הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, בֵּין מִבֵּיתוֹ בֵּין מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה לָן בַּדֶּרֶךְ, וְכֵן בַּחֲזָרָתוֹ לְבֵיתוֹ, לְאַחַר שֶׁיָּצָא מֵעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר, דְּהַיְנוּ שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה לְאַחַר שֶׁכָּלוּ כָּל הַבָּתִים, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְכוּ'. אוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, רַק "וְתִתְּנֵנִי לְחֵן, אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְיוֹתֵר טוֹב לְאָמְרָהּ לְאַחַר שֶׁיָּצָא מִיל מֵעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר. וּכְשֶׁהוּא כְּבָר בַּדֶּרֶךְ וְלָן בְּאֵיזֹה עִיר, יָכוֹל לְאָמְרָה בַּבֹּקֶר גַּם קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא.
שהיה לן בדרך – בדרך בת יותר מיום אחד.
בחזרתו לביתו – כשיוצא לדרך ממקום כלשהו כדי לחזור לביתו.
שבעים אמה ושני שלישי אמה – כ35 מטר.
שתוליכנו לשלום – יש נוסחאות שונות, ועיקר הנוסח הוא: 'שתוליכנו לשלום ותצילנו מכל אויב ואורב בדרך, ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך אתה ה' שומע תפילה'. ונהגו להוסיף ביטויים שונים של הליכה כמו 'ותצעידנו לשלום', 'ותנחנו אל מחוז חפצנו לשלום', וכדומה, ובקשות של תפילה כגון 'ומכל מיני לסטים וחיות רעות', 'ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם', 'ותשלח ברכה בכל מעשה ידינו', 'ותשמע קול תחנונינו' וכדומה, וכן סיומות כמו 'כי אל שומע תפילה ותחנון אתה'. וכל זה אינו מעכב, ויכול להתפלל לפי כל נוסח שהוא.
בלשון רבים – שתוליכנו ולא שתוליכני.
מיל – כק"מ אחד.
גם קודם שיצא – כי הוא נקרא 'החזיק בדרך' מאתמול, ואפילו בתוך העיר. וכן אם שכח לומר תפילת הדרך מיד בצאתו מן העיר, ונזכר בשעה שהוא נמצא בעיר אחרת, אם ימשיך ללכת אחרי העיר הזאת, יכול לומר תפילת הדרך אפילו בתוך העיר.
אֵין לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ לָלֶכֶת לְכָל הַפָּחוֹת פַּרְסָה. וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ פַּרְסָה הָרִאשׁוֹנָה[1]. וְאִם שָׁכַח, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּל זְמַן שֶׁהוּא בַדֶּרֶךְ, וּבִלְבַד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתוֹךְ פַּרְסָה הַסְּמוּכָה לָעִיר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָלוּן בָּהּ.
יש לו ללכת – בסך הכל בין עיר לעיר.
פרסה – כ4 ק"מ, והם נמדדים בדרך הליכתו, ולא במרחק אוירי.
לעיר שהוא רוצה ללון בה – אבל הגיע תוך פרסה לעיר באמצע הדרך, ואפילו הגיע לעיר עצמה, אומר תפילת הדרך, אם אחר כך נותר לו דרך של פרסה מחוץ לעיר.
הערות:
- הפוסקים הסתפקו במקרים שעובר בתוך עיר או בסמוך לעיר, ולאורך כל הדרך אינו מתרחק פרסה [או חצי פרסה] מעיר כלשהי. ואין להימנע בעקבות ספק זה מלומר תפילת הדרך אלא אם נמצא במקום שבהליכה או נסיעה של כ4 ק"מ באמת יצליח להגיע לעיר, אבל אם נוסע בכביש מהיר או ברכבת, אפילו אם יש יישובים בצידי הדרך, אין ספק שצריך לומר תפילת הדרך.
תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאָמְרָהּ סָמוּךְ לִבְרָכָה אַחֶרֶת. וְלָכֵן אִם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר וְאוֹמֵר בַּדֶּרֶךְ בִּרְכַּת הַשַּׁחַר, אוֹ שֶׁהָיָה לָן בַּדֶּרֶךְ בְּאֵיזֶה עִיר (שֶׁאָז יָכוֹל לוֹמַר תְפִלַּת הַדֶּרֶךְ גַּם קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא) וְאוֹמֵר אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא בְּרְכַּת הַשַּׁחַר, יֹאמְרָהּ אַחַר בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל. וְאִם הוֹלֵךְ לְאַחַר הַתְּפִלָּה מִבֵּיתוֹ, יֹאכַל אוֹ יִשְׁתֶּה אֵיזֶה דָּבָר עַל הַדֶּרֶךְ, וִיבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְסָמוּךְ לָהּ יֹאמַר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, אוֹ יַטִיל מַיִם וִיבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר, וְיִסְמְכֶהָ לָהּ[2].
צריכין – לכתחילה, אם הדבר מתאפשר.
סמוך לברכה אחרת – כי כל הברכות פותחות ב'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם...', חוץ מברכה שהיא סמוכה לברכה אחרת, כמו בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון ובברכות קריאת שמע, שרק הברכה הראשונה פותחת בברוך ושאר הברכות מסתמכות על תחילת הברכה הראשונה הסמוכה להם. ותפילת הדרך היא ברכה, שהרי היא מסתיימת 'ברוך אתה ה' שומע תפילה', ואינה פותחת בברוך.
בבוקר – ולא הספיק להתפלל בבית, ומתפלל בדרך. כי אם מתפלל בעודו בביתו עדיין אינו יכול לומר אז תפילת הדרך, כמו שהתבאר בסעיף א. ובסעיף ח יתבאר באיזה מקרה אפשר לצאת לדרך לפני התפילה.
שאז יכול לומר... – כמו שלמדנו בסעיף א.
ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל – סיום ברכת המעביר שנה, כמבואר בסימן ז סעיף ד.
הולך לאחר התפילה מביתו – יוצא מביתו אחרי שכבר התפלל, ואין לו אפשרות לשלב את תפילת הדרך בתפילתו.
איזה דבר – בכמות שצריך לברך אחריו ברכה אחרונה, כמבואר בסימן נא סעיף ב.
ויברך אשר יצר – כמבואר בסימן ד סעיף ו.
יֵשׁ לְאָמְרָהּ בַּעֲמִידָה, וְאִם הוּא רוֹכֵב אוֹ הוֹלֵךְ בַּעֲגָלָה, אִם אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד הַבְּהֵמָה, יַעֲמִידֶנָּהּ, מִשּׁוּם דְּרוֹכֵב כִּמְהַלֵּךְ דָּמִי. וְאִם לָאו, יֹאמְרָהּ כָּךְ[3].
בעגלה – הנמשכת על ידי בהמה.
יעמידנה – ויאמר בישיבה על הבהמה או בעגלה, שזה עדיין עדיף מלומר בהליכה.
רוכב כמהלך דמי – היושב בעגלה, רכב, רכבת וכדומה, כל עוד שהם זזים, הדבר נחשב לתזוזה גם ליושב עליהם/בתוכם.
כך – תוך כדי רכיבה או נסיעה.
אֵין אוֹמְרִים אוֹתָהּ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּכָל יוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ. אֲבָל אִם חָנָה בְּאֵיזֹה עִיר עַל דַּעַת לָלוּן שָׁם, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְיָצָא מִמֶּנָּהּ לַעֲבוֹר חוּצָה לָהּ אוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, אוֹמְרָהּ פַּעַם שֵׁנִית. אִם הוֹלֵךְ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אוֹ שֶׁהָיָה לָן שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם יִשּׁוּב, פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אוֹמְרָהּ בַּחֲתִימָה, וּבִשְׁאָר הַיָמִים אוֹמְרָהּ בְּלֹא חֲתִימָה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא לָן בִּמְקוֹם יִשּׁוּב, נֶחְשָׁב הַכֹּל לְדֶרֶךְ אֶחָד.
פעם אחת בכל יום – אפילו אם הולך הלוך וחזור באותו יום, או שהולך בבוקר למקום אחד, ובערב למקום נוסף.
נמלך – שינה את דעתו.
לעבור חוצה לה – להמשיך בדרכו, ויש עוד דרך של פרסה.
הולך ביום ובלילה – כגון שנוסע ברכבת למרחקים, או באונייה בלב ים, או שיוצא לקראת ערב לשדה תעופה, וטס שעות ארוכות.
לן שלא במקום יישוב – בתנאי שטח, כגון חיילים, או בטיול שכולל לינה, או שהניח את ראשו על ספסל בשדה התעופה בזמן שממתין לטיסת המשך.
בלא חתימה – כל הנוסח כרגיל, אלא שבמקום 'ברוך אתה ה' שומע תפלה' אומר 'ברוך שומע תפלה'.
לן במקום יישוב – הלך לישון במבנה בתוך מיטה מסודרת לכמה שעות בלילה, באופן שבהיותו שם הוא מרגיש שהגיע למקום יישוב, ואינו בדרך כרגע, ולמחרת ימשיך בדרכו.
טֶרֶם צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, יֵשׁ לוֹ לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵֹם לְדֶּרֶךְ פְּעָמָיו. וְיֵשׁ לִטּוֹל רְשׁוּת מֵהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר שֶׁיְבָרְכוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ. וְיֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיְלַוּוּ אוֹתוֹ אֵיזֶה אֲנָשִׁים. וְהַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁהַהוֹלֵךְ יִתְעַלֵּם מֵעֵינָיו (מהריעב"ץ). הַמְּבָרְכִים לְהַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ לֹא יֹאמְרוּ לוֹ לֵךְ בְּשָׁלוֹם אֶלָּא לֵךְ לְשָׁלוֹם. שֶׁהֲרֵי דָּוִד אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם, לֵךְ בְּשָׁלוֹם, הָלַךְ וְנִתְלָה. וְיִתְרוֹ שֶׁאָמַר לְמשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם, עָלָה וְהִצְלִיחַ. כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶרֶךְ. וְיֹאמַר בְּכָל יוֹם אֵיזֶה מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים בְּכַוָּנָה וְהַכְנָעָה. וְיִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא לוֹ פַּת עִמּוֹ, אֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בְּמָקוֹם קָרוֹב. גַּם יֵשׁ לוֹ לִקַּח עִמּוֹ צִיצִית, שֶׁמָּא תִפָּסֵל לוֹ צִיצָה וְלֹא יַשִּׂיג אַחֶרֶת וְיִתְבַּטֵּל מִמִּצְוָה. לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִכָּנֵס עַרְבִית לְבֵית הַמָּלוֹן, יִכָּנֵס בְּעוֹד הַחַמָּה זוֹרַחַת, וּלְמָחָר יַמְתִּין עַד הָנֵּץ הַחַמָּה וְיֵצֵא, וְאָז טוֹב לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. לֹא יֹאכַל הַרְבֵּה כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ (אוֹרַח חַיִּים סִימָן ק"י [וח"א]).
שנאמר – תהלים פה יד. ועיין בסימן ח סעיף א פירוש נוסף לפסוק זה.
צדק – מצוות צדקה.
ליטול רשות מהגדולים שבעיר – ילך להיפרד מרבני העיר.
להשתדל שילוו אותו – שמצווה ללוות אורחים שהגיעו לעיר, ויש במצוה זו יכולת להגן על הולכי הדרכים.
לך בשלום – כך אומרים למת, כלומר, לך עם השלמות שכבר השגת.
לך לשלום – כל החיים הם התקדמות להשגת השלמות.
דוד אמר לאבשלום – שמואל ב טו ט.
נתלה – שמואל ב יח ט-י.
יתרו שאמר למשה – שמות ד יח.
שנאמר – דברים ו ז.
פת – או מאכל אחר.
אפילו הולך במקום קרוב – שמא תהיה תקלה בדרך והוא יתעכב.
ציצית – רזרבה.
בית המלון – מקום לינתו.
ואז טוב לו – שלא ייפול במדרגות או בבורות במקומות שאינם מוכרים. ואם הוא מכיר את האזור, או שיש תאורת רחוב, אין צריך להיזהר בזה.
שכתוב – בראשית א ד.
לא יאכל הרבה – מטעמי בריאות.
בַּאַכְסַנְיָא שֶׁהוּא אוֹכֵל שָׁמָּה, צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אִם בַּעַל הַבַּיִת וְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ הֵמָה כְּשֵׁרִים וְנֶאֱמָנִים. וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹוֹל בָּשָׂר בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ לוֹ, צָרִיךְ לַחְקוֹר וְלִדְרוֹשׁ הֵיטֵב מִי הוּא הַשּׁוֹחֵט וּמִי הוּא הָרַב הַמַּשְׁגִּיחַ עָלָיו, כִּי בַּעֲוֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים רַבָּה הַמַּכְשֵׁלָה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וּמִכָּל שֶׁכֵּן בַּיַיִן, אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים רַבּוּ הַמִּתְפָּרְצִים, וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּדְרִישָׁה[4] (יו"ד סִימָן קי"ט) [חכ"א ע"א].
אכסניא – פונדק.
לדקדק – לברר עליהם, או לעקוב אחריהם, או לא לאכול.
כשרים ונאמנים – אפילו אם הם יהודים, ואפילו אם יש להם חזות דתית, ואפילו אם יש תמונות של צדיקים על הקירות. ועיין מה שהתבאר בענייני נאמנות של סתם יהודים בסימן מו סעיף כא.
מי הוא השוחט – כי גם אם הרב ירא שמים, יתכן שמסיבות שונות הוא נותן אישור לשוחט שאינו ירא שמים דיו.
הרב המשגיח – נותן הכשרות, כי גם אם השוחט מקצועי וחרד לדבר ה', אם הרב אינו לוקח אחריות יכולים להיות תקלות שונות.
רבה המכשלה – הוא מזהיר על כך מתוך נסיון בשטח.
ביין – שצריך להיזהר שלא לשתות אם אינו יודע בוודאות שהוא כשר.
רבו המתפרצים – לזלזל באיסור יינם של גויים המתבאר בסימן מז בהרחבה.
[1] וצריך לצאת מהעיר מרחק של יותר מ-35 מטר ואז לאומרה. ולכתחילה לא יברך כשהוא בתוך העיר, ובדיעבד אפילו ברכה בביתו יצא. (הלכה ברורה קי, יד).
אם לא נוסע בדרך 72 דקות אין לאומרה, אלא במקום סכנה. (שם)
[2] ומן הדין אפשר לאומרה אפילו אם לא ברך ברכה לפניה. (הלכה ברורה קי, יג. ילקוט יוסף קי, ח).
[3] נכון לעמוד כשאומר 'תפילת הדרך', ואם אינו יכול לעשות כך, כגון שלא ימתינו לו הנוסעים עמו, יכול לאומרה כשהוא מהלך. וכשנוסע ברכב אין צריך לרדת מהרכב, ואף לא לעצור את רכבו כשאומר תפלת הדרך, אך מידת חסידות לעצור את הרכב ולומר תפילת הדרך. ואם היה נוסע באוטובוס או ברכבת ויכול לעמוד, טוב לעמוד ולומר תפלת הדרך. (הלכה ברורה קי, יא. ילקוט יוסף קי, ד).
היוצא לדרך בבוקר ובערב, אומר תפלת הדרך פעם אחת ביום, ואין צריך לכפלה. (ילקוט יוסף קי, ז).
[4]וראוי לאכול רק הכשרים הידועים בהשגחתם, ואין לסמוך על כל הכשר, כי רבה המכשלה.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך