אִם יֵשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת גַּם יָאהרְצַיְיט. אֲזַי אִם הַבֶּן שִׁבְעָה הוּא קָטָן, שֶׁהוֹלֵךְ כָּל יְמֵי הַשִּׁבְעָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לְהַיָּארְצַיְיט קַדִּישׁ אֶחָד. וְאִם יֵשׁ הַרְבֵּה יָאהרְצַיְיט, יֵשׁ לְכָל אֶחָד קַדִּישׁ אֶחָד. וַאֲפִלּוּ אִם הַקָּטָן שֶׁהוּא בֶּן ז' יִדָּחֶה לְגַמְרֵי. וְאִם יֵשׁ בֶּן שְׁלֹשִׁים, יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן קַדִּישׁ אֶחָד. אֲבָל אִם יֵשׁ הַרְבֵּה בְּנֵי שְׁלֹשִׁים, אֵין הַקָּטָן בֶּן שִׁבְעָה נִדְחֶה מֵחֲמָתָן לְגַמְרֵי. וְאִם הוּא גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ כָּל הַשִּׁבְעָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ בְּמִנְיָן, מִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁבָּא בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר כָּל הַקַּדִּישִׁים. וְאִם יֵשׁ שָׁם יָאהרְצַיְיט, אוֹמֵר גַּם כֵּן כָּל הַקַּדִּישִׁים, מִלְבַד קַדִּישׁ אֶחָד יָטִילוּ עָלָיו גּוֹרָל. וְאַךְ כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁבְעָה עַל יְדֵי רֶגֶל, אוֹ שֶׁמֵּת אָבִיו בָּרֶגֶל, אֲזַי יֵשׁ לוֹ דִּין קָטָן, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּכָל יוֹם.
גם – בנוסף לאבל שנמצא תוך שבעה שדובר עליו בסעיף הקודם.
יאהרצייט – אדם שבאותו יום חל יום השנה לפטירת אביו או אמו, שלפי מנהג האשכנזים, אומר קדיש באותו יום בלבד.
בן שבעה – אדם שנמצא תוך שבעה ימים לקבורת אחד מהוריו.
קטן שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת – שאבל בתוך שבעת ימי האבל אסור לו ללכת לבית הכנסת, כמבואר בסימן ריד סעיף ב, ורק ילד, שאין דיני אבלות נוהגים בו כמבואר בסימן רי סעיף ב, יכול להתפלל בבית הכנסת במהלך ימי האבל.
יש להיארצייט קדיש אחד – בסך הכל ביממה – ערבית, שחרית ומנחה. שאר הקדישים שייכים לבן שבעה.
הרבה יאהרצייט – הרבה אנשים שחל באותו יום יום השנה לפטירת אחד מהוריו.
ידחה לגמרי – לא יישאר לו שום קדיש, כי הוא יכול לומר למחרת, בעוד שליאהרצייט אמירת הקדיש היא הזדמנות חד-פעמית.
יש בן שלושים – בנוסף לקטן בן שבעה, יש בבית הכנסת אבל שכבר עברו עליו שבעה ימים מהקבורה, והוא נמצא עכשיו בתוך שלושים יום מהקבורה.
לו – לבן שלושים.
נדחה מחמתן לגמרי – שהרי גם לבני שלושים אין אמירת הקדיש הזדמנות חד-פעמית, ולכן אין סיבה שהם יאמרו קדיש והוא לא, אלא הוא אומר לכל הפחות קדיש אחד, ושאר הקדישים יתחלקו בין בני השלושים, ואם יש יותר קדישים מבני שלושים, הבן שבעה יאמר את כל השאר כמו שהתבאר.
שמתפלל בביתו במניין – ושם הוא אומר קדיש.
כל הקדישים – כי מבחינתו זו הדזמנות חד-פעמית לומר קדיש בבית הכנסת בתוך שבעת ימי האבל, בעוד שבני השלושים יכולים לומר כל יום.
אומר גם כן – הבן שבעה.
מלבד קדיש אחד יטילו עליו גורל – אם יש יותר מיארצייט אחד, יטילו הם ביניהם גורל מי מהם אומר את הקדיש האחד שהבן שבעה צריך לתת להם.
אזי יש לו דין קטן – כי לעניין קדיש דינו כבתוך שבעה, אף שאינו נוהג דיני אבלות, כמו שהתבאר בסעיף ב.
בֶּן ז' קָטָן, וּבֶן ז' גָּדוֹל בַּשַׁבָּת כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שָׁוִים בְּקַדִּישִׁים, וְאִם יֵשׁ גַּם יָאהרְצַיְיט, הוּא נִדְחֶה מֵחֲמַת הַגָּדוֹל. וְלָכֵן יֵשׁ לְהַגָּדוֹל קַדִּישׁ אֶחָד יוֹתֵר מִן הַקָּטָן, דְּהַיְנוּ הַקַּדִּישׁ שֶׁהָיָה צָרִיךְ הַקָּטָן לָתֵת לְהַיָּאהרְצַיְיט.
הוא נדחה מחמת הגדול – שהגדול אין צריך לוותר על יותר מקדיש אחד, וכאן שהקטן מתחלק עמו, אינו צריך לתת ליארצייט שום קדיש.
שהיה צריך הקטן לתת להיאהרצייט – שהרי הקטן צריך לתת לכל אחד מהיארצייטים קדיש אחד, אפילו אם לא יישאר לו קדיש בגלל זה, ואם כן יש קדיש אחד שלא מגיע לו, אבל הוא מגיע לגדול כמו שהתבאר.
יָאהרְצַיְיט וְכֵן בֶּן שְׁלֹשִׁים, קוֹדְמִין לִשְׁאָר אֲבֵלִים שֶׁהֵם בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם לָתֵת גַּם לָהֶם אֵיזֶה קַדִּישִׁים. וְיֵשׁ לִנְהֹג שֶׁקַּדִּישׁ דְּרַבָּנָן, וְגַם הַקַּדִּישׁ שֶׁלְאַחַר עָלֵינוּ, יִהְיֶה לְהַיָּאהרְצַיְיט אוֹ לְבֶן ל', וּשְׁאָר הַקַּדִּישִׁים לִשְׁאָר הָאֲבֵלִים, אִם יֶשְׁנָם כְּמִנְיַן הַקַּדִּישִׁים.
איזה קדישים – שאינם מן הקדישים העיקריים שבתפילה.
קדיש דרבנן – כוונתו לקדיש שאומרים אחרי במה מדליקין בליל שבת, ובזמננו שנוהגים לומר בסוף התפילה פטום הקטורת, ואחר כך קדיש דרבנן, גם הוא נחשב כקדיש חשוב.
הקדיש שלאחר עלינו – בכל התפילות שאומרים בהם עלינו.
שאר הקדישים – אחרי מזמורי תהילים, כמו שיר של יום, מזמור שיר חנוכת הבית, לדוד ה' אורי וישעי, ומזמורים נוספים כל מקום לפי מנהגו.
ישנם כמניין הקדישים – אם יש מספיק אבלים בשביל להגיד את כל הקדישים הנוספים הללו, ואם לא, נותנים לאבלים של י"ב חודש לכל אחד קדיש אחד מהם, ושאר הקדישים יאמרו היארצייט ובן השלושים.
יָאהרְצַיְיט וּבֶן שְׁלֹשִׁים הֵיכָא דְּאִכָּא רַוְחָא, בֶּן שְׁלֹשִׁים קֹדֶם, וְאֵין לְהַיָּאהרְצַיְיט רַק קַדִּישׁ אֶחָד. וְאִם יֵשׁ הַרְבֵּה יָאהרְצַיְיט יֵשׁ לְכָל אֶחָד קַדִּישׁ אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבֶּן שְׁלֹשִׁים יִדָּחֶה לְגַמְרֵי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יֹאמַר לְמָחָר. וְהַיָּאהרְצַיְיט אִם לֹא יֹאמַר הַיּוֹם, עָבַר זְמַנּוֹ.
היכא דאיכא רווחא – במקום שיש רווח, כלומר, כאשר יש מספיק קדישים עבור שניהם.
קודם – ומקבל את כל הקדישים שבמהלך היממה.
קדיש אחד – ויתנו לו את הקדיש שלאחרי עלינו של ערבית, ואם לא בא בערבית לבית הכנסת יתנו לו קדיש אחד בשחרית.
הרבה יאהרצייט – עד כדי שאין מספיק קדישים עבור כולם וגם הבן שלושים.
אִם יֵשׁ שְׁנֵי אֲבֵלִים שָׁוִים יַטִילוּ גּוֹרָל בֵּינֵיהֶם, וּמִי שֶׁעָלָה לוֹ הַגּוֹרָל לוֹמַר עַרְבִית, יֵשׁ לַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד זֶה קַדִּישׁ אֶחָד שַׁחֲרִית בְּלֹא גּוֹרָל. וְעַל הַקַּדִּישׁ הַגּ' יַטִילוּ גּוֹרָל. וְכֵן אִם יֶשְׁנָם הַרְבֵּה, גַּם כֵּן מַטִּילִין גּוֹרָל. וּמִי שֶׁעָלָה לוֹ הַגּוֹרָל, לֹא יָבֹא עוֹד בְּתוֹךְ הַגּוֹרָל עַד שֶׁיֹּאמְרוּ כֻלָּם.
שוים – שניהם יארצייט, או שניהם בני שלושים, או שניהם בני י"ב חודש.
יטילו גורל ביניהם – מי אומר את הקדיש הראשון.
יטילו גורל – נוסף.
הרבה – אבלים שוים שכולם רוצים לומר קדיש.
מטילין גורל – מי אומר ראשון, ואחר כך גורל נוסף מי אומר שני.
לא יבוא עוד בתוך הגורל – בכל הגרלה מגרילים רק בין אלו שעדיין לא אמרו קדיש באותה יממה. ורק אם כבר אמרו כולם קדיש אחד, ונשארו קדישים, מגרילים עוד הפעם בין כולם.
הַתּוֹשָׁב קוֹדֵם לָאוֹרֵחַ (אִם אֵינוֹ תּוֹךְ שִׁבְעָה), יָאהרְצַיְיט תּוֹשָׁב וְיָאהרְצַיְיט אוֹרֵחַ אֵין לְהָאוֹרֵחַ כְּלוּם. בֶּן שְׁלֹשִׁים תּוֹשָׁב, אוֹ תּוֹךְ הַשָּׁנָה תּוֹשָׁב וְיָאהרְצַיְיט אוֹרֵחַ, יֵשׁ לְהָאוֹרֵחַ קַדִּישׁ אֶחָד. וְאִם יֵשׁ יָאהרְצַיְיט תּוֹשָׁב, וּבֶן שְׁלֹשִׁים תּוֹשָׁב, וְיָאהרְצַיְיט אוֹרֵחַ, יֵשׁ גַּם כֵּן לְהָאוֹרֵחַ קַדִּישׁ אֶחָד, וְאֵינוֹ יָכוֹל יָּאהרְצַיְיט הַתּוֹשָׁב לוֹמַר לוֹ: אֲנִי קוֹדֵם, כִּי יֹאמַר: לָאו מִדִּידָךְ קָֹשָקִילְנָא, אֶלָּא מִבֶּן שְׁלֹשִׁים. וְיֹאמַר הַיָּאהרְצַיְיט תּוֹשָׁב קַדִּישׁ רִאשׁוֹן, וְיָאהרְצַיְיט אוֹרֵחַ קַדִּישׁ בּ', וּבֶן שְׁלֹשִׁים קַדִּישׁ גּ'.
תושב – שגר בעיר ומתפלל כאן קבוע, והגדרתו המדוייקת תתבאר בסעיף יב.
אם אינו תוך שבעה – שבבן שבעה התבאר בסעיף ב שאין הבדל בין תושב לאורח.
אין להאורח כלום – שהיארצייט אומר את כל הקדישים, אלא אם יש אבלים נוספים.
קדיש אחד – מהקדישים העיקריים של התפילה, ואומר את הקדיש הראשון שלאחרי עלינו של תפילת ערבית.
יש גם כן להאורח קדיש אחד – אף שאם לא היה כאן בן שלושים לא היה לו כלום, כי מאחר והבן שלושים מקבל את כל הקדישים חוץ מקדיש אחד שהוא צריך לתת ליארצייט כמבואר בסעיף ו, אין ליארצייט התושב זכות ליותר מקדיש אחד, ולכן היארצייט האורח אינו מתמודד מולו אלא מול הבן שלושים, שצריך לתת גם לו קדיש אחד.
לאו מדידך קשקילנא – לא משלך אני לוקח.
אוֹרֵחַ בֶּן שְׁלֹשִׁים וְתוֹשָׁב תּוֹךְ הַשָּׁנָה שָׁוִים.
שוים – ויטילו גורל, כמבואר בסעיף ז.
יָאהרְצַיְיט תּוֹשָׁב וּבֶן שְׁלֹשִׁים אוֹרֵחַ, יֹאמַר הַתּוֹשָׁב קַדִּישׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וְהָאוֹרֵחַ הַשְּׁלִישִׁי.
השלישי – קדיש שלאחר עלינו של מנחה, שהוא הקדיש השלישי מתוך הקדישים העיקריים של התפילה. ובעניין הקדישים הנוספים שלאחרי מזמורי התהילים יש מנהגים שונים אם יש לאורח בהם חלק או לא. ומדברי הקיצור שולחן ערוך נראה שהתושב אומר את כולם.
אוֹרֵחַ בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה, יֵשׁ לוֹ קַדִּישׁ א' בְּתוֹךְ אֲבֵלִים תּוֹשָׁבִים בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה.
בתוך אבלים תושבים בתוך השנה – ומתחלק איתם או מטיל איתם גורל על הקדישים שמגיעים להם, אבל אם יש יארצייט או בן שלושים תושב, אין לו שום זכות מולם.
תּוֹשָׁב נִקְרָא לְעִנְיָן זֶה, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּאן דִּירַת קֶבַע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵעַ מַס, אוֹ שֶׁהוּא פּוֹרֵעַ כָּאן מַס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּר כָּאן. וּמִי שֶׁבָּא לְכָאן מִמָּקוֹם אַחֵר לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁהָיוּ דָּרִים כָּאן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה הָיוּ תוֹשָׁבִים כָּאן, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַבֵּן הַזֶּה אֵינוֹ דָּר כָּאן וְאֵינוֹ פּוֹרֵעַ כָּאן מַס, אֵין לוֹ דִּין תּוֹשָׁב. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁמַּחְזִיק מְלַמֵּד אוֹ מְשָׁרֵת, אִם הֵם פְּנוּיִים נִקְרָאִים כָּאן תּוֹשָׁבִים. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם נָשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי הֵן כָּאן כְּאוֹרְחִים. וְהַלּוֹמֵד בִּישִׁיבָה, וְכֵן מְלַמֵּד הַמֻּשְׂכָּר לְכַמָּה בַּעֲלֵי בָתִּים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נָשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר, דִּינָם כָּאן כַּתּוֹשָׁבִים. הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּבֵיתוֹ אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר, אִם אֵין לוֹ לֹא אָב וְלֹא אֵם, יֵשׁ לוֹ כָּאן דִּין תּוֹשָׁב. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ אָב אוֹ אֵם בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲפִלּוּ מְגַדְּלוֹ בְּתוֹרַת צְדָקָה, יֵשׁ לוֹ דִּין אוֹרֵחַ.
יש לו כאן דירת קבע – מהרגע שבו מגוריו במקום מחייבים אותו לשאת בנטל הוצאות הקהילה, כגון המשכורת של הרב, השוחט, הגבאי, הוצאות שיפוץ ותחזוקת בית הכנסת, קופת הצדקה לעניי הקהילה, ועוד דברים רבים.
אינו פורע מס – למושל העיר, מה שמגביל לארנונה של היום, כגון שעדיין לא סידר את מעמדו כתושב העיר בניירת באופן רשמי.
מלמד או משרת – והם מתגוררים אצל המעביד שלהם.
פנויים – לא נשואים.
דינם כאן כתושבים – כיון שמחובת הציבור לשכור מלמדים שילמדו את ילדיהם תורה.
אין לו – ליתום.
בתורת צדקה – בלי משכורת, בהתנדבות.
[1] מנהגנו שאין האבל עולה לשליח ציבור בשבעה ורק אומר קדיש, ויש מקילין בזה.(יביע אומר ד, לב).
[2] והספרדים נוהגים לומר בכל הי"ב חודש קדיש, וכדי שלא יהא נראה כאילו הוא מהרשעים שמשפטם י"ב חודש, נוהגים להפסיק לומר קדיש אחרי אחד עשר חודש למשך שבוע, ושוב חוזרים ואומרים קדיש עד תום י"ב חודש. (הלכה ברורה נו, ה).
[3] עיין בהערה לעיל שהספרדים נוהגים לומר כולם יחד קדיש ולא רק אחד אומר את הקדיש, ולכן אין דין קדימויות בקדיש.
[4] כנ"ל.
[5] כנ"ל.
[6] וכך המנהג, ש'בת' לא אומרת קדיש.
תשובות
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך