כְּשֶׁמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה, וְיֵשׁ שָׁם גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, יֹאמַר: סַבְרִי רַבּוֹתַי[1], רְצוֹנוֹ לוֹמַר, תְּנוּ דַּעַתְּכֶם לִשְׁמֹעַ, כְּדֵי שֶׁיַפְסִיקוּ מֵאֲכִילָתָן לִשְׁמֹעַ הַבְּרָכָה.
יש שם גם אנשים אחרים – שרוצים לצאת בברכתו, כמבואר בסעיף טו.
יאמר סברי רבותי – ומאחר ובשעת הסעודה חייבים לומר סברי, נהגו לומר כך לפני שמברכים על יין כדי להוציא אחרים ידי חובתם, אפילו שלא בתוך הסעודה, כגון בקידוש ובהבדלה.
כדי שיפסיקו מאכילתן לשמוע הברכה – בעקרון היה נכון יותר שכל אחד יברך לעצמו, כיון שיש חשש שאנשים יענו אמן תוך כדי אכילה, ולהסתכן בכך, כמבואר בסימן מב סעיף ה. וכך אכן ההלכה בכל מאכל אחר, שאסור לברך בקול כדי להוציא אחרים ידי חובתם תוך כדי הסעודה. אלא שנהגו בשתיית יין להקל שיברך אחד לכולם, בתנאי שדואגים מראש לכך שלא ימשיכו באכילה בשעת הברכה.
הערות:
- אמנם השומע ברכה ולא ענה אמן גם יצא ידי חובתו, ואם כן היה אפשר שמי שבאמצע אכילה פשוט יימנע מעניית אמן כדי שלא להסתכן, אבל מאחר ויש סיכוי שיענו אמן ויתעלמו מהסיכון, שהרי לכתחילה אמורים לענות אמן על ברכה שרוצים לצאת בה ידי חובה, לכן אסרו חכמים לברך באמצע הסעודה עבור אחרים. ואם מברך רק לעצמו, סמכו חכמים על כך שיבינו שאר המסובים שאין להם לענות אמן באמצע אכילתם, ולכן לא חייבו לברך דוקא בלחש. ומזה ניתן להבין שאין דעת החכמים נוחה מהתופעה שהתחדשה בדורנו בשם 'מסיבת אמנים', שבו יושבים קבוצה ומברכים ברכות בזה אחר זה כדי לזכות את חבריהם בעניית אמן, כאשר אוכלים תוך כדי את המאכל שבירכו עליו קודם לכן, ואין להסתמך על כך שלא יענו אמן שהרי כל מטרת ההתאספות היא כדי לענות אמן, וגם אין להסתמך על כך שלפני כל ברכה כולם דואגים לסיים את אכילתם, שאפילו בברכת היין שבתוך הסעודה התירו זאת רק מתוך אילוץ, ובאופן חד-פעמי, ורבים הם החולקים וסוברים שגם זה אסור, ובוודאי שאין ליזום מצבים כאלו לכתחילה ולברכות רבות זו אחר זו.
שָׁתוּ מִיַּיִן אֶחָד, בֵּין בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה בֵּין שֶׁלֹּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה[2] וְהֵבִיאוּ לָהֶם יַיִן אַחֵר, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְלַךְ וְלֹא אַסַּח דַּעְתֵּהּ מִיַּיִן, אֲבָל מְבָרֵךְ עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְכֵן אִם הֵבִיאוּ לָהֶם עוֹד יַיִן שְׁלִישִׁי, מְבָרְכִין גַּם כֵּן עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְכֵן עַל הַרְבֵּה (מֵעֻבְדָּא דְּרַבִּי עַל כָּל חָבִית וְחָבִית שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ הָיָה מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב) (יְרוּשַׁלְמִי ברכות סוֹף פרק כיצד מברכין).
אחר – מסוג שונה.
שלא נמלך – שלא שינה את דעתו. כי אם אדם שותה כוס יין ובדעתו שלא לשתות יותר, ואחר כך שינה את דעתו ורוצה לשתות שוב, צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן, כמו שיתבאר בסימן נז.
אסח דעתיה – הסיח את דעתו.
הטוב והמטיב – ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב.
הרבה – יותר משלושה סוגים.
על כל חבית וחבית – אפילו אם מדובר באותו זן ובאותו שנתון, אם בשלב התסיסה היו היינות בחביות שונות, הם נחשבים כסוגי יין שונים.
מעובדא דרבי – מהסיפור המסופר על רבי [=רבי יהודה הנשיא]. כלומר, אמנם לא מפורש בפוסקים שמברכים הטוב והמטיב פעמים רבות, אבל ניתן ללמוד הלכה זו מתוך הסיפור על רבי המסופר בתלמוד הירושלמי.
וְאִם הָיָה נִמְלַךְ מַמָּשׁ בְּאֹפֶן שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן (עַיֵן לְקַמָּן סִימָן נ"ז), מְבָרֵךְ תְּחִלָּה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן[3].
נמלך ממש – כי לפעמים אנשים אמנם משנים את דעתם, אבל מראש היה ברור שדעתם עשויה להשתנות, וזה לא נחשב כנמלך. וכן אם לא חשב על כך מראש אם ישתה עוד, אלא נתנו לו יין והוא שתה.
הָא דִּמְבַרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, דַּוְקָא בִּסְתָם, שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ שֶׁהַשֵּׁנִי גָּרוּעַ מִן הָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ אִם מְשֻׁבָּח מִן הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִן הָרִאשׁוֹן, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. אַךְ כְּשֶׁהוּא בָּרִיא לַגּוּף יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּרוּעַ בַּטַעַם, מְבָרְכִין עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
הא דמברכין – זה שמברכים.
בריא לגוף יותר – בפוסקים מוזכר שיין לבן בריא יותר מיין אדום. וכהיום דעת הרופאים להיפך, שיין אדום [על כל פנים כשהוא יבש] בריא יותר מאדום. גם יבש בריא יותר ממתוק אפילו כששניהם אדומים. ויין יותר בריא ממיץ ענבים.
אֲפִלּוּ הָיָה לָהֶם מִתְּחִלָּה שְׁתֵּי יֵינוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לִפְנָיו יַחַד כְּשֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, מְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁנִי הַמְשֻׁבָּח הַטוֹב וְהַמֵּטִיב. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינוֹ מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן מְבָרֵךְ עַל הַמְשֻׁבָּח לִפְטוֹר גַּם אֶת הַגָּרוּעַ.
היה להם מתחילה – בבית, ותכננו לשתות משניהם.
שלא היה לפניו יחד – ולכן בירך בורא פרי הגפן על היין הגרוע יותר.
אינו מברך הטוב והמטיב – שהרי אין מברכים ברכה זו אלא על יין טוב יותר, או כשאינו ידוע, וכאן מדובר שיודע שאחד מהם טוב יותר, ובמקרה כזה אסור לו לברך בורא פרי הגפן על הגרוע כדי שיוכל לברך אחר כך הטוב והמטיב על הטוב.
מברך על המשובח – שכן הדין, כמו שיתבאר בסימן נה סעיף א.
הערות:
- הלכה זו לא נאמרה אלא במקרה שיש לפניו שתי יינות, שאחד מהם טוב יותר מן השני באופן מוחלט, שרק במקרה זה ניתן לחייבו לברך על הטוב יותר בורא פרי הגפן, וממילא לא יוכל כבר לברך הטוב והמטיב על הגרוע. אבל אם אין עדיפות מובהקת, או אפילו אם יש, אבל היין הפחות טעים הוא בריא יותר, או שעבר על הדין ובירך בורא פרי הגפן על הגרוע, או שהיתה לו סיבה לעשות כך, למשל שרצה לקדש על מיץ ענבים בשביל הילדים, ואחר כך שותה יין בסעודה, בכל מקרים אלו מברך הטוב והמטיב על היין השני אפילו אם שניהם עמדו על השולחן כבר לפני שבירך על הראשון.
אֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם יֵשׁ עוֹד מִן הַיַּיִן הָרִאשׁוֹן וְרוֹצִים לִשְׁתּוֹת אֶת הַשֵּׁנִי מִשּׁוּם שִׁנּוּי יָיִן. אֲבָל אִם מֵחֲמַת שֶׁהַיַּיִן הָרִאשׁוֹן כָּלָה מְבִיאִין אֶת הַשֵּׁנִי, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו[4].
משום שינוי יין – מפני שרצונם לטעום יין מסוג שונה.
אֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ אַחֵר עִמּוֹ שֶׁהוּא שׁוֹתֶה גַּם כֵּן מִשְּׁתֵּי הַיֵּינוֹת. דְּהָכִי מַשְׁמַע, הַטּוֹב לוֹ, וְהַמֵּטִיב לַחֲבֵרוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו עִמּוֹ. אֲבָל אִם הוּא יְחִידִי, אֵינוֹ מְבָרֵךְ.
כשיש אחר עימו – והיין שייך [לפחות במידה מסויימת כמבואר בסעיף הבא] גם לו.
הכי משמע – כך היא משמעות הברכה.
הטוב לו והמטיב לחברו – אף שכאן המשמעות העיקרית של הברכה היא הודיה על ריבוי היין, שה' מרעיף עלינו טוב יותר מהנחוץ, בכל זאת, לעולם אין מברכים ברכת הטוב והמטיב אלא אם שניים נהנים מאותה הטובה, כפי שעוד יתבאר בסימן נט סעיפים א, ה-ו, ט-י.
עמו – שותים עמו, או אשתו או אחד מבניו.
הָאוֹרֵחַ שֶׁמֵּסֵב אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אִם בַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן אֶת הַקַּנְקַן עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁיִּשְׁתֶּה מִי שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בִּסְעוּדּוֹת גְּדוֹלוֹת, אִם כֵּן, הַיַּיִן הוּא כְּמוֹ בְּשֻׁתָּפוֹת וּמְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב[5]. אֲבָל אִם הַבַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן לְכָל אֶחָד כּוֹסוֹ, אֵין מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהֶם שֻׁתָּפוּת בְּיָיִן. וַאֲפִלּוּ הַבַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ מְבָרֵךְ (קע"ה).
האורח – שאין היין שלו, וביארתי בסעיף הקודם שמתנאי ברכת הטוב והמטיב הוא שבמידת מה יהיו שני השותים שותפים ביין.
נותן לכל אחד כוסו – הוא מוזג ומחלק כוסות יין כפי ראות עיניו, ואין לאורחים אפשרות לקחת מתי שהם רוצים.
אפילו הבעל הבית – שהיין הוא שלו, והוא יוצר את מצב השתייה המשותפת.
אֶחָד יָכוֹל לְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּם[6], וְיֹאמַר תְּחִלָּה: סַבְרִי וְכוּ' שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לִשְׁמֹעַ וְיַעֲנוּ אָמֵן שֶׁיֵּצְאוּ בְּבִרְכָתוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד כּוֹסוֹ לְפָנָיו שֶׁיִּטְעֹם מִיָּד, שֶׁלֹּא יְהֵא הֶפְסֵק בֵּין הַבְּרָכָה לַשְּׁתִיָּה.
ויאמר תחילה סברי – התבאר בסעיף ז.
שלא יהא הפסק בין הברכה לשתיה – בעקרון אמורים לטעון מיד אחרי הברכה, ורק במקומות שבהם חכמים המליצו שיברך דוקא אחד לכולם, כמו בקידוש ובברכת המוציא, מותר להפסיק ולהמתין עד שמקבלים מכוסו או מהלחם של המברך, אבל כאן בכל מקרה היה עדיף שכל אחד יברך לעצמו, כמו שביארתי בסעיף ז, ולכן לכל הפחות צריך להקפיד שכל אחד יוכל לטעום מיד לאחר ברכת המברך.
אִם מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס יַיִן אַחֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵטִיב, שֶׁהוּא יוֹצֵא בְּמַה שֶּׁאָמַר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב (קע"ה).
כוס יין אחר – כוס עם יין שונה.
שאמר בברכת המזון הטוב והמטיב – הברכה הרביעית של ברכת המזון, שפותחת 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו...' מכונה בגמרא 'ברכת הטוב והמטיב', כי החלק העיקרי של הברכה הוא המילים 'המלך הטוב והמטיב לכל'.
כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, שֶׁהַכֹּל הוּא כְּמוֹ הֶקְדֵּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִן הַהֶקְדֵּשׁ עַד לְאַחַר הַפִּדְיוֹן, וְהַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּלֹא פִּדְיוֹן מָעַל, כְּמוֹ כֵּן אָסוּר לֵהָנוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְהַבְּרָכָה הוּא הַפִּדְיוֹן. וְהַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ מָעַל בְּקָדְשֵׁי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאֵין שִׁעוּר לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה[7].
כתיב – תהילים כד א.
הכל – כל מה שקיים בארץ.
הקדש – מוקדש להקדוש ברוך הוא.
לאחר הפדיון – ניתן לפדות דברים המוקדשים, כמבואר בויקרא כז.
מעל – וחייב להקריב קרבן ולשלם את מה שנהנה מן ההקדש בתוספת חמישית, כמבואר בויקרא ה יד-טז.
הברכה הוא הפדיון – ועל האוכל לאחר ברכה נאמר (תהלים קטו טז) 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
אין שיעור – לכמות האוכל שצריך לאכול כדי שיצטרכו לברך.
אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִיעֲבַד אִם טָעָה וּבֵרֵךְ שֶׁהַכֹּל עַל כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ עַל פַּת אוֹ יַיִן יָצָא[8] (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ו), לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא צָרִיךְ לִלְמֹד לְהָבִין אֵיזֶה בְּרָכָה יְבָרֵךְ עַל כָּל מִין וּמִין. וְאַךְ בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר מֵאֵיזֶה מִין הוּא, אוֹ שֶנִּסְתַּפְּקוּ הַפּוֹסְקִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיעַ, אָז יוֹצְאִין בְּבִרְכַּת שֶׁהַכֹּל. וְאִם הוּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לְפָטְרוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה עָדִיף טְפֵי.
על כל דבר – מאכל.
אפילו על פת או יין – שחכמים קבעו להם ברכה חשובה בפני עצמם.
אי אפשר לברר – אין לו את מי לשאול מה מרכיבי התערובת.
אי אפשר להכריע – במחלוקת שבין הפוסקים.
יוצאין – לכתחילה.
דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה – ישנם דברים שאם אוכלים אותם במסגרת של סעודת פת, אין צריך לברך עליהם, ופרטי דין זה התבארו באריכות בסימן מג.
עדיף טפי – יותר טוב, כי כך ניתן להתחמק מן המחלוקת ואין צריך לברך ברכה שיתכן שתקפה רק בדיעבד. כמו כן ניתן לאכול מעט ממאכל אחר שברכתו ברורה וזהה לאחת הברכות שהוא מסתפק בהם, ולהתכוון לפטור גם את המאכל המסופק, ואחר כך יאכל עוד מאכל שברכתו כהברכה השנייה שהוא מסתפק בה.
[1] כמו כן יש נוהגים לומר 'לחיים' כששותים כמה אנשים, וצריכים לאמרו אחר שמברכים וטועמים מהיין (הלכה ברורה קעד, כא).
[2] להלכה, דווקא אם הביאו לפניהם יין אחר בשעת הסעודה או ששתו יין בקידוש ואח"כ בשעת הסעודה הביאו להם יין אחר. או ששתו סמוך לסעודה והביאו בסעודה יין אחר צריכים לברך הטוב והמטיב, אבל אם היו שותים שלא בשעת הסעודה והביאו להם יין אחר, לא מברכין הטוב והמטיב מדין ספק ברכות להקל. (חזון עובדיה ברכות, עח).
לדעת השולחן ערוך (קעה, א) אפילו היו לפניו שני היינות בשעת הברכה, מברך הטוב והמטיב. וטוב להחמיר ולהסיר היין השני בשעת הברכה. (הלכה ברורה קעה, ג).
השולחן ערוך (קעה, ב) כתב, שמברך על כל שינוי יין אפילו אם אינו יודע שהיין השני משובח מהראשון. אך אם יודע שהיין השני אינו משובח כמו הראשון, לא מברך עליו. (חזון עובדיה ברכות, עח).
ואין לברך הטוב והמטיב אלא א"כ אחר עמו. (וגם אשתו ובניו נחשבים אחר) (חזון עובדיה ברכות, עח).
ומי שהביאו לו יין ממין אחר ושכח לברך הטוב והמטיב בתחילת שתייתו, ורוצה לשתות עוד, נחלקו הפוסקים אם יכול לברך הטוב והמטיב, והרוצה לברך יש לו על מה שיסמוך. (חזון עובדיה ברכות, פ).
גם אם עשה קידוש על מיץ ענבים, ובסעודה שותה יין אחר, צריך לברך הטוב והמטיב, וכדאי שהיין השני לא יהיה בשעת הקידוש. (הלכה ברורה קעה, יז).
ואפילו שתה משתי היינות כל שהוא מברך הטוב והמטיב.(חזון עובדיה ברכות עה)
[3] להלכה, אם גמרו בדעתם שלא לשתות יין, ואח"כ הביאו לפניהם יין אחר, מברכים הגפן ולא הטוב והמטיב. (חזון עובדיה ברכות עו).
ה'חזון עובדיה'(ברכות עה) כתב, שדי שישתו משני סוגי היין קצת בשביל לברך 'הטוב והמטיב.
[4] ואפילו אם היין השני משובח מהיין הראשון, אין מברכין עליו, דספק ברכות להקל. (חזון עובדיה ברכות, עו).
[5] ולא יברכו רק על יין שלהם או (כמ"ש המחבר) ששם את היין בשולחן וכל הרוצה ליטול יטול, אבל כשהיין שייך לאחד ונותנו במתנה לכולם, אינו מברך הטוב והמטיב. (הלכה ברורה קעה, יט).
[6] והשולחן ערוך (קעה, ה) פסק, שאין האחד רשאי לברך ולהוציא אחרים ידי חובה על ברכת הטוב והמטיב, אלא כל אחד מברך לעצמו.
[7] אבל לברכה אחרונה יש שיעור, שאם אכל עוגה או פת מברך רק אם אכל שיעור כזית שהוא 27 גרם. ונכון להחמיר שלא לאכול יותר מ-18 גרם, מפני שיש הסוברים שמשיעור זה כבר חייבים בברכה אחרונה. (הלכה ברורה רי, ב).
[8] ואם אחר שטעה ובירך 'שהכל' יש לפניו משקה שרוצה לשתות ממנו, לא יברך שוב 'שהכל' על השתיה. (ילקוט יוסף רו, ג).
1. מהי המשמעות של הביטוי "מעל בקודשי ה'" ?
א. לאכול בקדושה
ב. לברך על האוכל
ג. ליהנות מן העולם בלי ברכה
ד. להקדיש דברים לה'
2. מדוע עדיף לברך שהכל ולא ברכה אחרת שמסופקים בה?
א. כי שהכל פוטרת הכל
ב. כי זו ברכה כללית יותר
ג. כדי להימנע ממחלוקות בין הפוסקים
ד. כדי שלא לברך ברכה לבטלה
3. מה דינו של מי שנהנה מן העולם בלי לברך?
א. עבר עבירה חמורה
ב. צריך לברך אחר כך
ג. מאבד את הזכות ליהנות מהעולם
ד. צריך לשלם קנס
4. האם יש שיעור כמות מזון שצריך כדי לחייב בברכה ראשונה?
א. כן, צריך לאכול כזית
ב. לא, בכל שהוא חייבים
ג. כן, צריך לאכול כביצה
ד. תלוי בסוג המאכל
5. מהו תנאי הכרחי כדי לברך "הטוב והמטיב" על יין שני לפי סעיף יג?
א. שהיין השני יהיה טוב יותר מהראשון
ב. שיהיה מישהו נוסף ששותה מהיין השני
ג. שיהיה עדיין מהיין הראשון
ד. שלא יהיה הפסק בין שתיית היינות
התשובות הנכונות הן: ג, ג, א, ב, ב
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך