בַּבְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ שֶׁלְּאַחַר מִינֵי מְזוֹנוֹת, פּוֹתֵחַ עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, וְחוֹתֵם וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה[1]. וְעַל הַיַּיִן, פּוֹתֵחַ עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְחוֹתֵם [וְנוֹדֶה לְךָ] עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן, בָּרוּךְ אַתָה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל הַפֵּרוֹת, פּוֹתֵחַ עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, וְחוֹתֵם [וְנוֹדֶה לְךָ] עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. (וּבְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ אִם אָכַל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, אוֹמֵר, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֵיהָ). אָכַל מִינֵי מְזוֹנוֹת וְגַם שָׁתָה יַיִן כּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם בִּבְרָכָה אֶחָת. וְכֵן פֵּרוֹת וָיַיִן, וַאֲפִלּוּ עֲנָבִים וָיַיִן, פֵּרוֹת וּמִינֵי מְזוֹנוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ מִינֵי מְזוֹנוֹת וְיַיִן וּפֵרוֹת, כּוֹלֵל שְׁלָשְׁתָּן, וְיַקְדִּים עַל הַמִּחְיָה, וְאַחַר כָּךְ עַל הַגֶּפֶן, וְאַחַר כָּךְ עַל הָעֵץ. וּכְשֶׁכּוֹלֵל עַל הַמִּחְיָה עִם שְׁאָר מִין, לֹא יֹאמַר בַּחֲתִימָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, אֶלָּא יֹאמַר, בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן, אוֹ עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַפֵּרוֹת, אוֹ עַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל הַפֵּרוֹת. וּכְבָר נִדְפְּסָה הַנֻּסְחָא בַּסִּדּוּרִים, וְצָרִיךְ כָּל אִישׁ יִשְֹרָאֵל לִהְיוֹת בָּקִי בִּבְרָכָה זוֹ בְּעַל פֶּה.
לאחר מיני מזונות – החלק המרכזי של הברכה [מ'ועל תנובת השדה' עד 'כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על...'] זהה תמיד, אבל הפתיחה והחתימה משתנים לפי סוג האוכל.
הפירות – זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימונים.
על הארץ ועל פירותיה – ונודה לך על הארץ ועל פירותיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל פירותיה. וכן נוהגים לומר על יין של ארץ ישראל 'על הארץ ועל פרי גפנה'. אבל 'על הארץ ועל מחייתה' אין אומרים, כי רוב הקמח אינו מתוצרת הארץ, וקשה לברר. ובפסח, כשאוכל מאכלים ממצות שברכתם מזונות, יש לחתום על הארץ ועל מחייתה, כי המצות מיוצרים בדרך כלל מחיטה מקומית.
אפילו ענבים ויין – לא יסתפק ב'על הגפן ועל פרי הגפן' אלא יוסיף גם 'על העץ ועל פרי העץ', אף שבדיעבד אם הזכיר רק גפן על היין ועל הענבים, יצא ידי חובתו.
שאר מין – ברכה על מין אחר, יין או פירות.
בברכה זו – בניגוד לברכת המזון, שנאמרת רק אחרי סעודה ממש, שבדרך כלל גם מתוכננת מראש, וניתן להתארגן עם סידור או ברכון, ברכה מעין שלוש צריכה להיאמר אחרי פרוסת עוגה, כמה צימוקים, תמר או שתים, מצבים שיכולים להיווצר בכל מקום ובלי תכנון מראש, ואם אינו יודע את הברכה בעל פה לא יוכל לברך.
הערות:
- הקיצור שולחן ערוך העתיק כאן את דעות הפוסקים שהחתימה בברכת על המחיה צריכה להיות 'על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה', שכך נהגו במקומו, אבל פוסקים רבים מאד כתבו שלא לומר בחתימה 'ועל הכלכלה' אלא לחתום 'על הארץ ועל המחיה' בלבד, ולא היתה כוונת הקיצור שולחן ערוך לשנות את המנהג של מי שאינו אומר 'ועל הכלכלה', ולכן, מי שנהג שלא לאומרו יחזיק במנהגו.
בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַזְכִּירִין בָּה מְעִנְיָנָא דְּיוֹמָא. וְאִם שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ.
בשבת ויום טוב וראש חודש – וכן בחול המועד, אבל לא בחנוכה ובפורים.
מעניינא דיומא – מעניין היום, בקצרה, כפי הנוסח שבסידורים.
אין מחזירין אותו – בניגוד לשוכח בברכת המזון, שלפעמים מחזירים את המברך לתחילת ברכת המזון, כמבואר בסימן מד סעיף יג.
יֵשׁ לְהַחְמִיר בִּבְרָכָה זוֹ כְּמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בַּדְּבָרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ[2] בְּסִימָן מ"ד סָעִיף ו' (קפ"ג).
בדברים שנזכרו... – לברך בישיבה, ובאימה ויראה.
בְּבִרְכַּת בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁבָּרָאתָ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּרָא, וְכֵן עִקָּר[3]. וּפֵרוּשָׁהּ שֶׁל הַבְּרָכָה הוּא, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, שֶׁבָּרָא הַנְּפָשׁוֹת וְגַם מַחְסוֹרָם, דְּהַיְנוּ כָּל צָרְכֵי סִפּוּקָן, שֶׁהֵם דְּבָרִים הֶכְרֵחִיִּים לְצֹרֶךְ קִיּוּם חַיּוּתָן, כְּמוֹ הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם, וְגַם עַל כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁבָּרָא שֶׁאֵינָם הֶכְרֵחִיִּים כָּל כָּךְ אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג בָּהֶם, כְּמוֹ פֵּרוֹת וְכַדּוֹמֶה, אָנוּ מְבָרְכִים אוֹתָךְ חַי הָעוֹלָמִים. וּצְרִיכִין לוֹמַר החי"ת בְּפַתַח (הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִוִילְנָא, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הִסְכִּים עִם הַפּוֹסְקִים שֶׁכָּתְבו לַחְתֹּם הַבְּרָכָה בַּשֵּׁם[4], וְלוֹמַר בָּרוךְ אַתָּה ה' חַי הָעוֹלָמִים) (סִימָן ר"ז).
בורא נפשות – שמברכים אחרי כל מאכל שאין מברכים אחריו ברכת המזון או ברכה מעין שלוש.
החי"ת – של המילה 'חי' העולמים.
בפתח – ולא בצירי.
הסכים עם הפוסקים... – בתלמוד הירושלמי נאמר שיש לחתום 'ברוך אתה ה' חי העולמים', ואילו בתלמוד הבבלי לא מוזכרת חתימה לברכה זו, ונחלקו הפוסקים אם הבבלי מודה לירושלמי שיש לחתום או לא. והמלצת הפוסקים והשולחן ערוך היא לחתום ללא שם ולומר 'ברוך חי העולמים', וכן המנהג הפשוט גם בקרב האשכנזים וגם בקרב בני עדות המזרח. אך הוא [הגר"א מווילנא] סבר שיש לחתום בשם.
אָכַל פֵּרוֹת שֶׁבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהֶם בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וְגַם פֵּרוֹת הָעֵץ שֶׁבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהֶן הוּא בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת, מְבָרֵךְ בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהֶם פְּרִי עֵץ, נִפְטָרִים בָּזֶה כָּל פְּרִי עֵץ שֶׁאָכַל[5]. אֲבָל אִם נִתְחַיֵּב בִּרְכַּת בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת עַל מִין אַחֵר, אֵינוֹ נִפְטָר בִּבְרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וִיבָרֵךְ תְּחִלָה בִּרְכַּת מֵעֵין שָׁלֹשׁ וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת[6] (ר"ב ר"ח).
פירות העץ – אבל אם אכל פירות האדמה, אף שהם כלולים בחתימת 'על הארץ ועל הפירות', מאחר ואין הם כלולים בפתיחת הברכה שהיא 'על העץ ועל פרי העץ', אינם נפטרים בברכה מעין שלוש, וצריך לברך עליהם בורא נפשות בנפרד.
מין אחר – שאינו פרי העץ.
הערות:
- יש חולקים וסוברים שגם פירות האדמה כלולים בברכה מעין שלוש, כאשר חותמים בה על הארץ ועל הפירות/פירותיה, כיון שהזכיר גם בתחילת הברכה 'ועל תנובת השדה', ולכן מן הראוי במקרה כזה שיברך קודם בורא נפשות על פירות האדמה, ואחר כך ברכה מעין שלוש על הפירות שהם משבעת המינים.
לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְאָדָם לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ, אוֹ לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה דָּבָר עַד שֶׁיְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח מִלְּבָרֵךְ. וּבְדִיעֲבַד כְּשֶׁיָּצָא מִמְּקוֹמוֹ, אִם הוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת, יָכוֹל לְבָרֵךְ בְּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. אֲבָל אִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ[7], צָרִיךְ שֶׁיַּחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְעֵיל סִימָן מ"ד סָעִיף ט' (סִימָן קפ"ד ובחַיֵּי אָדָם).
לכתחילה אסור... – כמו שלמדנו בסימן מב סעיף יט, לגבי לחם.
לעסוק באיזה דבר – אם סיים לאכול, כל התעסקות בדברים אחרים עלולה להשכיח ממנו את הברכה.
אָכַל וְשָׁתָה וְלֹא בֵּרַךְ מִיָּד בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, יָכוֹל לְבָרֵךְ עַד שְׁעַת עִכּוּל[8], דְּהַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ תָּאֵב לֶאֱכוֹל פֵּרוֹת. וּלְאַחַר שְׁתִיָּה, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָמֵא. וּלְאַחַר זְמַּנִּים אֵלּוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ עוֹד. וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי לְשַׁעֵר, רָאוּי לוֹ כְּשֶׁנִּזְכַּר שֶׁלֹּא בֵּרַךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, לְבָרֵךְ עַל מִין מִמִּין שֶׁאָכַל וְיֹאכַל וִיבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, לִפְטוֹר גַּם אֶת הָרִאשׁוֹן (קפ"ד).
עד שעת עיכול – כמו בלחם, כפי שהתבאר בסימן מד סעיף ח.
שאינו תאב – שלא התעורר אצלו תאבון מחדש.
שאינו בקי לשער – או שלא אכל פירות כל צרכו, ואז אי אפשר לשער בדרך זו, כי מיד עם גמר אכילתו היה עדיין תאב לאכול פירות, ויתכן שעד שנזכר עבר שיעור עיכול, ולכן כבר אינו יכול לברך מפני הספק.
כשנזכר – לכתחילה יזהר מאד מאד לברך מיד, כיון שאינו יודע לשער את זמן העיכול של הפירות. גם מה שלמדנו בסימן מד סעיף ח שהמינימום של שיעור עיכול הוא שבעים ושתים דקות, לא נאמר אלא בלחם, אבל לא בפירות ובוודאי שלא בנוזלים.
ממין שאכל – לאו דוקא מאותו מין ממש, אלא מסוג מאכל שברכתו האחרונה זהה.
אָכַל אוֹ שָׁתָה וְהֵקִיא, לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, דְּלֹא גָרַע מִנִּתְעַכֵּל (שע"ת סימן ר"ח).
לא גרע מנתעכל – אין מצב זה של הקאה אחרי האוכל יותר גרוע ממצב שבו האוכל התעכל, שמבואר בגמרא שכבר אי אפשר לברך.
[1] ולדעת הספרדים אומרים על כל מה ש'בראת'. (הליכות עולם ב קכ).
[2] והספרדים נהגו לחתום ברוך חי (בפתח) העולמים, בלי שם ומלכות. (הלכה ברורה רז, ט).
[3] אבל אם אכל פירות וגם שתה יין, יברך קודם בורא נפשות ואח"כ על הגפן. (שולחן ערוך רח, יג)
[4] אם אכל פרי מז' המינים ובשר ודגים, מברך מעין שלש ואח"כ 'בורא נפשות'. ואם אכל מז' המינים ומפירות האדמה, יברך קודם 'בורא נפשות' ואח"כ יברך 'מעין שלש' (כיון שאם יברך קודם מעין שלש להרבה פוסקים לא יצטרך שוב לברך). (חזון עובדיה ברכות, רב).
[5]אולם השולחן ערוך (קעח, ה) פסק (ביש ויש), שדוקא על מיני דגן צריך לחזור למקומן ולא בשאר דברים שמברכים עליהם מעין שלש.
[6] אם לא נתעכלו מברך ברכה אחרונה, ואם נתעכלו, אינו מברך. וכל שאינו רעב כמו שהיה קודם שאכל, מברך ברכה אחרונה. ואם הוא רעב, אינו מברך. ואם אינו יודע לשער אם מתחיל להיות רעב, יאכל מהם עוד כזית ויברך ברכה אחרונה.(הלכה אחרונה קפד יד)
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך