶּה הֵן הַהַרְחָקוֹת בֵּין מִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁהִצְרִיכוּ חֲזַ"ל:

א. שְׂדֵה חִטִּים לִשְׂדֵה שְׂעוֹרִים [וְהוּא הַדִּין שְׁנֵי מִינִים אֲחֵרִים שֶׁל תְּבוּאָה, אוֹ קִטְנִית שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה] יַרְחִיק עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ. וּבְשָׂדֶה גְּדוֹלָה עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ וּמֵיצָר בַּאֲלַכְסוֹן

ב. שָׂדֶה חִטִּים לְמֵישַׁר שְׂעוֹרִים שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ. וּבִגְדוֹלָה ב' אַמּוֹת עַל ב' אַמּוֹת וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן

ג. שְׂדֵה חִטִּים לִיחִידִי שְׂעוֹרִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ, וְסָפֵק הוּא אִם צָרִיךְ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ.

ד. שְׂדֵה חִטִּים לִשְׂדֵה יָרָק עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ. וּבִגְדוֹלָה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן.

ה. שָׂדֶה חִטִּים לְמֵישַׁר יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ. וּבִגְדוֹלָה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ, וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן.

ו. שְׂדֵה חִטִּים לַיְּחִידִי יָרָק, שִׁשָּׁה טְפָחִים.

ז. מֵישַׁר חִטִּים לַמֵּישַׁר שְׂעוֹרִים שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת, וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן.

ח. מֵישַׁר חִטִּים לִיחִידִי שְׂעוֹרִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ.

ט. מֵישַׁר חִטִּים לִשְׂדֵה יָרָק שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, אוֹ עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן.

י. מֵישַׁר חִטִּים לְמֵישַׁר יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, אוֹ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ, וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן.

יא. מֵישַׁר חִטִּים לַיְּחִידִי יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ.

יב. יְחִידִי חִטִּים לִיחִידִי שְׂעוֹרִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ.

יג. יְחִידִי חִטִּים לִשְׂדֵה יָרָק עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ

יד. יְחִידִי חִטִּים לְמֵישַׁר יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים

טו. יְחִידִי חִטִּים לִיחִידִי יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים

טז. שְׂדֵה יָרָק לִשְׂדֵה יָרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, וּבִגְדוֹלָה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים וּמֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן

יז. שְׂדֵה יָרָק לְמֵישַׁר יָרָק טֶפַח וּמֶחֱצָה עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ

יח. שְׂדֵה יָרָק לִיחִידִי יָרָק טֶפַח וּמֶחֱצָה עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ

יט. מֵישַׁר יָרָק לְמֵישַׁר יָרָק טֶפַח וּמֶחֱצָה עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ.

כ. מֵישַׁר יָרָק לִיחִידִי יָרָק טֶפַח וּמֶחֱצָה.

כא. יְחִידִי יָרָק לִיחִידִי יָרָק טֶפַח וּמֶחֱצָה.

כָּל שִׁעוּרֵי הַהַרְחָקָה הָאֵלֶּה הֵם בִּשְׁעַת זְרִיעָה. וְאַף אִם הַקְּלָחִים עַל יְדֵי גִּדּוּלָם יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַשִּׁעוּר, אוֹ שֶׁיִּתְעָרְבוּ הֶעָלִים, לֵית לָן בָּהּ.

עשר אמות וחמש – עשר אמות ועוד חמישית אמה. אמה היא מידת אורך עתיקה.

על פני כלה – לכל אורך הצד שבו השדות נוגעים זה בזה.

ומצר באלכסון – בשדה גדולה לא צריך רצועה רחבה לכל האורך: מרחיקים מלא בפינה אחת, ומשם המרחק הולך ומצטמצם בקו אלכסוני.

מישר – שטח זרוע צר וארוך, קטן משדה. "יחידי" הוא שטח זרוע קטן עוד יותר. ההגדרות המדויקות נלמדו בסעיפים הקודמים של הסימן.

לית לן בה – בארמית: אין בזה בעיה.

סעיף ז

כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הֶרְחֵק מְרֻבָּע [כְּגוֹן י' אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ עַל י' אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ, אוֹ ב' אַמּוֹת עַל ב' אַמּוֹת] וְלִהְיוֹת מֵצֵר בַּאֲלַכְסוֹן, יַעֲשֶׂה אֲלַכְסוֹן כָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ הַמְרֻבָּע הַנִּדּוֹן בִּשְׁלֵמוּת. וְאֵין הֶבְדֵּל אִם מַכְנִיס הַמְרֻבָּע בִּקְצֵה הַמֶּרְחָק אוֹ בְּאֶמְצָעִיתוֹ. וְאִם מַכְנִיס בְּאֶמְצָעִיתוֹ יִהְיֶה מֵצֵר וְהוֹלֵךְ מִשְּׁנֵי צְדָדִים.

הרחק מרבע – שטח פנוי בצורת ריבוע, שאורכו ורוחבו שווים.

המרבע הנדון – הריבוע שמדובר בו, בגודל הנדרש.

המרחק – השטח הפנוי שמשאירים בין שני המינים.

באמצעיתו – באמצע השטח הפנוי, ולא בקצה שלו.

סעיף ח

אִם יֵשׁ הֶפְסֵק שֶׁל ג' טְפָחִים בֵּין שָׂדֶה לְמֵישַׁר מֵאוֹתוֹ מִין, אוֹ בֵּין מֵישַׁר לְמֵישַׁר מֵאוֹתוֹ מִין, אֵין הֵם מִצְטָרְפִים זֶה לְזֶה וְאִם יֵשׁ עַל יַד מֵישַׁר כָּזֶה שָׂדֶה מִמִּין אַחֵר, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶלָּא כְּשִׁעוּר הַהַרְחָקָה שֶׁבֵּין שָׂדֶה לְמֵישַׁר, וְלֹא כְּבֵין שָׂדֶה לְשָׂדֶה. אַךְ אִם אוֹתוֹ הַמִּין הַדֶּרֶךְ לִזְרֹעַ בְּהֶפְסֵק ג' טְפָחִים מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה אֵין הֶפְסֵק זֶה מְעַכֵּב עַל צֵרוּפוֹ.

הפסק – רווח ריק בלי זרעים.

טפחים – טפח הוא מידת אורך קטנה, ברוחב כף היד.

מצטרפים – נחשבים יחד כשטח זרוע אחד.

מעכב על צרופו – מונע מהם להיחשב יחד. כאן הרווח הוא דרך הזריעה הרגילה, ולכן הם עדיין נחשבים שטח אחד.

סעיף ט

הָיוּ שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת זְרוּעָה חִטִּים וְאַחַת זְרוּעָה שְׂעוֹרִים, וְהִרְחִיק בֵּינֵיהֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת וְחֹמֶשׁ עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, מֻתָּר לִזְרֹעַ יָרָק בֵּינֵיהֶן, [וְיַרְחִיק אֶת הַיָּרָק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִשְׁתֵּי שָׂדוֹת הַתְּבוּאָה], וְאֵין זֶה מַפְסִיד אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁל הַתְּבוּאָה. אַךְ בֵּין שְׁתֵּי שְׂדוֹת יָרָק לֹא יִזְרַע יָרָק אַחֵר בְּשִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁבֵּינֵיהֶם.

תבואה – דגנים, כמו חיטה ושעורה.

מפסיד את המרחק – מבטל את השטח הפנוי, כאילו לא הרחיקו בכלל.

ירק – ירקות, כמו כרוב או בצל.

סעיף י

בִּיחִידִי מֵישַׁר וּמְרֻבָּע אֵין הֶבְדֵּל, בֵּין אִם שְׁנֵי הַמִּינִים זְרוּעִים בַּקַּרְקַע שֶׁל אָדָם אֶחָד, אוֹ שֶׁמִּין אֶחָד זָרוּעַ בְּקַרְקַע שֶׁל רְאוּבֵן, וְהַמִּין הַשֵּׁנִי בְּקַרְקַע שֶׁל שִׁמְעוֹן, בְּכָל אֹפֶן חֲשִׁיב כִּלְאַיִם, עַד שֶׁיַּרְחִיק שִׁעוּר הַרְחָקָה. אֲבָל בִּשְׁטָחִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁעוּר שָׂדֶה, דַּעַת הָרַמְבַּ"ם, שֶׁאִם כָּל שֶׁטַח יֵשׁ לוֹ בְּעָלִים מְיֻחָדִים, כְּבָר נִכָּר, שֶׁאֵין הַשָּׂדוֹת מְעֹרָבוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּינֵיהֶן וּלְדַעַת הראב"ד וְהָרֹא"שׁ, גַּם אִם הַשְּׁטָחִים שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּינֵיהֶם. וְאַחֲרֵי שֶׁהַמַּחְמִירִים רַבִּים הֵם נָקְטִינַן לְחוּמְרָא.

חשיב כלאים – נחשב לזריעה אסורה של שני מינים יחד.

בעלים מיחדים – כל שטח שייך לאדם אחר.

נכר – רואים בבירור.

נקטינן לחומרא – בארמית: אנחנו נוהגים כדעה המחמירה.

סעיף יא

כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ הַרְחָקָה, אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִים גַּם בְּגָדֵר, אוֹ בְּצוּרַת הַפֶּתַח. הַגָּדֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵעַל לָאָרֶץ, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ מֵאַרְבָּעָה חוּטִים לָבוּד. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַהֶרְחֵק בֵּין חוּט לַחוּט שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֶלָּא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ.

להפסיק – לשים דבר שמפריד בין שני המינים במקום להשאיר מרחק.

צורת הפתח – שני עמודים ומוט או חוט מעליהם, כמו משקוף של פתח.

לבוד – רווח קטן משלושה טפחים נחשב כסגור, כאילו אין בו פתח.

סעיף יב

צוּרַת הַפֶּתַח, שֶׁשְּׁנֵי הַקָּנִים רְחוֹקִים שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן הַגָּדֵר, וְהִיא פְּסוּלָה בְּתִקּוּן מְבוֹאוֹת, אוּלַי אֵינָהּ מוֹעִילָה גַּם לְעִנְיַן כִּלְאַיִם. לָכֵן יִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲמִיד הַקָּנִים בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַמְּחִצָּה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר, יַעֲשֶׂה מִצַּד אֶחָד מְחִצָּה אַרְבַּע אַמּוֹת, וְיַעֲמִיד הַקָּנֶה עַל יָדָהּ, אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח מֵאַרְבָּעָה צְדָדִים סָבִיב לְשֶׁטַח הַזָּרוּעַ מִין אֶחָד

הקנים – המוטות או העמודים שעליהם עומדת צורת הפתח.

תקון מבואות – הכשרת סמטה כדי שיהיה מותר לטלטל בה בשבת.

מחצה – קיר או גדר שמפרידים.

סעיף יג

אַף שֶׁלְּתִקּוּן מְבוֹאוֹת אֵינָהּ מוֹעִילָה צוּרַת הַפֶּתַח מִן הַצַּד [זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּנֶה הָעֶלְיוֹן עַל שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם אֶלָּא חֶבְרָה לָהֶן מִן הַצַּד] הַמֵּיקֵל בְּצוּרַת הַפֶּתַח מִן הַצַּד לְעִנְיַן הֶפְסֵק כִּלְאַיִם, לֹא הִפְסִיד.

הלחיים – שני העמודים שבצדי צורת הפתח.

חברה להן מן הצד – חיבר את המוט העליון לצד העמודים, ולא הניח אותו מעל ראשם.

לא הפסיד – מי שנוהג כך לא עשה דבר פסול.

סעיף יד

אִם מְתַקְּנִים בְּצוּרַת הַפֶּתַח בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בֵּין אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ לֹא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים.

מתקנים – מכינים ומעמידים.

בין אחת לחברתה – בין צורת פתח אחת לשנייה.

סעיף טו

בְּצוּרַת הַפֶּתַח נָכוֹן לְהִזָּהֵר שֶׁתִּהְיֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵעַל לַעֲלֵי הַיָּרָק אוֹ הַתְּבוּאָה. וְאִם הִרְחִיקָה אַרְבַּעַת טְפָחִים מֵהַיָּרָק אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵהַיָּרָק שֶׁהִרְחִיק מִמֶּנּוּ, אֶלָּא סַגִּי בַּעֲשָׂרָה טְפָחִים מֵעַל לָאָרֶץ

נכון להזהר – רצוי להקפיד.

להגביה – להרים גבוה יותר.

סגי – בארמית: מספיק.

סעיף טז

כְּשֶׁעוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח, נָכוֹן לְהַחְמִיר וּלְהַרְחִיק מִלְּבַד זֶה שִׁעוּר הַרְחָקָה דְּאוֹרָיְיתָא, כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל-סְעִיף ג'

להחמיר – לנהוג בזהירות יתרה, יותר ממה שחייבים.

מלבד זה – נוסף על צורת הפתח.

דאורייתא – מן התורה.

סעיף יז

הָיָה בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִים דֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, הָרָחָב אַרְבַּע אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִסְמֹך הַמִּין הָאֶחָד לְצַד אֶחָד מֵהַדֶּרֶךְ וְהַמִּין הָאַחֵר לְצַד הַשֵּׁנִי

דרך היחיד – שביל פרטי שרק אדם אחד משתמש בו.

לסמך – לזרוע צמוד, בלי להשאיר מרחק.

שאלות לחזרה

1. כמה צריך להרחיק בין שדה חיטים לשדה שעורים? א. שישה טפחים ב. שתי אמות ג. עשר אמות וחומש לכל אורך הצד ד. טפח ומחצה 2. מתי מודדים את שיעורי ההרחקה? א. בשעת הקציר ב. בשעת הזריעה, ואם הקלחים גדלו לתוך השיעור אין בזה בעיה ג. כשהעלים מתחילים להתערב זה בזה ד. לכל אורך ימי הגידול, וצריך לגזום כל מה שנכנס לתוך השיעור 3. מה הדין כשיש הפסק של שלושה טפחים בין שדה למישר מאותו מין? א. הם נחשבים כשדה אחת גדולה ב. הם אינם מצטרפים זה לזה, ושדה ממין אחר שלידם צריכה רק את ההרחקה שבין שדה למישר ג. אסור לזרוע לידם מין אחר בכלל ד. ההפסק אינו משנה דבר בשום מקרה 4. שתי שדות ממינים שונים, וכל אחת שייכת לאדם אחר. כיצד נוהגים? א. אין צורך להרחיק, כי רואים שהשדות אינן מעורבות ב. מרחיקים רק אם הבעלים קרובי משפחה ג. מרחיקים ביניהן, כי רוב הפוסקים מחמירים ונוהגים כמותם ד. מרחיקים רק במישר, ולא בשדה 5. גדר שעשויה מחוטים מועילה להפסיק בין שני המינים כאשר: א. יש בה חוט אחד בגובה עשרה טפחים ב. הרווח בין חוט לחוט פחות משלושה טפחים, והגדר גבוהה עשרה טפחים מעל הארץ ג. הרווח בין חוט לחוט ארבעה טפחים ד. היא נמוכה משלושה טפחים התשובות הנכונות: ג (סעיף ו) ב (סעיף ו) ב (סעיף ח) ג (סעיף י) ב (סעיף יא)