מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָבָר לִמְכּוֹר, אָסוּר לוֹ לְיַפּוֹתוֹ כְּדֵי לְרַמּוֹת בּוֹ, כְּגוֹן לְהַֹשְקוֹת בְּהֵמָה מֵי סֻבִּין שֶׁמְּנַפְּחִין וְזוֹקְפִין שַׂעֲרוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה שְׁמֵנָה, אוֹ לִצְבּוֹעַ כֵּלִים יְשָׁנִים כְּדֵי שֶׁיִתְרָאוּ כַּחֲדָשִׁים, וְכָל כַּיוֹצֵא בָּזֶה[1].
ליפותו כדי לרמות – ליצור אצל הקונה רושם שאינו נכון.
מנפחין – את מעי הבהמה.
תיראה שמנה – גם כשאינו אומר כלום.
שייתראו כחדשים – והקונה יהיה בטוח שמדובר בכלי חדש, בעוד שתוחלת החיים של כלי ישן קצרה יותר, ושוויו פחות.
הערות:
- הדינים המבוארים בסעיפים ד-ה נוהגים אפילו במי שמוכר לגוי.
- אם אין הכוונה לרמות, אלא רק ליצור רושם חיובי ראשוני, מותר ליפות את החפץ, ולכן מותר לצבוע דירה ולתקן את החורים בקירות ואת הברזים המטפטפים ולהשים בה תאורה נעימה ורהיטים נאים, כדי לעורר בקונים הפוטנציאלים רושם חיובי, בתנאי שהוא אומר להם מה גיל הדירה והצנרת שבה ואינו מעלים מידע. וכן מותר כשמוכרים רכב לתקן פגמים חיצוניים, ולשטוף אותו היטב, פנימית וחיצונית, כדי ליצור אצל הקונה התרשמות חיובית, בתנאי שמספר לו את היסטוריית הרכב ואת מצבו המכני בלי להעלים מידע. וכן מותר לבחורה להתלבש יפה ולהתאפר כדי להיפגש עם בחור למטרת נישואין, בתנאי שבשלב כלשהו, לאחר שההתרשמות הראשונית נוצרה, תספר לו על אי אלו מומים או בעיות רפואיות שהיא סובלת מהם.
וְכֵן אָסוּר לְעָרֵב מְעַט פֵּרוֹת רָעִים בְּהַרְבֵּה פֵּרוֹת יָפִים כְּדֵי לְמָכְרָם בְּחֶזְקַת יָפִים, אוֹ לְעָרֵב מַשְקֶה רַע בְּיָפֶה. וְאִם הָיָה טַעְמוֹ נִכָּר, מֻתָּר לְעָרֵב, כִּי הַלּוֹקֵחַ יַרְגִּישׁ.
לערב – או להניח בקופסה למטה את הרעים ומעליהם את היפים.
כדי למכרם בחזקת יפים – אבל אם אין זאת כוונתו, מותר לערב פירות ישנים וחדשים, איכותיים יותר ופחות, ולמכור את כולם ביחד, שכולם יודעים שדרך המוכרים לקבל אספקה ממקומות שונים, ובימים שונים, ולא להפריד בין הסחורות.
משקה רע ביפה – כגון סוגי יינות, טעימים ויקרים פחות בסוגים אחרים טעימים ויקרים יותר.
טעמו ניכר – במקומות שמקובל שהקונה טועם לפני הקנייה. וכן אם מודיע על כך בפירוש, או שהדבר רשום בצורה ברורה על המוצר.
הערות:
- כאשר אין טעם המשקה הרע ניכר במשקה הטוב, אסור לערב, ואין המוכר יכול לטעון 'מה איכפת לו, הוא לא ירגיש', אלא צריך להודיע על כך, ולאפשר לקונה להחליט אם מתאים לו לקנות כך או לא.
מֻתָּר לְחֶנְוָנִי לְחַלֵק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים לְתִינוֹקוֹת, כְּדֵי לְהַרְגִּילָם שֶיִקְנוּ מִמֶּנוּ. וְכֵן יָכוֹל לִמְכּוֹר בְּזוֹל יוֹתֵר מֵהַשַׁעַר, כְּדֵי שֶׁיִקְנוּ מִמֶּנוּ, וְאֵין בְּנֵי הַשׁוּק יְכוֹלִין לְעַכֵּב עָלָיו.
קליות – גרעיני חיטה רכים קלויים, שהם שימשו בעת העתיקה כממתקים. ובזמננו מותר לחלק סוכריות.
כדי להרגילם – מפני שכל בעלי החנויות יכולים לעשות כמוהו.
בזול יותר מהשער – לעשות מבצעים.
לעכב עליו – למנוע ממנו בטענה שהדבר גורם להם הפסד, כי גם הם נאלצים לעשות מבצעים ולמכור בזול, מפני שהאינטרס הציבורי הוא שאכן המחירים יוזלו בכל מקום.
הערות:
- ההיתר לעשות מבצעים ולהוריד מחירים בנוי על כך שבסופו של דבר הקונים מרויחים מזה. אבל אסור להוריד מחירים אם מטרת התחרות אינה למשוך קונים אלא לגרום למתחרה לסגור את החנות, או אפילו אם אין זאת המטרה המוצהרת, אבל בעל החנות השני אינו יכול לעמוד במחירים כאלו, והוא ייאלץ לסגור, כי בתחרות כזאת בסופו של דבר גם המתחרה וגם שאר הציבור יפסידו בטווח הארוך. ובמקרים ספקיים יש לשאול רב.
- כמו כן אסור למכור מתחת למחיר המינימום הקבוע בחוק, כיון שאין למתחרים אפשרות חוקית לעשות כמוהו ולגרום למחיר לרדת בכל מקום, והם מפסידים מכך שהוא מוכר בזול.
- יש סמכות לבתי הדין שבעיר לקבוע מחירי מינימום למוצרים שונים כדי שלא ליצור תחרות שאינה הוגנת.
הַמּוֹדֵד אוֹ שׁוֹקֵל חָסֵר לַחֲבֵרוֹ אוֹ אֲפִילוּ לַנָכְרִי, עוֹבֵר בְּלָאו[2], שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּדָה בַּמּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קפ"ב סָעִיף א' וסָעִיף ד'). וְעֹנֶשׁ הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלות קָשֶׁה מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמוֹדֵד אוֹ לְשׁוֹקֵל שֶׁקֶר לָשׁוּב בּתְשׁוּבָה הֲגוּנָה, שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה וּלְמִי יָשִׁיב. וְאַף שֶׁיַעֲשֶׂה צָרְכֵי רַבִּים, אֵין זֹאת תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה (רל"א).
חסר – שאמצעי המדידה אינם מדוייקים, וההפרש הוא לטובת המוכר.
אפילו לנכרי – דיני אונאה שלמדנו בסעיפים הקודמים, נוהגים בעיקר בישראל, שהרי נאמר (ויקרא כה יד) אל תונו איש את אחיו. אבל דיני גזילה, וכל העניינים הנספחים לאיסור גזילה, נוהגים גם בגוי.
שנאמר – ויקרא יט לה.
לקמן – שם מתבארים בהרחבה חילוקי הדינים באונאת הגוי.
במידה – מדידת קרקע. כאשר מוכרים או מחלקים קרקע, צריך להביא מומחים למדידת קרקע.
במשורה – מידות נפח. משורה היא מידה קטנה מאד, שמכילה כ8-9 סמ"ק, ואפילו בכמויות זניחות אלו הזהירה תורה לדקדק במידות.
יעשה צרכי רבים – שזה הפתרון למי שחטא במידות ומשקלות, כמבואר בסימן קפב סעיף ז, שבכך הוא מחזיר לכולם.
תשובה הגונה – אינה אלא אם מתקן באופן מלא את כל הנזק שגרם, ואמנם בוודאי עשיית צרכי רבים הוא דבר חשוב, ופוטר אותו מעונש כבד, אבל רחוק הדבר שאכן כל מי שרימו אותו יהנה מאותם צרכי רבים, ולכן גם צריך בנוסף לצרכי הרבים שעושה להחזיר לכל מי שיודע שהוא גנב ממנו, כמבואר שם.
כְּתִיב, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְדוֹלָה וּקְטַנָה, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָה, אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וּצֶדֶק יִהְיֶה לָךְ וְגוֹ'. וְתֵבַת בְּכִיסְךָ וְכֵן תֵּבַת בְּבֵיתְךָ, נִרְאוֹת לִכְאוֹרָה כִּמְיֻתָּרוֹת, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לבִרָכָה, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, מָמוֹן, מַה טַּעַם, מִשׁוּם אֶבֶן וָאָבֶן. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, צְרָכֶיךָ, מַה טַּעַם, מִשּׁוּם אֵיפָה וְאֵיפָה. אֲבָל אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק אִם יִהְיוּ בְּבֵיתְךָ, יִהְיֶה לְךָ מָמוֹן. וְכֵן אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק אִם יִהְיוּ בְּבֵיתֶךָ, יִהְיוּ לְךָ צְרָכֶיךָ. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַה יַעֲשֶֹה אָדָם וְיִתְעַשֵׁר. יִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה, וִיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶׁלוֹ, שֶׁנֶּאֶמַר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָהָב [ב"ב פט.] (נדה דף ע').
כתיב – דברים כה יג-טו.
אבן – משקולת.
איפה – מידת נפח למוצרים יבשים הנמכרים בסיטונאות כמו דגנים, בנפח של כ22 ליטר.
כמיותרות – ואם היה כתוב בפסוק 'לא יהיה לך אבן ואבן גדולה וקטנה' 'לא יהיה לך איפה ואיפה גדולה וקטנה', הדברים היו מובנים באותה מידה.
לא יהיה לך בכיסך ממון... – המילים אבן ואבן גדולה וקטנה אינם מגדירים מה לא יהיה לך בכיסך, אלא מדוע לא יהיה לך בכיסך – ממון [שרגיל להיות בכיסו של אדם] – מפני שיש לך אבן ואבן.
לא יהיה לך בביתך צרכיך – גם המילים איפה ואיפה אינם מגדירים את מה שאסור שיהיה בביתך, אלא מדוע לא יהיה לך בביתך – צרכיך [צרכי מחיה שרגילים להיות בבית] – מפני שיש לך איפה ואיפה.
אבל אבן שלמה וצדק... – וזה פירוש המשך הפסוקים: 'אבן שלמה וצדק' אם אלו יהיו בביתך, אז 'יהיה לך' ממון בכיסך, 'איפה שלמה וצדק' אם יהיו בביתך, אז 'יהיה לך' צרכיך בביתך.
ישא ויתן באמונה – בנאמנות, ללא שקר. שממון שאינו כשר אין לו קיום כמו שנאמר (ירמיה יז יא) 'עושה עושר ולא במשפט – בחצי ימיו יעזבנו'.
ממי שהעושר שלו – ויכול בקלות לגרום לך להעשיר בלי לרמות, או להעני גם אם תעשה תרגילים מבריקים.
שנאמר – חגי ב ח.
צָרִיךְ לִמְדּוֹד וְלִשְׁקוֹל בְּעַיִן יָפָה, שֶיִהְיֶה עוֹדֵף עַל הַמִּדָה[3], שֶנֶּאֶמַר, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָךְ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וָצֶדֶק. אָמְרָה תוֹרָה, צַדֵּק מִשֶׁלְךָ וְתֵן לוֹ (בבא בתרא פח: חושן משפט סִימָן רל"א סָעִיף י"ד).
עודף על המידה – כדי שאם יידבק משהו בכלי לא יפסיד הקונה מזה. ובלאו הכי קשה מאד לדקדק במידות עד הסוף.
מה תלמוד לומר וצדק – מה המילה 'צדק' באה ללמדינו.
צדק משלך ותן לו – וותר לו משלך ותן לו יותר, כדי שהצדק ייעשה בכל מקרה.
הערות:
- המשקלות שיש בזמננו בחנויות מדוייקות מאד, והם רושמות מחיר מדוייק, ואם הם תקינים אין צריך להוסיף בהם על המשקל, וכן נהגו. אבל צריך להיזהר מאד שלא לשקול אריזות שאינם מקובלות בקנייה כזאת, ולקחת עליהם מחיר של פירות.
צָרִיךְ לִמְדּוֹד כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה וְלֹא יְשַׁנֶה כְּלָל. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹשׁ, לֹא יִמְחוֹק אֲפִילוּ בִּרְצוֹן הַלּוֹקֵחַ שֶׁפִּחֵת לוֹ מִדָּמִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְחוֹק, לֹא יִגְדּושׁ אֲפִילוּ בִּרְצוֹן הַמּוֹכֵר שֶׁמּוֹסִיף לוֹ דָמִים, כִּי הַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל עִוּוּת הַמִּדוֹת, פֶּן תֵּצֵא תַקָלָה עַל יְדֵי זֶה, שֶיִרְאֶה הָרוֹאֶה שֶׁמּוֹדְדִין כָּךְ וְיִדָּמֶה לוֹ שֶׁכָּךְ הִיא מִדַּת הָעִיר, וְיִמְדֹּד כֵּן לְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ גַם כֵּן אֶת הַמִּנְהָג וְיַטְעֵהוּ.
לגדוש – מידות נפח למוצרים יבשים ניתנים למדוד עד לגובה הכלי [=מחוק] או עד כמה שהכלי מחזיק גם מעבר לגבהו [=גדוש], וההפרש עשוי להיות משמעותי.
שפיחת לו מדמים – שמשלם לו פחות בהתאם לצורת המדידה הלא מקובלת במקום זה.
ברצון המוכר שמוסיף לו דמים – אפילו אם הקונה ביקש מהמוכר להגדיש לו את המידה והוא ישלם לו יותר, והמוכר הסכים.
ידמה לו – יהיה נראה לו.
ויטעהו – בלי כוונה, כאשר המחיר לפי כמות קבוע בעיר, והוא יתן לו בעד אותו סכום כסף פחות סחורה, מפני שהוא חושב שהמחיר נקבע לפי מידה מחוקה ובאמת המחיר נקבע לפי גדולה.
חַיָבִים רָאשֵׁי הַקָּהָל לְהַעֲמִיד מְמֻנִּים שֶׁיִהְיוּ מְחַזְּרִים עַל הַחֲנֻיּוֹת. וכָל מִי שֶׁנִּמְצָא אִתּוֹ מִדָּה חַסֵרָה אוֹ מִשְׁקָל חָסֵר אוֹ מֹאְזנַיִם מְקֻלְקָלִים, רַשָׁאִים לְהַכּוֹתוֹ וּלְקָנְסוֹ כַּנִּרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם.
מחזרים – מסתובבים בין החנויות לפיקוח.
משקל חסר – משקולת חסרה, שרשום עליה משקל כלשהו ובאמת היא שוקלת פחות.
מאזניים מקולקלים – שבמשקולות שלמים אינם שוקלים נכון.
בעיניהם – של ראשי הקהל.
אָסוּר לְאָדָם לְהַשְׁהוֹת מִדָּה חֲסֵרָה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֵד בָּהּ. וְאִם מַשְׁהֶה, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶנֶּאֱמַר, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְדוֹלָה וּקְטַנָה, לֹא יִהְיֶה בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְדוֹלָה וּקְטַנָה. וַאֲפִלוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּדָה עָבִיט לְמֵי רַגְלַיִם, אָסוּר, שֶׁמָא יָבֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאִם יֵשׁ מִנְהָג בָּעִיר שֶׁאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּמִדָּה הָרְשׁוּמָה בְּרשֶׁם הַיָדוּעַ וזוֹ אֵינָּהּ רְשׁוּמָה, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָהּ [רל"א].
להשהות – להשאיר.
שנאמר – דברים כה יג-יד.
עביט למי רגלים – סיר לילה.
שאינו יודע – שהמידה אינה מדוייקת.
אין מודדין – לצורכי מסחר.
רשומה ברושם הידוע – חותמת של הממונים על המידות.
להשהותה – לשימושים ביתיים שונים.
הַמְחַזֵּר אַחַר דָּבָר לִקְנוֹתוֹ אוֹ לְשֹׂכְרוֹ, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִים, בֵּין מִנָּכְרִי בֵּין מִיִשְֹרָאֵל, וּכְבָר הֻשׁוְוּ עַל הַדָמִים, וְקֹדֶם שֶׁגָמְרוּ אֶת הַקִנְיָן, בָּא אַחֵר וּקְנָאוֹ אוֹ שְׂכָרוֹ, נִקְרָא רָשָע. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הֻשׁוְוּ עַל הַדָּמִים, אֶלָּא שֶׁהַמּוֹכֵר רוֹצֶה בְּכָךְ וְהַקּוֹנֶה רוֹצֶה בְּפָחוֹת, מֻתָּר לְאַחֵר לִקְנוֹתוֹ. וְאָסוּר לְהַשִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ בִּשְׂכִירוּת בָּתִּים וְכַדּוֹמֶה מִנָּכְרִי[4] (רל"ז).
מחזר – מתאמץ. מנסה.
הושוו על הדמים – הגיעו לעמק השווה בכל פרטי ההסכם, כולל גובה וצורת התשלום.
גמרו את הקניין – עשו את פעולת הקניין שהיא מעבירה את הבעלות, כל דבר לפי עניינו.
להשיג גבול רעהו... – אם יהודי היה שוכר נכס מגוי, וחתם איתו חוזה לתקופה מסוימת, אסור לשום יהודי אחר לשכור את אותו בית לתקופה נוספת, אם היהודי הראשון מעוניין להאריך את החוזה באותם תנאים.
וכדומה – במקומות שהממשלה מוכרת רשיונות וזכיונות, להפעלת ענפי מסחר שונים, אסור ליהודי לנסות לרכוש את הזכיון שיהודי אחר כבר זכה בו, כל עוד שהוא רוצה להמשיך באותם תנאים.
הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקְנוֹת לוֹ קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין, וְהָלַךְ הַשְּׁלִיחַ וְקָנָה אֶת הַחֵפֶץ בִּמְעוֹתָיו בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה רַמָּאי. וְאִם קְנָאוֹ מִמָּעוֹת שֶׁל הַמְשַׁלֵּחַ, מְחֻיָּב לִתְּנוֹ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁקְּנָאוֹ לְעַצְמוֹ.
במעותיו – בכסף האישי שלו.
רמאי – כי השולח סומך עליו שיבצע את השליחות, והוא פוגע באמונו.
הערות:
- אם המוכר אינו מוכן למכור אלא לשליח ולא למשלח, אמנם מותר לשליח לקנות לעצמו, אבל הוא צריך להודיע למשלח לפני ביצוע העיסקה, שאין רוצים למכור לו ושהוא יקנה לעצמו, ואם אין אפשרות להודיע קודם, מפני שבינתיים אדם אחר עלול להקדימו, מותר לו לקנות לעצמו בינתיים, אבל חייב לאחר ביצוע העסקה להודיע לשולח מדוע עשה כן, כדי שלא יחשוד בו.
[1] ואם יש מום במקחו, צריך להודיע ללוקח על זה.
ואסור לגנוב דעת הבריות שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה. כגון, שלא יפציר בחבירו לסעוד עמו, ויודע שהוא לא סועד. וכן לא יפתח חביות הפתוחות לחנווני וזה סובר שפתחם בשבילו, אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו. ואם הוא מטעה את עצמו שהיה לו להעלות זאת על דעתו, כגון שפגש בחבירו בדרך והוא סבור שיצא לקראתו לכבדו, אינו צריך להודיעו. (שולחן ערוך חו"מ רכח, ו).
[2] ואף שהמאנה נכרי לא עובר בלאו, מכל מקום המאנהו במידות שאינם מדויקות עובר בלאו. (ש"ך רלא סק"א).
[3] וחייב להוסיף במשקל לטובת הקונה ביבש 1/400 ובלח 1/100. (שולחן ערוך חושן משפט רלא יד)
[4] יש אומרים שאם בא לזכות מ'הפקר' או לקבל מתנה, ובא חבירו וקדמו, אין חבירו נקרא רשע, כיון שאין מצוי לו במקום אחר, ויש אומרים שגם בזה נקרא רשע. (שולחן ערוך חו"מ רלז, א).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך