הַכְּלִי שֶׁלָּשִׁין בּוֹ, צְרִיכִין לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהּ שׁוּם נֶקֶב אוֹ סֶדֶק, שֶׁיּוּכַל לְהִשָּׁאֵר שָׁם מַשֶּׁהוּ עִסָּה וְתִתְחַמֵּץ. וְלֹא יַנִּיחַ הַכְּלִי בִּשְׁעַת לִישָׁה עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת פֶּן תִּתְחַמֵּם. וְיִזָּהֵר שֶׁלְּאַחַר כָּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִנּוּטִין יְנַקֶּה אֶת הַכְּלִי הֵיטֵב[1], וְגַם יִרְחַץ יָדָיו הֵיטֵב. וְכֵן הַדַּפִּין וְהָעֵצִים שֶׁמְגַלְגְּלִין בָּהֶם, יַשְׁגִּיחוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם שׁוּם נֶקֶב אוֹ סֶדֶק. וּלְכָל הַפָּחוֹת לְאַחַר שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִנּוּטִין יְנַקּוּ אוֹתָם הֵיטֵב. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְנַקְּבִים בָּהֶם, שֶׁלֹּא יְהֵא עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ עִסָּה. וְכֵן הַמַּרְדֶּה שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ אֶת הַמַּצּוֹת לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, צְרִיכִין לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהּ שׁוּם סֶדֶק, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בָּהּ עִסָּה וְיִתְחַמֵּץ (תנ"ט).
להישאר שם משהו עיסה – בין הכנת בצק אחד לשני, אם יישאר מהבצק הראשון בתוך סדק, הרי יתחיל תהליך של חימוץ, ואסור שיתערבב בצק זה בבצק השני.
כרים וכסתות – כריות.
שמונה עשרה מינוטין – דקות. זהו הזמן שבו בצק מתחיל להחמיץ כאשר אין מתעסקים בו.
הדפין והעצים שמגלגלין בהם – משטחי העבודה והמערוכים.
לכל הפחות – הכי מהודר לנקותם אחרי כל בצק, גם אם עושים בצק כל חמש דקות. אבל המינימום הוא לנקותם פעם בשמונה עשרה דקות.
שלא יהא בה שום סדק – אבל אם אין בה סדק, אין צריך לנקותה כל שמונה עשרה דקות, כי אין הבצק נדבק בה.
הערות:
- מן הדין יש להבחין בחומר שממנו עשוים הכריות, שלא על כל כרית אסור להניח את הכלי בשעת לישת הבצק, אבל הקיצור שולחן ערוך העדיף שלא לחלק.
אִם נָפַל לְתוֹךְ הָעִסָּה אֵיזֶה דָּבָר חָרִיף, כְּגוֹן מֶלַח[2] אוֹ תַּבְלִין אוֹ סִיד חַי, אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ, וְנִלֹּשׁ בְּתוֹכָהּ, כָּל הָעִסָּה אֲסוּרָה[3], מִשּׁוּם דְּמִתְחַמֶּמֶת שָׁם. וְאִם נִמְצָא בְּתוֹךְ הָעִסָּה גַּרְעִין תְּבוּאָה, יִטּוֹל מִן הָעִסָּה כָּעֳבִי אֶצְבַּע סְבִיב הַגַּרְעִין וְיַשְׁלִיךְ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר[4] (תנ"ה תס"ז).
תבלין – פלפל או זנגביל, ויש אומרים גם ציפורן או כרכום.
סיד חי – טבעו שמתרתח במגע עם מים.
נילוש בתוכה – אבל אם רק נפל על הבצק, אפשר להסירו.
אסורה – באכילה, אבל מותרת בהנאה.
דמתחממת שם – הכוונה שדברים אלו יש בכחם לחמם את הבצק, ויש חשש שיחמיץ יותר מהר.
והשאר מותר – אם נמצא לפני פסח, אבל אם נמצא בפסח עצמו בעיסה או במצה אפויה, כל העיסה או כל המצה אסורה.
יִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֶת הָעִסָּה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד בְּלִי עֵסֶק[5]. וּמִיָּד כְּשֶׁנִּגְמְרָה הָעִסָּה, יְחַלְקָהּ כֻּלָּה לְהַמְגַלְגְּלִים. וְעַל כֵּן יֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עִסָּה גְּדוֹלָה רַק כְּפִי עֵרֶךְ הַמְגַלְגְּלִים. וְאִם נִשְׁאַר מִן הָעִסָּה בִּידֵי הַמְחַלֵּק, יְלוּשְׁנָּה וְיַעֲסֹק בָּהּ, שֶׁלֹּא תָּנוּחַ אֲפִלּוּ רֶגַע בְּלִי עֵסֶק.
המגלגלים – העורכים [עם מערוך].
כפי ערך המגלגלים – לפי כמות העוסקים בעריכת הבצק, שכל הבצק יוכל להתחלק בין העורכים בכמות של מצה אחת לכל אחד.
הַמְגַלְגְלִים יְגַלְגְלוּ בִּזְרִיזוּת, וְאַל יִשְׁהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּצָּה כִּדְמוּת אֵיזוֹ צוּרָה. וְיַשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ פֵּרוּרִין מִן הָעִסָּה עַל הַדַּף. וְגַם שֶׁלֹּא יְהֵא מֻדְבָּק בִּידֵיהֶם שׁוּם עִסָּה. וּמִיָּד כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁנִּדְבְּקָה בָּהֶן קְצָת עִסָּה, יִרְחֲצוּ יְדֵיהֶם הֵיטֵב.
כדמות איזו צורה – אסור לעצב את המצה בכל צורה שהיא, אלא צריך לאפותה איך שהיא יוצאת, כדי שלא יעבור זמן שהבצק עלול להחמיץ בו.
מִיָּד לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הַמַּצָּה, יְנַקְּבוּהָ בִּזְרִיזוּת. וְלֹא יַעֲשׂו אֵיזֶה צִיּוּר בְּמַה שֶּׁמְנַקְּבִים, אֶלָּא יְמַהֲרוּ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וּמִיָּד יִתְּנוּהָ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֲפִלּוּ מְעַט נֶגֶד פִּי הַתַּנּוּר, כִּי שָׁם תְּמַהֵר לְהַחְמִיץ. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַדֵּר שֶׁזֶּה שֶׁהוּא מוֹשִׁיט אֶת הַמַּצּוֹת לָאוֹפֶה יִהְיֶה בַּעַל תּוֹרָה וִירֵא שָׁמַיִם שֶׁיְדַקְדֵק בָּזֶה.
ציור במה שמנקבים – אבל אם מנקבים עם גלגלת, אף שהנקבים יוצאים סימטריים, מותר, שהרי הדבר מתבצע בזריזות ואין למנקבים עניין בצורה הנוצרת.
הַיָּרֵא דְּבַר ה', יִזָּהֵר שֶׁקֹּדֶם אֲפִיַּת הַמַּצּוֹת שֶׁלּוֹ, יַסִּיקוּ הֵיטֵב מֵחָדָשׁ אֶת הַתַּנּוּר וִיפַזְרוּ אֶת הַגֶּחָלִים עַל פְּנֵי כֻלּוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם זֶה אֲשֶׁר אָפָה קֹדֶם לוֹ הָיָה נִזְהָר בְּכָל הַזְּהִירוּת.
יסיקו היטב... – כמו שלמדנו בסעיף א שמכשירים תנור שאפו בו חמץ.
היה נזהר בכל הזהירות – יתכן שלא דקדק בכל הפרטים והמצות שלו החמיצו, ונבלע חמץ ברצפת התנור.
הָאוֹפֶה יִזָּהֵר מְאֹד לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא תִּתְכַּפֵל אֵיזוֹ מַצָּה, וְגַם שֶׁלֹּא תִגַּע אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, כִּי בְּמָקוֹם הַנְּגִיעָה, וְכֵן בְּמָּקוֹם שֶׁמִּתְכַּפֶּלֶת, אֵינָהּ נֶאֱפֵית מַהֵר וּמִתְחַמֶּצֶת. וְאִם אֵרַע שֶׁנִּתְכַּפְּלָה אוֹ שֶׁנִּתְנַפְּחָה אֵיזוֹ מַצָּה, צְרִיכִין לִשְׁבּוֹר [וּלְהַשְׁלִיך] אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא וְהוּא חָמֵץ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. אֲבָל אִם נָגְעוּ זוֹ בָּזוֹ בַּתַּנּוּר כְּשֶהֵן עֲדַיִן לַחוֹת, יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד. מַצָּה נְפוּחָה, הַיְנוּ שֶׁנִּכָּר שֶׁנִּתְחַלְּקָה הַמַּצָּה בְּעָבְיָהּ, וְהֶחָלָל הוּא כְּמוֹ רֹחַב אֲגוּדָל[6].
תתכפל – תתקפל, תהיה כפולה, בעלת שתי שכבות.
שנתנפחה – יתבאר בהמשך הסעיף.
נגעו זו בזו – מהצד.
כשהן עדין לחות – לפני שנאפו.
נתחלקה המצה בעביה – באמצע העובי, אבל אם יש רק קרום דק שעלה, המצה כשרה. אבל אם נחלקה באמצע העובי, גם אם רק חלק קטן בקצה המצה נחלק, כל המצה אסורה.
הערות:
- בכל המקרים שאוסרים רק את אותו המקום ולא את כל המצה, אין להסיר את המקום בצמצום, אלא יש להוסיף להסיר כרוחב אגודל מסביב לאותו מקום.
- כל סעיף זה אינו עוסק אלא בדיני אפיית מצה לפני פסח, כפי שכתוב בסוף סעיף טו. אבל אם אופים מצות בפסח עצמו, הדינים חמורים בהרבה, והקיצור שולחן ערוך השמיט את ההלכות האלו, כי בזמננו הדבר אינו מצוי כלל.
[1] וכתב השל"ה, נכון שיכין שני כלים של לישה, ומיד אחר עיסה ראשונה יהיה אחד מוכן לרחוץ הכלי היטב, ועיסה השניה ימדוד בכלי שני וחוזר חלילה. (כף החיים תנט, נט).
[2] השולחן ערוך(תנה,ה) כתב, נוהגין לא לתת מלח במצה ונכון הדבר, והרמ"א הוסיף שאפילו בדיעבד יש לאסור. והגר"ע כתב אם הוסיפו מעט מלח במצה להטעימה, כיון שדעת רוב הפוסקים והשולחן ערוך להתירה כן הוא העיקר, ואפילו בלילה הראשון.(חזון עובדיה פסח קסו)
[3] ולדעת השולחן ערוך (תנה, ה ו) מותר בדיעבד.
[4] ואפילו אם החיטה בקועה, יסיר כדי נטילת מקום והשאר מותר, ויש שאוסר את כל העיסה. וראוי לחוש לדבריו, אם אין הפסד מרובה או בשעת הדחק. (שולחן ערוך תסז, יא).
[5] ולכתחילה אפילו שהייה של פחות מ-18 דקות לא ישהו. מכל מקום כשאי אפשר ומחכים כמה דקות בין העריכה לרידוד, וכן כששוהין לפנות התנור, המיקל בזה יש לו על מה לסמוך. כי מרן השולחן ערוך לא החמיר בשהיית משהו רק כשהעיסה חמה ויש חשש שתחמיץ, אבל בלאו הכי לא. (חזון עובדיה פסח, קסד).
[6] הכף החיים (תסא, עט) כתב בשם ספר בית יעקב, להתיר מצה נפוחה אם לא נראה הנפוח מבחוץ, אבל אם נראה הנפוח מבחוץ, יש לאסור.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך