בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וְכֵן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין מְבָרְכִין אֶלָּא אִם כֵּן אָכַל כַּשִּׁעוּר, דְּהַיְנוּ כַּזָיִת[1]. אֲבַל עַל פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר, אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְעַל מַשְׁקִין, יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאֵינוֹ חַיָּב בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה אֶלָּא אִם כֵּן שָׁתָה רְבִיעִית[2], וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּגַם עַל מַשְׁקִין אִם שָׁתָה כַּזַּיִת[3], חַיָּב בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְלָכֵן לָצֵאת מִידֵי סְפֵקָא, יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אֶלָּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת אוֹ רְבִיעִית. וְאֵין חִלּוּק בֵּין יַיִן שָׂרָף לִשְׁאָר מַשְׁקִין (ק"צ ר"י).
כזית – גודל של זית ממוצע. ויש מחמירים לחשב כזית כגודל של קופסת גפרורים, בטענה שבעבר הזיתים היו יותר גדולים, והרוצה להחמיר לא יאכל כמות שגדולה יותר מזית בן ימינו וקטנה יותר מקופסת גפרורים.
רביעית – כ-75 סמ"ק, ויש מחמירים לשתות כ-150 סמ"ק כדי שיוכלו לברך בלא פקפוק.
בין יין שרף לשאר משקין – כי יש פוסקים שכתבו שבמשקאות חריפים, שאין הדרך לשתות מהם אלא כמויות קטנות, מברכים עליהם ברכה אחרונה גם בפחות מרביעית, אבל אין הלכה כדבריהם.
דָּבָר שֶׁהוּא כִּבְרִיָּתוֹ, דְּהַיְנוּ, אֱגוֹז אֶחָד אוֹ שְׁאָר פְּרִי, וַאֲפִלּוּ קִטְנִית אַחַת, יֵשׁ אוֹמְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא פְּרִי שָׁלֵם, מְבָרְכִין אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין. וְלָכֵן לָצֵאת מִידֵי סָפֵק, אֵין לֶאֱכֹל פָּחוֹת מִכַּזָיִת[4]. וְאִם נִתְחַלֵּק הַדָּבָר קֹדֶם הָאֲכִילָה, בָּטֵל מִמֶּנּוּ חֲשִׁיבוּתֵיה[5], וּלְכֻלֵּי עָלְמָא אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה בְּפָחוֹת מִכַּזָּיִת.
כבריתו – כמו שהוא נברא.
קטנית – אפונה או שעועית וכדומה.
אין לאכול – פירות שלמים.
קודם האכילה – וכן אם אוכלו בשני ביסים.
חשיבותיה – החשיבות שלו.
לכולי עלמא – לכל הדעות.
כָּל הָאֳכְלִין מִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת. וְאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת מִדָּבָר שֶׁמְבָרְכִין אַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת, וְכַחֲצִי זַיִת מִדָּבָר שֶׁמְבָרְכִין עָלָיו בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, אוֹ אֲפִלּוּ כַּחֲצִי זַיִת פַּת, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶן בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת[6]. וְנִרְאֶה לִי, דְּהוּא הַדִּין אִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת מִפֵּרוֹת שֶׁמְבָרְכִין לְאַחֲרֵיהֶן עַל הָעֵץ, וְכַחֲצִי זַיִת מִמִּין שֶׁמְבָרְכִין לְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה אוֹ כַּחֲצִי זַיִת פַּת (דְּהַשְׁתָּא אֵין כָּאן שׁוּם מִין שֶׁבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת) מִכָּל מָקוֹם מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶן בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת[7] (עַיֵן מַחֲצִית הַשֶׁקֶל סִימָן ר"י סָעִיף קָטָן א'). וְאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת מִמִּין שֶׁמְבָרְכִין לְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה וְכַחֲצִי זַיִת פַּת, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶן עַל הַמִּחְיָה[8]. וּשְׁתִיָּה עִם אֲכִילָה אֵין מִצְטָרְפִין[9].
פת – שאם היה אוכל ממנו כזית היה מברך עליו ברכת המזון.
פירות שמברכין לאחריהן על העץ – כמבואר בסעיף ז.
השתא – עכשיו. כלומר, במקרה כזה.
מברך לאחריהן בורא נפשות – כי ברכה זו מתאימה לכל המאכלים, אלא שלמאכלים חשובים קבעו חכמים ברכה חשובה, כמו שיתבאר בסעיף ז, ומאחר ובמצב הזה [שלא אכל כמות מספקת לאף אחת מהברכות החשובות] אינו יכול לברך את הברכה החשובה, לכל הפחות יש לו לברך את הברכה המתאימה לכל המאכלים.
מברך לאחריהן על המחיה – כי על המחיה מתאימה גם ללחם מבחינת התוכן, שהרי היא תקציר של ברכת המזון, אלא שלא די ללחם בעל המחיה מפני חשיבותו, וצריך לברך עליו שלוש ברכות מלאות של ברכת המזון, ולא תקציר שלהם, ובמקרה הזה שאינו יכול לברך ברכת המזון, יברך לכל הפחות על המחיה.
שתיה עם אכילה – אפילו אם שתה מעט פחות מרביעית, ואכל מעט פחות מכזית, ושניהם ברכתם בורא נפשות רבות.
אין מצטרפין – ואין מברכים שוב ברכה אחרונה.
הערות:
- כשאוכל מאכל שמתובל ברוטב, הרוטב הנצמד למאכל אינו נחשב כמשקה אלא כמאכל, ומצטרף עימו לשיעור כזית לברך ברכה אחרונה.
אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְשָׁהָה, וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת, אִם מִתְּחִלַּת הָאֲכִילָה הָרִאשׁוֹנָה עַד סוֹף הָאֲכִילָה לֹא הָיָה זְמַן יוֹתֵר, כִּי אִם כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, מִצְטָרְפוֹת שְׁתֵּי הָאֲכִילוֹת וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. אֲבָל אִם שָׁהָה יוֹתֵר, אֵין מִצְטָרְפוֹת. וּבִשְׁתִיָּה, אֲפִלּוּ שָׁהָה פָּחוֹת מִזֶּה, אֵין מִצְטָרְפוֹת.
שהה – הפסיק לאכול לזמן מה.
כדי אכילת פרס - הזמן שבו ניתן לאכול חצי ככר לחם חיטה בגודל שהיה מקובל בזמן המשנה, שהוא היה בגודל של נפח של 6-8 ביצים, ונמצא זמן אכילת פרס הוא הזמן שבו ניתן לאכול לחם בנפח של 3-4 ביצים. ועיין בכללים שבסוף הספר [לימוד ליום טו אלול].
פחות מזה – אפילו זמן מועט, שמתחילת השתייה ועד סופה היה יותר מהזמן שבו שותים בדרך כלל רביעית.
שָׁתָה מַשְׁקֶה חַם בִּמְעַט מְעַט, (כְּגוֹן טֵה אוֹ קַאפֶע), כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה בְּפַעַם אַחַת כַּשִּׁעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ שְׁתִיָּתוֹ בְּכָךְ, מִכָּל מָקוֹם אֵין מִצְטָרְפִין וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה[10]. (ר"י).
במעט מעט – לאט לאט.
טה או קאפע – תה או קפה.
כשיעור – רביעית.
דרך שתיתו בכך – והיה מקום לומר שאם שתה רביעית בקצב שבדרך כלל שותים רביעית של משקה חם, זה נחשב כשתייה אחת.
בְּשִׁבְעָה מִינִים נִשְׁתַּבְּחָה אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, דִּכְתִיב, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ, וּבָתָר הָכִי כְּתִיב, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם וְגוֹ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וְגוֹ', וְכֵיוָן שֶׁבְּלֶחֶם מְבֹאָר בַּתּוֹרָה וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרְכְתָּ, לָכֵן עַל הַלֶּחֶם מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, שֶׁהֵן חִטָּה וּשְׂעוֹרָה הַמְפֹרָשִׁין, וְכֻסְמִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן, שֶׁהֵם גַּם כֵּן נִכְלָלִין בְּחִטָּה וּשְׂעוֹרָה, מְבָרְכִין אַחֲרָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן[11], שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שְׁלֵמוֹת וְגַם בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב (שֶׁנִּתְקְנָה אַחַר כָּךְ בְּיַבְנֶה). אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ לֶחֶם גָּמוּר אֶלָּא מִינֵי מְזוֹנוֹת מֵאֵלּוּ חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, וְכֵן עַל הַגֶּפֶן דְּהַיְנוּ יַיִן, וְגַם עֲנָבִים בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, וּתְאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְזֵיתִים, ותְמָרִים שֶׁהֵם דְּבַשׁ הָאָמוּר בַּתוֹרָה, לְפִי שֶׁמֵּהֵם זָב הַדְּבַשׁ, עַל כָּל אֵלּוּ מְבָרְכִין בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת בְּקִצּוּר הַשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְגַם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
נשתבחה ארץ ישראל – בפסוקים (דברים ח ז-ט) שפותחים ב'כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה...', ואחר כך יש פירוט ארוך במה היא טובה.
בתר הכי כתיב – אחר כך כתוב.
ואכלת ושבעת וברכת – הפסוק (י) שלאחר מכן.
בלחם מבואר בתורה – בדיוק בפסוק שלפני 'ואכלת ושבעת וברכת' מוזכר הלחם, בעוד ששאר המינים מוזכרים בפסוק שלפני כן, ולא ברור לגמרי מתוך דברי התורה אם הציווי 'וברכת' מתייחס גם אליהם או ללחם בלבד.
נכללין בחיטה ושעורה – שהכוסמין הם מין חיטה, והשבולת שועל והשיפון הם מין שעורה.
שהן שלוש ברכות שלמות – שצריך לברך אותם מן התורה, אחת על המזון [והיא רמוזה בתורה במילים וברכת את ה'], אחת על הארץ [שנאמר וברכת... על הארץ], ואחת על ירושלים ובית המקדש [היא רמוזה במילים וברכת... על... הטובה]. ותוכן הברכות נקבע על ידי משה [ברכת הזן], יהושע [ברכת הארץ] ודוד ושלמה [בונה ירושלים].
הטוב והמטיב – הברכה הרביעית שפותחת 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו', החלק המרכזי והחשוב ביותר שלה הוא הקטע 'המלך הטוב והמטיב לכל'.
אחר כך – כמעט אלף שנה מאוחר יותר.
ביבנה – אחרי מרד בן כוזיבא [שמשום מה קיבל בעברית את השם בר-כוכבא] כאשר אדריאנוס קיסר כבש את ביתר, המעוז האחרון של המורדים, הוא פקד שכל הרוגי ביתר לא ייקברו, אלא ייעשה מהם גדר באורך כ70 ק"מ ובגובה כ2 מטר מסביב לכרם ענק. רק לאחר שאדריאנוס מת וקיסר חדש מונה תחתיו, התירו להם לקבור את המתים, שבנס גלוי נשארו שלמים ולא הסריחו כדרך המתים. כאשר חזרו החכמים להתאסף ביבנה אחרי תקופה ארוכה שלא היה ניתן לקיים שום פעילות תורנית גלויה בארץ ישראל, תיקנו החכמים זכר לנס זה, שבו ניכרת השגחת ה' עלינו גם בזמנים הקשים ביותר, את ברכת הטוב והמטיב, כלומר: הטוב – שלא הסריחו, והמטיב – שניתנו לקבורה.
אינו לחם גמור – כמו שהתבאר בסימן מח בהרחבה.
יבשים – צימוקים.
קטנים – יתבאר בסימן נב סעיף יב שלפעמים מברכים עליהם בורא פרי האדמה, ודעת הקיצור שולחן ערוך, שאפילו במקרה זה, ברכתם האחרונה היא ברכה מעין שלוש.
הם דבש האמור בתורה – בפסוק של שבעת המינים, אינו דבש דבורים.
הדבש – סילאן.
בקיצור השלוש ברכות – על המחיה ועל הכלכלה / על העץ ועל פרי העץ, ועל תנובת השדה – כנגד ברכת הזן, על ארץ חמדה טובה ורחבה... – כנגד ברכת הארץ, רחם... על ירושלים... – כנגד בונה ירושלים.
הטוב והמטיב – כי אתה ה' טוב ומטיב לכל.
[1] ודווקא שאכל כזית מהפרי בתוך שיעור של אכילת פרס, מברך ברכה אחרונה. אבל אם אכל כזית ביותר מזמן זה, אינו מברך ברכה אחרונה כלל. ושיעור זה הוא כשבע דקות וחצי, וטוב להחמיר בדברים של תורה לאכול הכזית בארבע דקות.(הליכות עולם ב קיג) (ועיין לקמן סעיף ו). והוא הדין כשמסופק אם אכל בזמן זה, אינו מברך ברכה אחרונה. דספק ברכות להקל. (הלכה ברורה רז, א).
[2] ולהלכה, אם שתה כזית לא יברך ברכה אחרונה עד שישתה רביעית. (שולחן ערוך רי, א).
[3] 27 סמ"ק.
[4] ובדיעבד אם אכל פרי שלם שהוא פחות מכזית, לא יברך ברכה אחרונה מדין ספק ברכות להקל. (הלכה ברורה רי, ג).
[5] ואפילו נתחלק ממנו על ידי בישול, והדרך לאכלו כשהוא מבושל, בטל ממנו חשיבותו. (הלכה ברורה רי, ג).
פלח של תפוז או קלמנטינה נחשב בריה, ולכן אם אוכלו לבדו, עדיף להשאיר ממנו מעט ולא לאכלו שלם. (יביע אומר ח, כה.).
[6] ולהלכה, כשאכל כחצי זית פירות ז' מינים וכחצי זית פירות אחרים אין מצטרפין, ואין מברכים כלל ברכה אחרונה בכהאי גוונא. (חזון עובדיה ברכות, רסא).
[7] להלכה, אין מברכים במקרה כזה כלל ברכה אחרונה. (שו"ת יביע אומר א, יב).
[8] ויש אומרים דאין מצטרפין וספק ברכות להקל, ולא יברך לא מעין שלש ולא ברכת המזון. ולכתחילה לא יכניס עצמו למחלוקת ולא יאכל חצי כזית פת וחצי כזית עוגה. (יביע אומר א, יב).
[9] וגם בזה להלכה אינו מברך ברכה אחרונה כלל. (חזון עובדיה ברכות, רסא).
[10] אם שותה תה או קפה או מרק חם או ששותה מים קרים מאוד, שמחמת החום או הקור אינו יכול לשתות מהם רביעית בבת אחת, אפי' אם שתה מהם יותר מכשיעור אינו מברך ברכה אחרונה. (חזון עובדיה ברכות, רנט). וקפה שהתקרר ושתה ממנו רביעית בבת אחת, אינו מברך עליו ברכה אחרונה, כוון שאין דרך העולם לשתותו כך. אבל תה שהתקרר, מברך עליו אם שתה ממנו כשיעור, כוון שיש הרבה השותים תה קר לכתחילה. (הליכות עולם ב כז).
[11]ואם ברך מעין שלש במקום ברכת המזון, בדיעבד יצא, ואינו חוזר ומברך ברכת המזון. (יביע אומר או"ח ב יב)
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך