הלימוד היומי י אדר א

לימוד מהספר:

כא איסור כלאי זרעים

א. מִן הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נִזְרַע הַשָּׂדֶה כִּלְאַיִם וְדִין זֶה נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה בְּכָל הַמִּינִים. בֵּין בִּתְבוּאָה, בֵּין בִּזְרָעִים, בֵּין בְּיָרָק.  וְדַוְקָא הַמִּינִים שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים זוֹרְעִים וּמְקַיְּמִים אוֹתָם, אֲבָל אִם אֶחָד מִן הַמִּינִים אֵין מְקַיְּמִים אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמְּקַיְּמִים אוֹתוֹ רַק לְרֵיחַ, לִרְפוּאָה וּלְמֻגְמָר אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְאָדָם וְלֹא לִבְהֵמָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

 וְכֵן אִם שְׁנֵי הַמִּינִים אֵינָם רְאוּיִים לָאָדָם, אֶלָּא לַבְּהֵמָה, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

ב. אִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים כּוֹלֵל לֹא רַק אֶת הַזּוֹרֵעַ, אֶלָּא אַף אֶת הַחוֹרֵשׁ, הָעוֹדֵר, הַמְנַכֵּשׁ, הַמְזַבֵּל, הַמַּשְׁקֶה וְהַמְּקַיֵּם כִּלְאֵי זְרָעִים.

ג.  אֵין חִלּוּק בְּאִסּוּר כִּלְאֵי זְרָעִים, בֵּין שֶׁזָּרַע שְׁנֵי מִינִים אֲסוּרִים בְּמַפֹּלֶת יָד, אוֹ שֶׁזָּרַע בְּזֶה אַחַר זֶה.

ד.  שָׁגַג אוֹ הֵזִיד וְזֶרַע כִּלְאֵי זְרָעִים חַיָּב לְעָקְרָן, אוֹ לְתַקֵּן בֵּינֵיהֶן גָּדֵר אוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, כְּפִי שֶׁיְּבֹאַר, וּמָה שֶׁגָּדֵל כְּבָר אֵינוֹ נֶאֱסָר

ה. אִם נִתְעָרְבוּ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים זֶה בָּזֶה, מֻתָּר לִזְרֹעַ אֶת הַתַּעֲרֹבֶת אִם נִתְקַיְּמוּ כָּל שְׁלֹשֶׁת הַתְּנָאִים דִּלְהַלָּן:

א. נִתְעָרְבוּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה

ב. אֵין הַזּוֹרֵעַ מְעֻנְיָן בְּקִיּוּם הַמִּין הַזָּר

ג. אֵין הַשִּׁעוּר שֶׁל הַמִּין הַזָּר מַגִּיעַ לְכַמּוֹת הָאוֹסֶרֶת שֶׁתִּתְבָּאֵר הָלְאָה. בְּמִקְרֶה וְהִגִּיעַ לְכַמּוּת הָאוֹסֶרֶת אֶפְשָׁר לְמַעֲטוֹ, הֵן ע"י תּוֹסֶפֶת הַמִּין הָרָצוּי הֵן ע"י הַמְעָטַת הַמִּין הַזָּר.

 

וְאֵלֶּה הַשִּׁעוּרִים 

א.         אִם הֲנִתְעָרֵב הוּא מִין תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית, הַנִּזְרָע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אוֹ הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִתִּשְׁעָה קַבִּין לְבֵית סְאָה; וְיֵשׁ כָּאן כַּמּוּת זֶרַע שֶׁרְגִילִים לְזָרְעָהּ בַּשֶּׁטַח שֶׁהוּא אֶחָד מִכ"ד לְבֵית סְאָה, וְנִתְעָרְבָה כְּמוֹת זוֹ בִּסְאָה זֵרְעוֹנִים מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מִכְּמוֹת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

ב.         אִם הֲנִתְעָרֵב הוּא מִין תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִית, הַנִּזְרָע שְׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אוֹ יוֹתֵר מִזֶּה עַד תִּשְׁעָה קַבִּין, וְנִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ רֹבַע הַקַּב בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מֵרֹבַע הַקַּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

ג.          אִם הֲנִתְעָרֵב הוּא מִין זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים, הַנִּזְרָע שְׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, אוֹ הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, וְיֵשׁ כָּאן כַּמּוּת זֶרַע שֶׁרְגִילִים לְזָרְעָהּ בְּשֶׁטַח שֶׁהוּא אֶחָד מִכ"ד לְבֵית סְאָה, וְנִתְעָרְבָה כַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט. נִתְעָרֵב פָּחוֹת מִכַּמּוּת זוֹ בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

ד.         אִם הֲנִתְעָרֵב הוּא מִין זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים, הַנִּזְרָע יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אַךְ לֹא יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה קַבִּין לְבֵית סְאָה, אִם נִתְעָרֵב מִמֶּנּוּ רֹבַע הַקַּב בִּסְאָה מִמִּין אַחֵר, צָרִיךְ לְמַעֵט, נִתְעָרֵב פָּחוֹת מֵרֹבַע הַקַּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. כָּל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה הֵם אִם נִתְעָרֵב בִּסְאָה, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכָּל הַתַּעֲרֹבֶת מְהַוָּה סְאָה: וּבְיַחַס זֶה, יֵשׁ לָדוּן בְּפָחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, אוֹ בְּיוֹתֵר מִמֶּנּוּ.

 עֵרֵב הַזְּרָעִים בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁהִנּוֹ מְעֻנְיָן בְּקִיּוּם הַמִּין הַזָּר, הֲרֵי הֵם כִּלְאַיִם  אַף בְּתַעֲרֹבֶת כָּלְשֶׁהוּא, וְאָסוּר לְזַרְעָם.

 ו. אִם צָמַח בְּשָׂדֶה שֶׁל מִין אֶחָד מִין אַחֵר מֵאֵלָיו וְיֵשׁ בּוֹ הַתַּעֲרֹבֶת בַּשִּׁעוּר שֶׁהִזְכַּרְנוּ גַּם כֵּן צָרִיךְ לְמַעֵט (כְּלוֹמַר שֶׁיְּלַקֵּט מִן הַמִּין הָאוֹסֵר כַּמּוּת  שֶׁכָּזוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כְּשִׁעוּר הָאוֹסֵר) אַךְ אִם נִכָּר שֶׁהַתַּעֲרֹבֶת לֹא נוֹחַ לוֹ וְצָמַח מֵאֵלָיו, וְאָנוּס מִלְּעָקוּר, (שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא פּוֹעֲלִים שֶׁיַּעַקְרוּ בְּתוֹסֶפֶת שְׂכַר שְׁלִישׁ עַל הָרָגִיל), מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם.

ז. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה מִין אֶחָד וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ מִין אַחֵר, יְחַכֶּה עַד שֶׁיַּתְלִיעוּ הַזְּרָעִים, כְּלוֹמַר יַצְמִיחוּ שָׁרָשִׁים כְּתוֹלָעִים וְאַחַר כָּךְ יַחֲרוֹשׁ אֶת הַשָּׂדֶה, וְיִזְרַע מִמִּין הַשֵּׁנִי, וּמַסְפִּיקָה חֲרִישָׁה שֶׁכָּזוֹ שֶׁחוֹרֵשׁ לִפְנֵי הַגְּשָׁמִים, כְּדֵי לְרַוּוֹת אֶת הַשָּׂדֶה מֵהַגְּשָׁמִים. וְאִם יִצְמַח אַחַר כָּךְ מֵהַמִּין שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בּוֹ, בְּשִׁעוּר הָאָסוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, יְמַעֵט.

ח. אַף שֶׁאָסוּר לְקַיֵּם כִּלְאֵי זְרָעִים, אֵין הַצְּמָחִים שֶׁגָּדְלוּ נֶאֱסָרִים

ט. מֻתָּר לִזְרֹעַ כָּל מִינֵי זְרָעִים עַל יַד אִילָנוֹת [אֲבָל לֹא עַל יַד גְּפָנִים] וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם

תוספת פסקי ספרד:

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה