הלימוד היומי ג תמוז

סעיף יח

לֹא תִטְבֹּל בָאָבָק שֶׁעַל רַגְלֶיהָ. וְאִם טָבְלָה, אִם הָיָה אָבָק דַּק שֶהֶעֱבִירוּהוּ הַמַּיִם, עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.

 

לא תטבול באבק – חוששים שהאבק יהפוך לטיט תוך כדי הטבילה ולא יישטף במים.

שהעבירוהו המים – שבדקה אחר הטבילה וראתה שהאבק נשטף.

הערות:

-       לכתחילה אם יש אבק בדרך למקום הטבילה, צריכה לשפשף את רגליה במי המקווה לפני הטבילה כדי להוריד את האבק. אבל אם טובלת במים חמים אינה צריכה לשפשף כי המים החמים ממיסים את האבק ושוטפים אותו גם ללא שפשוף.

 

סעיף יט

סְתָם כִּנִּים וּפַרְעוֹשִׁים, אֵינָם נִדְבָּקִים בַּגוּף, וְהַמַּיִם נִכְנָסִים שָׁמָּה וְלָא חָיְצֵי. אֲבָל מִין כִּנִּים הַדְּבוּקִים בַּבָּשָׂר וְנוֹשְׁכִים בָּעוֹר בִּמְקוֹם שֵׂעָר וְנִדְבָּקִים בְּחֹזֶק בַּבָּשָׂר, צְרִיכָה לַהֲסִירָן עַל יְדֵי חַמִּין וּלְגָּרְרָן בַצִּפֹּרֶן[1]. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַהֲסִירָן, אֵינָן חוֹצְצִין. וְאוֹתָן כִּנִּים קְטַנִּים הַדְּבוּקִים בַּשְּׂעָרוֹת, צְרִיכָה לַהֲסִירָן, מִשּׁוּם דְּהַוְיָן חֲצִיצָה.

 

שמה – בין הכינים לגוף.

לא חייצי – אינן חוצצות.

במקום שער – בשער הערוה.

אינן חוצצין – שהם כמו חלק מגופה.

כינים קטנים הדבוקים בשערות – הם הכינים שאנחנו מכירים, וחייבת להסירם כי הם דבוקים לשערות ומונעים את מגע המים מהשערות.

הערות:

-       במקורות מדובר על הכינים הקטנות המתות הדבוקות בשער, ומסתבר שהכינים החיות אינן דבוקות כל כך בשער, ורק כאשר הן מתות הן דבוקות. וביצי כינים, שהן דבוקות בשער בחוזקה, צריכה להסירן, שהרי מקפידה עליהן ורוצה להסירן, וצריכה לסרק במסרק סמיך של כינים עד שמרגשת שלפי ראות עיניה עשתה את כל שביכולתה, ואינה מתכוונת לחזור על הפעולה מחר או מחרתיים. ואם היא מתעצלת, או שאין לה זמן לסרק כל כך הרבה, תמרח על שערותיה חומר נגד כינים, שגם ממיס את הדבק של ביצי הכינים.

 

סעיף כ

אִשָּׁה שֶׁיֵשׁ לָה קְלִיעוֹת שְֹעָרוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בָזוֹ, שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז מָאהרצֶעפּ אוֹ מָארלָאקֶען, וּבִלְשׁוֹן פּוֹלִין וְרוּסִיָא קאלטניס, וְיֵשׁ סַכָּנָה לְגַלְּחָן, לָא חָיְצֵי. וַאֲפִלוּ יֵשׁ בְּתוֹכָן אֵיזֶה חוּטִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲסִירָן, אִם אֵינָן נִרְאִין מִבַּחוּץ, לָא חָיְצֵי (קצ"ח).

 

קליעות שערות דבוקות... – מדובר במחלה הנקראת בשפה המקצועית plica polonica, והיא מוזכרת בפוסקים מן המאה ה-13 עד המאה ה-19, כאשר הם מתארים סיבוך של השערות שנעשה על ידי שד [כך הם האמינו, מפני הצורה הפתאומית של הופעת המחלה, ושלא ניתן לעשות דבר כדי למונעה, כי שטיפה או סירוק לא הועילו כלל], ואי אפשר לסרק ולהתיר את הקליעה והדיבוק, ואם מגלחים את השערות מסתכנת האשה, ובקצת פוסקים נראה שנשים היו משתגעות אחר הסרת שערות אלו, ומבואר בפוסקים שגם הרופאים בני זמנם היו מאשרים את הסכנה שבהסרתם.

לא חייצי – אינן חוצצות.

חוטין – שהיו בשערות לפני שהסתבכו, ונותרו שם.

אינן נראין מבחוץ – שנמצאים בתוך השערות המסובכות ושקועים שם לגמרי.

 

סימן קסב - הלכות טבילה ובו יד סעיפים:

סעיף א

אִם בַּעְלָה בָּעִיר[2], מִצְוָה עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּטְבֹּל בִּזְמַנָּהּ, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָה אֲפִלּוּ לַיְלָה אֶחָד, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁבִּטֵל אֶת יִשְֹרָאֵל מִפְּרִיָה וּרְבִיָה לַיְלָה אֶחָד. וְאִשָּׁה שֶׁמִּתְאַחֶרֶת מִלִּטְבֹּל כְּדֵי לְצַעֵר אֶת בַּעְלָה, עָנְשָׁהּ גָּדוֹל מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

 

בעלה בעיר – או שיתכן שיבוא באותו לילה.

מצוה על האשה – ואם בעלה מסכים שתדחה את הטבילה אפשר להקל במקום הצורך, בתנאי שכבר קיימו פריה ורביה.

לבטל פריה ורביה – כמבואר בסימן קנ סעיף ז, שכל עוד שלא קיים את מצוות פריה ורביה שגדריה מבוארים בסימן קמה סעיף ג, אסור לבני הזוג לוותר על הניסיון להוליד ילדים, כפי התדירות הנקבע שם בהלכה.

שנענש – שלא היו לו בנים זכרים.

שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחד – בעת המצור על יריחו שהתנהל בצורה ניסית, שהקיפו כל יום את יריחו פעם אחת עם הארון, וביום השביעי שבע פעמים, ותקעו בשופרות, והחומה נפלה תחתיה. ומאחר ולא היה צורך במצור אמיתי, לא היתה הצדקה לקיים את המצור בלילה, והיו אמורים להקיף את העיר עם הארון ולהחזיר את העם ואת הארון לגלגל, ויהושע לא עשה כן לכל הפחות בלילה הראשון למצור, וכאשר אין הארון במקומו אלא נמצא במלחמה אסורים בני ישראל בתשמיש המיטה, ונמצא שביטל יהושע את העם מתשמיש המיטה לילה אחד שלא לצורך.

כדי לצער את בעלה – לנקום בו, או להפעיל עליו לחץ שיסכים לבקשותיה. אבל אם מתאחרת בגלל אילוצים שונים, אף שאין הדבר ראוי, ובפרט אם אין הבעל מוחל בלב שלם, או אם עדיין לא קיימו פריה ורביה, אך אינה נענשת על כך.

רחמנא ליצלן – הרחמן יצילנו.

הערות:

-       כשאין הבעל בעיר, ואינו עתיד לבוא באותו יום, נהגו הנשים שלא לטבול, ויש אומרים שיש חשש סכנה אם תטבול.

-       אם בעלה חוזר לביתו במהלך היום, יכולה לטבול בלילה שלאחר חזרתו, ואינה חייבת לטבול כדי להיות טהורה ביום. אבל אם בעלה רוצה בכך שכשיבוא לביתו ביום תהיה טהורה, כדי שיוכל להתקרב אליה בחיבוק ונישוק, מצוה שתטבול בלילה שלפני ביאתו.

-       כאשר יש אירוע משפחתי בליל טבילה, מן הראוי להתאמץ ולמצוא דרכים שתוכל לטבול בכל זאת, ואם אין הדבר מתאפשר בלי טירחא מרובה או בושה או סכסוך משפחתי, תדחה את הטבילה למחרת, ואם למחרת הוא ליל שבת לא תטבול גם למחרת, כמבואר בסעיף ז. ויש נשים שכאשר לפי התכנון לא תוכלנה לטבול בליל טבילה, הן דוחות את תחילת הספירה של השבעה נקיים, כדי שתוכלנו לטבול בזמנן, ואין לעשות כן, כי אין חילוק בין לדחות את הטבילה אחרי שהגיע זמנה, לבין לדחות מראש את הזמן שבו תוכל לטבול, ולכן עדיף שתתחיל לספור בזמן, כי כך תוכל בליל טבילה להתחרט ולהתאמץ כדי לטבול אם ירצו בכך, בעוד שאם מלכתחילה דוחה את שבעת הנקיים לא תוכל להתחרט כבר.

 

 

סעיף ב

אֲסוּרָה לְטְבֹּל בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וַאֲפִלּוּ לִטְבֹּל סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תָבוֹא לְבֵיתָה עַד שֶתֶּחְשַׁךְ, נַמִּי אָסוּר[3]. וַאֲפִלּוּ נִתְאַחֲרָה שֶׁלֹּא טָבְלָה בַּלַיְלָה שֶלְּאַחַר יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְטוֹבֶלֶת אַחַר כָּךְ, אֲסוּרָה גַם כֵּן לִטְבֹּל בַּיוֹם. וְגַם בְּעִנְיָן זֶה, יֵשׁ לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא תִטְבֹּל אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְשֶׁלֹּא תָבוֹא לְבֵיתָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, אֶלָּא תִטְבֹּל דַּוְקָא בַּלָּיְלָה[4]. וְהַכַּלּוֹת הַטּוֹבְלוֹת קֹדֶם הַחֻפָּה, יְכוֹלוֹת לִטְבֹּל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק אֲפִילוּ אִם טוֹבֶלֶת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יְכוֹלָה גַם כֵּן לִטְבֹּל בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בַּבֹּקֶר לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, אֲבָל לֹא יַעֲמִידוּ אֶת הַחֻפָּה עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. אֲבָל אִם טוֹבֶלֶת לְאַחַר הַחֻפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְבִילָה הָרִאשׁוֹנָה לְבַעְלָהּ, דִּינָהּ כְּמוֹ שְׁאָר אִשָּׁה.

 

ביום השביעי – כי אם תטבול ביום השביעי, אמנם הטבילה תטהר אותה, אבל טהרתה מוטלת בספק עד הלילה, כי אם תראה דם אפילו אחרי הטבילה, יתברר שלא היו שבעה ימים שלמים נקיים, ונמצא שהטבילה לא טיהרה אותה. ומצב זה, שבה היא בעצם טהורה אבל צריכה להמתין עד הערב כדי שטהרתה תתברר סופית, הוא מצב שחכמינו לא רצו בו, כי יתכן שתסמוך על כך שככל הנראה לא תראה דם עד סוף היום, ותהיה עם בעלה עוד ביום השביעי, ויש בכך ספק איסור נדה דאורייתא.

לטבול סמוך לחשיכה – כמה פוסקים התירו זאת, על כל פנים במקרה הצורך, כיון שבכך שאינה חוזרת לביתה עד הלילה מתבטל החשש הנזכר.

נמי – גם כן.

אסורה גם כן לטבול ביום – כדי שהבת שלה לא תזכור שהאם טבלה מבעוד יום, ולא תדע שהדבר אירע ביום השמיני, ותקל בכך גם ביום השביעי.

יש להחמיר – אף שבזה פוסקים רבים מקילים.

ביום השמיני – אפילו אם החופה באותו יום והיא תתייחד עם החתן לפני הלילה.

בשעת הדחק – שלא הצליחה לספור נקיים עד עכשיו, ולא ראוי להכניסה לחופה כשהיא טמאה, כמו שהתבאר בסימן קנז סעיף ג.

לא יעמידו את החופה עד צאת הכוכבים – לא יעמידו את החתן ואת הכלה מתחת לחופה עד צאת הכוכבים. ואסור במקרה כזה לעשות את החופה סמוך לערב, על סמך שעד שתיגמר החופה ויתייחדו כבר יהיה צאת הכוכבים.

לאחר החופה – אפילו ביום החופה, ואין צריך לומר אם טובלת רק בימים שלאחר החופה.

כמו שאר אשה – שאסור לה לטבול מבעוד יום.

 

סעיף ג

הֵיכָא דְאִכָּא אֹנֶס, כְּגוֹן שֶׁיְרֵאָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה מֵחֲמַת צִנָּה אוֹ פַחַד אוֹ שֶׁבֵּית הַטְּבִילָה הוּא חוּץ לָעִיר וְשַׁעֲרֵי הָעִיר נִנְעָלִין בַּלַּיְלָה, יְכוֹלָה לִטְבֹּל בַּשְּׁמִינִי בְּעוֹד יוֹם[5]. אֲבָל בַּשְּׁבִיעִי, לֹא תִטְבֹּל בַּיּוֹם אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם אֹנֶס. וְהָא דְמֻתֶּרֶת לִטְבֹּל בִּמְקוֹם אֹנֶס[6] בַּשְׁמִינִי בַּיּוֹם, דַּוְקָא שֶתַּעֲשֶׂה גַּם הַחֲפִיפָה אָז סָמוּךְ לַטְבִילָה. אֲבָל אִם יוֹם הַשְּׁמִינִי הוּא שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת הַחֲפִיפָה בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם הַטְּבִילָה וְגַם תִּטְבֹּל בַּיּוֹם, זֶהוּ אָסוּר, מִשּׁוּם דִּתְרֵי קֻלֵּי בַּהֲדָדֵי לָא מְקִלֵּינָן (דְהַיְנוּ טְבִילָה בַיּוֹם וְגַם הַרְחָקַת חֲפִיפָה מִטְּבִילָה) (קצ"ז קצ"ט).

 

היכא דאיכא – במקום שיש.

מחמת צינה – בפרט כשהיו טובלות במקומות שאינם מחוממים.

פחד – שצריכה לעבור במקומות שמפחיד להסתובב בהם בשעות החשיכה.

סמוך לטבילה – באותו יום.

תרי קולי בהדדי לא מקילינן – שתי קולות ביחד אנחנו לא מקילים.

הערות:

-       גם במקרה שיש לאשה בעיה אישית לטבול בלילה, ניתן לעיתים להקל לה לטבול ביום.כמו כן, בניגוד לדעת הקיצור שולחן ערוך, ישנם מצבים שבהם מורים לטבול בשביעי בין השמשות, או סמוך לערב, בתנאי שלא תבוא לביתה ולא תפגוש את בעלה עד הערב. ולמעשה בכל מקרה חריג צריך להתייעץ עם רב ולבדוק איתו מה האפשרויות ההלכתיות הקיימות בנסיבות הייחודיות לכל מקרה.

 

סעיף ד

לֹא תַעֲמֹד עַל שׁוּם דָּבָר בִּשְׁעַת טְבִילָה[7]. וְאִם מֵי הַמִּקְוֶה עֲמֻקִּים וּצְרִיכָה לַעֲמֹד עַל שְׁלִיבָה, תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם.

 

לא תעמוד על שום דבר... – הוסבר בסימן קסא סעיף יג.

הערות:

-       היום מקובל לבנות את המקוואות בצורה כזאת, שהעומק הרגיל מתאים לנשים רגילות או גבוהות, והנשים הנמוכות יותר עומדות על המדרגה התחתונה שבמיוחד בשביל זה בנויה בצורה רחבה מאד.

 

סעיף ה

לֹא תִטְבֹּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִרְאוּ אוֹתָהּ בְּנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הִיא מְמַהֶרֶת לִטְבֹּל, וְחָיְשֵׁינָן שֶׁמָּא לֹא תִטְבֹּל יָפֶה. וּבְדִיעֲבַד אִם טָבְלָה וְיָדְעֵינָן בְּבֵרוּר שֶטָּבְלָה כָרָאוּי, עָלְתָה לָּהּ טְבִילָה (קצ"ח).

 

שיש חשש שיראו אותה – גם אם היא כרגע לבדה שם, אם הוא מקום שאינו מבודד ואנשים עלולים להגיע לשם, ולראותה ערומה.

ממהרת לטבול – מפחד שמא תתבייש.

תוספת פסקי ספרד:

[1] תסירם על ידי מים חמים ושימוש במסרק סמיך, ומה שאי אפשר להסיר לא חוצץ, שאין מקפידין ע"ז. (תורת הטהרה יז, י).

ואם הכינים אינם דבוקים בחוזק והמים עוברין תחתיהן, לכתחילה יש להסירם. ואם טבלה, עלתה לה הטבילה. (א"מ יד, נט).

[2] ואם בעלה אינו בעיר אינה צריכה לטבול, ויש אומרים שלא תטבול מפני חשש סכנה. (תורת הטהרה יד, ג).

[3] אחר שקיעת החמה נכון להחמיר שלא לטבול, וצריכה לחכות לצאת הכוכבים, ובמקום צורך ודוחק גדול מותרת לטבול אחר השקיעה, אם תחזור לביתה אחר צאת הכוכבים. (תורת הטהרה יד, ח). ויש חולקים על זה ואוסרים גם בשעת הדחק, וכדאי שתעשה שאלת חכם.(א"מ יא, טו)

[4] ובדיעבד אם טבלה בשביעי ביום, או בשמיני ביום, עלתה לה טבילה. (שולחן ערוך קצז, ה).

[5] לרמ"א צריכה להסתיר זאת מבעלה עד שתחשך, ולב"י אין צריך. וטוב להחמיר בזה, ולהקל רק בעת הצורך, ויזהרו מנגיעה עד הלילה. (א"מ יא, יד).

[6] כגון שנמצאים במקום שיש פחד להסתובב בלילה, או שלא רוצה שבניה הגדולים או שכנותיה הסקרניות יבחינו בה. (תורת הטהרה יד, יג).

 

[7] לא תעמוד על דבר המקבל טומאה, כגון כסא וספסל, ואפילו על דבר הראוי למדרס העומד לישיבה או שכיבה, ואפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. (א"מ יד, קב).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה