אִשָּׁה כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן שֶׁיֵשׁ לָהּ, מֻתָּר[1]. וְדַוְקָא כְּשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אֶת הַמָּמוֹן בְּרָצוֹן טוֹב. אֲבָל אִם מְעַגֵּן אֶת עַצְמוֹ וּמַמְתִּין עַד שֶׁיִמְצָא אִשָּׁה עִם מָמוֹן כְּחֶפְצוֹ, אוֹ שֶעָשָׂה שִׁדּוּכִין וּפָסְקוּ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה וְחָזְרוּ בָהֶם וְהוּא מְעַגֵּן אֶת כַּלָּתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, אוֹ שֶהוּא מִתְקוֹטֵט בַּעֲבוּר זֶה, כָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן, מִקְּרֵי נוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן, דְהַוְיָן לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ, וְאֵין זִוּוּגוֹ עוֹלֶה יָפֶה. כִּי הַמָּמוֹן שֶׁהָאָדָם לוֹקֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ מָמוֹן שֶל ישֶׁר, אֶלָּא כָּל מַה שֶׁיִתֵּן לוֹ חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ, יִקַּח בְּעַיִן טוֹבָה, וְאָז יַצְלִיחַ.
ברצון טוב – שלא יפעיל לחץ על הצד השני שיתנו לו ממון הרבה.
מעגן את עצמו – אינו מתחתן ונשאר רווק אף שכבר הגיע לגיל עשרים.
ממתין עד שימצא אשה עם ממון כחפצו – שמודיע לשדכנים שמתחת לסכום מסוים הוא לא מוכן לשמוע כלום.
חזרו בהם – שאינם רוצים לתת, או שאין להם את היכולת לתת.
מעגן את כלתו – שאינו מוכן להתחתן עד שיקבל את מה שהבטיחו לו, אף על פי שמן הדין יכול לדרוש זאת במקרים מסוימים, ובמקרים אחרים יכול לבטל את השידוך בעקבות זה, אך אין זה מומלץ.
יתקוטט – שמוכן אמנם להתחתן, אבל יוצר מריבה מסביב לכסף.
אין זיווגו עולה יפה – שלא ישרור השלום בביתו.
יקח בעין טובה – ישמח במה שנותנים, ויכיר להם טובה על כך, ולא ידרוש כלום.
עַם הָאָרֶץ, לֹא יִשָׂא בַּת כֹּהֵן[2], שֶׁאֵין זִוּוּגָם עוֹלֶה יָפֶה (סי' ב'). וּמַאן דְּקָפֵיד, יֶשׁ לוֹ לְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא יִשָׂא אִשָּׁה שֶׁשְּׁמָהּ כְּשֵם אִמּוֹ[3].
עם הארץ – יהודי שאינו מחנך את ילדיו לראות ערך עליון בלימוד תורה, ומזלזל בחלק מהמצוות, כמו רוב היהודים המסורתיים והחילוניים.
ומאן דקפיד – מי שרגיל להקפיד על עניינים סגוליים שמוזכרים במקורות שונים כמו צוואת רי יהודה החסיד.
הערות:
- בקיצור שולחן ערוך הזכיר רק שלא יהיה שם הכלה כשם החמות, כי באזור המגורים שלו, היו מקפידים רק על זה, שהוא מוזכר מלבד בצוואת רבי יהודה החסיד בעוד מקורות. אך מי שמקפיד על צוואת רבי יהודה החסיד, יזהר גם שלא ישא אשה ששם אביה כשמו, ולא יהיו שמות הורי החתן זהים לשמות הורי הכלה, ולא ישא את בת אחותו [עיין סעיף ט], ולא תינשאנה שתי אחיות לשני אחים, ועוד כהנה וכהנה. אבל יותר נכון להיזהר שיהיה החתן תלמיד חכם וירא שמים ובעל מידות, וכן הכלה, ואם נזדמן לו שידוך הגון מהבחינות הללו לא ידחה אותו בגלל צוואת רבי יהודה החסיד. ואם יש בעיה של שמות זהים, ניתן להוסיף שם לאחד מהם, ויש להתייעץ עם רב כיצד לנהוג.
מִצְוָה לִשָּׂא בַת אֲחוֹתוֹ אוֹ בַת אָחִיו[4]. אֲבָל שְׁאָר קְרוֹבָה, בֵּין שֶׁהִיא קְרוֹבָה לוֹ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ שֶמֵּתָה אוֹ שֶגֵּרְשָׁהּ אוֹ שֶׁהִיא קְרוֹבָה לְאִשָּׁה שֶׁחָלַץ לָהּ, לֹא יִשָׂא בְּלִי שְׁאֵלַת חָכָם.
שאר קרובה – אשה שיש בינו לבינה קירבת משפחה, יש הרבה מקרים שבהם אסור להם להינשא זו לזה מן התורה, ויש מקרים שבהם הדבר מותר לכתחילה, ויש שהוא אסור מדרבנן.
לו – כגון כלתו אחרי מיתת בנו, או אלמנת אחיו, אסורים.
לאשתו – כגון אחות אשתו שהיא מותרת אחרי מיתת אשתו אבל לא אחרי גירושין, או חמותו.
אשה שחלץ לה – מי שמת אחיו בלי ילדים, אסור לאלמנה להתחתן שוב עם אדם זר, אלא צריכה להינשא לאחי בעלה [=ייבום], ולחילופין אפשר לעשות חליצה, כמבואר בתורה (דברים כה ה-י), ואחרי החליצה היא מותרת להינשא לכל אדם. ובזמננו אין עושים ייבום אלא חליצה בלבד. מי שעבר טקס של חליצה עם אשת אחיו, אף שלא היתה אשתו מעולם, אסור לו מדרבנן להתחתן עם קרוביה, כאילו היתה גרושתו.
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּבֵיתוֹ שֶל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, וְכָךְ אָמְרוּ לִבְנֵי דוֹרָם, כַּבְּדוּ אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם כְּדֵי שֶתִּתְעַשָּׁרוּ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן סג סָעִיף א) (רז"ש בחו"מ סוף ה' אונאה).
כבוד אשתו – להשקיע בהבנת צרכיה החומריים והרגשיים, ולספק לה אותם, להימנע מלצער אותה בכל דרך אפשרית, לתת לה תחושה של הערכה וחשיבות.
אמרו – חכמי התלמוד.
עיין לעיל – כמה זהירות צריך שלא לצער אשה.
אָסוּר לִשְׁהוֹת עִם אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בְּלֹא כְּתֻבָּה. וְאִם אָבְדָה הַכְּתֻבָּה, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁיֵלֵךְ מִיָּד לְבֵית הַדִּין לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה אַחֶרֶת (אה"ע סי' ס"ו).
לשהות – לקיים ייחסי אישות.
כתובה – מסמך שנותנים לאשה בשעת הנישואין, ובו מפורטים חיובי האיש לאשתו, בין היתר הסכום שעליו לתת לה במקרה של גירושין. ועיקר המטרה של הכתובה היא שאדם יחשוב טוב לפני שהוא מגרש את אשתו, ולא יעשה זאת אלא מסיבה מוצדקת ביותר, כיון שיצטרך להתמודד עם תשלום של סכום כסף לא מבוטל. וצריכה האשה לשמור היטב על הכתובה, ויש שנוהגים למסור את הכתובה לאם הכלה לשמירה, והעיקר שיהיה ידוע לאשה היכן היא.
מיד – באותו יום.
כֹּהֵן אָסוּר בִּגְרוּשָׁה, בְּזוֹנָה, בַּחֲלָלָה, וּבַחֲלוּצָה. זוֹנָה, הַיְנוּ אֲפִלּוּ נִבְעֲלָה בְּאֹנֶס בְּעִילַת אִסוּר[5], וְנֶעֶשְׂתָה זוֹנָה וַאֲסוּרָה לַכֹּהֵן. וַחֲלָלָה, הַיְנוּ שֶנּוֹלְדָה מִכֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ[6].
חלוצה – התבאר בסעיף ט.
נבעלה באונס – שאין לה שום אשמה בדבר, ואפילו אם נאנסה בזמן שכבר היתה נשואה לכהן, צריכים להתגרש.
בעילת איסור – אשת איש שזינתה, גילוי עריות בתוך המשפחה, או קיום ייחסים עם גוי, כל אלו אפילו אירעו באונס, פוסלים אשה מלהינשא לכהן.
שנשא אשה האסורה לו – וכן כהן חלל בגלל שאביו נשא אשה אסורה, או בגלל שאביו בעצמו כבר היה חלל, בניו ובנותיו הם חללים, ואסור לבנותיו ולבנות בניו להינשא לכהנים.
כָּל אִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ שֶׁנִּתְגָרְשָׁה, לֹא תִנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר עַד שֶׁתַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם[7], חוּץ מִיוֹם הַגֵּרוּשִין אוֹ מִתַת בַּעְלָהּ, וְחוּץ מִיוֹם הַנִּשּׂוּאִין וַאֲפִלוּ אִם הִיא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָלֶדֶת. וַאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן בִּמְדִינַת הַיָם אוֹ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אֵין חִלּוּק. וַאֲפִלּוּ הִפִּילָה נֵפֶל בֵּינְתַיִם, לָא מַהֲנֵי לָהּ. וַאֲפִלוּ לְהִתְקַשֵּׁר בְּשִׁדּוּכִין, אֲסוּרָה, אֶלָּא אִם כֵּן יִשָׁבַע הַמְשֻׁדָךְ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵיתָהּ תּוֹךְ הַזְּמָן. אֲבָל הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.
עד שתמתין תשעים יום – טעם הלכה זו, כדי להבחין אם האשה בהריון מהבעל הקודם, כי יש חשיבות גדולה לכך לדעת אם הילד שייוולד הוא בנו של בעלה הראשון או של בעלה השני. וחכמים הטילו איסור גורף על נישואין תוך שלושה חודשים, אפילו במקרים שאין שום חשש שהיא בהריון.
חוץ מיום... – זאת אומרת שמותר לה להתחתן ביום ה91 אחרי הגירושין או ההתאלמנות.
הפילה נפל – וידוע שאמנם היתה בהריון אבל ההריון נפסק.
לא מהני לה – אין הדבר מועיל לה.
להתקשר בשידוכין – להחליט על נישואין בצורה מחייבת, כמו שיתבאר בהקדמה לסימן קמז.
שלא יכנס לתוך ביתה – אפילו בשעה שנוכחים שם עוד אנשים, כדי שלא יווצר ביניהם קשר קרוב בתקופה שאסורים עדיין להינשא, אלא ישמרו על ריחוק מירבי.
אִם הִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה, לֹא תִנָשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר, עַד שֶׁיְהֵא לַוָּלָד אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ יָלְדָה לְאַחַר שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וְלֹא הִתְחִילָה לְהָנִיק, צְרִיכָה לְהַמְתִּין. וְאִם יֵשׁ אֵיזֶה עִנְיָן גָדוֹל בַּדָּבָר, יַעֲשׂוּ שְאֵלַת חָכָם[8] (י"ג).
לא תינשא לאיש אחר – אפילו אחרי שלושה חודשים, וגם לא תשתדך אלא לפי התנאים שהתבארו בסעיף יג.
שיהא לוולד ארבעה ועשרים חודש – שהתינוק יהיה בן שנתיים, כי לפני זה הילד זקוק לחלב אם, וחוששים שתגמול אותו לפני הזמן בעקבות נישואיה לאדם זר שאינו מרגיש מחוייבות כלפי התינוק.
ולא התחילה להניק – אלא נתנה לו מהתחלה תחליפי חלב.
יעשו שאלת חכם – כי בנסיבות מסוימות ניתן להקל, והדינים סבוכים מאד.
הערות:
- אם כשבעלה מת לא היתה מניקה, כי גמלה אותו קודם לכן, או שמעולם לא הניקה, וכן אם התינוק מת בתוך השנתיים, מותרת להינשא, ובכל מקרה נכון שכשתחליט שהיא רוצה להינשא תשאל רב.
אִשָּׁה שֶׁמֵּתוּ לָהּ שְנֵי אֲנָשִׁים, לֹא תִנָשֵׂא לַשְּׁלִישִׁי בְּלִי שְׁאֵלַת חָכָם[9] (ט').
בלי שאלת חכם – בעקרון אסור לה להינשא לשלישי, שחוששים שמא מזלה של האשה הוא הגורם לכך שכל איש שהיא נישאת לו ימות. ובכל זאת יש מקום לשאלה, כי יש מקרים שבהם אפשר להקל בשעת הדחק.
אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָּהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲפִלּוּ שָׁמְעָה מִכַּמָה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, לֹא תִנָשֵׂא בְּלִי שְׁאֵלַת חָכָם (עיין סימן י"ז).
לא תינשא בלי שאלת חכם – כי ישנם מקרים שבהם צריך לחשוש שהמספרים לא באמת ראו שהוא מת, אלא רק ראו מצב שלפי דעתם אי אפשר לצאת ממנו בחיים, ולפעמים יש טעות בזיהוי, והדבר דורש חקירה של חכם הבקי בעניינים אלו.
הַנֶּחְשָׁד עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְגֵרְשָׁהּ בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁמֵּת, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לָזֶה הַנֶּחְשָׁד. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנֶאֶסְרָה לַבַּעַל, כָּךְ נֶאֶסְרָה לַבּוֹעֵל. וַאֲפִלּוּ גֵרְשָׁה בַּעְלָהּ רַק מֵחֲמַת דָּבָר מְכֹעָר שֶׁשָׁמַע עָלֶיהָ עִם הַנֶחְשָׁד, אָסוּר לְהַנֶּחְשָׁד שֶיִשָּׂא אוֹתָהּ.
הנחשד – שיש עדים שהתייחדה עמו אחרי שבעלה הזהירה שלא לעשות זאת, שבמקרה כזה היא נאסרת לבעלה מן התורה והוא חייב לגרש אותה, אף שאין אנו יודעים בוודאות שהיא זינתה עמו.
נאסרה לבועל – מן התורה.
דבר מכוער – דברים שמצביעים על כך שהיא זינתה, אבל אין עדות ברורה שראו את הזנות עצמו, שבמקרה כזה אינו חייב לגרשה, אבל אם גירשה בעקבות זה, אסורה לנחשד.
הַנֶּחְשָׁד עַל נָּכְרִית וְנִתְגַיְרָה, לֹא יִשָׂאֶנָּה.
הנחשד – שמדברים בעיר שהוא זינה עימה, ומתפקיד בית הדין לקבוע מתי צריך להתחשב בדיבורים והחשד מבוסס, ומתי לא, והדבר תלוי בגורמים שונים.
לא ישאנה – כדי לא לתת גיבוי ללעז שמוציאים עליו, כמו שנאמר (משלי ד כד) 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך'.
נָכְרִי הַבָּא עַל בַּת יִשְֹרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵר, לֹא יִשָׂאֶנָּה (י"א).
לא ישאנה – כדי שלא יאמרו שהתגייר רק עבורה, והגירות לא תקפה.
הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה כְּדֵי שֶׁיִשָׁא אוֹתָהּ חֲבֵרוֹ, אֲפִלוּ לֹא הִתְנָה עִמָּהּ בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא שֶׁנִּכָּר שֶׁנִּתְגָרְשָׁה בִּשְׁבִיל זֶה, אָסוּר לוֹ שֶיִּשָּׁא אוֹתָהּ (קמ"ג).
ניכר שנתגרשה בשביל זה – כגון שחברו נתן לו כסף כדי שיגרש את אשתו.
הערות:
- ואם התנה עמה בפירוש, ואמר לה 'הרי זה גיטך על מנת שתינשאי לפלוני', אסורה להינשא לאותו פלוני, אבל התנאי תקף, ואסור לה גם להינשא לאחר, אלא תצטרך להישאר עם בעלה.
[1] דווקא אם מעגן את עצמו ואינו נושא אשה, נקרא 'נושא אשה לשם ממון'. ובלאו הכי לא הקפידו בזה. וכן 'נושא אשה לנוי', הוא רק אם מעגן את עצמו בשביל זה. (יביע אומר א, כד).
ובגר"א (אהע"ז ב, ו) כתב, דלדעת הא"ח אפילו אם היא כשרה, כל שנושאה לשם ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים, אלא א"כ היה לוקחה בלאו הכי.
אב שרוצה שבנו ישא אשה בגלל ממון, אין בנו חייב לשמוע לו. (ילקוט יוסף רמ, פ"ט, כב).
[2] אין לישראל לישא בת כהן, אלא אם הוא ירא ה' מרבים, וקובע עתים לתורה. וכל שכן אם הוא לומד בישיבה. ולכהן מותר לישא בת ישראל אם הם שומרים תורה ומצוות. (יחוה דעת ה, סא).
[3] ומי שלא מקפיד בזה, לא מקפידים איתו. ואם האב לא רוצה שבנו ישא אשה מהטעם שיש בזה קפידא של צוואת ר"י החסיד, והבן או הבת לא רוצים להקפיד בזה, אינם צריכים לשמוע בזה בקול האב או האם. (ילקוט יוסף רמ, פ"ט, יט).
[4] ואם אביו מבקש ממנו לישא בת אחותו או בת אחיו, והוא חושש מפני שהרופאים אומרים שזה מזיק לילדים. אין הבן חייב לשאתה. (ילקוט יוסף רמ, פ"ט, כ).
[5] ואם הוא טוען 'פ"פ', והיא אומרת רק שלא היה כלום, והיא מוחזקת בצניעות, יש להתירה לבעלה הכהן. (ילקוט יוסף אהע"ז, כב, יז).
[6] ואין להתיר לכהן לישא גרושה, אפי' אם מאיים שימיר דתו. (יביע אומר ד, יו"ד, ז).
[7] אשה שהתגרשה על ידי שליח והבעל נמצא בחו"ל, ועברו כבר ג' חדשים מכתיבת הגט, לדעת השולחן ערוך (אהע"ז, יג, א) מונים תשעים יום אלו מיום כתיבת הגט, אפילו אם ניתן מאוחר יותר. ואף שהעידו חכמי ירושלים שבאיסור ערוה מחמירים אף נגד מרן, מכל מקום כיון שאיסור הבחנה הוא גזרה דרבנן, בכה"ג יש להקל. (יביע אומר ו, ב).
[8] ויש אופנים שמקילים בזה. (עיין יביע אומר י, טז, ט. יג, ט, טו. ז, יג).
וגם היום שאפשר לדעת אם אשה זו מעוברת קודם הצ' יום, עדיין צריך להמתין צ' יום. ובנודע ביהודה (סי' יז) מיקל בגרושה שלא התחילה להניק, שתמתין רק ג' חודשים. (בצרוף עוד סניפים להקל). ועיין ביביע אומר (ז, יג).
וכשהבעל מתחייב לזון את התינוק, וגם התינוק אוכל מתחליפי חלב, במקרים מסוימים אפשר להקל. (עיין יביע אומר י, טז. וכן ז, יג. ובח"ט, יג).
[9] ואם בעליה נפטרו ממכת מדינה, או ממגפה, אינה נקראת קטלנית ומותרת להנשא. (ריב"ש). וכן אם בעלה היה זקן (גיל 70) לא נקראת קטלנית. (תה"ד ריא).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך