אִם הַשָּׁעָה דְּחוּקָה וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִכְתֹּב שְׁטַר עִסְקָא, יְכוֹלִין לְהַתְנוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל בְּעַל פֶּה[1].
השעה דחוקה – אם יתעכבו לכתוב שטר מסודר העסקא כבר לא תוכל להתבצע.
כל הדברים הנזכרים – שהכסף נמסר בתורת עסקא, את גובה התשלום עבור ההתעסקות, את תנאי הנאמנות, ואת גובה דבי ההתפשרות. אך צריך מקבל העסקא לכתוב לנותן לכל הפחות בכתב ידו שהוא קיבל ממנו סך כך וכך כסף בתורת עסקא, או שיעמיד עדים שיוכלו להעיד על כך, כמבואר בסימן קעט סעיף ג.
הערות:
- אמנם ניתן לסכם על תנאי עסקא בעל פה, אבל אם יש מסמכים שמעידים על הלוואה בריבית, לא ניתן לסכם בעל פה שכל מה שכתוב אינו מתפרש כפשוטו אלא הוא מתפרש על פי היתר עסקא, אלא אם כן יש מסמך הנספח למסמך הראשי, או לכל הפחות עדים שיוכלו להעיד על כך, כמבואר בסעיף ט.
אִם מַקְדִּים מָעוֹת עַל סְחוֹרָה, יִכְתְּבוּ שְׁטָר הֶתֵּר עִסְקָא בְּעִנְיָן זֶה:
מוֹדֶה אֲנִי חָתוּם מַטָּה, שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאֵת ר' רְאוּבֵן וַויְינְשְׁטָאק מֵאוּנְגְוַאר סַךְ מֵאָה זְהוּבִים לְהִתְעַסֵּק בְּמָעוֹת אֵלּוּ, [בַּמְכוֹנָה] שֶׁאֲנִי מַחְזִיק בִּכְפַר זאהאן עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְהָרֶוַח שֶׁיַּעֲלֶה לְעֵרֶךְ מָעוֹת אֵלּוּ, לְאַחַר נִכְיוֹן כָּל הַהוֹצָאוֹת, יִהְיֶה מֶחֱצָה שֶׁלִּי וּמֶחֱצָה לְר' רְאוּבֵן הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכֵן חַס וְשָׁלוֹם הַהֶפְסֵד יִהְיֶה חֵלֶק כְּחֵלֶק. וּמִיָּד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אֲנִי מְחֻיָּב לְהַחֲזִיר לְר' רְאוּבֵן הַנִּזְכָּר לְעֵיל אֶת הַקֶּרֶן עִם חֵלֶק הָרֶוַח שֶׁלּוֹ. וְלֹא אֱהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר הִפְסַדְתִּי אֶלָּא בְּבֵרוּר, עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים, וְעַל הָרֶוַח לֹא אֱהֵא נֶאֱמָן כִּי אִם בִּשְׁבוּעָה. אַךְ זֹאת הֻתְנָה בֵינֵינוּ שֶׁאִם אֶרְצֶה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה לִתֵּן לְר' רְאוּבֵן הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּעַד הַקֶּרֶן וְגַם בְּעַד חֵלֶק הָרֶוַח שֶׁלּוֹ סַךְ חָמֵשׁ מִדּוֹת ספִּירְט, אֲזַי אֵין לוֹ עָלַי עוֹד שׁוּם תְּבִיעָה יוֹתֵר. וְכָל דִּין תּוֹרַת נֶאֱמָנוּת לְבַעַל הַשְּׁטָר, אַף לְאַחַר זְמַן הַפֵּרָעוֹן. וְקִבַּלְתִּי שְׂכַר עֲמָלִי:
אוּנְגְוַאר י"א תשרי תרל"א לפ"ק.
שמעון בלומנטאהל
בפנינו עדים:
לוי בלוישטיין
יהודה הלוי טויב
אם מקדים מעות על סחורה – בסימן סה סעיף טז למדנו שאסור להקדים כסף על סחורה, כאשר יש חשש שמחיר הסחורה ישתנה, כי אם מחירה יעלה תהיה אספקת הסחורה כרוכה באיסור ריבית. וכאן מלמד אותנו הקיצור שולחן ערוך כיצד ניתן לעשות זאת בדרך מותרת. והדוגמה שהוא מדבר עליה, היא כאשר ראובן נותן לשמעון כסף בתשרי, כדי ששמעון שיש לו מפעל לייצור משקאות חריפים יספק לו בניסן חמש חביות של שתייה חריפה. ומהות ההסכם הוא, שאספקת הסחורה אינה תמורת הכסף, אלא הכסף מהווה השקעה בגדרי עסקא [חצי מלוה וחצי פקדון], וחביות המשקה הם דמי פשרנות, כדי לפטור את שמעון מחובת השבועה על הרווחים ומהוכחות על מה שקרה לכספי ההשקעה. והסיבה לכך שמותר לעשות זאת, היא מפני שאין הרווח של ראובן בטוח, שהרי בידי שמעון נותרת האפשרות להוכיח שהעסקה כשלה, ולא להחזיר לו אפילו את כל כספי ההשקעה.
במכונה שאני מחזיק – כאשר משקיעים כסף בעסקה מוגדרת, אפשר ומומלץ [מבחינה הלכתית] לפרט את העסקה המדוברת בתוך ההיתר עסקא, ולא לכתוב סתם שהכסף ניתן לו כדי שיתעסק בו כטוב בעיניו, כמו בהיתר עסקא שבסעיף ו. ועיין בהערה.
הרווח שיעלה לערך מעות אלו – מסתבר שבעל המפעל גייס כספים רבים בסך אלפי זהובים כדי לרכוש חומרי גלם בכמות מספקת [מאה זהובים פלוס רווח היה שוה ערך לחמש חביות משקה, כמו שמתבאר בהמשך ההסכם], וחישוב הרווחים נעשה באופן ייחסי לסכום הכסף שכל אחד השקיע.
בעד הקרן וגם בעד חלק הרווח שלו – שלא כמו בהיתר עסקא רגיל, שבו מחזירים את הקרן בכסף, ודמי הפשרנות אינם אלא כדי לאפשר למשקיע לקבל חלק ברווחים, כאן דמי הפשרנות אמורים לכסות גם את ההשקעה עצמה.
מידות ספיריט – חביות משקה אלכהולי בגודל סטנדרטי.
הערות:
- יש חסרון בהיתר עסקא מוגדר על סחורה מסויימת, והוא שהסיכון שתהיינה הפסדים שיהיה קל להוכיח אותם גובר מאד, שהרי בהיתר עסקא כללי, כל עוד שלא הוכח שהסוחר הפסיד בכל החזיתות, בכל הסחורות שהתעסק בהם, עליו להחזיר את מלא סכום ההשקעה, וזה דבר שקשה מאד להוכיח, בפרט אם סוכם שרק עדות של עדים כשרים תהיה קבילה. ואמנם ככל שהאפשרות להפסיד מעשית יותר, היתר העסקא הוא אמיתי יותר ומהודר יותר, שאז מדובר באמת על השקעה בעסק, שכמובן גם יכולה לא להצליח, אבל אנשים רבים, אפילו שומרי מצוות, שלא לדבר על חילונים או על גופים כמו בנקים, רוצים מקסימום ביטחון שהכסף יישמר להם בתוספת רווח, ואינם מוכנים לקחת שום סיכון. לכן מקובל היום כמעט תמיד לא רק לערוך היתר עסקא כללי לכלל הסחורות שיירכשו מכאן ולהבא, אלא גם לשתף את המשקיע תמורת כספו בכל העסקים הקיימים כבר, כפי שציינתי כבר בהערה לסעיף ג.
אִם הַנּוֹתֵן רוֹצֶה שֶׁהַמְקַבֵּל יִתֵן לוֹ שְׁטַר חוֹב פָּשׁוּט וְאַמִּיץ, כְּחָק הַמְּדִינָה, בִּכְדֵי שֶׁאִם הַמְקַבֵּל יְסָרֵב מִלִּפְרוֹעַ אוֹ יָמוּת, יְהֵא לוֹ נָקֵל לִגְבּוֹת מְעוֹתָיו עַל יְדֵי עֶרְכָּאוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם מַתְנִים שֶׁמָּעוֹת אֵלּוּ הֵן בְּתוֹרַת עִסְקָא, לֹא מַהֲנֵי, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁטָר אֵינוֹ אֶלָּא עַל הַקֶּרֶן לְבָד, דְּכֵיוָן שֶׁהַנּוֹתֵן יָכוֹל לִגְבּוֹת כָּל הַמָּעוֹת בִּשְׁטַר חוֹב שֶׁבְּיָדוֹ אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הֶפְסֵד בָּרוּר, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ אִם הַמְקַבֵּל מַאֲמִין לְהַנּוֹתֵן וְהוּא אָדָם חָסִיד, מִכָּל מָקוֹם לֹא מַהֲנֵי. וַאֲפִלּו אִם הַמְקַבֵּל נוֹתֵן לְהַנּוֹתֵן גַּם שְׁטַר עִסְקָא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ כִּי הַמָּעוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בַּשְּׁטַר חוֹב הֵן בְּתוֹרַת עִסְקָא, גַּם כֵּן לֹא מַהֲנֵי, דְּאִכָּא לְמֵיחָשׁ שֶׁמָּא הַנּוֹתֵן אוֹ יוֹרְשָׁיו יַעֲלִימוּ אַחַר כָּךְ אֶת שְּׁטַר הָעִסְקָא וְיִגְבּוּ בִּשְׁטַר חוֹב. וְאֵין הֶתֵּר לָזֶה, אֶלָּא שֶׁיַּשְׁלִישׁוּ אֶת שְּׁטַר הָעִסְקָא בְּיַד שָׁלִישׁ, אוֹ שֶׁהַנּוֹתֵן יַחְתֹּם אֶת עַצְמוֹ עַל שְּׁטַר הָעִסְקָא וִיהֵא מֻנָּח בְּיַד הַמְקַבֵּל, אוֹ שֶׁיִּכְתְּבוּ עַל שְּׁטַר הַחוֹב, שֶׁהוּא עַל פִּי אֹפֶן הַמְבֹאָר בִּשְׁטַר עִסְקָא, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת יְיַחֲדוּ עֵדִים שֶׁשְּׁטַר הַחוֹב הוּא בְּתוֹרַת עִסְקָא. וּבְכָל אֳפַנִים אֵלּוּ, אֲפִלּוּ אִם נִכְלַל בִּשְׁטַר הַחוֹב הַקֶּרֶן עִם הָרֶוַח, שַׁפִּיר דָּמֵי (סִימָן קס"ז קע"ז ובחכמת אדם).
אמיץ – חזק, בעל תוקף.
על ידי ערכאות – ערכאות הגוים, שאמנם אינם דנים לפי דין תורה ואסור להתדיין בפניהם, אבל במידה ובעל הדין היהודי אינו מציית לדין תורה, ניתן להיעזר בהם ובמערכת אכיפת החוק, כמו שמתבאר בסימן קפא סעיפים ב-ג.
בתורת עסקא – וכל לשונות הלואה יתפרשו כעסקא, ולשונות ריבית יתפרשו כדמי פשרנות, והוא נותן לו שכר על ההתעסקות, ותנאי הנאמנות כנהוג בהיתר עסקא על פי תקנת מהר"ם [ר' מנדל בן ר' אביגדור מקראקא, בסוף המאה ה-16, שהוא תיקן את תנאי הנאמנות שבסעיף ב].
לא מהני – אינו מועיל.
השטר אינו אלא על הקרן – ונמצא שאין מסמך שהריבית כתוב בו, ונותר רק ההסכם בעל פה, שבו הם סיכמו שהריבית ישולם כדמי פשרנות.
כיון שהנותן יכול לגבות כל המעות... – והרי כל ההיתר עסקא בנוי על כך שמחצית מה'הלוואה' היא בעצם פקדון, ובאחריות המלווה, ומותנה בכך שאם ירצה המקבל להוכיח שהיו הפסדים, ויעמוד בתנאים שסוכמו, יוכל לעשות זאת, והמלווה יצטרך לשאת בחלק שלו שבהפסדים, כמו שהתבאר בסעיפים ג-ד. ואם יש ביד המלווה מסמך שמאפשר לו לגבות את כל ההלוואה בכל מקרה, אי אפשר בשום אופן להגדיר את ההלוואה כעסקא, ואסור ללווה לשתף את המלווה ברווחים, ולכן אין על מה לשלם דמי פשרנות, והם ריבית גמורה.
מאמין להנותן – שלא יגבה את כל החוב במקרה שיוכח שהיו הפסדים, ולא את הריבית במקרה שיוכח שלא היו רווחים, כמו שסוכם בעל פה.
אדם חסיד – שאין צריך לחשוד בו שרוצה לעבור על איסור ריבית, ושיפר את הסיכומים.
לא מהני – אינו מועיל. כיון שניתן להכחיש את ההסכם, גם אם אין חשש מציאותי שזה יקרה, יש בעסקה איסור ריבית, שלא לדבר על כך שיתכן שהמלווה/נותן ימות, ויורשיו לא יהיו חסידים כמוהו, או שלא ידעו כלום על ההסכמים, והם יתעלמו מהם, בשוגג או במזיד, ויתבעו את החוב כפי שהוא כתוב בשטר.
המקבל נותן להנותן – כך מקובל כאשר יש רק שטר עסקא, שהמקבל את הכסף נותן את השטר לנותן.
גם – כנספח לשטר ההלואה.
איכא למיחש – יש לחשוש.
יעלימו – כאן אין חשש לטעויות, אבל יש חשש שתאוות הבצע תגרום להם להעלים את שטר העסקא בכוונה, כדי להתחמק מלשאת בהפסדים.
ישלישו – יפקידו.
שליש – אדם ניטרלי שאינו צד בעסק.
הנותן יחתום את עצמו... – בניגוד לשטר עסקא רגיל, שמהווה הוכחה על עצם נתינת הכסף ולכן הוא אמור להיות חתום על ידי המקבל ומונח אצל הנותן, שטר עסקא כזה, שמסייג את שטר ההלואה שאצל המלווה, צריך להיות חתום על ידי הנותן שהוא מודה שאכן הוא מסכים לפרשנות זאת של השטר שבידו, ומונח אצל המקבל.
על שטר החוב – במקום שאי אפשר שהנותן יחתוך חלק זה מהשטר.
לכל הפחות ייחדו עדים – זה פתרון פחות מוצלח ולא לגמרי מוסכם בפוסקים, כי עדים עלולים למות או לשכוח.
הקרן עם הרווח – אם הוא קיבל מאה זהובים על מנת להתחלק ברווחים או לתת דמי פשרנות של עשרים זהובים, מותר לכתוב בשטר שהוא קיבל מאה זהובים על מנת להחזיר מאה ועשרים, או שהוא חייב לו מאה ועשרים זהובים, כיון שקיימת הוכחה שהדבר נכתב רק כדי למנוע התחמקות מתשלום, ובאמת ניתנו רק מאה זהובים והעשרים אינם אלא דמי פשרנות אם לא ירצה להוכיח שלא היו רווחים.
שפיר דמי – זה בסדר. אף שבשטר עסקא רגיל אסור לכתוב 'קבלתי מפלוני מאה זהובים למחצית שכר וקניתי ממנו חצי הריווח עשרים זהובים לשנה ולא אשבע והרי אני חייב מאה ועשרים זהובים לסוף שנה', כי במקרה כזה אם יהיו הפסדים שוב לא יוכל להישבע ולהיפטר, אבל בשטר רגיל שצמוד לו שטר עסקא שמבאר את כוונת השטר, מותר.
הערות:
- בדיעבד, אם חתמו על שטר הלוואה רגיל וסיכמו בעל פה שהוא על פי היתר עסקא, מותר ללוה לשלם את הסכומים שסוכמו. והמלווה מותר לו לקבלם אם הוא באמת תכנן שהשטר ישמש אותו רק לבטחון במקרה של התחמקות מפרעון. אבל אם המלוה תכנן שבמצב שיהיו הפסדים מוכחים הוא ינצל את השטר כדי לגבות את החוב ולעקוף את ההיתר עסקא, אסור לו לקבל את הרווחים כלל, גם אם הם באמת קיימים, כי במקרה כזה מבחינת המלווה מדובר בריבית גמורה.
- בסוף ימיו חזר בו הקיצור שולחן ערוך, וכתב על גליון ספרו שבמקרה ששטר החוב הרגיל כתוב רק על סך הקרן, ניתן להקל כדעת הפוסקים שסוברים שאין חוששים שהמלווה או היורשים יעלימו את שטר העסקא או יחתכו את ההפנייה משטר ההלוואה, ולכן ניתן להצמיד לשטר החוב את שטר העסקא, או להפנות אליו בתחתית השטר, ורק במקרה שכל הסיכום היה בעל פה, שאז היורשים יוכלו לגבות את כל החוב בתום לב אם המלווה ימות, אסור.
שְׁטַר עִסְקָא לֹא מַהֲנֵי לְהַתִּיר אֶלָּא אִם הָאֱמֶת כֵּן הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַמָּעוֹת לַעֲשׂוֹת בּוֹ אֵיזֶה עֵסֶק. אֲבָל אִם אֵינוֹ נוֹטֵל אֶת הַמָּעוֹת לְצֹרֶךְ עֵסֶק אֶלָּא לִפְרֹעַ אֵיזֶה חוֹב וְכַדּוֹמֶה, אָז לֹא מַהֲנֵי שְׁטַר עִסְקָא, כֵּיוָן שֶׁהוּא שֶׁקֶר. אֲבָל יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת בְּאֹפֶן זֶה, כְּגוֹן רְאוּבֵן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמָעוֹת, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה סְחוֹרָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, יָכוֹל לְמָכְרָהּ לְשִׁמְעוֹן אֲפִלּוּ בְּזוֹל גָּדוֹל, ובִתְנַאי שֶׁהַבְּרֵרָה בְּיַד רְאוּבֵן, שֶׁאִם לֹא יִמְסְרֶנָּהּ לִידֵי שִׁמְעוֹן עַד יוֹם פְּלוֹנִי, יִתֵּן לוֹ בַעֲדָהּ כָּךְ וְכָךְ, (שֶׁיִּהְיֶה לְשִׁמְעוֹן רֶוַח כָּרָאוּי), וְשִׁמְעוֹן יִתֵּן לִרְאוּבֵן אֶת הַמָּעוֹת וְיַעֲשׂוּ קִנְיָן סוּדָר לְקִיּוּם הַמִּקָח, דְּהַיְנוּ שֶׁשִּׁמְעוֹן הַלּוֹקֵחַ יִתֵּן קְצָת מִבִּגְדוֹ לִרְאוּבֵן שֶׁיִּתְפֹּס בּוֹ, וּבָזֶה הוּא קוֹנֶה אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁל רְאוּבֵן, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִפְנֵי עֵדִים, וְהַסְּחוֹרָה הִיא בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן הַקּוֹנֶה[2].
מהני – מועיל.
הוא שקר – שהרי לוקח כסף על דעת להתעסק ולהרוויח ולהתחלק ברווחים, ואינו מתכוון כלל לעמוד בהסכם זה, ובכל זאת דעתו לשלם ריבית, ומלבד איסור ריבית יש כאן גם איסור גזל, שמתנאי העסקא הוא שהנותן משקיע את הכסף שלו ומצפה לרווחים, והנוטל מתחייב לפעול לרווחת העסק המשותף, והוא אינו עושה כן, ועל דעת זה המלווה לא היה נותן לו את הכסף.
צריך למעות – להוצאות שוטפות.
סחורה – שאינה מניבה רווחים כרגע.
אפילו בזול גדול – גם אם יש לו סחורה בשווי של עשרת אלפים ₪, יכול למוכרה לשמעון באלף ₪.
הברירה – היכולת לבחור בין שתי אופציות, לספק לשמעון את הסחורה, או לתת לו במקומה סכום מוסכם מראש.
יתן לו בעדה – יתן ראובן לשמעון במקום הסחורה סכום גבוה כפי שסוכם.
שיהיה לשמעון רווח כראוי – באלף ומאה או אלף ומאתיים, כמה ששמעון רוצה להרוויח על דמוי הלוואה זו.
קניין סודר לקיום המקח – כי מטלטלים אינם נקנים בכסף אלא בהעברה בפועל לרשות הבעלים החדשים, אלא אם כן עושים פעולה של קניין מיוחדת, כגון 'קניין סודר', שמהותו החלפת חתיכת בגד בדבר הנקנה.
קצת מבגדו – או שיתן לו כלי כגון עט. ואחר כך מחזירו לו.
אפילו שלא בפני עדים – לקניינים אלו ולהסכמים יש תוקף מלא גם כאשר אין מי שיכול להעיד על כך, ועם זאת עדיף לעשות הכל בפני עדים, כמו שמבואר בסימן קעט סעיף ג.
הסחורה – בזמן שבין נתינת הכסף להחזרתו.
הערות:
- מי שיש לו עסקים, גם אם לוקח כרגע הלוואה כדי לשלם חוב במכולת או להוצאות שוטפות, אם כותב כנהוג היום שהוא משתף את הנותן בכל עסקיו, אפשר להתיר, אבל מי שאין לו שום עסק שמניב רווחים, ורק חי ממשכורת, אין לו שום היתר לקחת הלוואה בהיתר עסקא.
- הפוסקים כתבו שגם אם לא עשו קניין ממש על הסחורה, ואפילו אין ללווה את הסחורה אלא שניתן להשיג אותה בעיר במחיר זה מותר כמו שהתבאר בסימן סה סעיף יז. והסיבה שמותר, אף שהסחורה אינה עוברת בעלות, הוא מפני שמאחר ואם היה מספק לו את הסחורה מספר דקות לפני הזמן שהם קבעו, לא היה צריך לשלם לו כלום, ונמצא הסכום שמשלם לו עכשיו אינו על הזמן שבו הכסף שוהה אצל ראובן, אלא הוא קנס על כך שראובן לא סיפק את הסחורה.
[1] ואם לא יודעים את הנוסח, יכולים לומר 'לפי היתר עסקה' ואחר כך יכתבו השטר.
[2] המיקל לקנות בכרטיס אשראי של בנק ממשלתי לא לצורך עסק אין מזניחין אותו. (מלוה ה' יג יג) ואם יש לו נכס שמניב רווח רוב האחרונים מקלים בזה.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך