אִם הַמְבָרֵךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לִתֵּן לְאִישׁ אַחֵר מִן הַמְסֻבִּין[1] שֶׁיְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, וְיִשְׁתֶּה שִׁעוּר רְבִיעִית וִיבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה[2]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא דַּוְקָא הַמְבָרֵךְ בְּזִמּוּן הוּא יְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס, וְכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת (ק"צ).
אינו רוצה לשתות – בכלל, אפילו לא טעימה קטנה.
שיברך בורא פרי הגפן וישתה – אבל לא יברך המברך בורא פרי הגפן ויתן לאחר לשתות, כיון שהטועם בעצמו יכול לברך.
הוא יברך – בורא פרי הגפן, וגם יטעם ממנו. אבל אם הוא רוצה, יכול לטעום מעט מן היין, ולתת לאחד מהמסובים לשתות רביעית.
הערות:
- בסימן עז סעיף ט יתבאר דין זה לגבי קידוש, והוא שונה במקצת מן הדין שהתבאר כאן. ובהבדלה לא ביאר הקיצור שולחן ערוך את הדין. ולסיכום, מי שאינו יכול לשתות יין, אם יש אפשרות שאחר יברך את כל הברכות [ברכת המזון, קידוש, הבדלה] וגם את ברכת בורא פרי הגפן, וישתה, זוהי האפשרות המועדפת. ואם רוצה יכול לתת לאחר לשתות כמלוא לוגמיו אחרי שהוא טעם מעט, וגם זה לכתחילה, מלבד בקידוש שאין לנהוג כך לכתחילה. ואם אין אחר שיכול לברך את כל הברכות, והוא אינו יכול לטעום אפילו טעימה קטנה, בקידוש ובהבדלה יברך הוא גם בורא פרי הגפן, ויתן לאחר לשתות על סמך הברכה שלו, ובברכת המזון יתן לאחר לברך בעצמו בורא פרי הגפן ולשתות.
שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ בְּיַחַד, מִצְוָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ שְׁלִישִׁי שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶם לְזִמּוּן, וַאֲפִלּוּ אִם בָּא הַשְּׁלִישִׁי לְאַחַר שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּבָר גָּמְרוּ מִלֶּאֱכוֹל. אֶלָּא שֶׁאִם הָיוּ מְבִיאִין לָהֶם עוֹד אֵיזֶה דָּבָר לְקִנּוּחַ סְעוּדָּה הָיוּ אוֹכְלִין[3], מִצְוָה עֲלֵיהֶם לְצָרֵף אֶת הַשְּׁלִישִׁי לְזִמּוּן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת שֶׁיִּתְחַיֵּב בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה וְיִצְטָרֵף עִמָּהֶם. יֵשׁ אוֹמְרִים, דִּבָעֵינָן דַּוְקָא פַּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּסָגֵּי גַּם בִּשְׁאָר מִינֵי דָּגָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דַּאֲפִלוּ פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת סָגֵי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד, דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹכֵל, רַק שׁוֹתֶה רְבִיעִית מֵאֵיזֶה מַשְׁקֶה, חוּץ מִן הַמַּיִם, מִצְטָרֵף, וְכֵן נוֹהֲגִין[4]. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא שָׁתָה, יָכוֹל לוֹמַר, שֶׁאָכַלְנוּ, כִּי שְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. וּלְאַחַר שֶׁסִּיְמוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל, אָז יְבָרֵךְ הוּא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל מַה שֶּׁאָכַל אוֹ שָׁתָה. וְאִם בָּא הַשְּׁלִישִׁי לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָטְלוּ יְדֵיהֶם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים, שׁוּב אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִמָּהֶם.
לבקש – לחפש.
היו אוכלין – כי אמנם שבעו, אבל לדברים טעימים עדיין יש להם מקום.
ויצטרף עמהם – יישב עמהם ליד השולחן ויהפוך לחלק מחבורתם, בזמן שאוכל את מה שנותנים לו. והם אינם צריכים בפועל לאכול עוד משהו לקינוח, אלא די בכך שאם היו מגישים קינוח הם היו אוכלים אותו.
בעינן – אנחנו צריכים. כדי שיוכל להצטרף לזימון.
סגי – די.
שאר מיני דגן – עוגות, או תבשילים על בסיס דגן, כמו פסטות, פתיתים, קוסקוס, דייסה ועוד.
וכן נוהגין – שאם אין הוא רוצה לאכול פת, נותנים לו מאכלים אחרים ומצרפים אותו לזימון.
שאכלנו – בברכת הזימון כל המסובים אומרים 'ברוך שאכלנו משלו', כמו שלמדנו בסעיף ו.
לאחר שסיימו הזן את הכל – המצטרף באכילת מאכלים אחרים ואינו חייב בברכת המזון, ואינו יכול להיות ממש חלק מהברכה המשותפת כי אסור לו לברך ברכת המזון, צריך לפחות להקשיב למזמן עד שיסיים את הברכה הראשונה של ברכת המזון, שבפחות מזה אין זה נחשב זימון [למנהג האשכנזים], שהרי ביארנו בסעיף ז שעיקר הרעיון של זימון הוא לברך במשותף.
שוב אינו מצטרף עמהם – כי אסור להם כבר להמשיך לאכול.
הערות:
- בני עדות המזרח מחמירים לכתחילה, ומשתדלים שהשלישי המצטרף יאכל לחם, או שלא יאכל וישתה כלום. אבל גם הם, בדיעבד אם אכל עמם מאכלים אחרים או שתה עמהם, הרי הם מזמנים עמו.
- כמו כן, בני עדות המזרח מקילים שאין השלישי צריך לשמוע את הברכה הראשונה של ברכת המזון מפי המברך, אלא מיד כשהמברך מתחיל בברכת הזן, יכול הוא לברך ברכה אחרונה.
שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ בְּיַחַד, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיְבוּ בְּזִמּוּן, אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק. וְכֵן אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה, אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ רַשַּׁאי לְבָרֵךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁכֻּלָּם נִתְחַיְבוּ בְּזִמּוּן. אֲבָל אִם הֵם שִׁשָּׁה אוֹ יוֹתֵר עַד עֲשָׂרָה, יְכוֹלִין לֵחָלֵק, שֶׁיִּשָּׁאֵר זִמוּן לְכָל חֲבוּרָה (קצ"ג).
ליחלק – לברך כל אחד מהם לעצמו.
אפילו אחד מהם – אף שבכך הזימון אינו מתבטל, שהרי שלושת הנותרים יכולים לזמן.
עד עשרה – לא כולל עשרה, כמבואר בסעיף יב.
ליחלק – לקבוצות שבכל אחת מהן יש לפחות שלושה אנשים.
אִם הֵם עֲשָׂרָה, נִתְחַיְבוּ לְבָרֵךְ בְּשֵׁם דְּהַיְנוּ שֶׁהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר, נְבָרֵךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וְכוּ' וְלֹא יֹאמַר נְבָרֵךְ לֶאֱלֹהֵינוּ, וְהַמְסֻבִּים אוֹמְרִים בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וְכוּ'. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַיְבוּ לְבָרֵךְ בְּשֵׁם, אֲסוּרִים לֵחָלֵק, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם עֶשְׂרִים אוֹ יוֹתֵר, אָז מֻתָּרִין לֵחָלֵק[5], שֶׁיִּשָּׁאֵר לְכָל חֲבוּרָה זִמּוּן בְּשֵׁם [קצ"ב קצ"ג].
הם עשרה – בסעיף יד יתבאר את מי סופרים לעשרה אלו.
נברך לאלהינו – עם למ"ד.
אסורים ליחלק – כי אחת הקבוצות תצטרך לברך בלא שם.
אִם טָעָה הַמְזַמֵּן בַּעֲשָׂרָה וְגַם הָעוֹנִים וְלֹא הִזְכִּירוּ אֶת הַשֵּׁם בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן, אֵינָם יְכוֹלִים לַחְזֹר וּלְזַמֵּן בְּשֵׁם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבַת זִמּוּן, אֶלָּא שֶׁבִּטְּלוּ מִצְוַת הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וּמְעֻוָּת שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקוֹן הוּא. אֲבָל אִם הָעוֹנִים עֲדַיִן לֹא עָנוּ אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַיְמָה מִצְוַת זִמּוּן, יַחֲזוֹר הַמְבָרֵךְ וִיזַמֵּן בַּשֵׁם[6] (קצ"ב).
וגם העונים – שאם העונים שמו לב שצריך להזכיר את השם, עליהם לענות 'ברוך אלהינו שאכלנו משלו', אף שהמזמן רק אמר 'נברך שאכלנו משלו'.
מעוות שלא יוכל לתקון הוא – על פי לשון הפסוק בקהלת א טו, מי שעיוות וקיים מצוה בצורה לא נכונה, או שפספס את קיומה לגמרי, אין לו דרך לתקן זאת, כמו שהתבאר בסימן יח סעיף א.
עדיין לא ענו אחריו – כגון ששמעו שלא הזכיר את השם, ותיקנו אותו במקום לענות לו.
אִם שִׁבְעָה אָכְלוּ פַּת, וּשְׁלשָׁה אָכְלוּ פֵּרוֹת אוֹ שָׁתוּ מַשְׁקִין[7], בְּעִנְיָן שֶׁחַיָּבִין בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, יְכוֹלִין לְזַמֵּן בַּשֵׁם. (בְּכָאן כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּסָגֵּי בְּפֵרוֹת וּבְמַשְׁקֶה) וּמִצְוָה לְהַדֵּר אַחַר עֲשָׂרָה לְבָרֵךְ בְּשֵׁם. אֲבָל אִם רַק שִׁשָּׁה אָכְלוּ פַּת אֵינָם יְכוֹלִים לְזַמֵּן בַּשֵׁם, דְּרֻבָּא דְּמִנְכָּר בְּעֵינָן (קצ"ג קצ"ז).
בעניין – בכמות מספקת.
כולי עלמא מודו דסגי בפירות ובמשקה – כולם מודים שדי בפירות ובמשקה. כלומר, בניגוד למה שלמדנו בסעיף י שיש דעות שונות מה צריך השלישי לאכול כדי להצטרף לזימון של שלושה, כאן שמדובר על צירוף לזימון של עשרה אין מחלוקת, ולכל הדעות די בפירות או במשקה חוץ ממים.
להדר – אם אפשר לבקש מעוד אנשים שיטעמו משהו כדי שיוכלו לברך בשם, נכון לעשות כן.
ששה אכלו פת – וארבעה אכלו דברים אחרים.
רובא דמנכר בעינן – צריך רוב שניכר, ייחס של 7:3, ולא של 6:4.
כָּל שֶׁאָכְלוּ בְּיַחַד, אֲפִלּוּ לֹא אָכְלוּ כָּל הַסְּעוּדָּה בְיַחַד, אֲלָּא שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּר שֶׁלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְבְּעוּ יַחַד, בֵּין בִּשְׁלשָׁה בֵּין בַּעֲשָׂרָה אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק. וַאֲפִלּוּ אֶחָד רוֹצֶה לִגְמֹר סְעוּדָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגְמְרוּ הָאֲחֵרִים, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק. אֲבָל אִם לֹא קָבְעוּ עַצְמָם בִּתְחִלַּת הַסְּעוּדָּה, אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר שֶׁשְּׁנַיִם כְּבָר אָכְלוּ, אֲפִלּוּ לֹא אָכְלוּ עֲדַיִן רַק כַּזַּיִת וּבָא הַשְּׁלִישִׁי וְקָבַע עִמָּהֶם, אִם גָּמַר סְעוּדָּתוֹ עִמָּהֶם, חַיָּבִים בְּזִמּוּן. אֲבָל אִם רָצָה לִגְמֹר סְעודָּתוֹ קֹדֶם לָהֶן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתְחִיל עִמָּהֶם וְגַם לֹא גָּמַר עִמָּהֶם, רַשַּׁאי לֵחָלֵק וּלְבָרֵךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה הוּא לְהַמְתִּין שֶׁיְבָרְכוּ בְּזִמּוּן. אִם הוּא אֹנֶס אוֹ מִתְיָרֵא מֵהֶפְסֵד, אֲפִלּוּ קָבַע עַצְמוֹ עִמָּהֶם בִּתְחִלָּה, מֻתָּר לִגְמֹר סְעוּדָּתוֹ קֹדֶם לָהֶם, וּלְבָרֵךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר נָחוּץ, צָרִיךְ לְהַחְמִיר (קצ"ג ר').
ביחד – שהחליטו להתיישב יחד לארוחה משותפת.
ברכו ברכת המוציא – ביחד, ואחר כך הם נפרדו לשאר האכילה.
מככר שלו – לא הבעלות על האוכל קובע את אכילתם ביחד, אלא ההחלטה לקבוע את מקומם לצורך האכילה במקום משותף.
רוצה – אחרי שבתחילת הסעודה קבעו יחד.
רק כזית – רק התחילו לאכול, וכבר בא השלישי.
מצוה הוא להמתין שיברכו בזימון – שהרי אפילו שניים שאכלו יחד מצוה שיחפשו שלישי לזימון, כמו שלמדנו בסעיף י.
אונס – הוא מוכרח לצאת מסיבה כלשהי, כגון שקבע עם שמרטפית שיחזור הביתה בשעה מוגדרת, או שהאוטובוס יוצא עכשיו ואחר כך הוא יתקשה לחזור לביתו.
הפסד – כספי.
לגמור סעודתו קודם להם – אבל אם כבר סיימו כולם את הסעודה, אסור לו בשום אופן לצאת ממקומו בלא זימון.
הערות:
- מצוי באירועים כגון בחתונה שאדם מראש אינו מתכנן להישאר עד הסוף, וצריך במקרה כזה להיזהר שלא לקבוע את סעודתו יחד עם עוד כמה אנשים, אלא יתיישב ליד שולחן בלי תיאום מפורש מראש שיושב שם כדי לאכול יחד עם כמה חברים, או יקפיד שלא להתחיל לאכול יחד עם כולם אלא מעט לפני או אחרי שאר היושבים בשולחן.
שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ בְּיַחַד וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, יְכוֹלִין לְזַמֵּן לְאַחַר שֶׁגָּמַר זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְיַעֲנֶה גַּם הוּא, בָּרוךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶׁלּוֹ וְכוּ'. אֲבָל אִם זֶה נִצְטָרֵף לְזִמּוּן עִם שְׁנַיִם אֲחֵרִים, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִצְטָרֵף לְזִמּון עִם אֵלּוּ. וְאִם שְׁנַיִם בֵּרְכוּ, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן, בָּטֵּל זִמּוּן (קצ"ד).
נצטרף לזימון עם שנים אחרים – כגון שקראו לו שיאכל איתם משהו כדי שיוכלו לזמן. והוא הדין אם היו ששה וזימנו ארבעה מהם יחד.
אפילו בפני עצמן – ולא הצטרפו לשום זימון אחר.
הערות:
- במקרה ששנים אכלו לחם ואחד אכל דברים אחרים או שתה, אף שלמדנו בסעיף י שהוא מצטרף עמם לזימון, אין זה אלא במקרה שאף אחד מהם עדיין לא בירך, אבל אם אחד מהם בירך, בין אם זה שבירך הוא אחד מאלו שאכלו לחם, ובין אם הוא השלישי שלא אכל לחם, שוב אינם יכולים לזמן.
[1] אם אין המברך רוצה לטעום, יטעום אחר מהמסובים. ואם לא שתה אחד מן המסובים מלוא לוגמיו, אע"פ שבצירוף שתיית שנים או יותר, שתו מלוא לוגמיו, לא קיימו מצות ברכת המזון על הכוס. (הלכה ברורה קצ, ח).
[2] ומועיל הדבר אפילו לכתחילה. (הלכה ברורה קצ, ח).
[3] אבל אם הם כבר שבעים, אינו מצטרף עמהם לזימון.
ובאופן שהשלישי מצטרף עמהם, אינם יכולים לברך עד שיזמנו. ואם אכלו שנים ואמרו בפירוש שסיימו סעודתם, אין השלישי מצטרף עמהם וכל שכן אם עשו מים אחרונים. ואפילו אם רק אחד אמר שסיים סעודתו, אינו מצטרף עמהם. (הלכה ברורה קצז, א-ה).
[4] והשולחן ערוך (קצז, ג) כתב 'אם שניים אכלו ובא שלישי, אם אפשר שיאכל פת יצטרף עמהם. ואם לא, לא יתנו לו לא לשתות ולא מאכל אחר, ואם קרה שנתנו לו לשתות או מאכל אחר, יזמנו עמו'.
[5] ויש אומרים שגם בששה או בעשרים לא יחלקו, משום 'ברוב עם הדרת מלך'. (הלכה ברורה קצג, ו).
[6] אם כשהתחיל המזמן לא אמר 'אלוקינו', וגם המסובים כשענו לא אמרו 'אלקינו', וקודם שחזר המזמן ראה שיש י', בכל זאת לא יאמר 'אלוקינו'.
ואם התחיל המזמן ולא אמר 'אלוקינו, והעונים כן ענו 'אלוקינו', ימשיך המזמן ויאמר 'אלוקינו'.
ואם טעה כשלא היה עשרה והתחיל ואמר 'אלוקינו', העונים לא יענו 'אלוקינו'. (הלכה ברורה קצב, יא).
[7] ודוקא אם שתו משקין חשובין כגון שיכר או מיצי פירות סחוטים מצטרפין, אבל כששתו מים או תה וקפה או משקה קל (כגון קולה), אינם מצטרפין לזימון. (הלכה ברורה קצז, ב).
התשובות הנכונות הן:
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך