אֲבָל רֹב הַנָּשִּׁים, דַּרְכָּן לִקְבֹּעַ וֶסְתָּן בְּהַפְלָגוֹת שָׁווֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא מַפְלֶגֶת וּמְחַלֶּקֶת בֵּין רְאִיָה לִרְאִיָה, יָמִים שָׁוִים בְּמִסְפָר. כְּגוֹן שֶׁהִיא רוֹאָה פַּעַם אַחַת וּמַפְסֶקֶת חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם אוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים יוֹם וְכַדוֹמֶה, וְחוֹזֶרֶת וְרוֹאָה. אִם עָשְׂתָה שָׁלֹשׁ הַפְלָגוֹת שָׁוֹות וּרְצוּפוֹת, הֲוֵי לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ. וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַפְלָגוֹת. וּלְאַחַר שֶׁתַּפְלִיג שׁוּב יָמִים בְּמִסְפַּר אֵלּוּ, אֲזַי הַיוֹם הַבָּא הוּא יוֹם וֶסֶת קָבוּעַ שֶׁלָּהּ. וְכֵיוָן שֶׁכָּל וֶסֶת אֵינוֹ נִקְבָּע בְּפָחוֹת מִשָּׁלשׁ פְּעָמִים, וְהַפְלָגָה אֵינָהּ נִכֶּרֶת אֶלָּא בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת, לָכֵן לְוֶסֶת הַפְלָגוֹת צְרִיכוֹת אַרְבַּע רְאִיוֹת, כְּגוֹן שֶׁרָאֲתָה הַיּוֹם, וְהִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה, וְשׁוּב הִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה, וְשׁוּב הִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה הֲרֵי רָאֲתָה אַרְבַּע פְּעָמִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶן שָׁלֹשׁ הַפְלָגוֹת שָׁוֹות, וְקָבְעָה וָסֶת.
הפלגות – מרווחים.
מפלגת ומחלקת – עובר עליה זמן.
הפלגה אינה ניכרת אלא בשתי ראיות – שהרי מהותה המרווח שבין שתיהן.
וְיֵשׁ נָשִים, שֶׁאֵין לָהֶן יוֹם קָבוּעַ לִרְאוֹת, לֹא בִימֵי הַחֹדֶשׁ, וְלֹא בְהַפְלָגוֹת שָׁווֹת, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן סִימָנִים בְּגוּפָן, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּהּ הִיא, שֶׁקֹּדֶם רְאִיָתָהּ הִיא מְפַהֶקֶת, דְּהַיְנוּ, כְּאָדָם שֶׁפּושֵׁט זְרוֹעוֹתָיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁמּוֹצִיא קוֹל דֶּרֶךְ הַגָּרוֹן מֵחֲמַת הַמַּאֲכָל שֶׁאָכַל, כָּל אֵלּוּ עִנְיָנֵי פִהוּק הֵן. וְכֵן אִם מִתְעַטֶּשֶׁת דֶּרֶךְ מַטָּה אוֹ דֶּרֶךְ מַעְלָה, אוֹ מַרְגֶשֶׁת אֵיזֶה מֵחוֹשׁ נֶגֶד טַבּוּרָהּ אוֹ בְּבֵית הָרֶחֶם, אוֹ שֶׁאָחֲזוּהָ צִירֵי הַקַּדַּחַת, אוֹ סָמְרוּ שַׂעֲרוֹת בְּשָׂרָהּ, אוֹ שֶׁרֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִים עָלֶיהָ, כֹּל שֶׁהֻחְזְקָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת שֶׁבָּא לָהּ אֶחָד מִן הַמִּקְרִים הַנִּזְכָּרִים, וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דָם, הֲרֵי זוֹ קָבְעָה וֶסֶת, וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַגוּף. וְדַוְקָא פִּהוּק וְעִטּוּשׁ כַּמָּה פְעָמִים זוֹ אַחַר זוֹ הֲוֵּי סִימָן וֶסֶת, וְקָבְעָה בָּהֶם. אֲבָל מִשּׁוּם פִּהוּק וְעִטּוּשׁ פַּעַם אַחַת, אֵין הַוֶּסֶת נִקְבָּע, כִּי זֶה דֶרֶךְ כָּל הָאָדָם. וְדַוְקָא שֶׁקָּבְעָה כָּל שָׁלֹשׁ הַפְּעָמִים עַל יְדֵי מִקְרֶה אֶחָד. אֲבָל אִם פַּעַם בְּמִקְרֶה זֶה וּפַעַם בְּמִקְרֶה זֶה, לֹא הֲוֵי קְבִיעוּת.
כאדם שפושט זרועותיו – מתמתח.
מחמת כובד – כי הוא מרגיש צורך לשחרר את זרועותיו.
פותח פיו – מפהק.
מוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל – שיהוק.
ענייני פיהוק הן – פירושים שונים של הפרשנים למושג 'פיהוק' שמופיע במשנה.
מתעטשת דרך מטה – יוצאים ממנה גזים.
דרך מעלה – מתעטשת.
מיחוש – כאב
צירי הקדחת – פרכוסי חום, צמרמורת.
סמרו – הזדקפו, ונראים כמו מסמרים.
שלוש פעמים רצופות – שלא קרה באמצע שחשה את אחת התחושות הללו ולא ראתה.
פעם אחת – לפני כל ראיה.
מקרה אחד – שלושת הראייות אחרי פיהוק, או שלשתם אחרי עיטוש.
פעם במקרה זה ופעם במקרה זה – שלפני כל ראייה יש לה מיחושים ותופעות פיזיולוגיות, אבל כל פעם הם שונים, פעם פיהוק, פעם כאבים, פעם עיטוש.
וְיֵשׁ שֶׁקּוֹבְעוֹת לְיָמִים אוֹ לְהַפְלָגוֹת שָׁוֹוֹת בְּצֵרוּף פִּהוּק וְעִטּוּשׁ וְכַדּוֹמֶה. דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל חֲמִשָׁה יָמִים בַּחֹדֶשׁ, הִיא מְפַהֶקֶת אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִיא רוֹאָה, אוֹ כְּשֶׁהִיא מַפְלֶגֶת מִרְאִיָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם, הִיא מְפַהֶקת אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִיא רוֹאָה. וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַמֻּרְכָּב, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֻרְכָּב מִיוֹם שָוֶה עִם סִימָן הַגוּף. אִם קָבְעָה כֵן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֲזַי כְּשֶּׁמַגִּיעַ הַיּוֹם הַמֻּגְבָּל וְהִיא מְפַהֶקֶת אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת, חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ. אֲבָל בְּיוֹם גְּרִידָא אוֹ בְּפִהוּק וְעִטוּשׁ גְּרִידָא, אֵינָהּ צְרִיכָה לָחוֹּש[1], כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבְעָה אֶלָּא בְּתַרְוַיְהוּ כַּהֲדָדֵי.
המוגבל – שקבעה לראות בו.
חוששת לו – וצריכה לפרוש מבעלה כמבואר בתחילת הסימן הבא.
גרידא – בלבד.
אינה צריכה לחוש – יכולה להתעלם מהתאריך, המרווח הקבוע, או מסימני הגוף. ולהלכה נכון שאם מרגישה את סימני הגוף אפילו ביום אחר, תחשוש לכך ולא תשמש עם בעלה באותו זמן עד שיתברר אם ראתה דם או לא.
תרוייהו כהדדי – שניהם ביחד.
כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, הֲרֵי זוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה, וּבַעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתָהּ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ הִיא יְשֵׁנָה קְצָת, יָכוֹל לָבוֹא עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְדִיקָה לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וְאַדְּרַבָּא, אֵין לָהּ לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ בִּפְנֵי בַעְלָהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַחְשֹׁב מִסְּתָּמָא הִרְגִּישָׁה, שֶׁאִם לֹא הִרְגִישָׁה לֹא הָיְתָה בוֹדֶקֶת. וְלָכֵן אִם תִּבְדֹּק בְּפָנָיו לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ, אִכָּא לְמֵיחָשׁ, שֶׁמָּא מֵחֲמַת שֶיִהְיֶה לִבּוֹ נוֹקְפוֹ יִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ מִמֶּנָה. וְאִם תִּבְדֹּק בְפָנָיו לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, אִכָּא לְמֵיחָש, שֶׁמָּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַחְשֹׁב, דְּמִסְּתָמָא הִרְגִּישָׁה בִּשְעַת תַּשְׁמִישׁ, וְיִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ בְפַעַם אַחֶרֶת. וְעַל כֵּן לֹא תִבְדֹּק בִּפְנֵי בַעְלָהּ. אֲבָל שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַעְלָהּ, כָּל אִשָּׁה שֶׁמַּרְבֶּה לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבָּחַת.
שלא בשעת ווסתה – בזמנים שבהם היא לא אמורה לראות לפי קביעות הווסת שלה.
ואינו צריך לשאול אותה כלום – אבל אם עבר הווסת, אסור לו לבוא עליה עד שישאלנה אם בדקה את עצמה.
ישנה קצת – מנמנמת, ואינה ערנית דיה כדי להיזכר אם אולי נטמאה. אבל אם היא ישנה ממש לא אמורים לבוא עליה מטעם אחר, כמבואר בסימן קנ סעיף יג.
לא לפני תשמיש – לברר שמא ראתה ולא שמה לב.
ולא לאחר תשמיש – לברר אם אולי ראתה בשעת תשמיש, כאשה שאין לה ווסת שצריכה בדיקה לפני ואחרי תשמיש, כמו שיתבאר בסעיף הבא.
בפני בעלה – בידיעתו.
לבו נוקפו – יהיו לו נקיפות מצפון.
מסתמא הרגישה – ואם הרגישה אף על פי שלא מצאה כלום טמאה, כמבואר בסימן קנג סעיף ג.
איכא למיחש – יש לחשוש.
יפרוש את עצמו ממנה – ויבטל מצוות עונה (סימן קנ סעיף ז) ומצוות פריה ורביה (סימן קמה סעיפים א-ג).
שלא בפני בעלה – שלא בשעת תשמיש.
שמרבה לבדוק את עצמה – אפילו כמה פעמים ביום, ללא סיבה מוגדרת.
הערות:
- אמנם נכון הוא שכמה שאשה בודקת יותר היא משובחת יותר, אבל בזמננו המלצת הפוסקים שלא להרבות בבדיקות שלא לצורך, מפני שרבות מן הנשים שלנו עורן רגיש, ובריבוי הבדיקות פוצעות את עצמן, ונאלצים לטמאות אותן בחינם. ואפילו בבדיקות המחויבות רבים הם המקרים שנאלצים הרבנים להורות למעט מהם. ובכל זאת, ודאי שההוראה העקרונית עומדת על תילה, ומשמעותה שגם אשה שהיא בחזקת טהרה, ואינה אמורה לחשוש לדימום, בכל זאת מן הראוי שתהיה ערנית, ותעקוב אחרי טהרתה, ולא תתעלם מסימנים מחשידים.
אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ כְּלָל, יֵש לָהּ לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וּלְאַחַר תַּשְׁמִישׁ[2], וְגַם הַבַּעַל יֶשׁ לוֹ לְקַנֵּחַ אֶת עַצְמוֹ לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ וְלִרְאוֹת אִם לֹא נִמְצֵאת אֵיזוֹ טִפַּת דָּם. וְאַךְ כְּשֶׁהִיא בְחֶזְקַת מְסֻלֶקֶת מִדָּמִים, כְּגוֹן מְעֻבֶּרֶת לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אוֹ מֵינִיקָה אוֹ זְקֵנָה, אֵלּוּ אֵינָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה.
אין לה ווסת קבוע כלל – שאין שום סדר ושום ימים שיכולה לדעת בהם בוודאות שתראה בהם או שלא תראה בהם.
לפני תשמיש – שמא ראתה דם, שהרי אין לה ווסת קבוע.
לאחר תשמיש – מאחר ואין לה ווסת, הרי הדימומים שלה מושפעים ככל הנראה מגורמים חיצונים, ולכן צריכה לבדוק אם חס ושלום ראתה דם בשעת תשמיש, שמא התשמיש הוא זה שגורם לה דימום בקביעות, ואם תראה בשעת תשמיש שלוש פעמים רצופות תיאסר לבעלה לעולם, כמו שיתבאר בסימן קנו.
גם הבעל... – ואם נמצא דם על הקינוח של הבעל הדבר חמור אף יותר, כי בעוד שהדם הנמצא על הקינוח שלה ייתכן שהגיע רק אחרי התשמיש, דם זה בוודאות היה בזמן התשמיש.
בחזקת מסולקת מדמים – במצב שבו מצד הטבע היא לא אמורה לראות דם.
לאחר שלושה חודשים – אמנם בדרך כלל מעוברת אינה רואה דם גם בשלושת החודשים הראשונים, אבל רק לאחר שלושה חודשים הדבר חד-משמעי שלא תראה דם.
מיניקה – ובזמננו מחמת היחלשות הדורות וצורת חיים שאינה מותאמת לצורכי הגוף, מצוי מאד שמינקת תחזור לראות בשלב כלשהו. ומכל מקום כל עוד שלא ראתה היא עדיין בחזקת מסולקת דמים.
זקנה – שפסקה לראות כשלושה חודשים, והיא כבר בגיל שהיא נראית סבתא.
הערות:
- פוסקים רבים סוברים שאין אשה צריכה לחשוש שראתה דם אם אינה יודעת על כך, אפילו אם אין לה ווסת, ולכן מותרת לבעלה גם ללא בדיקה. אבל מאחר ואין לה שום קביעות, וכל ראיותיה הם מקריות, וכפי הנראה מושפעות מעניינים סביבתיים, אנו חוששים שמא התשמיש עצמו גורם לה לראות דם, וכדי לשלול חשש זה, צריכה בשלושת הפעמים הראשונות [אחרי שכבר אין דם בתולים] לבדוק אחרי תשמיש שלא ראתה דם, ומכיון שאם תמצא דם שלוש פעמים אחר תשמיש תיאסר, כדאי לה לבדוק גם לפני תשמיש, כדי שלא תסתבך בחינם על ידי שתמצא דם אחרי תשמיש שכבר היה שם קודם לכן, ולא תוכל לדעת. אחרי שלושת הפעמים הללו תהיה מותרת לבעלה ללא בדיקות.
- ויש מקילים עוד יותר וסוברים שכל עוד שאין לה שום הוכחה לכך שהתשמיש גורם לה לראות אין לה לחשוש לזה בכלל, ומותרת לבעלה תמיד גם בלא בדיקה. והנוהגים כן יש להם על מה לסמוך.
וְיֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן וֶסֶת קָבוּעַ מַמָּשׁ, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן עַל כָּל פָּנִים מִסְפַּר יָמִים יְדוּעִים שֶׁבָּהֶם אֵינָן רוֹאוֹת, כְּגוֹן אִשָּׁה שֶׁהִיא מֻחְזֶקֶת שֶבְּכָל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם לְאַחַר רְאִיָתָהּ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְרוֹאָה, אֶלָּא אַחַר כָּךְ, וְאָז אֵין לָהּ יוֹם קָבוּעַ, שֶׁלִּפְעָמִים הִיא מְאַחֶרֶת יוֹם אוֹ יוֹמַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, אִֹשָּה כָּזוֹ עַד חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם, כֵּיוָן שֶהֻחְזְקָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה, דִּינָהּ בַּיָמִים הָאֵלּוּ כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁיֵשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּע. וּבַיָמִים שֶלְּאַחַר כָּךְ, שֶׁהִיא נְבוֹכָה בָהֶם וְאֵין לָהּ בָּהֶם חֶזְקַת טָהֳרָה, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (וְעַיֵּן יו"ד סִימָן קפד סָעִיף ב ברמ"א, ובספרי לחם ושמלה סִימָן קפו, לחם, סָעִיף קטן ו) (קפ"ד קפ"ו קפ"ט).
ויש נשים... – רוב נשים שלנו כך הן רואות.
כמו אשה שיש לה ווסת קבוע – ומותרת לבעלה בלא בדיקה כלל.
אסורה לבעלה – מן הדין היתה צריכה להיות מותרת לבעלה אחרי שתבדוק עצמה, ככל אשה שאין לה ווסת, אבל מאחר ומדובר ביומיים שלושה שבהם רואה תמיד, כתבו הפוסקים לחשוש לכל אותם ימים כאילו יש לה ווסת קבוע ארוך. ואם הימים שרואה בהם מתפרסות על ימים רבים, דינה בימים אלו כדין אשה שאין לה ווסת, ומותרת לבעלה אם תבדוק לפני תשמיש ולאחריו.
הערות:
- לפי הדעות שכתבתי בסעיף הקודם, שאשה שאין לה ווסת מותרת לבעלה בלא בדיקה, אלא שצריכה לוודא שאין התשמיש גורם לה לראות דם, אשה שיש לה ווסת סדיר פחות או יותר, אינה צריכה לעשות את הבדיקות הללו, ואם ווסתה אינו סדיר כלל, אבל יודעת שיש מספר ימים שבהם בוודאי אינה רואה, צריכה לעשות את שלושת הבדיקות, ויכולה לעשות אותם גם בימים שאינה אמורה לראות בהם, כי אם התשמיש הוא גורם אצלה לראייה, הוא אמור לגרום לה לראות גם בימים שהיא בחזקת טהרה.
[1] ובב"י כתב, שחוששת לוסת הגוף שהגיע ביום אחר כוסת שאינו קבוע. וחוששת מזמן שהופיע הוסת עד סוף אותה עונה. ואם לא בדקה, טהורה (א"מ טז, לח).
[2] השולחן ערוך (קפו, ב) כתב, אשה שאין לה וסת בודקת רק בשלשה תשמישים הראשונים שאחר הנישואים (כדי שתוחזק שאינה רואה מחמת תשמיש) לפני ואחרי תשמיש. ואם לא היא ראתה דם וגם הוא לא ראה שלש פעמים, הוחזקה שאינה רואה מחמת תשמיש, ואינה צריכה בדיקה עוד לא לפני ולא אחרי תשמיש אלא בעונות שיבוארו.
ואשה שאין לה וסת חוששת לעונות הללו, כדלהלן: עונה בינונית (30 יום מראיה אחרונה). הפלגה (הזמן שעבר בין ראיתה הקודמת לראיה אחרונה). והחודש (התאריך העברי האחרון שראתה, כגון אם ראתה בד' תשרי חוששת לד' חשון) (שולחן ערוך יו"ד קפט א, ב).
אשה שאין לה וסת אם לא בדקה את עצמה אחר עונה בינונית (30 יום מהוסת האחרונה), טמאה עד שתבדוק את עצמה ותראה שהיא טהורה, אבל בשאר וסתות (הפלגה וחודש) אם לא בדקה עצמה טהורה.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך