הלימוד היומי כ' כסלו

סעיף ד

וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. כֵּיצַד. אָמַר שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵירַע וּמֶה הָיָה, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּטוֹבוֹת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו, הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיְסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל זֶה הָעִנְיָן אָמַר שְׁלֹמֹה מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה, הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיּוֹרֶה זִיקִים חִצִּים וַמָּוֶת וְאוֹמֵר הֲלֹא מְשַׂחֵק אֲנִי. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע בְּרַמָּאוּת, שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְסַפֵּר רַק לְפִי תֻּמּוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ לָשׁוֹן הָרַע, וּכְשֶׁגּוֹעֲרִין בּוֹ, אוֹמֵר, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ לָשׁוֹן הָרַע, אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי.

 

אבק לשון הרע – דברים שאינם לשון הרע ממש, אבל הם דומים מאד ללשון הרע, או שהם גורמים דיבורי לשון הרע, וגם הם אסורים, אם כי יותר קשה להיזהר מהם.

שתקו מפלוני... – כולם מבינים שיש לו מה לומר עליו, ובזה כבר נפגע תדמיתו של אותו פלוני אצל השומעים, גם אם אינם יודעים מה יש לדבר עליו.

בפני שונאיו – או בפני קהל גדול, שבוודאי יש בתוכם כאלו שאינם מסוגלים לשמוע עליו דברי שבח בלי לסייג אותם.

מברך רעהו – משלי כז יד.

כמו שאינו מדבר בשנאה – כי עיקר איסור לשון הרע הוא באדם שרוצה לבייש או להזיק לחברו. וזה אינו מדבר אלא כדי למצוא חן בעיני שומעיו, שיש לו סיפור פיקנטי, ואינו חושב כלל על ההשפעות שעלולות להיות לסיפור שלו על האדם שהוא מדבר עליו.

בחכמתו – הוא חושב את עצמו חכם בבדיחות חסרות האחריות שלו, אבל החכם מכל אדם ראה זאת בצורה אחרת...

כמתלהלה היורה... – משלי כו יח-יט. כמו היורה חיצים סתם, וזורע בכך מוות, ואומר בתמימות שהוא רק משתעשע.

לפי תומו – בשיחה שגרתית, הוא משלב פרטים בתמימות, והדברים נראים שאין רצונו כלל לפגוע בתדמיתו של האדם שהוא מדבר עליו.

ואינו יודע שזהו לשון הרע – משחק כאילו שאיננו יודע אבל באמת הוא יודע.

מעשיו של פלוני – כשמדבר בגנות מעשים מסויימים, והוא יודע שהדברים יתקשרו לאדם מסוים, והוא עושה את עצמו כאילו שהוא מופתע שיש קשר בין האדם המסוים לבין מעשים אלו.

הערות:

-       כאשר אדם באמת מספר לפי תומו, ובאמת אינו יודע שדבריו הם לשון הרע, אף שאינו עובר איסור במזיד, מכל מקום יש מצוה מן התורה להיזהר ולהתרחק גם מדיבורים אלו, ולחשוב היטב לפני כל דיבור האם יש בו חשש לשון הרע, שהרי מרים לא התכוונה לגנות את משה, והעריכה אותו מאד, ולא רצתה לגרום לו שום צער או נזק, ובכל זאת נענשה כמסופר בתורה (במדבר יב), ואמרה תורה (דברים כד ט) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים, ובזה הצטווינו להמנע מלשון הרע בין במתכוין להזיק ולבזות ובין שאין מתכוין להזיק כלל.

 

סעיף ה

אֶחָד הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים, אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם כְּבָר נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, מִסְּתָמָא כְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע[1], וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר. מַה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרַע, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא, יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ (רמב"ם וגמרא שָׁם).

 

בפני חברו – יש מקרים שבהם הנוכחות של החבר המדובר גורמת לסיפור שלא יהיה לשון הרע, למשל במקרה שאומר 'בבית פלוני בוודאי יש אש', שדיבור זה תלוי במנגינה שבו הוא נאמר, כמו שלמדנו בסעיף ג, ואם חברו נוכח, בוודאי יזהר לאמרו בצורה שאין בו לשון הרע. אבל לשון הרע גמורה אסור לאומרה גם בפני חברו.

דברים שגורמים... – אפילו אם אינם דברי גנאי.

נאמרו הדברים בפני שלשה – אף שהמספר הראשון עבר איסור חמור יותר בכך שסיפר בגנות חברו לקבוצה שלמה של אנשים.

מסתמא – כנראה.

שלא יתכוון להעביר הקול... – אינו צריך להיזהר שלא ישתרבב המידע לתוך הדיבורים שלו במקרה, אבל אסור לו לפרסם את הדברים בכוונה תחילה.

יעסוק בתורה – והתורה מגינה על האדם מן העברות, ובפרט מן העברות שבלשון.

ישפיל דעתו – הרצון לגנות את חברו נובע בדרך כלל מכך שהוא רואה את עצמו כטוב יותר ממנו, ומי שהוא עניו ואינו מרגיש את עצמו טוב יותר מן האחרים, אינו מדבר לשון הרע.

 

סעיף ו

אָמַר ר' יִרְמִיָּה בַּר אַבָּא, אַרְבָּעָה כִּתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה, כַּת לֵצִים, וְכַת חֲנֵפִים וְכַת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע. כַּת לֵצִים, דִּכְתִיב מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לוֹצְצִים (פֵּרַשׁ רש"י מָשַׁךְ יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִהְיוֹת אֶת לוֹצְצִים). כַּת חֲנֵפִים דִּכְתִיב, כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא. כַּת שַׁקָּרִים דִּכְתִיב דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע דִּכְתִיב כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע (וּפֵּרַשׁ רש"י, לֹא יָגוּר עִמְךָ רַע, וְגַבֵּי מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע כְּתִיב, דִּכְתִיב בְּהַהוּא פַּרְֹשָתָא כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה וְגוֹ') צַדִּיק אַתָּה ה', לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע (סוטה סוף פרק ז) וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא בַּר מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים דִּכְתִיב וַיְהִי בַּצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וְגוֹ' (סנהדרין דף ס"ג ע"ב).

 

כיתות – קבוצות של בני אדם, שדבקים בהתנהגות מסוימת לאורך זמן.

אין מקבלות פני שכינה – לעתיד לבוא.

לצים – שעושים צחוק מדברים רציניים, או מתייחסים בקלילות יתר לחיים ומבזבזים אותם על שטויות כמו מופעי ספורט ותרבות.

דכתיב – הושע ז ה.

משך ידו הקדוש ברוך הוא – הקב"ה משך את ידו, וסירב.

דכתיב – איוב יג טז.

דכתיב – תהלים קא ז.

דכתיב – תהלים ה ה.

וגבי מספרי לשון הרע כתיב... – לא ברור מתוך הפסוקים מיהו הרע שלא יגור עם ה', ומדוע החליטו חכמינו שמדובר על כת מספרי לשון הרע, ורש"י בפירושו לגמרא מסביר שההסתמכות הוא על הפסוקים שבהמשך המזמור.

דכתיב בההוא פרשתא... – כי כתוב באותו מזמור של תהילים 'כי אין בפיהו נכונה', והמשך הפסוק 'קירבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון'.

צדיק אתה ה'... – זה פירוש הגמרא לפסוק.

כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת אלילים – כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות של עבודה זרה, להגחיך את העבודה זרה ולעשות ממנה צחוק, שזה מותר ורצוי.

ויהי בצהריים ויהתל בהם אליהו – מלכים א יח כז. אליהו הנביא העמיד את האמונה בה' ואת האמונה בבעל למבחן, והוא סיכם עם נביאי הבעל שהם יבנו מזבח ויערכו עליו נתחי פר עבור הבעל, והוא יעשה כמו כן עבור ה', ושתי הקבוצות לא ישימו אש על המזבח, ויתפללו הם לבעל והוא יתפלל לה' שירד אש, והאלהים אשר יענה באש הוא האלהים. וכאשר לא הצליחו לגרום לבעל על ידי תפילותיהם שיוריד אש, אליהו התחיל לעשות מהם צחוק, ואמר 'קראו בקול גדול! כי אלהים הוא, כי שיח וכי שיג לו, וכי דרך לו, אולי ישן הוא - ויקץ', וזוהי דוגמה לליצנות של עבודה זרה שמותרת.

 

סעיף ז

הַנּוֹקֵם מֵחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִקּוֹם. וְכֵיצַד הִיא הַנְּקִימָה. אָמַר לַחֲבֵרוֹ. הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמָךְ, אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ. לְמָחָר הָיָה חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִֹשְאֹל מִמֶּנוּ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ, הַֹשְאִילֵנִי קַרְדֻמָּךְ. אָמַר לו, אֵינִי מַֹשְאִילְךָ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה לֹא הִשְׁאַלְתָּנִי כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מִמְךָ, הֲרֵי זֶה נוֹקֵם וְעוֹבֵר בְּלָאו. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבֹא לוֹ לִשְׁאֹל, יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא יִגְמֹל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ, אֶלָּא רָאוּי לוֹ לָאָדָם לִהְיֹת מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, שֶׁאֵצֶל הַמְּבִינִים הַכֹּל דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי, וְאֵינָן כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. וְכֵן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וַאֲחַלְּצָה וְגוֹ' [רמב"ם דעות פ"ז] (אִסּוּר קְלָלָה כָּתַבְנוּ בְּסִימָן ו' סָעִיף ג').

 

שנאמר – ויקרא יט יח.

קרדומך – את חפירה.

יתן בלב שלם – הוא הדין שמותר לו לסרב, אלא שזה צריך להיות משיקולים ענייניים, כגון שחושש לשלמות החפץ, או שלא יחזיר לו אותו, או שהוא זקוק לו בעצמו, ואסור לערב בשיקולים את הרצון לנקום בו.

כאשר גמלו – כאשר עשה לו.

מעביר על מידותיו – לוותר על כבודו ולסלוח ולא לנטור.

דברי העולם – הזה.

אצל המבינים... – אנשים שחיים קצת מנותקים מן החומר, וקרובים יותר לרוח, אם מפני בחירתם במה שחשוב באמת, ואם מפני גילם המתקדם שבו מרגישים כבר מה חשוב ומה לא. ותמיד כאשר אדם מתבונן אחורה מנקודת מבט של אחרי כמה שנים, הוא מתקשה להבין על מה בדיוק הוא כעס והרגיש שהדבר דורש תגובה חמורה... והכל נראה לו מצחיק, כיצד עשה בעבר עסק משטות כזאת.

אם גמלתי שולמי רע – תהלים ז ה.

 

סעיף ח

אִם תִּרְצֶה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶךָ. תּוֹסִיף מַעֲלוֹת טוֹבוֹת וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים, וּבָזֶה מִמֵּילָא תִּנָּקֵם מִשּׂוֹנְאֶיךָ, כִּי הוּא יִצְטַעֵר עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְיִתְאַבֵּל בְּשָׁמְעוֹ שִׁמְךָ הַטּוֹב. אֲבָל אִם תַּעֲשֶׂה מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים, אָז יִשְׂמַח שׂוֹנְאֲךָ עַל קְלוֹנְךָ וְחֶרְפָּתְךָ, וְהִנֵּה הוּא מִתְנַקֵּם בָּךְ.

 

תרצה להינקם – כאשר אדם מרגיש שעשו לו עוול, הרצון לנקמה בוער בתוכו, וגם אם אסור לנקום, קשה לו מאד להתגבר על כך, לכן נותן כאן הקיצור שולחן ערוך עצה, כיצד ניתן לנקום בצורה מותרת ויעילה הרבה יותר, והיא לקוחה מתוך הספר 'ארחות צדיקים'.

מעלות – תכונות ומידות.

יצטער על מידותיך – אם הוא שונא אותך, הוא מצפה לכשלונך, ורמתך המוסרית הגבוהה שמאפשרת לך להתעלם ממה שעשה לך ולהמשיך כאילו לא קרה כלום היא לצנינים בעיניו, ובפרט כאשר מתפרסם כמה אתה אדם נוח לסביבה, וכמה אתה אהוב בחברה.

והנה הוא מתנקם בך – אתה חשבת להתנקם בו, אבל כשלונך בכך שנהגת בצורה שהיא מתחת לרמה שלך, הוא עצמו מהווה עבור חברך נקמה, והוא זה שנוקם בך.

 

סעיף ט

כָּל הַנוֹטֵר לְאֶחָד מִיִשְֹרָאֵל. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תִטֹּר אֵת בְּנֵי עַמֶּךָ. כֵּיצַד הִיא הַנְּטִירָה. רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן: הַשְׁאִילֵנִי דָּבָר פְּלוֹנִי, וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים בָּא שִׁמְעוֹן לִשְׁאֹל אֵיזֶה חֵפֶץ מֵרְאוּבֵן, וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן: הֵא לְךָ, הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ, לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ. הָעוֹשֶׂה כָּזֶה, עוֹבֵר בְּלֹא תִטֹּר, אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ, וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ כְּלָל. וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ, וּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה (רמב"ם שָׁם).

 

נוטר – שנאה בלב על דבר שעשה לו.

שנאמר – ויקרא יט יח.

לימים – אחר זמן מה.

העושה כזה עובר בלא תיטור – לא על הדיבור הוא עובר, אלא על שהוא נטר לו טינה בלב שהולידה את המשפט הזה, וגם אם יתאפק ולא יאמרנו, עצם העובדה שכך הוא מרגיש היא עבירה.

ימחה – ימחוק.

הדעה הנכונה – ההתנהגות הראויה.

שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ – שרק אם אנשים אינם נוטרים זה לזה ניתן לבנות קהילה בריאה ותומכת, שאנשים בה נותנים אימון אחד בשני שכוונת כולם שיהיה טוב לכולם.

הערות:

-       מדובר כאן על נקימה ונטירה על דברים שאינם רעים כשלעצמם, שהרי החבר אינו חייב להשאיל לו דבר, וזכותו לסרב גם ללא סיבה עניינית. אבל במקרים שבהם אחד גרם לשני נזק או צער מהותי, אינו חייב למחות את הרושם מליבו עד שחברו יתנצל אצלו, כמו שהתבאר בסימן כט סעיף יג וסעיף יח.

 

סימן לא - שכל כונות האדם יהיו לשם שמים. ובו ז סעיפים:

סעיף א

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ, בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ, פֵּרוּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ בִּדְרָכֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְצֹרֶךְ גּוּפְךָ, דַּע אֵת ה', וַעֲשֵׂה אֵת הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּגוֹן, הָאֲכִילָה, וְהַשְּׁתִיָּה וְהַהֲלִיכָה, וְהַיְשִׁיבָה, וְהַשְּׁכִיבָה, הַקִּימָה, וְהַתַּשְׁמִישׁ וְהַשִּׂיחָה, כָּל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרַאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם לַעֲבוֹדָתוֹ.

 

פרשה קטנה – קטע קטן בתנ"ך.

כל גופי תורה תלויין בה – כל הדברים החשובים שבתורה מושפעים ממנה.

בכל דרכיך דעהו – משלי ג ו.

לעבודת בוראך או לדבר הגורם לעבודתו – שתעשה אותם כאשר העשייה היא עבודת ה' ישירה, למשל לאכול סעודת מצוה, או כאשר היא נצרכת לעבודת ה', כמו לאכול כדי לחזק את הגוף כדי שהגוף יוכל לעבוד את ה', כמו שיתבאר בסעיפים הבאים בהרחבה.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] ובהיתר זה נאמרו כמה סייגים. מותר דוקא לספר בדרך אקראי, אבל לא שיתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר. ודווקא מי ששמע מהשלושה מותר לו לספר, אבל השומע מהשומע אסור לו לספר. ואם השלושה ששמעו את הלשון הרע היו יראי שמים שלא יספרו, אסור לספר דבר זה לאחר. ודווקא באותה עיר ששמע מותר לו לספר, ולא בעיר אחרת. כמו כן אם המספר הזהיר את השלושה לא לספר את הלשון הרע, אפילו סיפר בפני רבים, יש בו משום לשון הרע. וכן אסור להוסיף תיבה אחת על מה שסיפר המספר בפני שלשה. (חפץ חיים כלל ב).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה

שאלה 1: מה נחשב "אבק לשון הרע" לפי הטקסט?

א. דברי גנאי שקריים

ב. דברים הדומים או גורמים ללשון הרע

ג. סיפורים אמיתיים על אחרים

 

שאלה 2: מה אומר שלמה המלך על "מברך רעהו בקול גדול"?

א. זו ברכה כנה ואמיתית

ב. זו קללה מכוסה שתחשב לרעה 

ג. זו דרך לכבד את הזולת

 

שאלה 3: מהי העצה למי שרוצה להימנע מלשון הרע?

א. להתעסק בתורה

ב. לשנות את החברים

ג. לשתוק ולא לדבר כלל

 

שאלה 4: מה לפי הטקסט "כת לצים"?

א. אנשים העוסקים לצון וביזוי

ב. אנשים שאוהבים לספר בדיחות

ג. אנשים שלועגים לדברים רציניים

 

שאלה 5: מהי "נקימה" שאסורה על פי הטקסט?

א. להחזיר מכה תחת מכה

ב. לסרב בקשה כנגד סירוב קודם

ג. למנוע טובה ממי שפגע בך

 

תשובות נכונות: 

1. ב

2. ב

3. א 

4. ג

5. ב