בְּעִנְיַן דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה, יֵשׁ הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִינִים, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת וַחֲזָקוֹת[1], שֶׁלֹּא יְהֵא הָרוּחַ מֵנִיעַ אוֹתָן[2], וְגַם שֶׁלֹּא יְכַבֶּה הָרוּחַ אֶת הַנֵרוֹת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ דֵי צָרְכּוֹ לִדְפָנוֹת, מוּטָב שֶיַעֲשֶׂה שָׁלֹשׁ שְׁלֵמוֹת, מֵאַרְבַּע שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת. וּמִי שֶׁיָדוֹ מַשֶּׂגֶת, מִצְוָה לוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סֻכָּה בְּנוּיָה עִם גַגּוֹת, שֶׁנִּפְתָּחִים וְנִסְגָּרִים עַל יְדֵי צִירִים, לְסָגְרָם בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים, וּכְשֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, נִפְתָּחִים הַגַּגּוֹת, וְהַסְּכָךְ הוּא נָגוּב, וְיָכוֹל לְקַיֵם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי.
הרבה חילוקי דינים – שמצד הדין די לסוכה בשלוש דפנות. גם אין הכרח שהדפנות תהיינה דפנות שלמות, ואפשר לפעמים להסתמך על דופן שאינה על כל אורך הסוכה, על דופן שאינה מגיעה עד הסכך, או על דופן שאינה מלאה ויש בה חורים. הפרטים רבים ומורכבים, וצריך ידע הלכתי רחב כדי להחליט אם סוכה כשרה או פסולה כאשר אין הדפנות שלמות.
שלא יהא הרוח מניע אותן – ולכן אין לעשות את מחיצות הסוכה מסדינים, אפילו בחצר שאין בה רוח כלל, אלא יש לכתחילה לבנות סוכה מקרשים או חומרים קשיחים אחרים. ואם בונה סוכה מסדינים, חובה למתוח חבלים מסביב, שהמרחק ביניהם לקרקע וביניהם לבין עצמם לא יעלה על 22 ס"מ, וזאת עד לגובה של לפחות מטר מהרצפה. ויזהר למתוח את החבלים היטב, שלא ינועו ברוח, וגם לא יזוזו ממקום קשירתם לכיוון מעלה או לכיוון מטה. וימדוד את הרווחים בכמה מקומות, כי הדבר מצוי שהחבל נמתח מעט באלכסון, ובצד אחד יש בין החבלים רווח גדול יותר מבצד השני. גם כאשר משתמש ב"רצועות לבוד" המסופקות יחד עם הסוכה, לא יסתמך על המפעל, אלא ימדוד בעצמו אם באמת המרחקים בין החבלים הם כהלכה.
די צרכו – מספיק כסף לקנות חומר לדפנות.
עם גגות... – זה נאמר באירופה ששם מצוי מאד גשם בסוכות, ואם אין לסוכה גג שנפתח ונסגר, כמעט ואי אפשר לאכול בסוכה, כי גם אחרי הגשם הסכך נוטף עוד זמן רב. אבל בארץ ישראל אין מצוי גשם בסוכות, וגם אם קורה שיורד גשם הרי הוא על פי רוב במשך זמן מצומצם, והוא מתייבש במהירות.
נגוב – יבש.
הערות:
- יש מקילים בגובה 80 ס"מ, ומאחר והמחלוקת היא במצוה מן התורה אין להקל בכך לכתחילה, אלא אם הזדמן לסוכה שבנוייה עם דפנות של 80 ס"מ, למנהג בני עדות המזרח יכול לברך ולאכול שם.
- חובה על כל מי שבונה סוכה שאין לה לכל הפחות שלוש דפנות שלמות, להראותה לתלמיד חכם הבקי בהלכות סוכה, והנסיון מוכיח שיש סוכות פסולות רבות, ולרוב התיקון קל ייחסית, אלא שאין מודעות לכך, כי מי שאינו בקי בהלכות עלול לא לראות את הבעיה, וגם לא את הפתרון. ולכתחילה, כל מי שיש בידו את האפשרות, יש לו לבנות סוכה עם ארבע דפנות שלמות, או לכל הפחות שלש, כמו שכתבו הפוסקים, וזה מונע הרבה מאד עוגמת נפש.
- בזמן הקיצור שולחן ערוך, הפתרון היחיד שלא ייכנס גשם לסוכה היו גגות נפתחות ונסגרות. בזמננו גם יריעות ניילות עושות את העבודה, אם כי בצורה פחות יעילה, כי הגשם מתאסף על היריעה שאינה נשענת אלא על הסכך, והמים מצטברים בצורה שמאד קשה אחר כך להוריד את הניילון מבלי שכל המים יישפכו לתוך הסוכה. ובכל זאת, בארץ ישראל די בכך. ובאירופה המנהג עד היום לבנות סוכה עם גג נפתח ונסגר, ורק מי שאין לו יכולת מסתפק ביריעת ניילון.
גַּם בַּסְּכָךְ יֵשׁ כַּמָּה דִינִים[3]. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין לְסַכֵּךְ בְּעַנְפֵי אִילָנוֹת אוֹ בְּקָנִים[4], כֵּיוָן שֶׁהֵם גִדּוּלֵי קַרְקַע וְהֵמָּה תְלוּשִׁים וְאֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה וְאֵינָם קְשׁוּרִים יַחַד, אֵין בָּהֶם שׁוּם חֲשָׁשׁ.
כמה דינים – כמפורט בהמשך הסעיף.
גידולי קרקע – מן הצומח, שזה תנאי ראשון לסכך כשר.
תלושים – אבל ענפים מחוברים לקרקע הם פסולים לסכך, ודין זה יתבאר יותר בהרחבה בסעיף ז.
מקבלים טומאה – יכולים להיטמא אם נוגעת בהם טומאה. ואם כי יש בזה הלכות רבות מאד, אבל באופן כללי, כל שהוא מן הצומח ואינו מעובד לשימוש כלשהו אינו מקבל טומאה, ואם יצרו ממנו כלי, או בד או מחצלת לשכיבה, הרי הוא מקבל טומאה ופסול לסכך. וכן אסור לסכך בדבר שהיה כלי בעבר, אף אם נשבר ואינו ראוי כעת לשימוש. אבל למעשה, כל דבר שמעובד בצורה כלשהי, אין לסכך בו ללא הוראת חכם.
קשורים יחד – חבילות של קנים או זרדים, אף שהם עצמם כשרים לסכך, אסרו החכמים לסכך בהם.
אין בהם שום חשש – גם בקרשים רחבים [יותר מ30 ס"מ] אסור לסכך, וגם קרשים צרים יותר, המנהג הוא שלא לסכך בהם לבדם, אבל אינם פוסלים את הסוכה.
לַכַתְּחִלָּה רָאוּי לְהַחְמִיר, שֶׁלֹא לְהַנִּיחַ עַל הַסֻּכָּה דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה[5], שֶׁיַנִּיחַ עָלָיו אֶת הַסְּכָךְ, כְּגוֹן סֻלָּמוֹת שֶׁיֵּשּׁ בָּהֶם בֵּית קִבּוּל הַשְּׁלִיבוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר כֵּלִים, כְּגוֹן מָרָה [מְעַדֵר] וּמַגְרֵפָה, וַאֲפִלּו לִתֵּן אוֹתָם עַל הַסְּכָךְ לְהַחֲזִיקוֹ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. וּבְדִיעֲבַד אוֹ שֶׁאֵין לוֹ שְׁאָר דְּבָרִים, הַכֹּל מֻתָּר, דְקָיְמָא לָן, דְּמֻתָּר לְהַעֲמִיד אֶת הַסְּכָךְ בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה (תרכ"ט).
שיניח עליו את הסכך – אפילו אם אינו מסכך בדבר שמקבל טומאה, והוא משמש רק כתמיכה לסכך.
סולמות – מעץ, וכן הדין בסולמות ממתכת, שהרי אינם גידולי קרקע כלל.
יש בהם בית קיבול השליבות – כלי עץ אינם מקבלים טומאה מן התורה אלא אם יש להם בית קיבול, כגון כוס, כף, צלחת, מגש עם שפה, ארונית, וכל הדומה לזה, אבל שולחן או קרש חיתוך או מזלג או מקל הליכה אינם מקבלים טומאה [על כל פנים] מן התורה. סולם, אם השליבות מחוברות לו במסמרים, אינו מקבל טומאה, ואם הוא מחובר על ידי שבשתי הקורות הצדדיות יש חורים שהשליבות תקועות בהם, אז הסולם מקבל טומאה בגלל חורים אלו.
שאר כלים – ממתכת.
על הסכך להחזיקו – שאם הניחו אותו על הסכך סתם, כדי לאחסנו שם, הסוכה כשרה. אבל אם בלי הסולם הסכך לא היה מחזיק, יש להחמיר.
בדיעבד – שבנה סוכה כזאת ולא ידע שיש בזה בעיה, ועכשיו חג, או שמסיבה אחרת אי אפשר לתקן כעת.
אין לו שאר דברים – כדי להחזיק את הסכך.
קיימא לן – עומד לנו, כלומר, כך ההלכה מעיקר הדין.
להעמיד – לגרום לסכך לעמוד ולהחזיק.
הערות:
- יש להיזהר שלא להניח את הסכך ישירות על מסגרת של מתכת, אלא יניח כמה עצים על המסגרת, ועליה יניח את הסכך. ומעל הסכך יניח עצים כבדים מספיק שלא יעופו ברוח, או יקשור את הסכך באמצעים שהם כשרים לסכך בעצמם, זאת אומרת סיבים מן הצומח, והמהודר ביותר הוא להשתמש בסיבי צמחים כמות שהם, שלא נטוו ועובדו לחוטים, ומשווקים אותם בחנויות ובשווקים לפני חג הסוכות, ואם אין לו, יכול להשתמש בחוטי פשתן או חוטי כותנה.
צָרִיךְ לְהַנִיחַ סְכָךְ, עַד שֶׁתְּהֵא צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָה[6], שֶׁאִם הָיְתָה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִלָּתָהּ, פְּסוּלָה מִן הַתּוֹרָה. וְלָכֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהַנִּיחַ כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִתְיַבֵּשׁ, תְּהֵא צִלָּתָהּ מְרֻבָּה. גַּם צְרִיכִין לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד אֲוִיר שְׁלשָׁה טְפָחִים[7]. וּלְכַתְּחִלָּה צְרִיכָה שֶׁיְהֵא אֲוִיר קְצָת בֵּין הַסְּכָךְ, כְּדֵי שֶׁיֵרָאוּ הַכּוֹכָבִים. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הָיְתָה מְעֻבָּה, שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים, כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֻבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים הַרְבֵּה, אֵינָם יוֹרְדִים לְתוֹכָהּ, אִם כֵּן הַוְיָא כְּעֵין בַּיִת, וּפְסוּלָה[8].
צלתה מרובה מחמתה – שהשטח המכוסה שנותן צל הוא גדול יותר מהחורים שבסכך.
אפילו כשיתיבש – כאשר מניחים ענפי עצים שיש בהם עלים.
אויר שלושה טפחים – כ22 ס"מ ללא סכך.
מעובה – סכך צפוף.
הויא כעין בית – הסוכה נחשבת כמו בית.
הערות:
- בזמננו רבים הם המקפידים לסכך בענפי דקל, וצריך להיזהר מאד להשים מספיק ענפים, כי מצוי מאד שתהיינה סוכות אלו חמתן מרובה מצילתן, ופסולות אפילו בדיעבד. ואם אין לו מספיק ענפי דקל יסכך חלק מהסוכה בסוגים של סכך נצח, או בענפי שאר עצים, על אף שהדבר פוגע באווירה, ועל אף שלא תמיד רואים דרכם את הכוכבים.
- אם סכך דליל, שצילתו מרובה, גורם לאדם שהוא מצטער בסוכה, אם מפני החום או מפני הקור, או מכל סיבה אחרת, מותר לכתחילה לעבות את הסכך בצורה שלא ייראו כוכבים, כדי שיוכל לשבת בסוכה בלא צער.
בַּסֻּכּוֹת הַבְּנוּיוֹת, לִפְעָמִים בּוֹלְטִים דַפִּים לְמַעְלָה עַל הַכְּתָלִים, וְעַל דַּפִּים אֵלּו מֻנָּחִים הַכְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם הַסְּכָךְ. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין הַדַּף רָחָב אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵנוֹ פוסֵל אֶת הַסֻּכָּה מִשׁוּם סְכָךְ פָּסוּל, כִּי הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הִיא, דִבְפָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אָמְרֵינָן דֹּפֶן עֲקֻמָּה[9]. פֵּרוּשׁ, שֶנֶּחְשָׁב אֶל הַדֹּפֶן, וְחָשְבֵינָן לֵהּ כְּאִלּוּ הַדֹּפֶן נִתְעַקְּמָה שָׁם לְמַעְלָה, אֶלָּא שֶׁאֵין יושְׁבִים וְאֵין יְשֵׁנִים שָׁם תַּחַת הַדַּף, כִּי שָׁם אֵין לוֹ דִין סֻכָּה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אֶלָּא אַרְבָּעָה טְפָחִים. אֲבָל יֶתֶר הַסֻּכָּה, כְּשֵׁרָה. אַךְ אִם מֻנָּחִים אֵצֶל הַדֹּפֶן דַּפִּים בְּרֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, זֶהוֹ נִקְרָא סְכָךְ פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶת כָּל הַסֻּכָּה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ כֵן אֶלָּא בְּצַד אֶחָד, כְּמוֹ שֶהַדֶּרֶךְ הוּא בִּקְצָת סֻכּוֹת בְּנוּיוֹת שֶׁעושִׁין קְצָת תִּקְרָה מִצַּד אֶחָד (כְּדֵי לְפַנּוֹת לְשָׁם אֶת הַכֵּלִים תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת הַגְשָׁמִים), זֶה אֵינוֹ מַזִּיק, דְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד אֶחָד, הֲרֵי יֵשׁ כָּאן עוֹד שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת כְּשֵׁרוֹת שֶׁמֻנָּח עֲלֵיהֶן סְכָךְ כָּשֵׁר, וְסֻכָּה מִשָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת גַּם כֵּן כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא שָׁם שִׁעוּר סֻכָּה, דְּהַיְנוּ לְכָל הַפָּחוֹת שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים בִּמְרֻבָּע, וְלֹא יֵשְׁבוּ תַּחַת הַתִּקְרָה (תרל"ב תרל"ד).
בסוכות הבנויות... – שהוזכרו בסעיף ב, שהיו קונסטרוקציה של דפנות עץ עם גג נפתח, והסכך לא היה מונח על הדפנות, שזה היה מפריע לגג להיפתח, אלא היו כמין מדפים בגובה הדפנות, שעליהם היה הסכך נסמך.
כלונסאות - קורות תמיכה.
ארבע אמות – פחות מעט מ2 מטר.
משום סכך פסול – אף שהמדפים האלו פסולים לסכך, וסכך פסול פוסל את הסוכה כמו שיתבאר, אם הסכך הפסול הוא בצד, הוא אינו פוסל את הסוכה.
הלכה למשה מסיני – הלכות שנמסרו למשה רבנו בהר סיני בעל פה, ואין להם אסמכתא בתורה שבכתב.
נחשב אל הדופן – המדף נחשב כחלק מן הדופן.
אין יושבים – כדי לאכול.
אין לו דין סוכה – אלא דין דופן.
אלא ארבעה טפחים – כ30 ס"מ, אבל אם הוא רחב פחות מארבעה טפחים, הרי הוא מתבטל לשאר הסכך, ואפילו אם היה באמצע הסוכה לא היה פוסל אותה, ואפילו תחת הסכך הפסול היה מותר לאכול ולישון.
זהו נקרא סכך פסול – כי בזה כבר לא שייך לומר דופן עקומה, לפי ההלכה שנמסרה למשה מסיני.
כן – שרוחב הקרש הוא ארבע אמות.
בצד אחד – מתוך ארבעת צדדי הסוכה.
שלוש דפנות כשרות... – בתנאי שבאמת בנה סוכה של ארבע דפנות, כמו שכתב בסעיף ב.
שם – מתחת לסכך הכשר, מוקף בשלוש דפנות.
שבעה טפחים – יש להקפיד על גודל של 70 ס"מ, ובשעת הדחק, יכולים בני עדות המזרח להקל מ56 ס"מ והלאה.
במרובע – לא די בשטח שהוא מקביל לשבעה על שבעה טפחים, כלומר ארבעים ותשעה טפחים מרובעים, אלא צריך שיוכלו לצייר בתוך הסוכה ריבוע של שבעה על שבעה טפחים.
לא ישבו תחת התקרה – כי התקרה אינה כלל חלק מהסוכה, והסוכה אינה אלא השטח המסוכך ומוקף בשלוש דפנות.
הערות:
- בסוכות שלנו פעמים רבות צריך להשתמש בהלכה של דופן עקומה, למשל כאשר מעל חלק של הסוכה יש מרפסת, מזגן, או בליטה של גג. לרוב אין ארבע אמות בבליטות אלו, ורק צריך להיזהר שלא לאכול או לישון שם [או להושיב שם נשים ובנות וילדים מתחת לגיל חמש [עיין בסימן קלה סעיף טו]. אבל קורה שבונים סוכה כהמשך למרפסת מקורה, ויש שם יותר מארבע אמות, ובמקרים אלו צריך לדעת שאין משמעות לדופן שאחרי המרפסת, וההסתמכות היא רק על שלושת הדפנות הנוספות, שחייבות להיות כשרות.
- גם כשיש לו מעל הסוכה בליטת גג וכדומה, אם הוא זקוק לדופן שמאחורי הבליטה, הוא צריך להניח סכך – כשר או פסול – עד סמוך לדופן, שאז הסכך הפסול [מצד עצמו או מפני שהוא מתחת לגג] הופך בעצמו לדופן עקומה. אבל אם לא יניח סכך עד הדופן, והדופן העקומה היא גבוהה יותר מהסכך, ואינה מגיעה עד אליו, הסוכה פסולה.
- מי שאין לו מספיק סכך, לא יפזר את הסכך בשוה על פני הסוכה, אלא יצופף את הסכך לצד הדפנות, כדי שלפחות שם יהיה צילתה מרובה מחמתה. ואם אינו יכול להניח את הסכך עד הדופן ממש, לא ישאיר רווח בין הדופן לסכך, כי בשלושה טפחים אויר הסוכה נפסלת, אלא יניח שם אפילו סכך פסול, כגון שעוונית או סדין או יריעת ניילון, כדי ליצור מצב של דופן עקומה, שאינו פוסל את הסוכה אלא בארבע אמות.
[1] צריך לעשות הסוכה לפחות משלוש דפנות, ויכול לעשות הדפנות אף מדבר המקבל טומאה.(חזון עובדיה סוכות א). ויכול לשים קנים שביניהם רוחב פחות מג' טפחים, ויועיל מדין לבוד, בין אם שם אותם לאורך ובין לרוחב. (ואפילו יש בסוכה זו רק שלש דפנות מועיל). ולכן מרפסת סגורה מג' רוחותיה על ידי סורגים הגבוהים י' טפחים, ואין בין עמוד לעמוד ג' טפחים, הדפנות כשרות. (חזון עובדיה סוכות, ה).
[2] ולכן סדינים אין כשרים לדפנות, כיון שמחיצה זו מתנדנדת עם הרוח. ואסור שיתנדנד אפילו מועט. וגם אם קושר אותם אין להתיר, וגם יכול להגרם מזה ברכה לבטלה שיכול להתנתק מהרוח והוא לא ירגיש. ואפילו יש שתי מחיצות טובות ורק אחת מסדין, אין להתיר. (חזון עובדיה סוכות, ב).
[3] הסכך צריך ג' תנאים כדי שיהיה כשר לסכך בו, שיהיה גידולו מן הארץ, שיהיה תלוש ולא מחובר לקרקע, ושיהיה דבר שאינו ראוי לקבל טומאה.(חזון עובדיה סוכות יד)
[4] היום הרבה נוהגים לסכך בסכך לנצח שהוא עשוי כמחצלת קני סוף גדולה העשויה לסיכוך המחוברת בסיב צמחי או חוט צמר גפן, ומותר לסכך בה. ומותר לקשרה בגג הסוכה בחוטים העשויים מצמר גפן, שלא תעוף ברוח. (חזון עובדיה סוכות, כה).
והאור לציון כתב (ד כד יא) סכך לנצח העשוי ממחצלת ארוגה בחוטים, אם העצים ארוגים בחוטי פשתן או כותנה, אפשר לסכך בהם לכתחילה. אבל אם הם ארוגים בחוטי ניילון אין להשתמש בסכך זה לכתחילה, אם לולא החוטים לא היו העצים עומדים ברוח מצויה. אמנם בדיעבד כשנזדמן לו סוכה כזו, רשאי לישב שם ולברך.
אם עשה סוכה שכל דפנותיה מ'צורת הפתח' בלבד אין יוצאים בה ידי חובה, וכשאין לו אלא סוכה זו, ישב בה ולא יברך. (אור לציון ד כה ג)
העושה סוכה ליד דבר שריחו רע, אם הריח לא נסבל, הסוכה פסולה.(אור לציון ד כה ב)
[5] לכתחילה יש להעמיד קרשים מעבר לעבר, ועליהם להעמיד הסכך, כדי שהסכך יעמוד עליהם, ולא על הברזל או הפלסטיק שאסור לסכך בהם. ויכול לחבר את הקרשים שמתחת לסכך במסמרים. ובדיעבד כשלא עשה כך, יכול לכתחילה לישב בסוכה זו. אבל אין לחזק את הסכך במסמרים או בחבלים או חוטי ניילון אלא בחוטי פשתן או כותנה. ואם הסכך עומד ברוח מצויה אפשר לקושרו בחוטי ניילון, וכן אפשר להניח על הסכך מסגרת מעץ כבידה, כדי שלא יעוף ברוח.(אור לציון ד כד ט).
כלי עץ כגון ארגז שנשבר הראוי לקבל טומאה, אע"פ שנשבר, חכמים גזרו שלא מסככים בו. ואפי' ששברו בכוונה לסכך, נכון להחמיר ולא לסכך בו. וארגזים גדולים מ-40 סאה שנשברו ועשו מהם נסרים דקים, אפשר לסכך בהם. (חזון עובדיה סוכות, יז).
אין לסכך בשולחן שלם, אבל בשברי שולחן אפשר לסכך,(אם עשוי לתשמיש האדם) כגון שחתך השולחן לחתיכות. אבל בשברי ספסלים וכסאות או שברי מטות, אין לסכך. ובפיגומים שפועלים עומדים עליהם אין לסכך, אבל בקרשים שמעמידים בהם בטון אפשר לסכך. (אור לציון ד כד ב-ו)
[6] ואם רוב הסוכה צלתה מרובה מחמתה ומיעוט הסוכה חמתה מרובה מצילתה, אם כשנצרף את החמה והצל של כל הסוכה, יהיה צלתה מרובה מחמתה, כשרה. ומותר לישב גם מתחת המקום שחמתה מרובה מצילתה. (חזון עובדיה סוכות, עב).
[7] ואם יש בסוכה אויר פחות מג' טפחים, הסוכה כשרה, ואף מצטרף אויר זה להשלים שיעור סוכה, ומכל מקום אין ישנים ואוכלים תחתיו. ודוקא אם אוויר זה הולך על פני כל אורך הסוכה, ולכן אין נמנעים לישון תחת הנקבים של סכך הסוכה. (חזון עובדיה סוכות, סח).
[8] אך דעת מרן השולחן ערוך להכשיר גם בזה, ויכול לברך על סוכה כזו. וטוב למעט מהסכך כדי שיהיו גשמים יכולים לרדת לתוכה, ובשבת ויו"ט ימעט על ידי גוי. (חזון עובדיה סוכות, לד).
[9] ודוקא סכך פסול שהונח בצד הסוכה אינו פוסל עד שיהיה ברוחב ד' אמות, אבל אם הוא באמצע הסוכה, פוסל בד' טפחים. ובסוכה של ז' טפחים על ז' טפחים, פוסל הסכך אף בג' טפחים. (חזון עובדיה סוכות, סו).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך