הלימוד היומי ל' חשוון

לימוד מהספר

נו מִדִּינֵי הָאָרֶץ וּמִנְהָגֶיהָ

סעיף א

בַּקַּיִץ אוֹמְרִים "מוֹרִיד הַטַּל". וּמַתְחִילִים לְאוֹמְרוֹ בְּמוּסָף יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְלִפְנֵי מוּסָף נוֹהֲגִים לֵאמֹר "תְּפִלַּת טַל": וְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים לְאוֹמְרָהּ אָז מַכְרִיזִים לִפְנֵי תְּפִלַּת מוּסָף "מוֹרִיד הַטַּל".

מוריד הטל – המשפט שאומרים בימות הקיץ בברכה השנייה של תפילת העמידה, במקום הזכרת הגשם.

מוסף – תפילה נוספת שמתפללים בשבת, בחג ובראש חודש, אחרי שחרית.

תפלת טל – תפילה ופיוט מיוחדים על הטל, שאומרים ביום הראשון של פסח.

מכריזים – שליח הציבור מודיע בקול לציבור שמעכשיו אומרים "מוריד הטל".

סעיף ב

מַזְכִּירִים מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּמוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת (כְּמוֹ בְּחוּ"ל). וְנוֹהֲגִים לוֹמַר תְּפִלַּת הַגֶּשֶׁם קֹדֶם מוּסָף וְזוֹהִי הַהַכְרָזָה לְהַזְכָּרַת הַגֶּשֶׁם וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים לוֹמַר תְּפִלַּת הַגֶּשֶׁם קֹדֶם מוּסָף מַכְרִיזִים קֹדֶם מוּסָף "מַשִּׁיב-הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם".

משיב הרוח ומוריד הגשם – המשפט שאומרים בימות החורף בברכה השנייה של תפילת העמידה.

שמיני עצרת – החג שבא מיד אחרי שבעת ימי סוכות.

חו"ל – חוץ לארץ.

ההכרזה – ההודעה לציבור שמעכשיו מזכירים את הגשם בתפילה.

סעיף ג

באר"י מַתְחִילִים לוֹמַר "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל ז' בְּמַרְחֶשְׁוָן וְאִם שָׁכַח וְלֹא שָׁאַל בְּעַרְבִית דְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן מַחֲזִירִים אוֹתוֹ.

באר"י – בארץ ישראל.

ותן טל ומטר לברכה – בקשת הגשמים שאומרים בחורף בברכת "ברך עלינו" בתפילת העמידה.

מרחשון – שמו המלא של חודש חשוון.

מחזירים אותו – מי ששכח צריך לחזור בתפילה כדי לומר את הבקשה.

סעיף ד

בֶּן חוּ"ל שֶׁנִּמְצָא באר"י בְּיָמִים שֶׁשּׁוֹאֲלִין גְּשָׁמִים באר"י וּבְחוּ"ל עֲדַיִן אֵין שׁוֹאֲלִין יִשְׁאַל כְּמוֹ באר"י. וּבֶן אר"י שֶׁיָּצָא לְחוּ"ל אִם הִתְחִיל לִשְׁאוֹל בְּאָרֶץ אַף שֶׁהִגִּיעַ לְחוּ"ל בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא שׁוֹאֲלִין שָׁם אֵינוֹ מַפְסִיק לִשְׁאוֹל וְאִם יָצָא לְחוּ"ל לִפְנֵי ז' חֶשְׁוָן, ז"א לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילוּ לִשְׁאוֹל, אִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר תּוֹךְ שָׁנָה שׁוֹאֵל כְּבֶן אר"י, וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר רַק לְאַחַר שָׁנָה שׁוֹאֵל כְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם; וְיֵשׁ חוֹלְקִין שֶׁגַּם בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר תּוֹךְ שָׁנָה שׁוֹאֵל כְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.

בן חו"ל – מי שגר דרך קבע בחוץ לארץ.

שואלין גשמים – מבקשים גשמים בתפילה, כלומר אומרים "ותן טל ומטר".

ז"א – זאת אומרת.

דעתו לחזר תוך שנה – הוא מתכוון לשוב לארץ ישראל לפני שתעבור שנה.

יש חולקין – יש פוסקים שסוברים אחרת.

סעיף ה

באר"י נוֹהֲגִים גַּם הַמִּתְפַּלְּלִים בְּנֹסַח אַשְׁכְּנַז, לוֹמַר בְּכָל יוֹם פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר וּמַקְדִּימִים לָזֶה "אֵין כָּאֱלֹקֵינוּ" וְכוּ' .

נסח אשכנז – סדר התפילה של קהילות יוצאי אשכנז (אירופה).

פטום הקטרת – קטע שמתאר את הכנת הקטורת, תערובת הבשמים שהקטירו בבית המקדש.

אין כאלקינו – שיר שבח קצר שאומרים בסוף תפילת שחרית.

וכו' – וכולי, כלומר וממשיכים בהמשך הקטע.

סעיף ו

באר"י אֵין אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת עַרְבִית "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם".

תפלת ערבית – תפילת הערב.

ברוך ה' לעולם – קטע פסוקים וברכה שיש קהילות בחוץ לארץ שאומרות בערבית של חול, אחרי קריאת שמע וברכותיה.

סעיף ז

בְּרוֹב הַמְּקוֹמוֹת באר"י נוֹשְׂאִים כֹּהֲנִים כַּפֵּיהֶם בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית. וּבְיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, גַּם בְּמוּסָף. וְכֵן בְּתַעֲנִית צִבּוּר בַּמִּנְחָה. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בַּמִּנְחָה, אֶלָּא בִּתְפִלַּת נְעִילָה, אִם עֲדַיִן לֹא שָׁקְעָה חַמָּה. וּבְתִשְׁעָה בְּאָב אֵין נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בְּשַׁחֲרִית. וְיֵשׁ הַנּוֹהֲגִים שֶׁאֵין נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה בְּמוּסָף (עַיֵּן מ"ב או"ח תרס"ט ס"ק י"ז). וּבִצְפוֹן הָאָרֶץ נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם רַק בִּתְפִלַּת מוּסָף, וּבְיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מוּסָף, אֵין נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם.

נושאים כהנים כפיהם – ברכת כהנים: הכהנים מרימים את ידיהם ומברכים את הציבור.

תענית צבור – יום צום שחל על כל הציבור, כמו צום גדליה או עשרה בטבת.

נעילה – התפילה האחרונה של יום הכיפורים, לקראת סוף היום.

שקעה חמה – השמש שקעה.

מ"ב או"ח – ספר "משנה ברורה" על שולחן ערוך חלק אורח חיים.

סעיף ח

באר"י נוֹהֲגִים שֶׁכֹּהֵן אָבֵל אַחַר "שִׁבְעָה" נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו

אבל – מי שנפטר לו קרוב משפחה, ונוהג מנהגי אבלות.

שבעה – שבעת ימי האבלות הראשונים אחרי הקבורה.

נושא את כפיו – עולה לברך את הציבור בברכת כהנים.

סעיף ט

הָאוֹכֵל מִפֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גָּדְלוּ בָּאָרֶץ מְסַיֵּם בִּבְרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ "עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ". וְכֵיוָן שֶׁצָּרִיךְ לְסַיֵּם מֵעֵין חֲתִימָה סָמוּךְ לִבְרָכָה צָרִיךְ לוֹמַר "וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. בא"י עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ".

פרות האילן שנשתבחה בהן ארץ ישראל – הפירות משבעת המינים: ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.

ברכה מעין שלש – הברכה האחרונה הקצרה ("על העץ ועל פרי העץ" וכדומה), שמסכמת בקיצור את שלוש הברכות של ברכת המזון.

מעין חתימה סמוך לברכה – שהמילים שלפני סוף הברכה יהיו דומות למילים שבהן הברכה נחתמת.

בא"י – ברוך אתה ה'.

סעיף י

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּשֶׁאָכַל לֶחֶם מִתְּבוּאַת הָאָרֶץ, מְסַיֵּם בְּרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן: "עַל הָאָרֶץ וְעַל מְזוֹנוֹתֶיהָ" (בִּמְקוֹם "עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן"), וְכָתְבוּ שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן.

תבואת הארץ – דגן (כמו חיטה ושעורה) שגדל בארץ ישראל.

ברכה שניה שבברכת המזון – ברכת "נודה לך", היא ברכת הארץ.

וכתבו שלא נהגו כן – הפוסקים כתבו שהמנהג בפועל אינו כך.

סעיף יא

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהַשּׁוֹתֶה יַיִן מֵעִנְּבֵי הָאָרֶץ, חוֹתֵם בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה: "עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ". וְהָאוֹכֵל מִינֵי מְזוֹנוֹת מִתְּבוּאַת הָאָרֶץ חוֹתֵם: "עַל הָאָרֶץ וְעַל מִחְיָתָהּ".

ברכה אחרונה – הברכה שמברכים אחרי האכילה או השתייה.

פרי גפנה – פרי הגפן שלה, כלומר יין מענבים שגדלו בארץ.

מיני מזונות – מאפים ותבשילים מחמשת מיני דגן שאינם לחם, כמו עוגות ופשטידות.

מחיתה – המזון שלה, מה שמחיה את האדם.

סעיף יב

הַמִּנְהָג באר"י שֶׁהָאָב מְבָרֵךְ בִּבְרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ", לְאַחַר הַבְּרָכָה "לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ". וְרַק לְאַחַר שֶׁהַקְהֵל עָנָה אָמֵן עַל בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" מוֹסִיפִים וְאוֹמְרִים "כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית" וְכוּ'

שהחינו – ברכה שמברכים על דבר חדש ומשמח.

להכניסו בבריתו של אברהם אבינו – הברכה שהאב מברך בשעת המילה.

כשם שנכנס לברית – האיחול שהקהל אומר: כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

סעיף יג

בְּרוֹב בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת באר"י אֵין מְקַדְּשִׁים בְּלֵיל שַׁבָּת עַל הַיַּיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

מקדשים – אומרים קידוש על כוס יין.

ליל שבת – ערב שבת, אחרי כניסת השבת.

סעיף יד

הָאוֹמְרִים "בַּמָּה מַדְלִיקִים" בְּלֵיל שַׁבָּת נוֹהֲגִים לְאוֹמְרוֹ אַחַר קַבָּלַת שַׁבָּת לִפְנֵי תְּפִלַּת עַרְבִית.

במה מדליקים – פרק משנה על דיני הדלקת נרות שבת, שנוהגים לאומרו בליל שבת.

קבלת שבת – המזמורים ו"לכה דודי" שאומרים בכניסת השבת.

סעיף טו

באר"י נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּחוֹל הַמּוֹעֵד.

חול המועד – הימים שבין יום טוב הראשון ליום טוב האחרון בפסח ובסוכות.

להניח תפלין – לקשור את התפילין על היד והראש, כמו בכל יום חול.

סעיף טז

בְּיוֹם ב' שֶׁל פֶּסַח, שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד כְּשֶׁאוֹמֵר בִּתְפִלַּת מוּסָף, אֶת קָרְבָּן הַיּוֹם מַתְחִיל: "וְהִקְרַבְתֶּם", כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח. וְכֵן כְּשֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה קוֹרֵא לָרְבִיעִי בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי מִ"וְהִקְרַבְתֶּם" וָאֵילָךְ. וּבְסֵפֶר רִאשׁוֹן קוֹרְאִים ג' גַּבְרֵי בְּפָרָשַׁת אֱמֹר: "שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב". וְקוֹרְאִים לְכֹהֵן עַד "לֹא תַּעֲשׂוּ", וּלְלֵוִי עַד "לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם", וּלְיִשְׂרָאֵל עַד "אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל סֻכּוֹת, כְּשֶׁאוֹמֵר בִּתְפִלַּת מוּסָף אֶת קָרְבַּן הַמּוּסָף אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא קָרְבָּן שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּלוֹמַר בְּיוֹם הַשֵּׁנִי אוֹמֵר "וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי" לְבַד, וּבְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר "וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" לְבַד, וְכֵן בִּשְׁאָר יָמִים. וּבַתּוֹרָה קוֹרֵא בְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת שֶׁלֹּא חָל בְּשַׁבָּת לְכָל אַרְבָּעָה הָעוֹלִים אֶת קָרְבַּן הַיּוֹם, וְקוֹרְאוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים.

קרבן היום – הפסוקים שמתארים את קרבן המוסף שהוקרב באותו יום, ואומרים אותם בתפילת מוסף.

בספר השני – בספר התורה השני שמוציאים מארון הקודש באותו יום.

ג' גברי – שלושה עולים לתורה.

פרשת אמר – פרשה בספר ויקרא, שבה מופיעה פרשת המועדים.

לבד – בלבד.

סעיף יז

באר"י אֵינוֹ נוֹהֵג יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלוּיוֹת, עַל כֵּן חַג הַפֶּסַח הוּא שִׁבְעָה יָמִים יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, וּבֵינֵיהֶם חֲמִשָּׁה יָמִים חוֹל הַמּוֹעֵד. וְשָׁבוּעוֹת הוּא יוֹם אֶחָד. וְסֻכּוֹת שְׁמוֹנָה יָמִים, יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁהוּא יוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה, וּבֵינֵיהֶם שִׁשָּׁה יָמִים חֹל הַמּוֹעֵד. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹהֲגִים שְׁנֵי יָמִים.

יום טוב שני של גלויות – יום חג נוסף שנוהגים בחוץ לארץ אחרי כל יום טוב.

גלויות – ארצות הגולה, כלומר חוץ לארץ.

שמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה – בארץ ישראל שני החגים חלים באותו יום.

סעיף יח

בֶּן חוּץ לָאָרֶץ הַנִּמְצָא באר"י אָסוּר לוֹ לוֹמַר לְבֵן אר"י שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה באר"י בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת.

בן חוץ לארץ – מי שגר דרך קבע בחוץ לארץ ובא לביקור.

לומר לבן אר"י – לבקש מתושב ארץ ישראל.

מלאכה – עבודה שאסור לעשות ביום טוב.

סעיף יט

באר"י נוֹהֲגִים לִקְרֹא בְּיוֹם שֵׁנִי דַּחֲנֻכָּה לְכֹהֵן: "בְּיוֹם הַשֵּׁנִי" עַד "מְלֵאָה קְטֹרֶת", לְלֵוִי מִן "פַּר אֶחָד" עַד "נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר". וּלְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא "בְּיוֹם הַשֵּׁנִי" עַד "נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר". וְכֵן בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹרִין ג' גַּבְרֵי "בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי" כַּנַ"ל. וְכֵן בִּשְׁאָר יָמִים, מִלְּבַד בִּימֵי חֲנֻכָּה שֶׁחָלִים בְּשַׁבָּת ובר"ח וּבְיוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁקּוֹרְאִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בשו"ע או"ח תרפ"ד.

דחנכה – של חנוכה.

נתנאל בן צוער – נשיא שבט יששכר, שהקריב את קרבנו ביום השני של חנוכת המשכן.

כנ"ל – כנזכר לעיל, באותה דרך.

ובר"ח – ובראש חודש.

שו"ע או"ח – שולחן ערוך, חלק אורח חיים.

סעיף כ

הַדָּר בְּמָלוֹן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּטוּר מִמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בִּמְזוּזָה מִיָּד, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אר"י. וְהַשּׂוֹכֵר בַּיִת באר"י מִגּוֹי, וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בַּיִת באר"י מִיִּשְׂרָאֵל, פָּטוּר מִמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם

פטור ממזוזה שלשים יום – אינו חייב לקבוע מזוזה בשלושים הימים הראשונים.

משום ישוב אר"י – כדי לחזק את ההתיישבות של עם ישראל בארצו.

השואל בית – מי שגר בבית של אחר בלי לשלם, בהשאלה.

סעיף כא

שָׁכַח לְהַפְרִישׁ חַלָּה באר"י בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אֵין כָּאן הָעֵצָה לְהַשְׁאִיר חֲתִיכָה וּלְהַפְרִישׁ מִתּוֹכָהּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּמְאֹד מְאֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב וּלְהַפְרִישׁ חַלָּה מִבְּעוֹד יוֹם.

להפריש חלה – להפריד חלק קטן מהבצק או מהמאפה, כמצווה.

העצה להשאיר חתיכה – בחוץ לארץ אפשר לאכול בשבת ולהשאיר חתיכה כדי להפריש ממנה אחרי השבת; בארץ ישראל העצה הזאת לא מועילה.

מבעוד יום – כשעוד יום, לפני כניסת השבת או החג.