יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת וְאֵין לוֹ מַשְׁקוֹף אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן כִּפָּה כְּמִין קֶשֶׁת אוֹ אֲפִלּוּ גַם מְזוּזוֹת אֵין לוֹ אֶלָּא שֶׁהַכִּפָּה מִתְעַגֶּלֶת מִן הָאָרֶץ, אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים, חַיָּב (עַיֵּן ט"ז). וְאוֹתָן הַחֲנוּיוֹת שֶׁעוֹשִׂין מְזוּזָה אַחַת מִן הַקַּרְקַע עַד הַמַּשְׁקוֹף וּמְזוּזָה אַחַת שֶׁאֵינָהּ מַגִּיעָה עַד הַמַּשְׁקוֹף רַק שֶׁכּוֹנְסִין אֶת הַכֹּתֶל לְעֵרֶךְ אַמָּה אוֹ יוֹתֵר [כָּזֶה], אִם הַמְּזוּזָה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה עַד הַמַּשְׁקוֹף הִיא מִימִין הַכְּנִיסָה, נוֹתֵן אֶת הַמְּזוּזָה בְּאוֹתָהּ הַמְּזוּזָה. וְאִם הַמְּזוּזָה הַקְּטַנָּה הִיא מִימִין הַנִּכְנָס, אִם הִיא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, נוֹתֵן אֶת הַמְּזוּזָה בָּהּ. וְאִם אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, נוֹתְנָהּ בַּמָּקוֹם הָרָחָב (סִימָן רפ"ז ובסד"ה).
אין לו משקוף – קורה רוחבית מעל הפתח.
עליהן כיפה כמין קשת – אחרי עשרה טפחים שהמזוזות עומדות זקופות, הקיר מתחיל להתעגל עד שהוא יוצר קשת עגולה ממזוזה למזוזה.
מזוזות – זקופות וישרות.
מן הארץ – או על כל פנים מלמטה מעשרה טפחים.
אם יש... – אם בגובה עשרה טפחים מהקרקע יש לפתח עדיין רוחב ארבעה טפחים, והכיפה לא צמצמה את הרוחב בגובה זה לפחות מארבעה טפחים [כל פתח נורמלי בזמננו הוא כזה].
עיין ט"ז – ספר טורי זהב, שכתב כן, נגד דברי השולחן ערוך, ודעת מרן השולחן ערוך שאם אין מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים הרי הפתח פטור ממזוזה. ובכל מקרה, נכון לקבוע את המזוזה בלא ברכה.
שכונסין את הכותל – אחרי כמטר גובה, הקיר נסוג, ומשאיר כעין מדף להניח עליו חפצים.
כזה - 
.
נותן את המזוזה בה – ואפשר להניחה עד הקצה העליון של המזוזה, שהרי עדיין רחוקה מן המשקוף טפח.
במקום הרחב – של הפתח, על המזוזה שבצד ימין מעל בליטת הקיר.
יֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ אֵין דְּלָתוֹת לַפֶּתַח, חַיָּב בִּמְזוּזָה[1]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן דַּוְקָא דֶלֶת. וְלָכֵן לֹא יִקְבַּע אֶת הַמְּזוּזָה עַד שֶׁיִּתְלֶה מִקֹּדֶם אֶת הַדֶּלֶת. וְלֹא יִקְבַּע אוֹתָהּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִתְלֶה אֶת הַדֶּלֶת, מִשּׁוּם דְּבָעֵינָן תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (עַיֵּן לעיל סִימָן ט' סָעִיף ו').
בעינן – צריכים.
עד שיתלה מקודם את הדלת – אם הוא מתכנן להשים שם דלת, עדיף להמתין עם קביעת המזוזה עד שיהיה הפתח חייב בוודאות במזוזה. אבל אין חובה להשים דלת כלל, אם אין זה בתוכנית שלו, ובמקרה כזה יקבע מזוזה בלי ברכה.
בעינן תעשה ולא מן העשוי – צריך לקבוע את המזוזה, ולא שהמזוזה כבר קבועה במקום ברגע שהבית מתחייב במזוזה.
עיין לעיל – שם מתבאר המושג 'תעשה ולא מן העשוי'.
בַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְדִירָה בִּקְבִיעוּת, פָּטוּר[2]. לְפִיכָךְ סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג, פָּטוּר (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קל"ד סָעִיף ח'). וְכֵן אוֹתָן חֲנֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּיוֹמָא דְשׁוּקָא לִימֵי מֶשֶׁךְ הַיָּרִיד וְאַחַר כָּךְ מְפָרְקִין אוֹתָן אוֹ שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּלִי שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, פְּטוּרִין. אֲבָל הַחֲנֻיּוֹת הַקְּבוּעוֹת בִּסְחוֹרָה, חַיָּבוֹת בִּמְזוּזָה[3].
סוכת החג בחג – סוכה שנבנתה לצורך חג הסוכות, אף שמתגוררים בה במשך שבוע כמבואר בסימן קלה.
סימן קלד סעיף ח – דין חדר שיש לו מזוזה, ובסוכות מורידים ממנו את הגג ומניחים עליו סכך והופכים אותו לסוכה.
ביומא דשוקא – בימי השוק.
חנויות הקבועות בסחורה – חנויות רגילות, שאמנם יושבים בהם רק שעות מסויימות ביום, אבל יש בהם באופן קבוע סחורה.
אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁלֹשׁ מְחִיצוֹת וְתִקְרָה עַל גַּבֵּיהֶן וּפְרוּצָה בָּרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁם שְׁתֵּי פְצִימִין כְּמוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, פְּטוּרָה מִמְּזוּזָה, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּצִימִין לֹא נַעֲשׂוּ מִשּׁוּם מְזוּזוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ מְחִיצָה גַּם בְּרוּחַ רְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּחִיצוֹת נְמוּכוֹת וְאֵינָן מַגִּיעוֹת עַד הַתִּקְרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֲשׂוּיוֹת חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת, חַיֶּבֶת.
אכסדרה – שהוא מבנה שיש לה...
פרוצה ברביעית – לגמרי.
פצימין – עמודי תמיכה בצד הרביעית.
משום מזוזות – כדי ליצור פתח שמתאים לדלתות.
גם ברוח רביעית – ובתוך המחיצה יש פתח.
המחיצות נמוכות – מכל הכיוונים.
חלונות חלונות – שאין המחיצות אטומות.
הערות:
- לדעה הראשונה שבסעיף טז מדובר באכסדרה שנמצאת בחזית הבית ועוברים דרכה לבית, ולדעה השניה שם מדובר גם בעומדת לעצמה, ואין ממנה כניסה לתוך הבית.
בֵּית שַׁעַר, וְהוּא בַּיִת קָטָן שֶׁאֵצֶל שַׁעַר הֶחָצֵר שֶׁהַשּׁוֹמֵר יוֹשֵׁב שָׁם, וּמִרְפֶּסֶת (גָּאנִיג) שֶׁהִיא דֶרֶךְ לַעֲלוֹת בָּהּ לַעֲלִיָּה, וְהַגִּנָּה וְהַדִּיר, פְּטוּרִין מִמְּזוּזָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְדִירָה. וְאִם יֵשׁ בַּיִת הַחַיָּב בִּמְזוּזָה פָּתוּחַ לְאֶחָד מֵאֵלּוּ אוֹ לְאַכְסַדְרָה, חַיָּבִים אַף בַּפֶּתַח שֶׁנִּכְנָסִים לָהֶם מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלָכֵן שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְשַׁעֲרֵי מְבוֹאוֹת וְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת כֻּלָּם חַיָּבִים בִּמְזוּזָה כֵּיוָן שֶׁבָּתִּים הַחַיָּבִים בִּמְזוּזָה פְּתוּחִים לְתוֹכָן. אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה פָּתוּחַ לָזֶה וְזֶה פָּתוּחַ לָזֶה (אֲפִלּוּ תִּשְׁעָה הַחִיצוֹנִים הֵם בְּגַוְנָא דִּפְטוּרִים) אִם הַפְּנִימִי חַיָּב בִּמְזוּזָה כֻּלָּם חַיָּבִים. וְלָכֵן שַׁעַר הַפָּתוּחַ מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, חַיָּב בִּמְזוּזָה (רמב"ם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבֵית שַׁעַר וּמִרְפֶּסֶת, חַיָּבִים אֲפִלּוּ אֵין בַּיִת פָּתוּחַ לָהֶם. וְיֵשׁ לְקָבְעָהּ בְּלֹא בְרָכָה[4].
היא דרך לעלות בה לעליה – היו רגילים להיכנס לקומות העליונות דרך מרפסת שנבנתה בגובה הקומה העליונה, והיו עולים אליה דרך מדרגות.
פתוח לאחד מאלו – ונכנסים מהרחוב אליהם ומשם לבית.
חייבים אף בפתח... – לא בגלל שהם עצמם חייבים במזוזה, אלא בגלל שהם מובילים לבית.
כולם חייבים במזוזה – כמו שכבר למדנו בסעיף ב.
עשרה בתים... – חדרים שפתוחים זה לזה, ורק לחיצון יש פתח לרחוב.
בגוונא דפטורים – באופן שהם פטורים מצד עצמם, כגון שאין להם שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, כמו שהתבאר בסעיף י.
כולם חייבים – שהרי הם פתחי מעבר לבית.
מן הגינה לחצר – ודרך החצר נכנסים לבית.
בית שער ומרפסת – וכן אכסדרה, אם יש לה מחיצה בצד הרביעי, כמו שלמדנו בסעיף הקודם.
בֵּית הַמֶּרְחָץ וּבֻרְסְקִי וּבֵית הַטְּבִילָה פְּטוּרִין[5], מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם לְדִירַת כָּבוֹד. אֲבָל רֶפֶת בָּקָר וְחֶדֶר שֶׁמְּגַדְּלִים בּוֹ עוֹפוֹת וּבֵית הַתֶּבֶן וְהָעֵצִים וְאוֹצְרוֹת שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִין, אִם יֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר בַּיִת, חַיָּבִים[6]. וְיֵשׁ פּוֹטְרִים.
בורסקי – מקום שמעבדים בו עורות, ויש שם ריח רע מאד.
דירת כבוד – מקום שעושים בו שימושים מכובדים של מגורים. ואלו מקומות מטונפים שיש בהם סרחון מרובה ו/או עומדים שם ערומים.
רפת בקר – אם הסרחון אינו מרובה, כגון שמפנים את הזבל לעיתים קרובות.
חדר שמגדלים בו עופות – בתנאי שאין שם סרחון גדול.
בית התבן והעצים – מחסן שמשמש לאחסון תבן או עצים. וכן כל מקום שמאחסנים בו דברים שהם חלק משגרת המגורים.
אם יש להם שיעור בית – כל אלו אין חייבים אלא אם יש בהם ארבע אמות על ארבע אמות כמו שהתבאר בסעיף י.
חייבים – אינו דומה לדיר וגינה שלמדנו בסעיף הקודם שפטור, שלאלה אין אפילו תקרה, ואינם נקראים בית כלל.
ויש פוטרים – ולכן יש לקבוע שם מזוזה בלא ברכה.
בְּמָקוֹם שֶׁתִּינוֹקוֹת מְצוּיִים אוֹ שֶׁלִּפְעָמִים רוֹחֲצִין שָׁם אוֹ שֶׁמַּשְׁתִּינִים שָׁם, יְכַסֶּה אֶת הַמְּזוּזָה. וְדַוְקָא בְּהִזְדַּמְּנוּת דֶּרֶךְ אַרְעַי, סוֹמְכִים עַל הַכִּסּוּי. אֲבָל לִקְבֹּעַ שָׁם תַּשְׁמִישׁ בִּזָּיּוֹן כְּגוֹן לְהַעֲמִיד שָׁם כְּלִי לְשׁוֹפְכִין, אֵין לִסְמֹךְ עַל הַכִּסּוּי (פ"ת בשם יד הקטנה).
תינוקות מצויים – ילדים שאינם יודעים לשמור על נקייות גופם.
לפעמים רוחצין שם או שמשתינים שם – אין זה מצוי בזמננו, שבכל דירה יש מקום ייעודי לשימושים אלו.
יכסה את המזוזה – באופן קבוע. אבל אין זו סיבה לפטור את החדר ממזוזה כמו בסעיף הקודם, כיון שהחדר עשוי לשימושי דירה מכובדים, ורק לעיתים קורה שנעשים שם שימושים מגונים.
שם – מול המזוזה, אפילו מכוסה.
להעמיד שם כלי לשופכין – כלי שאוספים בתוכו את השתן ואת מי הכביסה. וכשמתמלא שופכים אותו בחוץ.
הערות:
היום ניתן להשיג בתי מזוזה שקופים, ובתי מזוזה אטומים. ויש להעדיף בתי מזוזה אטומים במקומות שבהם יש לפעמים ילדים קטנים שאינם נקיים, או שילדים מתלבשים ומתפשטים שם, ובתי מזוזה שקופים במקומות שנוהגים שם בנקיות ובכבוד.
בַּיִת וְכֵן חָצֵר שֶׁגַּם גּוֹי דָּר שָׁם, פָּטוּר (רפ"ו).
הערות:
- נחלקו הפוסקים בטעם הדין, ולפי הטעם משתנה הדין במקרים מסוימים, וגם יש חולקים על הדין עצמו, ולכן אם אפשר לקבוע מזוזה בלי שיש חשש שהגוי ינהג בה מנהג בזיון, ובלי שיש חשש שהגוי ינסה להעליל עליו עלילות בגלל המזוזה, נכון לקבוע מזוזה בלי ברכה.
[1] והשולחן ערוך פסק כדעת הרא"ש שחייב במזוזה גם אין דלת, ומכל מקום לא יברך על המזוזה בבית כזה, דספק ברכות להקל. ואם אחר זמן תלה שם דלתות, צריך להסיר את המזוזה ויקחנה לבדיקה, ורק אחר כך יקבענה בברכה. (הליכות עולם ח, רפד).
[2] מזוזה היא חובת הדר, ולכן לא ראוי לשים מזוזה אלא קודם שנכנס לבית. ( הליכות עולם ח, ריח).
[3] חנויות שבשווקים שהם קבועים, חייבים במזוזה, וטוב שיקבעו שם המזוזה בלי ברכה, וכן הדין בבתי חרושת שעובדים שם רק בשעות היום, או בתי ספר ובתי מדרשות. והמברך במקומות אלו, יש לו על מה לסמוך. (הליכות עולם ח, שכ).
[4] מרפסת מקורה חייבת במזוזה. ואם אינה מקורה, פטורה ממזוזה. ואם בכל זאת רוצה לקבוע שם מזוזה תבוא עליו ברכה, ויקבע בצד ימין שלו כשהוא נכנס מהמרפסת לבית. (יחוה דעת ד, נב).
[5] מרתף חייב במזוזה, וכן מחסן חייב במזוזה. ואפילו מקלט אם משמש גם כמחסן חייב במזוזה. (הליכות עולם ח, רפו).
[6] השולחן ערוך (יו"ד רפו, א) כותב: רפת בקר, לולין, אוצרות יין ושמן, ובית השותפין, חייבים במזוזה. וכן בית העצים ובית הבקר, ובית התבן חייבים במזוזה.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך