לְאַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֵין אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בֵּין שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּחֹל בֵּין שֶׁחָל בַּשַׁבָּת (תר"ד).
אין אומרים אבינו מלכנו – התבאר בסעיף ב.
לְאַחַר תְּפִלַת הַמִּנְחָה נוֹהֲגִין לְהַלְקוֹת[1], וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְקוֹת אֵלּוּ מַלְקוֹת מַמָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם מִתּוֹךְ כָּךְ יָשִׂים אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. וְיֵשׁ לִקַּח רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה רְחָבָה טֶפַח. הַנִּלְקֶה יְהֵא מֻטָּה וְשׁוֹחֶה עַל בִּרְכָּיו, פָּנָיו לַצָפוֹן וַאֲחוֹרָיו לַדָּרוֹם. וְנוֹהֲגִין לוֹמַר וִדּוּיִים בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹקֶה. וְהַמַּלְקֶה אוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְגוֹ' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶהֵן שְׁלֹשִׁים וָתֵֹשַע תֵּבוֹת כְנֶגֶד שְׁלֹשִׁים וָתֵֹשַע מַלְקוֹת (תר"ז).
מלקות ממש – רוב העברות שבתורה שאין עליהם עונש מוות, העונש הקבוע עליהם הוא מלקות, כמו שנאמר (דברים כה ב) 'והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו', ומלקות אלו היו חזקות, והיה צריך לתתם בליווי רפואי שיאמוד כמה מלקות יכול לסבול בלי להסתכן. אך המלקות שנוהגים בהם בערב יום הכיפורים אינם אלא מכות קלות, זכר למלקות האמיתיות.
מתוך כך – שמרגיש שמלקים אותו כמו עוברי עברה.
של עגל – עשוייה מעור עגל.
אף על פי שאינה רחבה טפח – מלקות אמיתיות ניתנים ברצועה שיש לה רוחב טפח, וכאן אינו אלא זכר לדבר.
מוטה ושוחה על ברכיו – כורע וכופף את עצמו קדימה.
וידויים – באיזה סגנון שרוצה.
והוא רחום וגו' – 'יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו' (תהילים עח לח).
תיבות – מילים.
שלושים ותשע – אף שבפסוק כתוב ארבעים יכנו, קיבלו חכמינו שאין לוקים אלא שלושים ותשע.
לְעֵת הָעֶרֶב אוֹכְלִין סְעוּדָה הַמַּפְסָקֶת. וְנוֹהֲגִין לִטְבּוֹל פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבַשׁ[2], כְּמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאֵין לֶאֱכֹל אֶלָּא דְבָרִים שֶׁהֵם קַלִּים לְהִתְעַכֵּל, כְּגוֹן בְּשַׂר עוֹף. וְנוֹהֲגִין שֶׁאֵין אוֹכְלִים דָּגִים בִּסְעוּדָה זוֹ. וְלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה דְבָרִים הַמְחַמְּמִים, כְּגוֹן מַאֲכָלִים הַמְתֻבָּלִים בִּבְשָׂמִים וְכַרְכֹּם. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקִּדֶֹש, דְּהַיְנוּ שֶׁיַפְסִיק מִלֶּאֱכֹל בְּעוֹד יוֹם, קְצָת קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת. וּזְרִיזִין מַקְדִּימִין לְהַפְסִיק כְּמוֹ שָׁעָה קֹדֶם הַלָיְלָה. וְאִם מַפְסִיק מִלֶּאֱכֹל בְּעוֹד הַיּוֹם גָדוֹל וְדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ שֶׁיַתְנֶה[3] קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְיֹאמַר בְּפֵרוּשׁ אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵל עָלָיו עֲדַיִן אֶת הַתַּעֲנִית (תקנ"ג תר"ח).
לעת הערב – כשעה או שעתיים לפני כניסת הצום, לפי העניין, שיוכל לאכול בנחת, ולומר קצת דברי תורה על השולחן, ולסדר את השולחן לפני כניסת הצום, כדי שייראה הבית מסודר ומכובד כמבואר בסעיף יד.
סעודה המפסקת – הסעודה שבה מפסיקים לאכול ולאחריה מתחילים לצום.
כמו בראש השנה – כמבואר בסימן קכט סעיף ט.
בשר עוף – ולא בשר בהמה, וגם העוף לא יהיה מטוגן בשמן.
אין אוכלים דגים – כי הדגים מרבים את הזרע. וכן שאר דברים המרבים זרע כמו ביצים ומוצרי חלב אין לאכלם בסעודה זו. שאם יראה קרי בליל יום הכיפורים לא יוכל לטבול אחר כך, כמבואר בסימן קלג סעיף ו.
דברים המחממים – ועלולים להביאו לידי קרי. ובאמת הקיצור שולחן ערוך כתב בסימן קנא סעיף ד להימנע מדברים אלו כל ערב, אבל כאן יש להיזהר יותר.
בשמים – תבלינים, כלומר אוכל מתובל חזק.
קצת קודם בין השמשות – כמה דקות לפני הזמן שהוא ספק יום ספק לילה, שלפי מנהגם בארצות מזרח אירופה, קבעו לילה וודאי עם צאת שלושה כוכבים בינוניים, ותחילת בין השמשות כרבע שעה קודם לכן. ובזמננו התקבלה בכל מקום הדעה שעם שקיעת החמה מיד מתחיל בין השמשות, ובפועל יש להפסיק לאכול בזמן שמתפרסם בלוחות השנה ככניסת הצום, שהוא כולל את התוספת.
שעה קודם הלילה – כשלושת רבעי שעה לפני תחילת בין השמשות, וזאת כדי שיהיה זמן לברך ברכת המזון בנחת, לברך את הבנים כמבואר בסעיף טז, ללכת לבית הכנסת, ולהתחיל כל נדרי לפני בין השמשות כמבואר בסימן קלב סעיף א, ויש שטובלים עוד הפעם אחרי הסעודה, ויש שרוצים לבוא לבית הכנסת מוקדם יותר, ולפעמים הרב דורש קצת בענייני מוסר, וכל זה לוקח זמן.
בעוד היום גדול – בשעה שעדיין אין חייבים להפסיק מן הדין.
שיתנה – מלשון תנאי, שיקבע שעל אף שמברך ברכת המזון, אין בכך הבעת רצון לקבל את קדושת היום.
הערות:
- מלבד הנאמר בסעיף זה, גם לא כדאי לאכול אוכל כבד ומתובל לפני הצום, כיון שהוא מכביד על הגוף ולוקח ממנו את הנוזלים. ומן הראוי לאכול פחמימות מלאות, כגון אורז מלא, ולחם מקמח מלא, שהם מתפרקות לאט ונותנים אנרגיה למשך זמן ממושך ייחסית, ולא יאכל פחמימות ריקות כקמח לבן, תפוחי אדמה מקולפים וסוכרים. ויש למעט במלח ובשומנים ולהרבות בחלבון. ואין לשתות כמויות גדולות של נוזלים סמוך לצום, אלא יש להרבות בשתיה במשך כל היממה שלפני כן. ואין לאכול כמויות גדולות, שזה מעמיס מאד על מערכת העיכול ולוקח משאבים מהגוף יותר ממה שהאוכל מועיל לגוף, אלא יאכל לשובע ולא יותר.
הַמִנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֵין מַטְמִינִין בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּטְמִינִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת לַֹשַׁבָּת, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּמֵכִין מִיוֹם הַכִּפּוּרִים לַחֹל[4], וְגַם מִשּׁוּם דְמִחְזֵי כְרַעַבְתָנוּתָא (תר"ט).
מטמינין – עניין הטמנה לשבת מתבאר בהרחבה בסימן עב סעיפים יח-כא. וכמו כן אין משהים על פלטה חשמלית תבשילים לצורך מוצאי הצום, או מיחם עם מים חמים כדי שיהיו לו חמים מיד במוצאי הצום.
מחזי כרעבתנותא – נראה כרעבתנות, ומרוב תאוות אכילה הוא חייב שמיד במוצאי יום הכיפורים יהיה לו אוכל חם מוכן.
הערות:
- לא נהגו לאסור אלא אם משאיר אוכל חם לצורך מוצאי הצום, אבל מותר להשאיר אוכל מוטמן או על פלטה עבור ילדים [או חולים מסוכנים] שצריכים לאכול ביום הכיפורים.
כְּתִיב, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְדָרְשֵּׁינָן, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָה, מִצְוָה לְכַבְּדוֹ בִּכְסוּת נְקִיָה וּבְנֵרוֹת. לָכֵן מַצִּיעִין גַּם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַצָּעוֹת נָאוֹת וּמַרְבִּין בְּנֵרוֹת, שֶׁנִּקְרְאוּ כָבוֹד, שֶנֶּאֱמַר, בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה', וּמְתַרְגְּמִינָן, בְּפַנָסַיָא יַקְּרוּ ה'. קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשוֹת, פּוֹרְשִׂין מַפּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּבַּיִת כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְיֵשׁ לְהַדְלִיק נֵר בְּחֶדֶר שֶאִשְׁתּוֹ שׁוֹכֶבֶת שָׁם, כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא לִידֵי תַשְׁמִישׁ. וּמְבָרְכִין עַל הַנֵּרוֹת, לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים[5]. וְאִם חָל בַּשַׁבָּת, מְבָרְכִין לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים (סִימָן תר"י ובחיי"א). (ולענין ברכת שהחינו, עין לעיל סימן קג סעיף ד).
כתיב... - בישעיה נח יג, הנביא מתאר את האוירה שאמורה לשרור בשבת, ומקדיש לכך פסוק שלם, ושם נאמר 'וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד, וכבדתו...', וחכמים דרשו את הכפלות, ש'קדוש ה' ' כאן מוסב על יום הכיפורים ולא על שבת.
שאין בו אכילה ושתיה – ואי אפשר לקיים בו עונג.
כסות – ביטוי שכולל ביגוד, מפות, וכלי מיטה.
מצעות נאות – אין הכוונה ברורה, אך נוהגים להחליף פרוכת, לפרוס מפות לבנות על השולחנות והסטנדרים, ועל הבימה.
שנאמר – ישעיה כד טו.
ומתרגמינן – אנחנו מתרגמים, בתרגום לארמית של ספרי הנביאים שחיבר התנא יונתן בן עוזיאל, גדול תלמידי הלל הזקן.
בפנסיא יקירו ה' – כן כתבו כל הפוסקים בשם התרגום, ופירושו: בפנסים כבדו את ה', הרי שתרגמו מלשון 'אור' כאילו היה כתוב 'באורות כבדו ה' '. ובתרגום שלפננו יש תרגום שונה, אבל גם הוא מלשון 'אור', בניגוד לחלק מהפרשנים שפירשוהו מלשון 'מאורה' שהוא סדק באדמה, או בקעה.
בחדר שאשתו... – בניגוד לשבת, שאין חובה להדליק דוקא בחדר השינה, ועדיף להימנע מכך אם יש לו חדר נוסף כדי שלא יצטרך להימנע מתשמיש המיטה, ועיקר המצוה היא להדליק במקום האכילה כמבואר בסימן עה סעיף ח.
שאשתו שוכבת שם – חדר השינה של האשה, ששם הוא שוכב עמה.
כדי שלא יבוא לידי תשמיש – שהוא אסור ביום הכיפורים כמו שיתבאר בסימן קלג סעיף א, והוא עלול להתפתות ולשכוח את האיסור, שהרי אשתו מקושטת ונאה כמו בשבתות ובימים טובים, אבל אם יש נר בחדר לא יבוא לידי תשמיש, שהרי אסור לשמש לאור הנר כל השנה, כמבואר בסימן קנ סעיף ג.
שהחיינו – בשעת הדלקת הנרות.
עיין לעיל – שיותר נכון שלא יברכו. והיא הערת אחד המפרשים, אבל באמת, בערב יום הכיפורים, מאחר ובכל מקרה אין אומרים שהחיינו בקידוש, שהרי אין קידוש ביום הכיפורים, אין סיבה שנשים לא תברכנה בשעת הדלקת הנרות.
נוֹהֲגִין לִלְבּוֹשׁ אֶת הַקִּיטֶל[6], שֶׁהוּא בֶּגֶד מֵתִים, וְעַל יְדֵי זֶה לֵב הָאָדָם נִכְנָע וְנִשְׁבָּר. וְגַם הָאָבֵל יָכוֹל לְלָבְשׁוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא בֶּגֶד מְיֻחָד לַתְּפִלָּה, לֹא יֵלֵךְ בּוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא. גַּם הַנָּשִׁים לוֹבְשׁוֹת בְּגָדִים לְבָנִים וּנְקִיִים לִכְבוֹד הַיּוֹם, אַךְ לֹא יְקַשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן בְּתַכְשִׁיטִין, מִפְּנֵי אֵימַת הַדִּין (סִימָן תר"י ובשע"ת סי' תקפ"א).
שהוא בגד מתים – בסימן קצז סעיף א מתבאר שמלבישים את המתים בבגדי פשתן לבנים, והקיטל הוא כעין חלוק לבן פשוט, ודומה לבגד מתים. ובעבר היו לובשים בגדי פשתן לבנים שיכלו לשמש באמת כבגדים למתים.
האבל – אפילו תוך שלושים, אף שאינו לובש בגדי שבת, כמבואר בסימן ריא סעיף י. ורק ביום הכיפורים לובשו, אבל בליל הסדר אין האבל לובש קיטל כמבואר בסימן קיח סעיף י.
לא ילך בו לבית הכסא – להתפנות, אבל להשתין מותר, וכן הדין בטלית, שגם הוא בגד מיוחד לתפילה.
בגדים לבנים ונקיים – אבל אין נוהגות ללבוש קיטל דוקא.
מפני אימת הדין – ובפרט בתכשיטי זהב שלא להזכיר את חטא העגל.
הַמִּנְהָג שֶׁהָאָב וְהָאֵם מְבָרְכִין אֶת הַבָּנִים וְאֶת הַבָּנוֹת קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת[7], שֶאָז כְּבָר חָלָה קְדֻשַּׁת הַיוֹם, וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים נִפְתָּחוּ. וּמִתְפַּלְלִים בִּבְרָכָה זוֹ, שֶיֵחָתְמוּ לְחַיִּים טוֹבִים, וְשֶׁיְהֵא לִבָּם נָכוֹן בְּיִרְאַת ה', וּמִתְחַנְּנִים בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת שֶׁתְּקֻבַּל תְּפִלָּתָם. וְגַם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת מִתְעוֹרְרִים שֶׁיֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים יִשְׁמֹרוּ. וְיֵשׁ שֶׁהוֹלְכִים גַּם לִקְרוֹבֵיהֶם שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָם, וּמְבַקְשִׁים מֵהֶם, שֶׁיִתְפַּלְּלוּ גַם בַּעֲדָם בְּיוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא. וְיֵשׁ לְהַקְדִּים לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּעוֹד הַיוֹם גָדוֹל, כִּי לְעֵת עֶרֶב רָאוּי שֶׁיִהְיוּ נְכוֹנִים לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַיוֹם בְּהַשְׁקֵט וְיִשׁוּב הַדָּעַת. נֻסַּח הַבְּרָכָה, יְשִׂימְךָ וְגוֹ', יְבָרֶכְךָ וְגוֹ', וְעוֹד מוֹסִיף כָּל אֶחָד כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר תְּפִלָּה זֹאת, וִיהִי רָצוֹן מִלִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם, שֶׁיִתֵּן בְּלִבְּךָ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֶיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, וִיהֵא חֶשְׁקְךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, יָדֶיךָ תִּהְיֶינָה עוֹסְקוֹת בְּמִצְוֹת, רַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָׁמַיִם, וְיִתֶּן לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיוֹת עוֹסְקִים בַּתּורָה וּבְמִצְוֹת כָּל יְמֵיהֶם, וִיהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ, וְיַזְמִין לְךָ פַּרְנָסָתְךָ בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה, וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, פַּרְנָסָה שֶׁתְּהֵא פָּנוּי לַעֲבוֹדַת ה', וְתִכָּתֵב וְתֵּחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשְֹרָאֵל, אָמֵן (מטה אפרים וסידור וחיי"א).
כבר חלה קדושת היום – שהוא כבר הזמן של תוספת יום הכיפורים, כמו שלמדנו בסעיף טו.
נכון – מכונן, מבוסס.
מתעוררים – כשהם רואים שבזמן הכי קדוש זה מה שמעסיק את ההורים, שהם ילכו בדרך התורה, ועל זה הם בוכים, ולא על כל הבלי העולם הזה.
שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמורו – על פי הפסוק במשלי ב כ.
לעשות כן – ללכת לשאר קרובים להתברך.
נכונים – מוכנים.
בהשקט ויישוב הדעת – ולא להתרוצץ ממקום למקום.
ישימך וגו' – 'ישימך אלהים כאפרים וכמנשה' (בראשית מח כ). ולבנות נהגו לומר 'ישימֵךְ אלהים כשרה רבקה רחל ולאה'.
יברכך וגו' – 'יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום' (במדבר ו כד-כו). ואין משנים את הניקוד כאשר מברכים את הבנות.
ויש לומר תפילה זאת – מדובר בהמלצה בלבד, וכל אחד יכול לברך כרצונו.
עניך לנוכח יביטו – משלי ד כה, שתראה נגד עיניך את האמת ואת היושר והם יכוונו את צעדיך.
לבך יהגה אימות – על פי ישעיהו לג יח, לבך יהרהר בפחד מגדולתו של ה'.
ויהי מקורך ברוך – משלי ה יח.
בהיתר – ולא באיסור, עסקים מפוקפקים או שיש בהם חשש רבית גזל ואונאה.
בנחת – ולא בצער.
ברווח – ולא בצמצום.
שתהא פנוי לעבודת ה' – שהשלווה לצדיקים טובה להם וטובה לעולם, כיון שהם יודעים לנצל את הזמן לדברים החשובים באמת בעולם הזה, ואין טעם לברך אדם שתהיה לו פרנסה קלה ומרווחת, כאשר הוא יבזבז את הזמן הפנוי שיהיה לו בעקבות זה לדברים בטלים, ויותר טוב היה שיצטרך להתאמץ ולהתעייף בפרנסה עד שלא ייוותר לו זמן פנוי. וגם זה מסר שרוצים להעביר לילדים בערב יום הכיפורים.
[1] טוב שיקח למעוברת שתי תרנגולות ותרנגול אחד, שמא העובר זכר או נקבה. ואם אין ידו משגת, יקח תרנגולת אחת למעוברת. (חזון עובדיה ימים נוראים, רכה). ומי שקשה לו לקחת כל כך לבני ביתו, יקח כפי יכולתו.(אור לציון ד ח א)
[2] יש להרחיק התרנגולים החיים ממקום השחיטה, משום צער בעלי חיים. (חזון עובדיה ימים נוראים, רכח).
אם נמצא התרנגול שעשה בו כפרות טריפה, אין צריך כפרה אחרת. (חזון עובדיה ימים נוראים, רכח).
[3] מנהג הספרדים לומר 'מזמור לתודה' בערב יום כיפור.
[4] ואנו נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' בערב יום כיפור, ואפילו בשבת. (שולחן ערוך תרכב, ג).
[5] מעיקר הדין די בסעודה אחת בערב יום כיפור. ומי שיכול, טוב שיאכל כפול ממה שאוכל כל יום. וראוי לעשות לפחות סעודה אחת בפת. ויש לשתות גם משקאות טובים. ואין מצוה אלא ביום, ולא בלילה שלפני ערב יום כיפור. וגם נשים חייבות לאכול בערב יום כיפור.(אור לציון ד ז א--ג)
[6] ויש אומרים שאם לא ביקש מחילה על עבירות של בן אדם לחבירו, גם עברות של בן אדם למקום אין מתכפר לו, ואין הלכה כן. (חזון עובדיה ימים נוראים, רכ).
[7] ואם אינו יכול לטבול, ישפוך על עצמו תשעה קבין מים. (12.6 ליטר מים). (ילקוט יוסף תרד, ב).
[8] הסופרות ז' נקיים, וכן רווקות, לא יטבלו בערב ראש השנה ולא בערב יום כיפור, משום חשש מכשול. (חזון עובדיה ימים נוראים, נט).
[9] ויש שלא נהגו להדליק.
[10] מצוה להדליק נרות לכבוד ליל כפור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וכן מצוה לעשות כן בבתי חולים ובמקומות האפלים. (חזון עובדיה ימים נוראים, רנט)
[11] הספרדים לא נהגו ללבוש בגדי שבת במנחה של ערב יום כיפור.
[12] והשליח ציבור של מנחה לא אומר וידוי ועל חטא בחזרת הש"ץ. (חזון עובדיה ימים נוראים, רמט).
[13] ויש אומרים שלא יענה עד אחר יהיו לרצון השני.(הליכות עולם 179)
[14] וכשהשליח ציבור אומר את הוידוי, צריכים הקהל לעמוד ולהתודות עמו. ואין להפסיק בשיחה עד סוף התפילה. (חזון עובדיה ימים נוראים, רנ).
[15] בזמננו נוהגים כך רק חסידים ואנשי מעשה.(הליכות עולם 179)
[16] או בסוכר, ומכל מקום נכון שיהיה מלח על השולחן. וצריך לסיים סעודתו מבעוד יום, כדי להוסיף מחול על הקודש. (חזון עובדיה ימים נוראים, רנב).
[17] אולם להלכה יכול לחזור ולאכול, כל זמן שלא קיבל עליו התענית. (חזון עובדיה ימים נוראים, רנה).
[18]אולם השולחן ערוך (תרט, א) כתב, שמותר להטמין חמין בערב יום הכיפורים לצורך מוצאי יום כיפור.
[19] לפי מנהג הספרדים מברכים ואח"כ מדליקים נר של יום כיפור. ואין לאשה לברך שהחיינו על הנרות, כוון שאז לא תוכל להדליק הנרות, שבזה היא מקבלת על עצמה את יום כיפור, רק תכוון לצאת בברכת שהחיינו שאומרים בבית הכנסת בשעת אמירת כל נדרי. ואם רוצה יכולה לברך שהחיינו אחר שסיימה להדליק הנרות. (הליכות עולם ב רנט רס).
[20] והספרדים לא נהגו ללבשו.
[21] כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום כיפור לעת ערב ויבקש מהם מחילה. ודבר זה חובה על האדם ומי שלא עושה כך, נקרא חוטא ומזלזל בכבוד הוריו. ואם הבן שוטה ולא ביקש, הוריו ימחלו לו. וכן האיש ימחל לאשתו וכו'. וכן תלמיד יבקש מרבו מחילה.(בן איש חי ש"א ו)
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך