בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת וְכֵן בְּכָל הַיָּמִים, אֵין חִיוּב לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אֶלָּא שֶׁאִם הוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל אֲכִילַת קֶבַע אוֹ לִישֹׁן, צָרִיךְ לֶאֱכֹל אוֹ לִישֹׁן בַּסֻּכָּה. וּמַהִי אֲכִילַת קֶבַע. פַּת יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה[1], אֲפִלּוּ לֹא קָבַע עָלֶיהָ, וַאֲפִלּוּ הִיא פַּת כִּסְנִין. וְכֵן תַּבְשִׁיל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶׁת מִנֵי דָגָן יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה וְקָבַע עָלָיו, חַיָב בַּסֻּכָּה וּלְבָרֵךְ עָלָיו לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה[2]. אֲבָל פֵּרוֹת, אֲפִלּוּ אָכַל הַרְבֵּה וְקָבַע עֲלֵיהֶם, מֻתָּר לֶאֱכוֹל חוּץ לַסֻּכָּה. וְכֵן יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין אוֹ בָשָׂר וּגְבִינָה, מֻתָּר לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת חוּץ לַסֻּכָּה. וְדַוְקָא כְּשֶׁלֹּא קָבַע עֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים בְּדֶרֶךְ קֶבַע, אוֹ שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר אוֹ גְבִינָה דֶּרֶךְ קֶבַע, צָרִיךְ סֻכָּה[3], וְלֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. וְטוֹב שֶׁיֹאכַל קֹדֶם פַּת, כְּדֵי שֶׁיְבָרֵךְ. וְכָל זֹאת, מִדִּינָא. אֲבָל מִי שֶׁמַּחְמִיר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֲפִלוּ מַיִם אֵינוֹ שׁוֹתֶה חוּץ לַסֻּכָּה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח[4].
לישון – אפילו שינה ארעית, כמבואר בסעיף ח.
יותר מכביצה – יותר מנפח ביצה בינונית שהוא כ-50 סמ"ק. והוא נמדד בנפח, ולא במשקל, כמו שכבר ביארנו בסימן קלג סעיף טו.
לא קבע עליה – שאינו אוכלו כסעודה אלא כנשנוש וארוחת ביניים.
פת כסנין – קיצור של המושג 'פת הבאה בכיסנין', והכוונה למיני מאפה שברכתם בורא מיני מזונות, שדיניהם מתבארים בהרחבה בסימן מח.
תבשיל – פסטה, קוסקוס, דייסת סולת, פתיתים, בורגול, מרק גריסים, ועוד.
חמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין [לא כוסמת], שיפון, שיבולת שועל.
וקבע עליו – שהחליט שזו סעודתו, ואכל כמות ששבע ממנו, או שזה מה שהגישו לארוחה המשפחתית.
חייב בסוכה ולברך עליו – ואם אוכל יותר מכביצה אבל אינו קובע עליו, חייב לאכול בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה.
שיאכל קודם פת – שלפני שיאכל בשר וכדומה, יאכל לחם.
מדינא – מצד הדין אינו חייב יותר מזה. אך כל זה אם שוהה מחוץ לסוכה מסיבה כלשהי, אבל אם עוסק בטיול או שיחה חייב כמובן בסוכה מצד הפעולות הללו כמבואר בסעיף א, אפילו אם תוך כדי השיחה שותה רק מים.
הערות:
– בזמננו שמקובל שאוכלים סעודות רגילות ללא לחם וללא חמשת מיני דגן, אלא עם אורז או תפוחי אדמה וכדומה, יש לברך לישב בסוכה אם קבע סעודה של פחמימות עם בשר או דגים או גבינה או ירקות, גם אם אין הפחמימות מחמשת מיני דגן. וגם החוששים לדעות שסוברים שגם במקרה כזה אין לברך, יש להם להקפיד מאד לאכול לחם בכל סעודה כזאת, כדי שיוכלו לברך לכל הדעות.
שֵׁנָה, אֲפִלּוּ אַרְעַי, מִדִּינָא צְרִיכָה סֻכָּה. וְכֵן עוֹשִׂין הַמְדַקְדְּקִין בַּמִצְוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנַת אַרְעַי אֵינָם יְשֵׁנִים חוּץ לַסֻּכָה[5]. וְעַתָּה שֶׁנּוֹהֲגִים הַרְבֵּה לְהָקֵל בַּשֵׁנָה, כָּתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כַּמָּה טְעָמִים, לְלַמֵּד קְצָת זְכוּת עֲלֵיהֶם. אֲבָל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם, רָאוּי לוֹ לְהַחְמִיר וְלַעֲשׂוֹת סֻכָּה, שֶׁיוּכַל לָדוּר שָׁם עִם אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא דָר בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וּלְכָל הַפָּחוֹת שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לִישֹׁן שָׁם הוּא לְבַדּוֹ. וְאִם אֵינָהּ כֵּן, אֲפִלּו בְדִיעֲבַד, הִיא פְסוּלָה.
מדינא – מן הדין, ולא כמו אלו החושבים שזו חומרה בלבד.
שנת ארעי – נמנום של שניות ספורות.
ללמד קצת זכות עליהם – שאינו חייב בסוכה אלא אם יכול לישן שם עם אשתו, כדרך כל השנה, או שאם אינו יכול לישון עם אשתו הוא נחשב כמצטער ולכן פטור מן הסוכה, או מפני הקור [באירופה לרוב בסביבות סוכות שורר קור עז בלילות]. אבל כל אלו אינם אלא לימודי זכות, כי אמנם מוסכם שעיקר מצוות סוכה היא לגור בה עם אשתו כדרך כל השנה, אבל אין הדבר אומר שאם אין הדבר מתאפשר הוא פטור. ואם מפני הקור, ניתן להשתמש בשמיכות עבות, לאטום יותר את הסוכה, ולעבות את הסכך, כמו שכתבתי בסימן קלד בהערה לסעיף ה.
שיוכל לדור שם עם אשתו – שזו מצוה מן המובחר לדברי הכל.
אם אפשר לו – אם הדבר מתאפשר מצד הצניעות, שתהיה לו סוכה נפרדת מבני המשפחה, ואם האשה מסכימה.
שתהא ראויה לישון שם הוא לבדו – ולא תהיה חשופה לרוח חזקה, או לרעש וכדומה, שמפריעים לו לשינה.
אינה כן – לא ניתן לישן בה.
היא פסולה – אפילו לאכילה, ואסור לאכול שם ולברך שם.
הערות:
- מן הראוי שהאשה תסכים לעשות מאמץ ולישן בסוכה, כדי לעזור לבעלה לקיים מצוה מן המובחר, כמו שהיא עוזרת לו לקיים את מצוות פריה ורביה, גם אם תצטרך לוותר מעט על הנוחיות שלה.
- הישן בסוכה ללא אשתו, מותר לו להזדווג לאשתו בביתו, ואינו חייב אחר כך לחזור לסוכה עד הבוקר, כמו בסעיף י.
יָרְדוּ גְשָׁמִים, פָּטוּר מִן הַסֻכָּה. בְּאֵיזֶה גְשָׁמִים פָּטוּר? אִם יָרְדוּ כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שֶׁאִם הָיוּ נוֹפְלִים כָּךְ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, הָיָה מִתְקַלְקֵל, אֲפִלּוּ אֵין לְפָנָיו הַתַּבְשִׁיל, אוֹ שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שֶׁאִם הָיוּ נוֹפְלִים לְתוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁהוּא בּוֹ, הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְחֶדֶר אַחֵר, אָז יוֹצֵא גַּם מִן הַסֻּכָה לַבָּיִת. וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל גַּם בַּבַּיִת, אוֹ שֶׁמֵּחֲמַת הַגְּשָׁמִים הִתְחִיל מִתְּחִלָּה לֶאֱכֹל בַּבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקו הַגְשָׁמִים, גוֹמֵר סְעוּדָתוֹ בַּבַּיִת וְאֵינוֹ מְחֻיָב לָלֶכֶת בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה מִבֵּיתוֹ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה. וְכֵן כְֹּשֶהָעֵת קַר וְהַמַּאֲכָלִים נִקְרָשִׁים בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה וְאוֹכֵל בַּבָּיִת.
החדר שהוא בו – במשך השנה, אם היה נוטף מים באותה כמות לחדר האוכל.
העת – מזג האוויר.
נקרשים – קופאים.
הערות:
- בזמננו גם אם חם מאד, ובמשך השנה במקרה כזה [שהיה מתקלקל לו המזגן בשעת האכילה או השינה] היה עובר למקום אחר שיש בו מזגן, מן הדין פטור מן הסוכה, ואם נשאר בסוכה ואוכל שם על אף החום הכבד, אינו יכול לברך לישב בסוכה, כמבואר בסעיף יא. אבל אם יודע מראש שכך יהיה, צריך לבנות את הסוכה באופן שלא יהיה בה חם כל כך, ויקבע בה מאווררים, או אפילו מזגן, כדי שיוכל לקיים את המצווה כראוי.
לְעִנְיַן שֵׁנָה בַּסֻּכָּה, גַּם גְּשָׁמִים מֻעָטִין הֲוֵי צַעַר לִישֹׁן, וְיָכוֹל לָצֵאת. וְאִם יָצָא לְבֵיתוֹ וְשָׁכַב לִישֹׁן, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁמִּתְּחִלָּהּ שָׁכַב בְּבֵיתוֹ לִישֹׁן מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ, אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לַסֻּכָּה כָּל הַלַּיְלָה, אֶלָּא יָשֵׁן בְּבֵיתוֹ עַד הַבֹּקֶר[6].
גשמים מועטין – טפטוף מועט, שאין בכוחו להרוס תבשילים.
עד הבוקר – עד שמתעורר פעם ראשונה אחרי עלות השחר, שהוא האור הראשון של הבוקר, שאז אסור לו להמשיך לישן בבית אם פסק הגשם, אלא חייב לחזור לסוכה. וכן הדין במי שישן ביום, שחייב לחזור לסוכה ברגע שמתעורר.
כְּשֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִֹשָּם, נִקְרָא הֶדְיוֹט, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְבָרֵךְ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וּכְשֶׁיוֹצֵא מִן הַסֻּכָּה בִּשְׁבִיל הַגְּשָׁמִים, לֹא יְבַעֵט בְסֻכָּתוֹ וְיֵצֵא, אֶלָּא יֵצֵא בְּהַכְנָעָה, כְּעֶבֶד שֶמָּזַג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו (תרל"ט).
פטור – בגלל הצער.
ואינו יוצא משם – אבל אם הוא פטור מן הסוכה בגלל הטירחה ללכת לשם, כמו בסעיפים ט וי, אם חוזר לסוכה בכל זאת, מקיים בכך מצווה, שהרי אחרי שחזר לסוכה שוב אינו מצטער.
הדיוט – התבאר בהרחבה בסימן רב סעיף יד.
דהוי ברכה לבטלה – שהרי אינו מקיים מצוה בשהייתו בסוכה.
לא יבעט בסוכתו – כאילו אמר 'לא רוצה – לא צריך', כאילו הוא עושה טובה להקב"ה. אלא ירגיש צער על שלא זכה לשמש את המלך.
כעבד... – שאינו מעיז פניו ברבו, ומרגיש שאם אין עבודתו רצוייה הבעיה היא בו ולא ברבו.
מזג – ערבב לו מים ביין כדרך שתייתם באותם ימים.
רבו – אדונו.
קיתון – קנקן המים.
נוֹהֲגִין שֶׁאֵין מְבָרְכִין לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה אֶלָּא בַּאֲכִילַת קֶבַע. וְנוֹהֲגִין שֶׁמְּבָרְכִין תְּחִלָּה הַמּוֹצִיא, וְאַחַר כָּךְ לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, קֹדֶם שֶׁטּוֹעֵם[7]. וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּסֻּכָּה כָּל הַיוֹם, וְכָל מַה שֶׁהוּא יושֵׁב וְעושֶׁה שָׁם, וַאֲפִלּוּ אִם יָשֵׁן שָׁם נִפְטָר הַכֹּל בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ בִּשְׁעַת אֲכִילַת קֶבַע, עַד שֶׁיֹּאכַל שֵׁנִית בְּקֶבַע. וְאִם לֹא יָצָא מִן הַסֻּכָּה לַעֲסָקָיו אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין סְעוּדָה לִסְעוּדָה, כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּסְעוּדָה שְׁנִיָה שֶׁאוֹכֵל. וַאֲפִלּוּ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, אִם יָשַׁב וְאָכַל וְלָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְיָשֵּׁן תּוֹךְ סֻכָּתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ רַק פַּעַם אַחַת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ יָצָא יְצִיאַת אַרְעַי וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר מִיָד, לֹא הֲוֵי הֶסַּח הַדַּעַת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִסְעוּדָה שְנִיָה רַק כְּשֶׁיָצָא לַעֲסָקָיו אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְכַדּוֹמֶה. וַאֲפִלּוּ הָלַךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ לִלְמֹד שָׁם אוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁם אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא שׁוֹהֶה בוֹ, גַּם כֵּן הֲוֵי הֶסַּח הַדַּעַת, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּסְעוּדָה שְׁנִיָה (תרל"ט תרמ"ג).
נוהגין – מצד הדין היה צריך לברך על הסוכה כל פעם שנכנסים אליה, ללא הבדל אם נכנס לאכילה, לשינה, למשחק, ללימוד, או לפטפוט. וכן נוהגים עד היום בקהילות הפרושים שבירושלים.
באכילת קבע – לפי ההגדרות שבסעיף ז.
המוציא ואחר כך לישב בסוכה קודם שטועם – כמו בקידוש, שמברך בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, ואחר כך מברך לישב בסוכה ושהחיינו, ואחר כך טועם מן היין.
דברים – שאינם נחשבים כאכילה קבועה.
אפילו אם ישן – שמצוות שינה בסוכה נראית יותר חשובה ממצוות אכילה, שהרי מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, ולישן שינת עראי אסור כמו שלמדנו בסעיף ח.
עד שיאכל שנית בקבע – שאז מברך שוב, על כל מה שיעשה בסוכה מכאן והלאה.
לעסקיו או לבית הכנסת – דברים שלוקחים זמן, ואינם יציאה עראית על דעת לחזור מיד.
שוב אינו צריך לברך – וגם אסור לו לברך, שהרי כבר בירך על השהייה הנוכחית בסוכה, ואם יברך שוב הרי היא ברכה לבטלה.
יצא יציאת ארעי – לשירותים, להביא חפץ, להוציא חפץ, או להתקלח.
לא הוי – אינו.
רק – אלא.
דבר שהוא שוהה בו – לבשל, לשוחח בטלפון, וכדומה.
[1] שהיא- 54 גרם. ואז מברך 'לישב בסוכה'. וטוב לאכול 60 גרם לצאת ידי כולי עלמא. ופחות מכביצה מותר לכתחילה לאכול מחוץ לסוכה. (חזון עובדיה סוכות, קלב).
[2] פת הבאה בכיסנין או תבשיל מחמשת מיני דגן, אם אוכל יותר מכביצה, יאכל בסוכה אבל לא יברך 'לישב בסוכה'. ואם אכל ממנו שיעור של קביעת סעודה (שלשה ביצים 152 גרם), יברך 'לישב בסוכה'. (חזון עובדיה סוכות, קלד).
[3] והחזון עובדיה (סוכות, קלז)כתב, אפילו קובע עצמו לשתית היין או לאכילת פירות לא חייב בסוכה, והמחמיר הרי זה משובח. (ולכן אפשר להבדיל מחוץ לסוכה).
[4] ואם אוכל פת בסוכה ויצא באמצע הסעודה, אסור לו אפילו לשתות מים מחוץ לסוכה, ואפילו לבלוע מה שבפיו אסור לו. (חזון עובדיה סוכות, קמה).
[5] והשינה חמורה מן האכילה, ולכן אפילו שינת ארעי אסור מחוץ לסוכה. (חזון עובדיה סוכות, רז).
[6] ושינת לילה, אם ירד גשם והלך לביתו והפסיקו הגשמים, לא חייב לחזור לסוכה. אבל כשישן ביום והפסיקו הגשמים, חייב ללכת לסוכה כשמתעורר, ולא רשאי להשאר לישן בבית. (חזון עובדיה סוכות, רז).
[7] מברך לישב בסוכה מעומד, ואחר כך יתיישב ויברך המוציא. והנוהגים לברך לישב בסוכה ואחר כך המוציא, יש להם על מה לסמוך. ואם נסתפק אם ברך לישב בסוכה, לא יברך, דסב"ל. וטוב שיהרהר הברכה בלבו. (חזון עובדיה סוכות, קעב).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך