שַׁחֲרִית, מַשְׁכִּימִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת. לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת וַיָבֹא עֲמָלֵק תְּלָתָא גַבְרֵי, וְאַחַר כָּךְ חֲצִי קַדִּישׁ וּלְאַחַר שֶׁמַּכְנִיסִין אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה, קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה[1]. לְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אֵין אוֹמְרִים בְּשַׁחֲרִית אֲשֶר הֵנִיא. וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ, אוֹמְרִים שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב וְכוּ'. וְאוֹמְרִים אַשְׁרֵי, וּבָא לְצִיוֹן, קַדִּישׁ שָׁלֵם עִם תִּתְקַבֵּל. וְאֵין לַחֲלוֹץ אֶת הַתְּפִלִין עַד לְאַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ, וִיקָר, וְדָרְשֵׁינָן, אֵלּוּ תְּפִלִּין. אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין קֹדֶם קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב, וְשָׂשׂוֹן, זוֹ מִילָה[2].
בפרשת ויבא עמלק – שמות יז ח-טז
תלתא גברי – שלושה אנשים שעולים לתורה, כהן, לוי, וישראל, כמו בימי שני וחמישי, כמבואר בסימן כג.
אשר הניא – פיוט קדום על סדר האלף בית, שנוהגים לאומרו בליל פורים אחר קריאת המגילה, והקטע "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור" הוא סוף הפיוט (אותיות ש' ות').
שושנת יעקב – סופו של פיוט אשר הניא, ובסיומו אומרים 'ארור המן' 'ברוך מרדכי' 'ארורה זרש' 'ברוכה אסתר' 'ארורים כל הרשעים/הערלים' 'ברוכים כל היהודים/הישראלים' 'חרבונא זכור לטוב'. ואין זה סתם פיוט, אלא קטעים שחובה לאומרם.
דכתיב בה ויקר ודרשינן אלו תפילין – שאחרי ביטול גזירות המן נאמר (ח טז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ופרשו החכמים ש'אורה' זו תורה, 'שמחה' זה יום טוב, 'ששון' זו מילה, 'ויקר' אלו תפילין. ומשמעות הדברים היא שבתקופת הגזרות נאלצו להחביא את סממני היהדות, ולא יכלו לקיים מצוות אלו, וכשנתבטלו שמחו בכך שמתאפשר להם לקיים שוב מצוות אלו בגלוי. וזכר לכך גם אנו קוראים את המגילה עם תפילין, להגביר את תחושת ההודיה על הנס.
אם יש מילה – שרוצים לעשות ברית מילה בבית הכנסת מיד אחרי התפילה כפי שהיה נהוג בזמנם. ויש בזה מנהגים ודעות שונות מתי לעשות את הברית.
עִיר שֶהִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בָּהּ בַּחֲמִשָּׁה עָשָֹר וְלֹא שְכִיחִי בִּמְדִינוֹתֵינוּ[3].
מימות יהושע בן נון – בזמן כיבוש הארץ ע"י יהושע (1270 לפני הספירה).
ולא שכיחי – אינו מצוי.
הערות:
- הלכה זו נכתבה באירופה, ושם באמת אינם מצויים ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, אבל בארץ ישראל הדבר מצוי מאד. בירושלים למשל חל פורים ביום ט"ו לחודש אדר, ולא בי"ד כבשאר המקומות. וכן הדין בעיקרון בכל היישובים שהיו מוקפים חומה בזמן כיבוש הארץ, אלא שלא שרדו יישובים כאלו שהיו מוקפות בוודאות מימות יהושע מלבד ירושלים. כל דיני הפורים שנוהגים בשאר המקומות בי"ד נוהגים בירושלים בט"ו, אבל תענית אסתר גם בירושלים חל בי"ג אדר.
ויש עוד רשימה של יישובים שבהם יש ספק כלשהו מתי נוהג בהם פורים [חברון, טבריה, רמלה, יפו, עכו, צפת, לוד, באר שבע, חיפה, עקרון, עזה, שכם], ויש מחמירים במקומות אלו לקרוא מגילה ולקיים את מצוות הפורים במשך יומיים, ביום הראשון בברכה, וביום השני ללא ברכה. המתגורר במקומות אלו יש לו להתייעץ עם רב כיצד לנהוג.
- הנוסע בימי הפורים מירושלים למקום אחר או ממקום אחר לירושלים, צריך לעשות שאלת רב כיצד לנהוג, כי יש מקרים שבהם הוא מתחייב לקרוא מגילה בשני הימים, ופרטי הדינים בזה סבוכים מאד.
- כאשר ט"ו באדר חל בשבת [י"ד אינו חל בשבת לעולם], אסור לקרוא את המגילה בשבת, ומקדימים לקרוא ביום שישי, וגם נותנים אז מתנות לאביונים. בשבת קוראים בתורה למפטיר את הקריאה של פורים, ואת ההפטרה של פרשת זכור [אף על פי שכבר קראו אותה בשבת הקודמת], ומוסיפים על הניסים בתפילה ובברכת המזון. ביום ראשון שולחים משלוח מנות ועושים משתה ושמחה, אבל אין קוראים את המגילה, ומתפללים תפילת יום חול רגילה. פורים כזה נקרא "פורים משולש".
חַיָב כָּל אָדָם לִשְׁלוֹחַ לְכָל הַפָּחוֹת לְאָדָם אֶחָד שְׁתֵּי מָנוֹת, דִּכְתִיב, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, מַשְׁמַע שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לָאֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּמִכָּל מָקוֹם מוּטָב לְהַרְבּוֹת בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָּתוֹ וּבְמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים, כִּי אֵין שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְשַׂמֵחַ לֵב עֲנִיִים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. וְהַמְשַׂמֵחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ, דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.
דכתיב – כמו שכתוב באסתר ט כב.
יתומים ואלמנות – שגם אם הם מסודרים כלכלית, הקושי הרגשי שלהם עצום, ועיין בסימן כט סעיף יט.
שנאמר להחיות רוח שפלים – ישעיה נז טו, ולשונו המלא של הפסוק: כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו – מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
לֹא נִקְרָא מָנוֹת אֶלָּא דָּבָר שֶׁרָאוּי לֶאֱכוֹל כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלִי תִקּוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים מְבֻשָּׁלִים וְלֹא חַיִּים, אוֹ מִינֵי מְתִיקָה אוֹ פֵרוֹת, אוֹ כּוֹס יַיִן וּמֵי דְבַשׁ וְכַיוֹצֵא בָהֶם[4].
מי דבש – תמד בעברית, והוא משקה אלכהולי העשוי מדבש, מים ושמרים.
כיוצא בהם – אבל לא מים, או משקאות מבוססות על מים שלא תססו.
כָּל אָדָם אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל הַמְקַבֵּל צְדָקָה, חַיָב לִתֵּן לְכָל הַפָּחוֹת שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִים[5], דְּהַיְנוּ מַתָּנָה אַחַת לְכָל אֶחָד, דִּכְתִיב, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים, מַשְׁמַע שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִים. וְאֵין מְדַקְדְּקִים בִּמְעוֹת פּוּרִים, אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָד לִטּוֹל, נוֹתְנִים לוֹ. וּמִי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם עֲנִיִים, יְעַכֵּב אֶת הַמָּעוֹת אֶצְלוֹ, עַד שֶׁיִזְדַּמְּנוּ לוֹ עֲנִיִים אוֹ יִשְׁלָחֵם לָהֶם.
דכתיב – אסתר ט כב.
אין מדקדקים במעות פורים – בדרך כלל כאשר עני מבקש צדקה, אם הוא מבקש רק אוכל, נותנים לו בלא בדיקה, ואם מבקש לצרכים נוספים, בודקים אם הוא אכן עני ונזקק לדברים אלו. אבל בפורים נותנים לכל מי שמבקש.
או ישלחם להם – ומצוה מן המובחר לשלוח לעניים כסף לפני פורים שיגיעו אליהם בפורים, או לבקש ממישהו שיש בסביבתו עניים שיתן עבורו והוא יחזיר לו את ההלואה בהזדמנות.
גַּם הַנָּשִׁים חַיָבוֹת בְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, תִּשְׁלַח אִשָּׁה לְאִשָּׁה וְאִישׁ לָאִישׁ. אֲבָל מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, יְכוֹלָה גַּם אִשָּׁה לִשְׁלוֹחַ לָאִישׁ, וְכֵן בַּהֵפֶךְ. קְצָת נָשִׁים סוֹמְכוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן שֶׁהֵם שׁוֹלְחִים גַּם בִּשְׁבִילָן, וְאֵינוֹ נָכוֹן, אֶלָּא יֵשׁ לְהַחְמִיר.
אלא יש להחמיר – שלא להסתפק בדברים שהבעל נותן שייחשב גם עבורה, אבל אם נותנים מטעם המשפחה משלוח מנות די בכך, וכן אם בעלה נותן בפירוש בעבורה מתנות לאביונים די בכך, ואין האשה צריכה ללכת בעצמה להביא משלוח מנות משל עצמה ומתנות לאביונים משל עצמה.
חַיָבִים לֶאֱכוֹל[6] וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ בַּפּוּרִים. גַּם בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר יִשְׂמַח וְיַרְבֶּה קְצָת בִּסְעוּדָה. וּכְשֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַף שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּשַׁבָּת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית, יְמַעֵט קְצָת בַּאֲכִילָתוֹ בַּיוֹם, לִתֵּן מָקוֹם לִסְעוּדַת לֵיל פּוּרִים. וּמִכָּל מָקוֹם בַּסְּעוּדָה שֶׁעוֹשִׂין בַּלַּיְלָה, אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן, דְּעִקַּר הַסְּעוּדָה מִצְוָתָהּ שֶׁתְּהֵא בַיוֹם, דִּכְתִיב, יְמֵי מִשְׁתֶּה. וְיֵשׁ לְהַדְלִיק נֵרוֹת דֶּרֶךְ שִׂמְחָה וְיוֹם טוֹב גַּם כְּשֶׁעוֹשִׂים הַסְּעוּדָה בַיוֹם. וְגַם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר, צָרִיךְ לִשְׂמוֹחַ קְצָת. גַם מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וּמָנוֹת לְרֵעֵהוּ, צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּיוֹם. וּמִשׁוּם דִּטְרִידֵי בְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, עוֹשִׂים מִקְצָת סְעוּדָה בַּלָיְלָה. וּמִתְפַּלְּלִים מִנְחָה בְּעוֹד הַיוֹם גָּדוֹל, וְעושִׁין אֶת הַסְּעוּדָה לְאַחַר מִנְחָה. וּצְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עַל כָּל פָּנִים רֹב הַסְּעוּדָה בַּיוֹם. וּכְשֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשַׁחֲרִית, מִפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת. וְטוֹב לַעֲסֹק קְצָת בַּתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הַסְּעוּדָה[7]. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר, לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה, וְדָרְשֵׁינָן, אוֹרָה, זוֹ תּוֹרָה. יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁיֵשׁ לֶאֱכֹל מִינֵי זֵרְעוֹנִין בַּפּוּרִים, זֵכֶר לְזֵרְעוֹנִין שֶׁאָכְלוּ דָנִיאֵל וַחֲבֵרָיו בְּבָבֶל, וְזֵכֶר לְזֵרְעוֹנִין שֶׁאָכְלָה אֶסְתֵּר. דְּאִיתָא בַגְּמָרָא, וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, שֶׁהֶאֱכִילָהּ זֵרְעוֹנִים[8]. (דִּינֵי עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, עַיֵן סִימָן מד סָעִיף טז, יז).
דכתיב – אסתר ט כב.
דטרידי – טרודים.
מקצת סעודה בלילה – שממשיכים את סעודת היום לתוך הלילה.
בעוד היום גדול – כשעתיים וחצי לפני סוף היום, אבל לא קודם לכן, כמבואר בסימן סט סעיף ב. ובשאר הימים היו רגילים להתפלל סמוך ללילה כמבואר שם.
סמך לדבר – מקור בפסוק, שאמנם ברור שהפסוק לא התכוון לכך, אבל יש בו רמז לעניין.
ליהודים היתה אורה – אסתר ח טז, וביארנו את הפסוק לפי דרשות חכמינו בסימן קמא סעיף כב.
זרעונים – קטניות.
שאכלו דניאל וחבריו – כאשר המלך נבוכדנאצר הביא לבבל [כ-70 שנה לפני נס פורים] נערים יהודים כדי לגדל אותם להיות יועצים ושרים, דניאל וחבריו סירבו לאכול את המאכלים המיוחדים שהקציב להם המלך, וביקשו שיתנו להם קטניות בלבד, שהוא מאכל כשר, כפי שמסופר בהרחבה בדניאל פרק א.
שאכלה אסתר – גם היא נהגה כדניאל וחבריו, כאשר נתפסה כנערה לבית הנשים של אחשוורוש כמועמדת למלכה.
איתא – יש.
וישנה ואת נערותיה לטוב – אסתר ב ט.
הערות:
- למעשה לא מקובל להקפיד לאכול זרעונים בפורים, אבל יש אומרים שמזה השתלשל המנהג לאכול אזני המן ממולאים בפרג.
[1] אבל אנו נוהגים שלאחר קריאת התורה ממשיכים אשרי ובא לציון עד ואתה קדוש, וקוראין את המגילה, ולאחריה ממשיכים ואתה קדוש עד סוף הקדושה, ואומרים קדיש תתקבל, ורק אז מחזירין ספר תורה למקומו. (חזון עובדיה פורים, קט).
[2] ויש אומרים שעושים הברית מילה בסיום התפילה כמו בכל יום, וכן עיקר.(חזון עובדיה פורים, קח).
[3] בירושלים קורין בטו', ובשכונות מרוחקות שאינם סמוכות ונראות קורין ביד'. בצפת בלוד בעכו ובטבריה ובעוד מקומות מסופקין, קורין ביד' בברכה, ועושין ביד' את כל מצוות היום. ו בטו' מספק קורין את המגילה בלי ברכה, וכן אומרין על הניסים ומקיימים משלוח מנות ומתנות לאביונים.
[4] דברים שאינם אוכל כגון: קופסת סיגריות, טבק, סדינים וכדומה, לא יוצאים בהם ידי חובת משלוח מנות. ובבשר חי יש מחלוקת אם יוצאים בו ידי חובת משלוח מנות. וכן השולח מעות לקנות בהם משלוח מנות אינו יוצא ידי חובה. אבל השולח בקבוק יין ועוד מאכל, מקיים בזה משלוח מנות. וטוב לשלוח את שתי המנות ביחד. (חזון עובדיה פורים, קכ-קכה). וצריך לשלוח משלוח לפי ערך המקבל. וצריך המקבל לדעת מי הנותן, ולכן הנותן משלוח מנות בעילום שם, אינו יוצא ידי חובה.(חזון עובדיה פורים קנב)
[5] מן הדין די בפרוטה אחת לכל אביון, וירא שמים יתן בעין יפה. (חזון עובדיה פורים, קסו).
עני שנתן לחבירו פרוטה. והמקבל הביא לו גם פרוטה, שניהם קיימו המצוה. והמצוה היא רק ביום. ואין ליתנה ממעות מעשר. (חזון עובדיה פורים, קסט).
והאור לציון (ד, נח, א) כתב, שיתן לפחות סכום שאפשר לקנות בו-150 גרם לחם.
[6] ויוצאים ידי חובה בסעודה אחת בפורים. ולכתחילה צריך לאכול בסעודה זו לחם. ויש להדר אחר בשר בהמה לסעודת פורים, כוון שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובה בסעודה זו בבשר עוף ודגים. (חזון עובדיה פורים, קעג-קעה).
[7] וטוב להתחיל ללמוד הלכות פסח ביום פורים. (חזון עובדיה פורים, קפא).
[8] כגון אורז.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך