הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינִים שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, כְּגוֹן אֱגוֹז וְתַפּוּחַ, שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ עַל אֶחָד וְלִפְטוֹר גַּם הַשִּׁנִי, חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ עַל אֶחָד בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא לִפְטוֹר אֶת הַשֵּׁנִי כְּדֵי לְבָרֵךְ גַּם עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לִגְרֹם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וִיבָרֵךְ עַל הַיּוֹתֵר חָשׁוּב (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ה) וְנִפְטָר הַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְפָטְרוֹ. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל זֶה שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב, אֵינוֹ נִפְטָר הֶחָשׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דַּעְתּוֹ לְפָטְרוֹ[1]. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ בִּסְתָם, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ עַל הֶחָשׁוּב[2], דְאֵינוֹ בַּדִין שֶׁיִּפְטוֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב לְחָשׁוּב דֶּרֶךְ גְּרָרָא (רי"א רט"ו).
אסור לגרום ברכה שאינה צריכה – התבאר בסימן ו סעיף ד.
היותר חשוב – מצד גודלו, חביבותו, ושלמותו, או מצד שהוא משבעת המינים, על פי הכללים שיתבארו בסימן נה.
לא היתה כוונתו לפטרו – בפירוש, אבל היה בדעתו שאולי יאכל ממנו, שאם לא כן צריך לברך שוב אפילו מוסיף לאכול מאותו פרי עצמו, כמבואר בסימן נז.
דעתו לפטרו – חשב על כך בפירוש שעל סמך ברכה זו יאכל גם את הפרי השני.
אינו בדין – לא מתקבל על הדעת.
דרך גררא – שיגרר אחריו באופן אוטומטי.
הערות:
- לא תמיד ברור איזה פרי חשוב יותר ואיזה חשוב פחות. לכן מן הראוי שאדם ירגיל את עצמו לכוון תמיד כאשר הוא מברך, שברכתו תפטור את כל מה שיאכל.
אֲבָל אִם הֵם שְׁנֵי מִינִים, כְּגוֹן פְּרִי הָעֵץ וּפְרִי הָאֲדָמָה אוֹ דָּבָר שֶׁבִּרְכָתוֹ שֶׁהַכֹּל, אַף עַל גַּב דִּבְדִיעֲבַד אִם בֵּרֵךְ עַל כֻּלָּם שֶׁהַכֹּל, אוֹ שֶׁבֵּרֵךְ עַל פְּרִי הָעֵץ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה יָצָא, מִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא יְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לוֹ, וּבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֶמֶת (עַיֵן לְקַמָּן סִימָן נ"ה סָעִיף ד'). וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לְפָנָיו יַיִן וַעֲנָבִים, וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יַיִן קֹדֶם וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאִם הוּא מִתְכַּוֵּן לִפְטוֹר בִּבְרָכָה זוֹ גַּם הָעֲנָבִים יָכוֹל לְפָטְרָן, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, אֶלָּא יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לִפְטוֹר אֶת הָעֲנָבִים, כְּדֵי לְבָרֵךְ גַּם עֲלֵיהֶם בְּרָכָה הַמְתֻקֶּנֶת, שֶׁהִיא בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ[3] [ר"ו ר"ח רי"א].
יצא – כמבואר בסימן נו סעיפים ב וד.
אסור לעשות כן – אף שבכך הוא חוסך ברכה.
קודמת – לברכת שהכל, ולברכת בורא פרי האדמה גם כן קודמת, כמבואר בסימן נה סוף סעיף א.
רוצה לשתות יין קודם – וכן אם אינו רוצה לשתותו קודם דוקא, יש לו להקדים את ברכת היין, כמבואר בסימן נה סעיף ב. וכוונת הקיצור שולחן ערוך שאם אינו רוצה כרגע לשתות יין כלל, או שרוצה דוקא לשתות אחרי האכילה, אינו חייב להקדים את ברכת היין.
יכול לפטרן – שהרי גם הם תוצר של עץ הגפן.
יכוון שלא לפטור – לכתחילה נכון לכוון בפירוש שלא לפטור, אבל גם אם לא חשב כלל, אין הענבים נפטרים בברכת היין.
המתוקנת – שתיקנו לברך על ענבים.
בְּכָל הַדְּבָרִים, חוּץ מִן הַפַּת[4] (שֶׁנִּתְבָּאֵר דִּינוֹ בְּסִימָן מ"ב סָעִיף י"ט, כ', כ"א) אִם שִׁנָּה מְקוֹמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, נֶחְשָׁב כְּמוֹ הֶסַּח הַדַּעַת[5], וְלָכֵן מִי שֶׁאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה בְּחֶדֶר אֶחָד וְאַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ לְחֶדֶר אַחֵר לִגְמוֹר שָׁם אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, אֲפִלּוּ מִמִּין הָרִאשׁוֹן. וַאֲפִלּוּ אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ הַמַּשְׁקֶה וְנוֹשְׂאוֹ אֶל הַחֶדֶר הָאַחֵר, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו שָׁם מֵחָדָשׁ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל מַה שֶּׁאָכַל תְּחִלָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ, כִּי הַבְּרָכָה שֶׁיְבָרֵךְ בַּסּוֹף, תַּעֲלֶה לִשְׁנֵיהֶם.
שינה מקומו – תוך כדי אכילה.
כמו היסח הדעת – כדין מישהו שהחליט שלא להמשיך באכילתו, ולבסוף שינה את דעתו ורוצה לאכול עוד, שצריך לברך שוב, כמבואר בסימן נז.
הערות:
- אם תכנן מראש להמשיך את אכילתו בחדר אחר, כל עוד שאין המעבר אלא בין חדרים שנמצאים מתחת לאותה קורת גג ולא מבית לבית, מועיל התכנון מראש שלא יצטרך לברך שוב.
- הפוסקים העירו על כך שהמנהג הוא שלא לחזור ולברך בגלל מעבר מחדר לחדר, ומצאו לכך סימוכין בהלכה במקרים שבהם ניתן לראות את החדר שבו התחיל את אכילתו מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו, אפילו אם הדבר לא תוכנן מראש. ועל כל פנים לכתחילה יש להיזהר מאד שלא לעזוב את מקומו עד שיסיים לאכול, כדי שלא להסתבך עם ספק ברכות.
- כמו כן, הקיצור שולחן ערוך עצמו בהגהות שכתב לספרו, העיר על כך שפוסקים רבים סוברים שגם אם אכל ביני מזונות, או פירות משבעת המינים, דינו כמו מי שאכל לחם, שהתבאר בסימן מב סעיף יט שבדיעבד אם יצא מהמקום אינו צריך לברך שוב. ואף שדעת הקיצור שולחן ערוך עצמו אינה כן, הזהיר שלא להיכנס לספק זה, ועד כמה שאפשר לא לצאת ממקומו באמצע אכילת פירות משבעת המינים, או באמצע אכילת מיני מזונות.
וְכֵן אִם הָלַךְ לַחוּץ וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ לִגְמֹר אֲכִילָתוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ מֵחָדָשׁ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל לְבַדּוֹ, אוֹ כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל עִם אֲחֵרִים וְכֻלָּם שִׁנּוּ אֶת מְקוֹמָם. אֲבָל אִם אֶחָד נִשְׁאָר עַל מְקוֹמוֹ, אֲזַי גַּם אֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתָּם לַחֲזוֹר לְכָאן אֶל זֶה שֶׁנִּשְׁאָר כָּאן[6], וְלִגְמוֹר כָּאן אֲכִילָתָן, לָכֵן כְּשֶׁחוֹזְרִין וְאוֹכְלִין אוֹ שׁוֹתִין, אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ מֵחָדָשׁ[7], דְּכֵיוָן שֶׁנִּשְׁאָר כָּאן אֶחָד, לֹא נִתְבַּטְּלָה הַקְּבִיעוּת, וְכֻלָּם חוֹזְרִין לִקְבִיעוּתָן, וְנֶחְשָׁב הַכֹּל כִּסְעוּדָּה אֶחָת.
לחוץ – מחוץ לחדר.
צריך לברך מחדש – ברגע שעזב את המקום פקע התוקף של ברכתו הראשונה, וכבר לא יעזור לחזור למקומו.
כשחוזרין – אבל אם רוצים להמשיך את אכילתם במקום אחר, צריכים לברך, ולזה לא מועיל שהשאירו את חביריהם במקום הראשון.
הערות:
- אם יצא ממקומו לזמן קצר לצורך הסעודה, כגון שאוכל לבדו בסלון, ובאמצע נכנס למטבח להביא משהו ששייך לסעודה, אין צריך לחזור ולברך, ובפרט כאשר לא יצא מפתח ביתו. ולכן מותר ללכת ליטול ידים בין קידוש לסעודה, אפילו אם המים נמצאים במקום אחר בבית.
בְּחֶדֶר אֶחָד מִפִּנָּה לְפִנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֶדֶר גָּדוֹל מְאֹד, לֹא הֲוֵי שִׁנּוּי מָקוֹם.
גדול מאד – וגם אם יש בחדר רהיטים בצורה שממקומו החדש בכלל אינו יכול לראות את מקומו הקודם.
לא הוי שינוי מקום – ומותר לכתחילה לעבור באותו חדר ממקום למקום.
אִם אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּגַן שֶׁהוּא מֻקַּף מְחִצּוֹת וּבֵרֵךְ עַל פֵּרוֹת מֵאִילָן אֶחָד עַל דַּעַת לֶאֱכֹל גַּם מֵאִילָנוֹת אֲחֵרִים, יָכוֹל לֶאֱכוֹל[8] גַּם מֵאִילָנוֹת אֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מְקוֹמוֹ[9], כָּל שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְאֵין צָרִיח לְבָרֵךְ שֵׁנִית. אֲבָל אִם אֵין הַגַּן מֻקַּף מְחִצּוֹת[10], וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִגַּן זֶה לְגַן אַחֵר[11], לֹא מַהֲנֵי דַּעְתּוֹ (קע"ח).
גן – גינה.
על דעת לאכול גם מאילנות אחרים – כי אם היה דעתו לאכול רק מעץ זה ואחר כך שינה את דעתו, בכל מקרה לא תועיל הברכה לפירות מעץ אחר כמבואר בסימן נז.
אף על פי שאינו רואה מקומו – כדין העובר באותו חדר גדול מפינה לפינה שלמדנו בסעיף טו.
לא מהני דעתו – אין דעתו מועילה. ואפילו לפי מה שכתבתי בהערה לסעיף יג שאם עובר מחדר לחדר באותו בית, אף שהדבר נקרא 'שינוי מקום', אם היה דעתו בשעת הברכה לעשות זאת, אינו צריך לחזור ולברך, דעת הקיצור שולחן ערוך, שדין שתי גינות, או שתי עצים בשטח פתוח, כדין שני בתים, שבזה גם כוונה מפורשת אינה מועילה.
עַל פֵּרוֹת הָאִילָן חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים (כְּדִלְקַמָּן סָעִיף ז) וְעַל כָּל פֵּרוֹת הָאֲדָמָה וִירָקוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת[12] וְכוּ', וַאֲפִלּוּ אָכַל וְשָׁתָה נִפְטָר בִּבְרָכָה אֶחָת (ר"ז).
פירות האדמה – עגבניות, מלפפונים, פלפלים, מלונים, אבטיחים, תפוחי אדמה ושאר ירקות שורש.
ירקות – עלים ירוקים, כגון חסה, סלרי, כוסברה, פטרוזיליה, כרוב, ודומיהם.
[1] וכן כתב החזון עובדיה (ברכות קפ) שאם כשברך על הפרי שאינו חשוב, לא כיון בפירוש לפטור את הפרי החשוב, צריך לחזור ולברך עליו.
[2] היו לפניו שני מינים ואחד חביב בעיניו יותר, ובירך על שאינו חביב, אם התכוון בפירוש לפטור את החביב, אפילו לא היה לפניו, אינו צריך לחזור ולברך על החביב. אך אם לא כיון בפירוש לפטור את החביב, אפי' אם היה החביב לפניו, צריך לחזור ולברך עליו. והוא הדין אם יש לפניו פירות מז' המינים ו'שאר פירות', ובירך (שלא כדין) על פרי שאינו מז' מינים ולא כיון לפטור את הפירות מז' מינים, צריך לחזור ולברך על הז' מינים. אבל אם היה הפרי שאינו מז' מינים 'חביב' בעיניו, אף שלא כיון לפטור את הפרי מז' מינים, א"צ לחזור ולברך עליו.
ומכל מקום 'אורח' אינו צריך לברך, אף אם לא כיון על הפרי החשוב יותר, ולא היה לפניו אותו פרי (הלכה ברורה רו, כה).
[3] ואם התכוון פירוש בברכת הגפן לפטור את הענבים, אפילו אם לא היו לפניו בשעת ברכת הגפן, יצא. (הלכה ברורה רח, נה).
[4] עיין סימן מב סעיף מט ובהערות שם.
[5] אם אכל פירות שאינם מז' מינים ויצא חוץ לביתו וחזר, צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. ואם לא קבע מקום, אלא הלך ממקום למקום בעת אכילתו, לא צריך לחזור ולברך.
היה אוכל פת או פירות מז' מינים או עוגה, ויצא חוץ לביתו ושוב חזר, אין צריך לחזור ולברך בין אם כבר אכל כזית ובין אם לא, והחוזר ומברך יש לו על מה לסמוך. (הליכות עולם ב מ-מא)
[6] ודווקא אם היוצאים דעתם לחזור למקומם של הנשארים, אבל אם בדעתם להמשיך לאכול במקום אחר, חייבים לברך שוב, אפילו שנשארו מקצתן במקום הקודם. (הלכה ברורה קעח, ט).
[7] ולכתחילה אין לצאת ממקומו, אף אם השאיר מקצת סועדים. (הלכה ברורה קעח, ט).
[8] אפילו לכתחילה. (הלכה ברורה קעח, יב).
[9] להלכה, אם היה הגן מוקף מחיצות רשאי לשנות ממקום למקום בתוך הגן, אפילו לא היתה מתחילה דעתו לכך. (הלכה ברורה קעח, יב).
[10] להלכה, אם אין המקום מוקף מחיצות ונראה מהמקום הראשון, או אם לא נראה, אך היתה דעתו לאכול בכל הגן, רשאי לכתחילה לשנות מקומו בתוך הגן. (הלכה ברורה קעח, יב).
[11] להלכה, כשרוצה לשנות מגן לגן אחר ואין מחיצות שמחברות ביניהם, והיתה דעתו מתחילה לכך, לכתחילה אינו רשאי לשנות, ובדיעבד אינו חוזר ומברך. (הלכה ברורה קעח, יב).
ולשנות מגן לגן כשהגן השני נראה מהגן הראשון ולא היתה דעתו לכך, אינו רשאי לעשות כן לכתחילה, אבל בדיעבד אינו חוזר ומברך. ואם גם נראה הגן השני וגם היתה דעתו לכך, יכול לשנות מגן לגן אפילו לכתחילה. (הלכה ברורה קעח, יב).
[12] ואם ברך על פירות שאינם מז' מינים ברכת מעין שלש, יצא. (חזון עובדיה ברכות, רב).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך