לְאַחַר צֵאת הְכּוֹכָבִים מִתְפַּלְלִין מַעֲרִיב. וְיֵשׁ לְהַעֲמִיד שְּׁלִיחַ צִבּוּר הָגוּן, וְיִתְפַּלְלוּ בְנַחַת וּבְכַוָּנָה, וְיֵשׁ לִגְעֹר בַּחוֹטְפִים. אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ. אִם חָל בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים: וְיִתֵּן לְךָ, אֲבָל אֵין אוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם, וְאַתָּה קָדוֹשׁ. וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה מְקַדְּשִׁין אֶת הַלְבָנָה וּפוֹקְדִין אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְשִׂמְחָה וְטוּב לֵב, כְּמוֹ בְיוֹם טוֹב (תרכ"ג תרכ"ד).
לאחר צאת הכוכבים – מיד, ואף שלמדנו בסעיף א שצריך להוסיף מן החול על הקודש, אפשר להתפלל ערבית בתוך תוספת הזמן.
הגון – ירא שמים, שיתפלל בכוונה.
ויתפללו בנחת – אבל אין להאריך בתפילה, מפני שיש אנשים ונשים שחלשים מהצום.
בחוטפים – שממהרים בתפילה יותר מדאי.
אתה חוננתנו – כמו במוצאי שבת בסימן צו סעיף א.
אומרים ויתן לך – כמו בכל מוצאי שבת, כמבואר בסימן צו סעיף ב, אבל אם במוצאי יום הכיפורים שחל באחד משאר ימות השבוע אין אומרים ויתן לך.
ויהי נועם ואתה קדוש - כיון שחג הסוכות יחול ביום חמישי הקרוב, וכמו שמבואר סימן צו סעיף ב.
מקדשין את הלבנה – אם לא קידשו אותה עדיין, עיין בסימן קל סעיף ו.
פוקדין – מאחלים.
כמו ביום טוב – בברכת 'גוט יום טוב' [חג שמח].
בְּהַבְדָּלָה[1] שֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, צְרִיכִין לְבָרֵךְ דַּוְּקָא עַל נֵר שֶׁשָׁבַת, וְלֹא עַל נֵר שֶׁהוֹצִיאוּ עַתָּה מִן הָאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, וְלֹא בְּמַה שֶׁהָדְלַק מִמֶּנוּ. וְהַמֻּבְחָר הוּא, לְהַדְלִיק נֵר אַחֵר מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיק אֶתְמוֹל בְּבֵיתוֹ וּלְבָרֵךְ עַל שְׁנֵיהֶם. וְאִם אֵין לוֹ נֵר בְּבֵיתוֹ, יָבִיא אֶת הַנֵר הַדּוֹלֵק מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וּלְהַדְלִיק עוֹד אֶחָד מִזֶּה הַנֵר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. וּבִשְׁעַת הַדְחָק, מְבָרְכִין עַל הַנֵר שֶׁהֻדְלַק מִנֵּר שֶׁל גּוֹי, אוֹ מֵהָאוּר שֶׁהוֹצִיאוּ מֵאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה[2]. וְאֵין מַתְחִילִין הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶלָּא מְבָרְכִין עַל הַכּוֹס וְעַל הַנֵר וְהַמַּבְדִּיל, וְאֵין מְבָרְכִים עַל הַבְּשָׂמִים. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת, מְבָרְכִין גַּם עַל הַבְּשָׂמִים[3], וְגַם מַתְחִילִין הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי כְּמוֹ בִּשְׁאָר מוֹצָאֵי שַׁבָּת.
נר ששבת – שהיה דלוק מלפני יום הכיפורים.
מן האבנים – או מן הגפרורים.
ממנו – מאש חדשה. אבל מותר לברך על נר שהודלק מנר ששבת.
שהדליק אתמול בביתו – כמו שלמדנו בסימן קלב סעיף ז.
על שניהם – שיניח אחד ליד השני בשעת הברכה.
אין לו נר בביתו – שלא הדליק, או שכבה.
הנר הדולק מבית הכנסת – כמו שהתבאר שם (סין קלב סעיף ז).
בשעת הדחק... – אם אין לו שום אפשרות להשיג נר ששבת. וגם בזה רוב הפוסקים חולקים וסוברים שאסור לברך על נרות אלו, אלא אם חל יום הכיפורים בשבת.
הנה אל ישועתי – פסוקים של ברכה, שאומרים אותם לסימן ברכה לפני הבדלה במוצאי שבת.
על הכוס – בורא פרי הגפן.
על הנר – בורא מאורי האש.
המבדיל – כמו במוצאי שבת.
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים[4], דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, בְּמוֹצָאֵי יוּם הַכִּפּוּרִים, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ.
איתא – יש.
לך אכול... – פסוק הוא בקהלת ט ז.
הַמְדַקְדְּקִין בַּמִצְוֹת, מַתְחִילִין מִיָד בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּעֲשִׂיַת הַסֻּכָּה, לְקַיֵּם יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל.
ילכו מחיל אל חיל – תהילים פד ח. ילכו ממצוה למצוה, מיד אחרי שסיימו את הצום, כבר הולכים להתעסק במצוה נוספת.
הערות:
- אין איסור להתחיל לבנות את הסוכה לפני מוצאי יום הכיפורים. ובפרט בשנים שהזמן בין יום הכיפורים לסוכות מצומצם, ובניית הסוכה מורכבת, מצוה להתחיל בבנייה כבר בעשרת ימי תשובה, כמו שכבר כתבתי בסוף סימן קל, ואז במוצאי יום הכיפורים ימשיך בבנייה, או יניח סכך, או יקנה לולב, או כל דבר דומה. והגר"א היה לומד בליל מוצאי יום הכיפורים את כל מסכת סוכה.
בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, נוֹהֲגִין לְהַשְׁכִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבַיָמִים שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת, אֵין מִתְעַנִּין אֲפִלּוּ תַּעֲנִית יָאר צֵייט וְאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁהָיוּ מְחַנְּכִין בָּהֶם אֵת הַמִּזְבֵּחַ בִּימֵי שְׁלֹמֹה. וְגַם אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוַת בִּנְיַן סֻכָּה וַהֲכָנַת אֶתְרוֹג וּשְׁאָר הַמִּינִים, לִכְבוֹד אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים מְקַדֵּשׁ יִשְֹרָאֵל וְהַזְּמַנִּים (תרכ"ד).
נוהגין להשכים - כדי שלא יהא נראה חס ושלום שהיינו נכנעין להקב"ה רק בעת שהיינו צריכין לבקש על דיננו, ושלא יקטרג השטן.
תענית יאר צייט – מתבארים הלכותיו בסימן רכא.
תחנון – מתבארים הלכותיו בסימן כב.
היו מחנכין בהם את המזבח בימי שלמה – בספר מלכים (א ח סה) מסופר ששלמה חגג את סיום בניית בית המקדש במשך שבעה ימים, והוסיף לחגוג עוד שבעה ימים, וקיבלו החכמים ששבעת הימים הראשונים היו מיום ח' תשרי עד יום יד תשרי, ומיד אחר כך היו שבעת ימי חג הסוכות.
אנחנו עוסקים... – ולכן הימים הם ימים שמחים, וכולם באווירה של שמחת מצוה. ומבואר במדרש שאין הקדוש ברוך הוא מחשב עוונות בימים אלו, מרוב שעם ישראל להוטים אחר מצוות.
מִצְוָה לִבְנוֹת הַסֻכָּה מִיָד בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים[5], וַאֲפִלּוּ הוּא עֶרֶב שַׁבָּת, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה. וְיִבְחַר מָקוֹם נָקִי לְהַעֲמִידָה שָׁם. וּמִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיַעֲסֹק בְּעַצְמוֹ בַּעֲשִׂיַת הַסֻּכָּה וּבְהַנָּחַת הַסְּכָךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָדָם נִכְבָּד, זֶה כְּבוֹדוֹ, שֶעוֹסֵק בְּעַצְמוֹ בַּמִּצְוָה. וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲשִׂיַת הַסֻּכָּה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עַל שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁאוֹמְרִים בַקִּדּוּשׁ[6]. וִיהַדֵּר לְיַפּוֹת אֶת הַסֻּכָּה וּלְהַנְאוֹתָהּ בְּכֵלִים נָאִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת כְּפִי כֹחוֹ (ר"נ רנ"א תרכ"ה תרל"ט תרמ"א ובסידור).
ביום שלאחר יום הכיפורים – בסעיף ל שבסימן הקודם למדנו שמתחילים לבנות את הסוכה במוצאי יום הכיפורים, כדי להתחיל במצווה, וכאן מבואר שמסיימים לגמרי את בנייתה ביום שלאחרי יום הכיפורים.
ערב שבת – שבעצם צריך לעסוק בצרכי שבת.
מצוה הבאה לידו אל יחמיצנה – כל מצוה שמזדמנת לו לאדם, יש לו לעשותה ברגע הראשון האפשרי.
שיעסוק בעצמו – כמו שלמדנו בדיני הכנות לשבת בסימן עב סעיף ה.
על עשיית הסוכה – וכן על קשירת ארבעת המינים, ושוב אין צריך לברך שהחיינו בשעת נטילת לולב ובשעת הישיבה בסוכה.
שאומרים בקידוש – כמבואר בסימן קג סעיף ד.
להנאותה – מלשון נוי.
כלים נאים – רהיטים יפים.
הערות:
- מאחר ואין אנו נוהגים לומר שהחיינו בשעת עשיית הסוכה, אם ירד גשם בליל החג הראשון, וקידש ואכל בביתו, כמו שיתבאר בקשר לליל החג השני בסימן קלה סעיף ד, אף שבירך שהחיינו בקידוש, כשאוכל אחר כך פעם ראשונה בסוכה צריך לברך שוב שהחיינו על המצוה.
[1] מותר לשתות מים לפני ההבדלה שמבדילין במוצאי יום כיפור. וזקנים וילדים או חולה שאין בו סכנה, מותרים אף לאכול קודם להבדלה. (אור לציון ד, כ, ג).
[2] ולהלכה אם אין נר ששבת, אין מדליקים מגפרורים וכדומה כדי לברך 'בורא מאורי האש'. אלא אם אין לו נר ששבת, לא יברך כלל. אך יכול לברך על נר שהודלק במוצאי יום כיפור שחל בשבת. (יחוה דעת א, סג).
[3] והחזון עובדיה (ימים נוראים, שפד) כתב, שאין לברך על הבשמים גם אם חל מוצאי יום כיפור במוצאי שבת. ונכון לברך על הבשמים אחר הבדלה.
[4] דעת השלחן ערוך כ'רבנו תם', שצאת הכוכבים הוא שבעים ושתים דקות אחר צאת הכוכבים, ורק אז מותר לאכול ולשתות ויש להוסיף עוד דקה לתוספת יו"כ. וראוי ונכון לכל אחד לחוש לדעת הגאונים. ומעוברות ומניקות יכולות להקל לאכול בצאת הכוכבים, אחר שפשט כך המנהג בארץ ישראל. (חזון עובדיה ימים נוראים, שפח).
[5] הרמ"א כתב (תרכד, ה) שהמדקדקים מתחילין מיד במוצאי יום כיפור לבנות הסוכה, והמ"ב (סקי"ט) כתב, שביום המחרת יגמור כולה.
[6] ויש לכוון ב'שהחיינו' שבקידוש, לפטור גם את הסוכה.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך